משה מלכה
הרב משה מלכה (ה'/ו' באלול ה'תרע"א, 29 באוגוסט 1911 – י"ג באדר ב' ה'תשנ"ז, 22 במרץ 1997) היה הרב הראשי הספרדי של פתח תקווה וחבר מועצת הרבנות הראשית.
 | |
| לידה |
1911 אלול ה'תרע"א  |
|---|---|
| פטירה |
22 במרץ 1997 (בגיל 86 בערך) י"ג באדר ב' ה'תשנ"ז |
| מקום קבורה |
בית הקברות סגולה |
| מדינה |
ישראל |
| מקום פעילות | מרוקו, ישראל |
| תקופת הפעילות |
? – 22 במרץ 1997 |
| הרב הראשי של פתח תקווה | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהמשה מלכה נולד על גדות נהר תּודּגא (ער') שבהרי האטלס[1] במזרח מרוקו בשנת ה'תרע"א (1911) לחכם החסיד והמקובל יחיאל (יחיא) מלכה, מצאצאי הרב יעקב אבן מלכא – מדייני פאס ורב העיר תטואן.
בהיותו בן שמונה עשרה, בשנת ה'תרפ"ט (1929), נפטר אביו, והוא עבר לבירה רבאט, בה הוא לימד בתלמוד התורה של הקהילה, מסר שיעורי ערב בתלמוד ובהלכה וניהל את הלימודים בחברת "פתח תקווה" שמנתה כ־200 צעירים. בתקופה זו הוא נסמך כשוחט על ידי רבו – רבה הראשי של מרוקו, הרב יהושע בירדוגו. חבורת לומדים, בהם בן גילו הרב מסעוד ריוח, למדה בביתו ובהמשך בבית רב העיר חיים רפאל עטייא, וכן בבית הרב בירדוגו בכל שבת אחרי מנחה.
בשנת ה'תש"ז (1947) ביקש רבי יהודה ליאון כלפון – רב העיר תטואן בירת מרוקו הספרדית – מהרב בירדוגו המלצה לרב עבור הערים אל־קסר אל־כביר, לאראש וארזילא (ספ') (ער'), והאחרון מינה לתפקיד את הרב מלכה. לדברי הרב שלמה דיין, בתפקידו זה ניכר כמקל ביחס לרב כלפון. לאחר כשלוש שנים נקרא לשוב לבירה רבאט, בה הוסמך לדיינות ולימד בבית המדרש לרבנים אותו ניהל הרב הראשי של מרוקו שאול אבן דנאן. בט"ז בשבט ה'תשי"ג (1953) מונה על ידי הממשלה לרב ולדיין בערים בני מלאל ובוז'עד.[1] החל מאדר ה'תשט"ו (1955) שימש כחבר בית הדין בקזבלנקה בראשות רב העיר שלום משאש, בו כיהנו גם הרב יצחק חזן, הרב רחמים בן עמארה והרב חיים רפאל שושנה. לאחר כחמש שנים מונה לסגנו של הרב משאש בבית הדין, ובין תפקידיו היו סידור פסקי הדין וראשות ועדת הבחינה לענייני שחיטה ובדיקה. למרות שלא היה אב"ד במרוקו, הוזמן להשתתף בכינוסי מועצת הרבנים במרוקו.
מעט לאחר מלחמת ששת הימים, בחודש אב ה'תשכ"ז (1967), עלה לארץ ישראל, בה קבע מושבו תחילה בעיר ירושלים. באותה התקופה הרבנות הראשית לישראל לא הכירה בהסמכת רבני מרוקו, ודרשה מהרבנים העולים להיבחן שוב. בניגוד לחברו הרב יצחק חזן שנענה לדרישה, הרב מלכה סירב לכך עקרונית היות שראה בכך זלזול בסמכותם של רבני מרוקו. בתקופה קצרה זו, בה לא נשא בתפקיד ציבורי, החל להוציא את ספריו. כעבור קרוב לשנה, עם צאת ספרו הראשון – מקוה המים חלק א, הכיר הרב הראשי יצחק נסים במעלתו והוא מונה לחבר לשכת הרבנות בעיר פתח תקווה, ובמקביל המשיך הרב בהוצאת ספריו.
