ג'ק למון

ג'ק למון
Jack Lemmon
	ג'ק למון, אוגוסט 1988
לידה	8 בפברואר 1925; ניוטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
פטירה	27 ביוני 2001 (בגיל 76); לוס אנג'לס, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות ווסטווד וילג'
שם לידה	John Uhler Lemmon III
סוגה מועדפת	סרט קומדיה
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1949–2000 (כ־51 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד; בית הספר ריבר; סטודיו אייץ' בי; הרווארד קולג'; אקדמיית פיליפס; Eliot House ;
בן או בת זוג	סינתיה סטון (1950–1956); פלישיה פאר (1962–2001) ;
צאצאים	קריס למון
פרסים והוקרה	פרס אמי לבידור בפריים טיים לכתיבה לתוכנית קומית או מוזיקלית (1972); פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1959); פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - מיני סדרה או סרט טלוויזיה (1999); פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר לסרט מוזיקלי או קומי (1973); פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר לסרט מוזיקלי או קומי (1961); פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1960); פרס פסטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר (1979); פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1979); גביע וולפי לשחקן הטוב ביותר (1992); פרס פסטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר (1982); דוב הכסף לשחקן הטוב ביותר (1981); פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר לסרט מוזיקלי או קומי (1960); פרס גילדת שחקני המסך למשחק מצטיין לשחקנים במיני סדרה או סרט טלוויזיה (2000); פרס גילדת שחקני המסך למפעל חיים (1990); פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (1973); פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (1955); גלובוס הזהב על שם ססיל ב. דה-מיל (1991); פרס מרכז קנדי (1996); פרס האמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט (2000); פרס מכון הסרטים האמריקאי על מפעל חיים (1988); כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד (1960); דוב הזהב של כבוד (1996) ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

ג'ון אולר למון השלישי (באנגלית: John Uhler Lemmon III;‏ 8 בפברואר 1925 – 27 ביוני 2001) היה שחקן אמריקאי. אחד משחקניה הגדולים של הוליווד בחצי השני של המאה העשרים ואחד השחקנים המעוטרים שקמו בהוליווד: זוכה שני פרסי האוסקר, מתוך שמונה מועמדויות, כמו גם זכה פעמיים בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן ובארבעה פרסי גלובוס הזהב ובעוד שלל פרסים אחרים בקריירה שהתפרשה על פני חמישה עשורים.

ביוגרפיה

הוא נולד במעלית בניוטון שבמסצ'וסטס. אביו עמד בראש חברה המייצרת דונאטס בבוסטון. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת הרווארד, התגייס למון לצי האמריקני. לאחר שחרורו החל ללמוד משחק באופן מקצועי ועבד כפסנתרן במועדון לילה, כמו גם עבד ברדיו, וכשחקן עבד באוף ברודוויי ואחר כך בברודוויי עצמה ובטלוויזיה. ורק לאחר כל זה הגיע למון לתעשיית הקולנוע.

הופעת הבכורה הקולנועית שלו הייתה ב"הגברת לוקחת מלח" (1949), סרטו של הבמאי מייקל קורטיז, זאת על אף שתפקידו בסרט היה זעיר ונטול קרדיט. הופעתו הרשמית הראשונה בקולנוע הייתה ב-1954 בקומדיה הרומנטית של ג'ורג' קיוקור "זה צריך לקרות לך", בו כיכב לצד ג'ודי הולידיי בתפקיד המשנה הגדול ביותר בסרט. בהמשך למון הפך לשחקן המועדף על הבמאי בילי ויילדר, כששיתוף הפעולה ביניהם נמשך שני עשורים, בסרטים "חמים וטעים" (1959), "הדירה" (1960), "אירמה לה דוס" (1963), "הפרקליט, הגיס והכיס" (1966), "אוואנטי!" (1973), "כותרת ראשית" (1974) ו"חברים, חברים, אבל..." (1981), ומתוכם שני הסרטים הנחשבים לטובים ביותר בשיתוף הפעולה הזה הם חמים וטעים" ו"הדירה", שיצא שנה אחריו. על שני הסרטים הללו קיבל למון מועמדות לאוסקר ושני פרסי גלובוס הזהב.

