אילם
Hebrew
editRoot |
---|
א־ל־ם (ʾ-l-m) |
Noun
editאילם / אִלֵּם • (ilém) m (plural indefinite אילמים / אִלְּמִים, singular construct אילם / אִלֵּם־, plural construct אילמי / אִלְּמֵי־, feminine counterpart אילמת / אִלֶּמֶת)
- A mute (person unable to speak).
Verb
editאילם / אִלֵּם • (ilém) (pi'el construction)
- (transitive) to bundle, bind.
- Tanach, Genesis 37:7, with translation of the American Standard Version:
- וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה
- v'hiné anáchnu m'al'mím alumím b'tóch hasadé
- for, behold, we were binding sheaves in the field
Conjugation
editConjugation of אילם / אִלֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms |
| ||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | singular | plural | |||
m. | f. | m. | f. | ||
past | first | אילמתי / אִלַּמְתִּי | אילמנו / אִלַּמְנוּ | ||
second | אילמת / אִלַּמְתָּ | אילמת / אִלַּמְתְּ | אילמתם / אִלַּמְתֶּם | אילמתן / אִלַּמְתֶּן | |
third | אילם / אִלֵּם | אילמה / אִלְּמָה | אילמו / אִלְּמוּ | ||
present | מְאַלֵּם | מְאַלֶּמֶת | מְאַלְּמִים | מְאַלְּמוֹת | |
future | first | אֲאַלֵּם | נְאַלֵּם | ||
second | תְּאַלֵּם | תְּאַלְּמִי | תְּאַלְּמוּ | תְּאַלֵּמְנָה1 | |
third | יְאַלֵּם | תְּאַלֵּם | יְאַלְּמוּ | תְּאַלֵּמְנָה1 | |
imperative | אַלֵּם | אַלְּמִי | אַלְּמוּ | אַלֵּמְנָה1 | |
notes |
|
References
edit- “אילם” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language
- H481 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
Further reading
edit- אילם on the Hebrew Wikipedia.Wikipedia he