בהמשך מונה הרב לדיין בפתח תקווה ובשנת ה'תשל"ו (1975) הוא מונה לרב העיר הספרדי[1] ולחבר מועצת הרבנות הראשית. בשנים 1984–1987 התחוללה בעיר פרשת קולנוע היכל. בתחילת המאבק תמך במפגינים, אך בהמשך התנגד להפגנות כיוון שהן גרמו לדעתו לחילול שבת חמור ונרחב יותר מהצד האחד ומן הצד השני לא עלתה מהן תועלת. לעמדתו זו הצטרפו רבני דורו הספרדים וכן הרב אליהו כץ, בניגוד לדעת עמיתו האשכנזי הרב ברוך שמעון סלומון שתמך בהמשך ההפגנות, שבעמדתו תמכו מספר פוסקים אשכנזים.[2]
הרב מלכה תמך בקריאת ההלל בברכה ביום העצמאות, ואף כתב שהתקנא בחיילי צה"ל וחפץ היה להיות מהם, אך "חבל שהגיל מנע ממני את זאת."[2]
בנאם שנשא בהסתדרות באירוע של בר מצווה לילדי עולים, בשנת תשמ"ט, הביע את הערכתו ותמיכתו הגדולה במפעל ההתנחלויות וקרא לאמץ את השקפותיהם הדתיות והלאומיות: ”ולפי דעתי קודשי האומה הם אלה המתנחלים אשר הם מקדשים שם שמים ברבים ומוסרים את עצמם על קדוש השם. לגור בין זאבים ודובים, ללא שום רגש של פחד. אסור לנו לחלל את קדושתם ולזלזל בגבורתם, חייבים אנו להעריץ ולהעריך את עמדתם ולאמץ את השקפותיהם הדתיות והלאומיות כך נזכה לקרב את ביאת משיחנו במהרה בימינו אמן”[3]
בין השואלים לחוות דעתו ההלכתית נמנו הרב עזריה בסיס – בהמשך רב העיר הסמוכה ראש העין,[4] והרב מרדכי מלכא – בהמשך רב העיר הסמוכה אלעד.
נפטר בשבת זכור י"ג באדר ב' ה'תשנ"ז[2] (22 במרץ 1997) ונקבר בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.
על שמו נקרא רחוב בפתח תקווה, והעירייה מעניקה לזכרו פרס לספרות תורנית.[5]
ספריו
עריכה- מקוה המים: תשובות (ו' חלקים) – שו"ת בהלכה, ירושלים: דפוס המערב, ה'תשכ"ח–ה'תשמ"ט
- נטפי המים – דרשות ונאומים (ב' כרכים), ירושלים ה'תשל"ג–ה'תשל"ה; ושוב נדפס עם כרך נוסף במכון הכתב, ה'תשמ"ד–ה'תשמ"ט
- למען השבת: בירור הלכתי מקיף בעניין הפגנות השבת – ירושלים: ה'תשמ"ח
- והשיב משה: שאלות ותשובות בענייני דת ודין שהשבתי שואלי דבר בדרך ארוכה וקצרה, לוד: אורות יהדות המגרב, ה'תשנ"ד
- באר משה: ביאורים וחידושים על פסוקים מפרשיות השבוע וכן הארות על דברי הספר תורה תמימה (נדפס בסוף "והשיב משה")
- דרש משה: דרשות והרצאות על פרשיות השבוע, מועדי ישראל וימי זיכרון של הכלל והפרט, לוד: אורות יהדות המגרב, ה'תשנ"ד
- פני משה: דרשות והגות, פסקים ותשובות בליקוט משה עמאר ובעריכתו, לוד: עיריית פתח תקווה ואורות יהדות המגרב, ה'תשס"ז
לקריאה נוספת
עריכה- אברהם בר־אוריין (עורך), הרב משה מלכה, מאה שנים רבנות ורבנים בפתח תקוה[6], פתח תקווה, ה'תשל"ח (1978), באתר אוצר החכמה
- שלי שלמה מלכה, משנתו ההלכתית של הרב משה מלכה ז"ל: מסורות באתגר הזמן בין תמורה לשימור, עבודת גמר (מ"א), אוניברסיטת בר-אילן, 2015
- אלעד פורטל, שבת המלכה – התמודדותו של הרב משה מלכה עם פרשת קולנוע היכל, אופקים, תשע"ז (2016)
קישורים חיצוניים
עריכה- חכם משה מלכה, באתר "החכם היומי"
קורות חיי הרב משה מלכה, מרבני מרוקו, מפי הרב שלמה דיין, סרטון בערוץ "הרב אברהם אסולין", באתר יוטיוב (אורך: 8:15), 17 בספטמבר 2019- מידע על משה מלכה בקטלוג הספרייה הלאומית
משה בן יחיאל מלכה (1911-1997), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 הרב משה מלכה באתר מוזיאון ראשונים לתולדות פתח תקווה
- ^ 1 2 3 הרב אליעזר מלמד, הלקח מהפגנות השבת בפתח תקווה, בשבע, כ"ג שבט ה'תשפ"א (2021)
- ^ הרב משה מלכה, דרש דרש משה, לוד, תשנ"ד, עמ' 276
- ^ הרב יוסף אלנקווה, הרב משה מלכה ופעלו, באתר פורטל מורשת, י"ג בניסן ה'תשס"ג (2003)
- ^ הוענק הפרס לספרות תורנית ע"ש הרב מלכה זצ"ל, באתר חדשות פיתה, 6 במרץ 2018
- ^ מאה שנים רבנות ורבנים בפתח תקוה (Q116841337)