שיתוף פעולה נוסף היה בין למון לוולטר מתאו. השניים הופיעו יחדיו במשך 30 שנה, כשסרטם המשותף הידוע מכל הוא הקומדיה "הזוג המוזר" (1968). הם הופיעו יחדיו גם בשלושה בסרטיו של ויילדר: "הפרקליט, הגיס והכיס", "כותרת ראשית" ו"חברים, חברים, אבל...". לשניים היה גם תפקיד קטן בסרטו של אוליבר סטון "JFK תיק פתוח" (1991). שנתיים אחר כך הם כיכבו יחדיו ב"זקנים חסרי מנוח", שהיה להיט קופתי מפתיע ובכך נחשפו לקהלים צעירים. לאור הצלחת הסרט, כיכבו למון ומתאו בסרט המשך בשם "משתגעים על אהבה" (1995). "נבל העשב" (1995), "קומדיה בלב ים" (1997) ו"הזוג המוזר 2" (1998). שניהם גם נפטרו בהפרש של שנה אחד מהשני.

למון היה הראשון שזכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר ולשחקן המשנה הטוב ביותר. הוא זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר על הסרט "מר רוברטס" (1955), דרמה קומית-מלחמתית שביים ג'ון פורד, כשלצד למון כיכבו הנרי פונדה וג'יימס קאגני. את פרס האוסקר לשחקן ראשי קיבל למון על הדרמה "להציל את הנמר" (1973) שביים ג'ון ג. אבילדסן. בנוסף היה מועמד למון שש פעמים נוספות לאוסקר על הסרטים: "חמים וטעים", "הדירה", "ימים של יין ושושנים", "הסינדרום הסיני", "הוקרה" ו"נעדר". ב־1988 קיבל למון את פרס מכון הסרטים האמריקאי למפעל חיים, ושלוש שנים אחר כך קיבל את פרס ססיל ב. דה-מיל בטקס "גלובוס הזהב" על מפעל חיים.

ב"ימים של יין ושושנים" (1962) עשה למון את אחד מתפקידיו הטובים ביותר. הוא גילם את ג'ו קליי, איש עסקים צעיר ואלכוהוליסט. בסרט זה, למון אומר את המשפט הבלתי נשכח: ""My name is Joe C. and I am an alcoholic." שנים לאחר מכן הודה למון שהוא לא שיחק כשאמר את המשפט הזה. בניגוד לכוכבים הוליוודים אחרים כמו גרי קופר והנרי פונדה, למון מעולם לא גילם בסרטיו גיבור אמריקאי. במהלך הקריירה העשירה שלו גילם מגוון רחב של דמויות פשוטות ואמיתיות, אנטי-גיבוריות במובהק.

בטקס פרס גלובוס הזהב של שנת 1998 למון היה מועמד בקטגוריית 'השחקן הטוב ביותר בסרט טלוויזיה' על סרטו "שנים עשר המושבעים", שביים סידני לומט. הוא הפסיד לוינג ריימס. בנאום הזכייה של ריימס הוא ביקש מלמון לעלות לבמה, ואז עשה דבר שהדהים את הקהל, ונתן את פסלון הזכייה לג'ק למון (איגוד העיתונאים הזרים בארצות הברית המחלק את פרסי "גלובוס הזהב" החליט לשלוח לריימס פסלון נוסף, כך שפסלון "גלובוס הזהב" נשאר אצל למון, אף על פי שלא זכה בפרס). למון היה נשוי פעמיים - לשחקנית סינתיה סטון (ממנה יש לו בן) ולשחקנית פליצ'יה פאר, שאף עימה הוליד ילד, עימה היה נשוי עד מותו.

