אדוארד החמישי, מלך אנגליה

אדוארד החמישי
Edward V of England
לידה	2 בנובמבר 1470; וסטמינסטר, ממלכת אנגליה
נעדר	1483 (בגיל 12 בערך); מצודת לונדון, ממלכת אנגליה
מדינה	ממלכת אנגליה
מקום קבורה	מנזר וסטמינסטר, לונדון
	9 באפריל 1483 – 25 ביוני 1483; (78 ימים)
	→ אדוארד הרביעי, מלך אנגליה ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה ←
פרסים והוקרה
	מסדר הבירית
חתימה

אדוארד החמישי (באנגלית: Edward V of England; ‏2 בנובמבר 1470–1483 לערך) היה מלך אנגליה למשך כחודשיים, ב-1483, בגיל שתים-עשרה, בעיצומן של מלחמות השושנים. הוא לא הוכתר מעולם, וכעבור תקופה קצרה הוכרז כממזר והוחלף על ידי דודו, ריצ'רד השלישי. אדוארד ואחיו, ריצ'רד משרוסברי, דוכס יורק, שוכנו או נכלאו במצודת לונדון. שני הנסיכים שבמצודה לא נראו עוד לאחר שנת 1483.

אדוארד החמישי ואחיו, דוכס יורק, במצודת לונדון. ציור מאת פול דלרוש

ביוגרפיה

אדוארד החמישי נולד בכנסיית וסטמינסטר שבלונדון בעת שאמו קיבלה שם מחסה מאנשי בית לנקסטר, בשעה שאביו, אדוארד הרביעי, איבד את השלטון במהלך מלחמות השושנים. אדוארד החמישי הוכרז כנסיך ויילס ביוני 1471, לאחר שאביו השיב את השלטון לידיו, ונהג להופיע עם הוריו באירועים ממלכתיים.

אדוארד הרביעי הקים מועצה להסדרת ענייניה של ויילס, ושלח את בנו אדוארד, אז בן 3, אל טירת לדלו על גבול ויילס, על מנת שיעמוד בראש המועצה, כנשיאה הרשמי, תחת השגחתו של אנתוני וודוויל (אנ'). בטירת לדלו קיבל אדוארד החמישי את הידיעות על מותו הפתאומי של אביו, באפריל 1483. דודו, אחי אביו, ריצ'רד דוכס גלוסטר, מונה לעוצר ולאחראי על אדוארד החמישי ועל אחיו בן התשע, ריצ'רד דוכס יורק.

ריצ'רד פגש את שיירתם של אחייניו בדרכה מוויילס ללונדון והמשיך ללוות את השיירה, אשר הגיעה ללונדון ב-4 במאי 1483. אדוארד השתכן במצודת לונדון (אז אחד מארמונות בית המלוכה ולא רק בית כלא).

הכתרת המלך הצעיר נדחתה מספר פעמים, עד שב-25 ביוני התכנס הפרלמנט, והכריז כי אדוארד הוא ממזר, בהסתמך על ראיות שאדוארד הרביעי התארס לאישה בשם אלינור טלבוט, בטרם נישא לאמו של אדוארד, אליזבת וודוויל. עובדה זו הפכה את נישואי הוריו של אדוארד לבלתי חוקיים, ואת אדוארד ואחיו לממזרים שאינם ראויים לשאת את הכתר. יורשו של המלך המת, אדוארד הרביעי, לא היה אם כן אדוארד החמישי, כי אם אחיו ריצ'רד, אשר הוכתר כ"ריצ'רד השלישי".

אדוארד ואחיו, שני הנסיכים שבמצודה, לא נראו עוד מחוץ למצודה. אין לדעת מה אירע להם, ומניחים כי נרצחו.

לאחר העלמות הנסיכים הייתה אי ודאות רבה באשר לגורלם. ב-1495 הכריז אדם בשם פרקין וורבק כי הוא ריצ'רד, דוכס יורק, אשר נעלם בטאואר תריסר שנים קודם לכן. היו שקיוו כי אכן הוא הנסיך האמיתי, והראו כי הסימפתיה לבית יורק עודה רוחשת אף תחת שלטונו של הנרי השביעי לבית טיודור הסמכותי.

ב-1674, בעת שיפוצים שנעשו בטאואר בתקופת מלכותו של צ'ארלס השני, נמצאו שני שלדי אדם קטנים. בתחילה נזרקו השלדים אל ערימה של זבל, אך לאחר מספר שבועות נזכר מאן דהוא כי אלו יכולים להיות שלדי הנסיכים. השלדים נאספו, ונשמרו בכד קבורה בכנסיית וסטמינסטר. בשנת 1933 נבדקו השלדים, ולאחר מכן הושמו בכוך שמתחת לכנסיית וסטמינסטר. המומחים לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי גילם של בעלי השלדים, או אף לגבי מינם. שלד אחד היה גדול מן השני, ורבות מן העצמות היו חסרות.