(Translated by https://www.hiragana.jp/)
אגם יבש – ויקיפדיה

אגם יבש הוא אגן היקוות סגור בסביבה מדברית. האגם יבש במרבית הזמן אך לעיתים הוא מתמלא ממי שיטפונות הזורמים אליו. כיוון שלאגם אין ניקוז, נוצר אגם זמני המתייבש לאחר זמן מה. המים המתאדים משקיעים אחריהם מלחים ומשקעים אחרים.

אגם יבש בעמק המוות

לרוב, אגמים אלו נמצאים באזורים בעלי אקלים יבש, והם גורמים משמעותיים ליצירת אבק בעולם.[דרוש מקור]

אטימולוגיה

עריכה

בעברית מוכרת התופעה תחת המונח אגם יבש או מְלֵחָה. בספרדית מכונה האגם היבש בשם "פְּלָאיָה", אשר מהווה שם כולל לתופעות דומות ברחבי העולם, המכונות בשמות מקומיים: באפריקה הצפונית וקדמת אסיה מוכר השם "סַבְּחָ'ה", בפרס "כָּוִיר", "טָאקִיר" בטוראן, "פָּאן" באפריקה הדרומית, "באג'יר" או "שאלה" באסיה המרכזית, "שוֹט" בארצות האטלס, ובאמריקה הצפונית ומקסיקו "פלאיה" ו"סַלָאר". השוני בין השמות נובע משוני באופן היווצרות, ממיקום גאוגרפי, משפת המקום ומגודל התופעה. לדוגמה: סבחות הן פלאיות באזור קו החוף, בעוד סלאר הוא מדבר מלח.

תיאור התופעה

עריכה

אגם יבש הוא אגן היקוות נמוך בסביבה מדברית חמה. זהו אגן ניקוז סגור, המהווה בסיס סחיפה לתא שטח מסוים, כלומר, התחנה הסופית, או בשמה המקצועי "טרמינל", של מי גשמים, טל, מי שיטפונות או זרימת מי נחלים המגיעים אליו. לעיתים מוצף האגם היבש מים, ונראה כעין ימה, אך עם זאת, מרבית הזמן הוא יבש.

בעונה היבשה, קצב האידוי גבוה מקצב ספיקת המים ולכן האגם מתייבש. בעונת הגשמים, לעומת זאת, קצב אספקת המים עולה, וביחס אליו קצב האידוי יורד, דבר היכול לגרום להצפת האגם היבש. כתוצאה ממחזורי ההצפה וההתייבשות המתמשכים, מתרחשת הרבדה של המשקעים (הליט, גבס, חרסית, טין ומינרלים נוספים) בקרקעית האגם היבש בתהליכי שקיעה והתאדות. בנוסף, בזמן שהאגם יבש, חלה עלייה נימית של מי תהום, אשר גורמת גם היא לשקיעת מינרלים ומלחים. תופעות אלו גורמות לריכוז מלחים גבוה בקרקעיתו, ובמקרים מסוימים יוצרות מדבר מלח.

קרקעית האגם היבש

עריכה
 
קרקעית מצולעת

בעקבות השקעת המשקעים, מתקבלת קרקעית בעלת אופי מרובד, שבה כל מינרל מורבד בשכבה נפרדת. במקרים אחרים, הקרקעית תהיה בנויה תערובות משקעים. מקרה כזה נקרא "פאן" או "דאיה".

בקרקעית האגם היבש מתקבלת לעיתים שכבה עליונה יבשה ומתחתיה שכבה חרסיתית לחה, מבנה הגורם להתנפחות ודחיסה ובכך לשינוי בנפח הקרקע. תופעה זו גורמת למרקם קרקע המאופיינת בסדקים ובצורות גאומטריות שונות. ישנם מקרים שסדקים אלו מתמלאים אבק וחול ומייצרים הפרדה בין המצולעים. בנוסף למרקם האופייני מתקבלים קרומים כימיים של מלח גבישי כתוצאה מהעלייה הנימית של מי התהום. קרום זה מתבטא לרוב בצבע לבן ובברק. במקרים שבהם ריכוז הברזל והנחושת גבוהים, ניתן לראות קרומים בצבעים אדמדמים, כחלחלים או ירקרקים.

האגם היבש כמקור לאבק מדברי

עריכה

אגם יבש הוא סביבה דינמית, שבה פני השטח עשירים מאוד בחומר קלאסטי דק הנוצר מבליית סלעים אחרים, מובל על ידי מים ומושקע בקרקעיתו. לרוב האגם היבש הוא מסדר גודל קטן, אך כאשר ישנם מספר רב של אגמים בתא שטח מצומצם, נוכחותם הופכת להיות משמעותית כמקור לתרומת אבק, כדוגמת מדבר מוהאבי.

