כבר שבע שנים שאליז ג'וליארד מטפחת את בשורת האופנה הפריזאית שהביאה עמה לתל אביב מעיר האורות. הבלונדינית בעלת המבטא הצרפתי והשיק התואם שעשתה עלייה והקימה את הבוטיקים המקומיים "בוטיק אליז" ו"נומרו 13", מוסיפה כעת לרזומה העשיר שלה שורה חדשה. לא רק קניינות, ייבוא, פרסונל שופינג וייעוץ מעתה ג'וליארד היא גם מעצבת אופנה.
לצד מותגי הייבוא הצרפתיים שהיא מייבאת, מציעה ג'וליארד (35) לראשונה קולקציה בעיצובה, ליתר דיוק מיני-קולקציה שמבוססת כולה על האובססיות האופנתיות שלה. הקונספט הוא פשוט ומתוחכם בו זמנית "אם צריך לארוז עשרה פריטים במזוודה אז את אלו", כפי שהיא מנסחת. "לא משהו שבחיים שלך לא ראית, אבל בייסיק עם טאץ' שהופך אותו למיוחד ולא משעמם. פשוט וסקסי".
ומהן אותן אובססיות סטייל? לפי התורה של ג'וליארד מדובר בין היתר בחולצת אוברסייז עשויה משי בתוספות תחרה עדינות במרקם חלק או בהדפס חרציות, חצאית פופלין לבנה בגזרת קלוש עם גומי במרקם פליסה, טי-שירט כותנה באפור מלאנז' ובתוספת סטריפ משי צבעוני היוצר את הפרו-פרו הכה פריזאי, עליוניות קימונו מודפסות נעימות במיוחד ומה שהיא מכנה 'שמלת מקסי עירומה' על שום כתפיות הספגטי האקסטרה דקיקות שלה. אכן, לא משהו חדשני מדי שלא נתקלנו בו קודם, גם לא משהו שגורם ללב להחסיר פעימה, אבל כן פריטים קלילים וסופר-לבישים על קו התפר שבין הבוהמייני לאורבני שיהפכו את הקיץ לטרה-שיק במינימום מאמץ.
את הקולקציה ייצרה ג'וליארד בשיתוף עם מותגים נבחרים עמם היא עובדת בפריז, מה שהופך את הקונספט העסקי ללא פחות מסקרן מזה האמנותי. אחרי שפתחה בוטיק המתמחה באופנה פריזאית ('אליז'), חנכה לפני כשנה חנות קונספט מושקעת ורב-תחומית ('נומרו 13', בה מתקיים הראיון) - וכעת מסתמן צעד חשוב נוסף באבולוציה שלה כאושיית אופנה, במובן האמיתי של הטייטל.
למעט המותג Toupy אותו היא מייבאת, מעדיפה ג'וליארד נכון לעכשיו להימנע מהסגרת הזהות של יתר המותגים עמם שיתפה פעולה בקולקציית הביכורים שלה. בעתיד הקרוב לעומת זאת היא חותרת לשיתוף פעולה עם המותגים הפריזאיים הנחשבים Paul & Joe, Antik Batik ו-Diega. כמו כן טרם ברור באיזו קונסטלציה בדיוק יעבוד שיתוף הפעולה בהמשך האם רק בארץ, בחו"ל ואולי בכלל גם אונליין.
הביקוש לדבריה הגיע הן מאותם מותגים עצמם והן מלקוחותיה הפרטיים: "כל הזמן שאלו אותי למה אני לא מעצבת. לקוחות כבר הציעו לי להקים איתן יחד מותג, לעשות כל מיני דברים. הם אוהבים את הטעם שלי, את הטאץ' שלי ואת מה שאני מביאה אז כל הזמן שאלו אותי. זה הגיע גם מהצד השני, מהמותגים שאני עובדת איתם, בקטע שכל הזמן החמיאו לי ובקטע שהם מבינים שמצד אחד יש לי את זה ומצד שני הענף נורא קשה היום באירופה. כל אחד מחפש עוד נישה, עוד רעיון או עוד משהו מיוחד שאפשר לעשות כמו שיתוף פעולה עם בעלת חנות. בשבילם זה עוד משהו מגניב, כשבמקום לעשות קולקציית קפסולה עם עוד איזו סתם כוכבת חדשה אז לעשות את זה דווקא עם מישהי שבאמת מבינה מה נמכר. עם מישהי שחיה בשטח ולא חיה בסרט של לעשות שמלה מטורפת שאף אחד לא יקנה בסוף".
אז זה בעצם הערך המוסף שאת מביאה בתור מעצבת? הרי יש כל כך הרבה בוגרים מוכשרים שמנסים להשתלב בשוק כשהם מסיימים את לימודי האופנה. לא מפחיד אותך המעבר הזה?
"אז זהו שאני לא צריכה להשתלב בשוק. כבר יש לי את החנויות שלי. היום מי שבאמת באמת עובד באופנה ומצליח לחיות מזה לא בהכרח למד עיצוב אופנה. הרי בסופו של דבר כולם קניינים של רעיונות. כולם בסוף עושים עבודת טלאים של רעיונות מכל העולם כדי ליצור מהם משהו חדש, אז זה מה שגם אני עושה אבל מהשטח. כבר שבע שנים שאני רואה מה הכי נמכר, מה לא נמכר, מה הכי מחפשים. זה באמת ניסיון אינטנסיבי ואני זוכרת כל פריט. אני ממש מחוברת למה שקורה בשטח גם מבחינת המספרים והסטטיסטיקות, ובמקביל אני פשוט חיה את זה ויודעת להתאים את מה שאני אוהבת למה שאחרים אוהבים".
