יום גדול, נושא בשורת התנערות והתחדשות, היה יום שלישי, כ' אייר תרצ"ז, לגליל, עת אשר פעמי עליה להתישבות חדשה נשמעו לראשונה גם בשדותיו ושלושים מחברי ארגון “מסדה”, צעירים ואמיצים ומלאי יזמה להעפלה וליצירה, עלו למקום התישבותם ליד יבנאל ובית־גן.

שנים על שנים רדם הגליל על שדותיו הנרחבים, ומתישביו היהודים הותיקים, מתי המספר, אשר בנאמנות נצמדו לאדמת מולדת ולחיי עבודה ושדה במולדת, לשוא נשאו עיניהם אל זרם נוער צמא מעשים ופעולה, אשר יחַיה ויזרים דם חדש אל הגליל ויחַיה את שוממות שדותיו הרחבות, כאשר נעשה לעמק הירדן ולעמק יזרעאל וליתר העמקים אשר ברחבי ארצנו הקטנה. בקנאה הביטו הרי הגליל אל חבלי התישבות העובדים הצעירה, הרוחשים חיים ותנועה ותעצומות כוח בהקמת המון נקודות ישוב חדשות ויצירת סדן להתישבות רחבה, מכת שרשים ורחבת פארות, הקולטת אלפי אחים עולים מהגולה ומכינה בסיס לאלָפים נוספים. מכל אלה – רק הדים הגיעו לגליל ואליו לא קרבו. והגליל נשאר שנים רבות בבדידותו ובדממתו ובכליון־נפשו לגידול ולהתחדשות.

והנה נגולה חרפת הגליל. בפרשת העליות הנועזות להתישבות, מלאות הוד, גבורה וחזון יצירה, אשר נכתבה בדברי ימי התאחזותנו בארץ בשנה מלאת פורעניות זו, נוספה זה עתה העליה ל“משמר השלושה”, – זה פרץ ראשון של כוח חלוצי צעיר, אשר מלבד השאיפה להקים פינת ישוב חדש במולדת נשא את נפשו להיות חלוץ בתחנת הגליל והתנערותו לקראת חיים חדשים.

יום מועד והתעוררות היה זה למושבות הגליל, בו באה לידי ראשית הגשמה השאיפה הכמוסה בלב אנשי יבנאל ובית גן ויתר המושבות הבודדות בגליל התחתון, אלה חלוצי ההתתישבות הותיקים, להצטרף עם כוחות חלוציים צעירים, למען תחיית מושבותיהם והרחבת גבולות ההתישבות בגליל. תהיה נא הצטרפות זאת לברכה.

יותר מאשר בכל איזור אחר שמרו כאן אכרי המושבות ברובם הגדול על האופי והצביון של ישוב חקלאי, הצמוד לאדמתו וחי חיי עבודה וחקלאות, אשר לא נסחף בזרם של “פרוספריטי” ולא נסתלפה דמותו בהשפעת רוחות מנשבות זרות. אשר על כן – אוירת “התאחדות האכרים” שביהודה לא יכלה לחדור אל תוכו ורוח הנכר וצרות העין כלפי תנועת העבודה ממנו והלאה. ועל־כן – תנועת העבודה מצאה הד חי בלבות הנוער שבמושבות הגליל ורבים מהם הצטרפו לגופי התישבות שונים של צבור הפועלים ולעבודה המעשית של הפועל העברי במושבת הגליל. ועל כן כראות אחים ממשיכי המפעל ראו מושבות הגליל את שלשים המשפחות הראשונות של “מסדה” בעלותם להתישבות. מתוך רצון כנה הפרישו איכרי יבנאל ובית גן מאדמתם למען ההתישבות החדשה, כי ידעו שרק בזאת תעלה החקלאות הגלילית ותגיע למדרגת התפתחותה של החקלאות העובדת בעמקים בכללה. ועוד היד נטויה: הרבה אלפי דונמים מוכנים עוד איכרי המושבות להפריש להתישבות חדשה בשכנותם ובתוכם.

לב כל צבור הפועלים וכל הישוב העברי עם ירית אבן הפנה לישוב החדש העובד בגליל, לא רק בשמחתם על נקודת ישוב חדשה שנולדה בארץ, גם – ובעיקר – בראותם בה ראשית והתחלה למפעל התישבות רחב מדות בכל פנות הגליל. הרבה אלפי דונמים עומדים מוכנים להתישבות חדשה מאדמת המושבות הקיימות; עשרות אלפי דונמים טובים להתישבות נמצאים בידי פיק“א ומחכים למתישבים כי יבואו. הרבה גופים, המאורגנים ומוכשרים להתישבות, מחכים ומצפים לרגע, בו יוכלו גם הם לעלות ולשלב את חייהם ביצירה החדשה בהתישבות. אין הדבר חסר אלא רצונה של חברת פיק”א.

בכאב צפה כל הישוב אל אפס המעשה של פיק"א בהתישבות מזה שנים רבות, וביותר – בשנים האחרונות. דוקא בזמן אשר נתערערו עמדות המוני ישראל בגרמניה, מזרח אירופה וארץ־ישראל הופיעה כגואלת יחידה לחלקים גדולים מהם, דוקא בזמן אשר ההתישבות החקלאית בארץ הגיעה לידי כיבושים גדולים ונמצאה מוכשרה לענות לצרכי המונים – דוקא בזמן זה קפצה פיק"א את ידה והדירה את עצמה מכל פעולה לישוב עולי גולה וקליטתם אל אדמותיה המרובות השוממות כיום הזה.

ביסוד נקודת התישבות ראשונה זו בעזרת פיק“א – רוצה תנועת העבודה, ועמה כל הישוב, לראות מפנה חדש במפעל פיק”א בארץ, התחלה של ישוב קרקעות פיק“א הפנויות בגליל התחתון והעליון ובשומרון ואות לפעולה התישבותית רחבה של פיק”א בארץ, אשר תהיה לברכה לישוב ותפארת לאנשיה.

זכו שלושת קדושינו היקרים – משה זלמן בן ששון, גדליהו גלר ויהודה איליוביץ¹ – ובשמם נקשר מפעל־העפלה נועז, הקובע ברכה לעצמו והנושא בשורת התחדשות ותחיה לכל הגליל העברי.

תרצ"ז