מרבית האגמים היבשים בעולם נכללים ברשימת האזורים התורמים אבק בקנה מידה עולמי. קיים מתאם בין פריסת האגמים היבשים העולמית, לפריסת מקורות האבק. האגמים היבשים נטענים בחומר קלאסטי המגיע על ידי נגר עילי ומי שיטפונות. הנגר העילי מגיע מהאזורים המדרוניים בסביבת האגם היבש, ומשקיע את החומרים מהמדרון בתוך האגם היבש. בנוסף, קיימת בו השקעה איאולית, אך השקעה זו הנה מקור קטן יותר לחומרים הקלסטים. החומר הכימי והמלחים המצויים בתשתית האגם היבש, מגיעים בעליה נימית של מי התהום והתאדותם.

באגמים יבשים, עם ירידת הגשם יכולות להיווצר זרימות על פני השטח המשקיעות משקעים המובלים במים העיליים, דבר הגורם לשינוי בפוטנציאל הפליטה ובפוטנציאל הסחיפה של האבק. באגמים יבשים-רטובים המשקעים מביאים לעלייה של מי תהום, הגורמת לתהליך מהיר של התאדות והשקעה של חומר כימי. דבר זה משנה את תפרוסת המשקעים ואת פוטנציאל פליטת האבק בזמן נתון. המלחים רגישים יותר לסחיפה מאשר חומר קלאסטי, ולכן באגמים יבשים שבהם מי התהום גבוהים, מצטברים יותר חומרים כימיים ופוטנציאל פליטת האבק גבוה יותר. בגלל ההשקעה הרבה של חומרים דקי גרגר באגם היבש, הן על ידי מים עיליים והן על ידי עליה נימית של מי התהום, ישנו חומר רב המהווה פוטנציאל לסחף איאולי והיווצרות אבק.

צמחיית האגם היבש

עריכה

הצומח באדמה זו מצומצם ומותאם לתנאי הסביבה, בין אם על ידי הימנעות ממליחות (מניעת חדירת מלח לצמח) ובין אם על יד סבילות למליחות (התמודדות עם מלח שחדר לצמח). צמחים בעלי יכולות אלה, אשר מסוגלים להשלים מחזור חיים שלם באגם יבש, קרויים הלופיטים.

ניתן לנצל אדמה של אגם יבש לחקלאות לגידול צמחים שאינם מותאמים למליחות רק בשוליו של האגם היבש, ורק לאחר הצפה ושטיפה מרובה של הקרקע.

אגמים יבשים מפורסמים

עריכה

אגמים יבשים הם סביבה גאומורפית המזוהים עם פליטת אבק. בעולם קיימים עשרות אלפי קמ"ר של אגמים מסוג זה:

אגם יבש בתנ"ך

עריכה

הנביא ירמיהו מציין את גורלו הרע של מי שאינו בוטח בה': ”וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב”[1]. הביטוי "ארץ מלחה" מתכוון לאדמה מלוחה, שלא ניתן להתיישבות[2]. בעברית מודרנית מקובל לתרגם "אגם יבש" ל"מלחה"[3].

במקום נוסף בתנ"ך מוזכר "מלחה" כמקום מגוריו של הערוד, בפסוק: ”אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה[4], והמפרשים מבארים את "מלחה" כמשהו זהה לערבה, במשמעות של מִדבר[5]; יש שנותנים זיהוי מדויק יותר ל"מלחה": שטחים המוצפים מים בימי הגשמים, וכאשר מתייבשת הקרקע ממי הגשמים שעליה, נותר המלח על פניה בצורת גבישים[6]: תיאור התואם ל"אגם יבש".

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אגם יבש בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר ירמיהו, פרק י"ז, פסוק ו'.
  2. ^ ראו רש"י, רד"ק ומפרשים נוספים, על ירמיהו, פרק י"ז, פסוק ו'.
  3. ^ ראו מילון ספיר, ערך "מלחה". וראו שם פירושים נוספים דומים.
  4. ^ ספר איוב, פרק ל"ט, פסוק ו'.
  5. ^ ראו רלב"ג, המבאר כי "מלחה" היא שם נרדף לערבה; וראו מלבי"ם שכותב כי מלחה הוא מקום גרוע מערבה.
  6. ^ עמוס חכם, דעת מקרא, על איוב, פרק ל"ט, פסוק ו', הע' 62, ירושלים תש"ל, עמ' ש"א.