משם הביטחון לעבור צד מקניינות וייבוא לעיצוב?
"גם. חוץ מזה שכבר התנסיתי בזה בעבר לפני שהגעתי לארץ. בעבר עבדתי בפיננסים, אבל מהצד תמיד עסקתי גם באופנה. היה לי מותג קטנטן של טי-שירטס שהקמתי בפריז עם חברה שעבדה בווג ובלנווין. זה לפני יותר מעשר שנים וזה פשוט עבד בטירוף".
אבל חוקי האופנה שעובדים בפריז לא בהכרח עובדים גם בארץ.
"המטרה כן הייתה לעשות משהו שמאוד יתאים לשוק הספציפי הזה. כל פריט יכול להתאים לבוקר, לערב, לדייט שהוא קול, לעבודה שמותר להתלבש אליה או אפילו ללכת לים. הכל תלוי בשילובים, בנעליים ובאיפור. אין באמת חוקים. בעצם למעט זה שישראליות לא אוהבות כחול".
פרטי, נמקי והסבירי.
"אני חושבת שזה מזכיר להן מדים של בית ספר או את הדגל. גם שמלות לבנות. אני חולת שמלות לבנות אבל הישראלית הטיפוסית תגיד 'אה לא, זה שמלה של חנה'לה'. אלה כל מיני דברים שכשהגעתי בהתחלה לארץ הישראליות התייחסו אליהם כמו אל שגיאות אופנתיות. כאילו זה טעם רע, כמו לשלב למשל כחול כהה ושחור. אבל זה בסדר, לכל מדינה יש את הקטעים שלה. במיוחד במדינה שהיא רק בת 67, אנשים לא יכולים לדעת את הדברים האלה. יש להם דברים אחרים על הראש להתעסק בהם".
כן כמו מלחמות, אבטלה ומזג אוויר לא הגיוני בין היתר. תזכירי לי שוב מה הביא אותך לכאן?
"ציונות".
זה קצת אירוני. בדרך כלל מי שנמצא כאן חולם בצרפתית.
"לפחות פעם ביום שואלים אותי את זה 'איך עזבת את פריז בשביל לבוא לפה?'. אז מצאתי לי עבודה שמאפשרת לי לנסוע הרבה לפריז ולהמשיך לראות כל הזמן דברים יפים ולחיות את מה שחדש. מספיק להיות פה יום אחד בחנות (חנות הקונספט 'נומרו 13', ר.ו) בשביל לשמוע את התגובות של האנשים שנכנסים וזה פשוט כל כך כיף. להביא לכאן דברים חדשים שגם אם לאנשים אין תקציב לקנות, עדיין רק לראות אותם זה עושה להם כיף בעיניים. בשבילי אחרי הכל זה שיק צרפתי הכי בסיסי, ובפריז איזה תגובות כבר יכלו להיות לי? ברור שהדברים יפים אבל שם זאת הייתה עוד חנות, כאן זאת אחת ויחידה שמדברת בשפה הזאתי. כאן היה באמת מה לעשות לעומת פריז. מה כבר תוכלי לחדש עבור הפריזאית? עבור הצרפתייה? יש לה הכל, היא כבר יודעת הכל ולא צריך ללמד אותה שום דבר. היא יודעת איזה תספורת הולכת, איזה נעליים להתאים לאיזה בגד ושכן לובשים כחול כהה ושחור".
בואי נחזור רגע לעניין הבייסיק. המחירים של הפריטים שאת מציעה כידוע אינם בסיסיים במיוחד. איך הקולקציה שעיצבת משתלבת במובן הזה?
"המחירים שלה הם לחלוטין בחלק התחתון של הטווח שיש בחנות. רציתי לעשות דברים שהם נורא בייסיק מהחומרים הכי טובים שיש".
אפשר לומר שהקולקציה הזו היא בעצם סוג של טסט?
"כן. זה קרה נורא מהר. זה יצא די לחוץ כי רצינו שזה יצא במיידי, לא עבדנו עליה שנה מראש. בגלל זה יש גם מעט דגמים. הייתי בפריז בסך הכל שלושה שבועות בשביל לעבוד על הקולקציה. לא היה זמן לחפש בדים כמו שצריך, ובכלל אמרתי שבגלל שזו קולקציה ראשונה אני לא אלך עד הסוף על כל השיגעונות שלי, אני דווקא אלך למה שאני יודעת שאנשים מאוד מחפשים ושתמיד יש ביקוש. בעתיד אני רוצה לעשות קולקציות גם לגברים ולילדים. בעלי כל הזמן רוצה שאני אפתח מותג".
ואת לא רוצה?
"זאת המון עבודה. אני גם עושה את הקניינות לבד של 150 מותגים. זה מטורף. אני עושה גם סטיילינג ופרסונל שופינג ללקוחות פרטיות וללקוחות בעולם, אני עושה גם ייעוץ למותגים ולמעצבים. בסופו של יום מה שאני רוצה זה לראות סדרות במיטה. זה מה שאני רוצה".
זה משאיר לך מקום אולי למיני סדרה.
"זו פשוט צריכה להיות סדרה ממש טובה".
טווח מחירים:
550-1,350 שקלים.
להשיג בנומרו 13, שבזי 13, שכונת נווה צדק תל אביב.