סרטים בולטים

"זה צריך לקרות לך" (1954)
"מר רוברטס" (1955) - פרס האוסקר, שחקן המשנה.
"אחותי איילין" (1955), עם ג'נט לי
"כישופי אהבה" (1958), עם קים נובק
"חמים וטעים" (1959) - מועמדות לפרס האוסקר, פרס גלובוס הזהב, פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי
"הדירה" (1960) - מועמדות לפרס האוסקר, פרס גלובוס הזהב
"ימים של יין ושושנים" (1962) - מועמדות לפרס האוסקר
"אירמה לה דוס" (1963)
"דירת התשוקות" (1963) - מועמד לפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי
"כיצד לרצוח את אשתך" (1965)
"המירוץ הגדול" (1965) - מועמדות לפרס גלובוס הזהב
"הפרקליט, הגיס והכיס" (1966)
"הזוג המוזר" (1968) - מועמדות לפרס גלובוס הזהב
"אבודים בניו יורק (1970) - לפי תסריט של ניל סיימון
"אוואנטי!" (1972) - פרס גלובוס הזהב
"להציל את הנמר" (1973) - פרס האוסקר
"כותרת ראשית" (1974) - מועמדות לפרס גלובוס הזהב
"האסיר מהשדרה השנייה" (1975), לצידה של אן בנקרופט
"הסינדרום הסיני" (1979) - מועמדות לפרס האוסקר, פרס ה"באפטה", פרס השחקן בפסטיבל קאן
"הוקרה" - "Tribute" (שנת 1980) - מועמדות לפרס האוסקר, פרס השחקן בפסטיבל ברלין
"חברים, חברים, אבל..." (1981)
"נעדר" (1982) - מועמדות לפרס האוסקר, פרס השחקן בפסטיבל קאן
"סיפור חיים" (1986) - מועמדות לפרס גלובוס הזהב
"הרצח של מרי פייגן" (1988), סרט טלוויזיה, מועמדות לפרס גלובוס הזהב ולפרס אמי לבידור בפריים טיים
"אבא" (1989) - מועמדות לפרס גלובוס הזהב
"גלנגרי גלן רוס" (1992)
"תמונות קצרות" (1993)
"זקנים חסרי מנוח" (1993)
"נבל העשב" (1995)
"משתגעים על אהבה" (1995)
"רוצח חף מפשע" (1996)
"סוף שבוע בכפר" (1996) - סרט טלוויזיה
"נשיאים בצרות" (1996)
"המלט" (1996)
"קומדיה בלב ים" (1997)
"שנים עשר המושבעים" (1997) - סרט טלוויזיה, מועמדות לפרס אמי, מועמדות לפרס גלובוס הזהב
"ארוכה הדרך הביתה" (1998) - סרט טלוויזיה
"הזוג המוזר 2" (1998)
"משפט הקופים" (1999) - מועמדות לפרס אמי, פרס גלובוס הזהב
"ימי שלישי עם מורי" (1999) - סרט טלוויזיה, פרס אמי, מועמדות לפרס גלובוס הזהב
"משחק החיים" (2000) - ללא קרדיט

סך הכל:

האוסקר - 8 מועמדויות, 2 זכיות
פרס גלובוס הזהב - 22 מועמדויות, 4 זכיות
ה"באפטה" - 8 מועמדויות, 3 זכיות
פרס אמי - 5 מועמדויות, זכייה אחת

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ק למון בוויקישיתוף

ג'ק למון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'ק למון, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ק למון, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ג'ק למון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'ק למון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ק למון, באתר Discogs (באנגלית)
שאול שיר-רן, לא רק ליצן, מעריב, 31 באוגוסט 1979
ג'ק למון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ג'ק למון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ג'ק למון - פרסים


ג'ק למון, אוגוסט 1988
לידה	8 בפברואר 1925 ניוטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
פטירה	27 ביוני 2001 (בגיל 76) לוס אנג'לס, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות ווסטווד וילג'
שם לידה	John Uhler Lemmon III
סוגה מועדפת	סרט קומדיה
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1949–2000 (כ־51 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד בית הספר ריבר סטודיו אייץ' בי הרווארד קולג' אקדמיית פיליפס Eliot House
בן או בת זוג	סינתיה סטון (1950–1956) פלישיה פאר (1962–2001)
צאצאים	קריס למון
פרסים והוקרה	פרס אמי לבידור בפריים טיים לכתיבה לתוכנית קומית או מוזיקלית (1972) פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1959) פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - מיני סדרה או סרט טלוויזיה (1999) פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר לסרט מוזיקלי או קומי (1973) פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר לסרט מוזיקלי או קומי (1961) פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1960) פרס פסטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר (1979) פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1979) גביע וולפי לשחקן הטוב ביותר (1992) פרס פסטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר (1982) דוב הכסף לשחקן הטוב ביותר (1981) פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר לסרט מוזיקלי או קומי (1960) פרס גילדת שחקני המסך למשחק מצטיין לשחקנים במיני סדרה או סרט טלוויזיה (2000) פרס גילדת שחקני המסך למפעל חיים (1990) פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (1973) פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (1955) גלובוס הזהב על שם ססיל ב. דה-מיל (1991) פרס מרכז קנדי (1996) פרס האמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט (2000) פרס מכון הסרטים האמריקאי על מפעל חיים (1988) כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד (1960) דוב הזהב של כבוד (1996)
פרופיל ב-IMDb
חתימה