ביאלה (איטליה)
בִּיאֶ֫לָה (באיטלקית: Biella; בפיימונטית Bièla) היא עיר במחוז פיימונטה בצפון-מערב איטליה, 55 ק"מ מזרחית מהעיר טורינו במישור נהר צֵ'רְבוֹ (Cervo). היא בירת חבל הארץ ביאלה.
 סמל ביאלה | |
 | |
| מראה העיר | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 פיימונטה |
| נפה | ביאלה |
| שטח | 46.68 קמ"ר |
| גובה | 420 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 42,619 (1 בינואר 2023) |
| ‑ צפיפות | 940 נפש לקמ"ר (2012) |
| קואורדינטות | 45°34′N 8°4′E / 45.567°N 8.067°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.comune.biella.it | |
העיר ביאלה מחולקת לשני חלקים:
- חלקה העליון, הנקרא "ביאלה פיאצו" (Biella Piazzo). בחלק זה של העיר יש ארמונות מימי הביניים ומתקופת הרנסאנס.
- חלקה התחתון, הנקרא "ביאלה פיאנו" (Biella Piano) בו מצויות שתי כנסיות: San Sebastiano ו-San Girolamo (1512–1517) וכן מוזיאון ארכאולוגי.
שני חלקי העיר מחוברים על ידי רכבת כבלים. בסביבת העיר יש שמורות טבע: נופי גבעות "ול צַרְבוֹ" (Val Cervo) בדרך לעיר "טריוורו" (Trivero), דרך הנוף "זג'נה" (Panoramica Zegna), מרכז ספורט לסקי ופארקים טבעיים נוספים.
במורדות הרי האלפים קיים אתר דתי לעלייה לרגל "Santuario di Oropa". מאמינים כי הוא הוקם בשנת 369 על ידי אוזביוס, לידו קיים גן בוטני.
העיר היא מרכז חשוב לייצור וטוויה של מוצרי טקסטיל וצמר, המבוסס על "דרך הצמר" הקדומה של העיר. קיים בעיר מפעל לייצור בירה, מבשלת הבירה "מנבראה" (Menabrea).
משנת 1245 עסקו תושבי האזור במלאכות התפירה והאריגה של בדים. בביאלה הוקם מרכז הדרכה לעובדי מלאכת ותעשיית הטקסטיל. בשנת 1835 נרכשו על ידי "מאסימו סלה" מבנים לתעשיית הטקסטיל והצמר לאורך גדת נהר "צרבו", אשר נבנו כבר בשנת 1695.
הגאוגרפיה של העיר
עריכהביאלה שוכנת לרגלי הרי האלפים, ליד ריכוז נביעות של מעיינות "מַסִיצִ'יוֹ דל בו" (Massiccio del Bo) לרגלי הרי "מוקרונה" (Mucrone), ליד אגם ושני יובלי נחלים הזורמים ממזרח לעיר וממערבה. ליד העיר עוברים עורקי תחבורה חשובים כמו כביש A4 : טורינו – מילאנו, כביש A5: טורינו – ואלה ד'אאוסטה וכביש A26 לג'נובה. מחלף הכבישים ליד העיר הוא מהחדישים ונפתח בשנת 2006. בקרבת העיר שמורות הטבע: "פארקו בורקינו" (Parco Burcina)[1] ו"ברג'ה" (Baragge).[2]
תולדות העיר
עריכהבהתבסס על ממצאים פרהיסטוריים שנמצאו בעיר אפשר להניח בוודאות כי התושבים הראשונים של המקום היו קלטים-ליגורים. הם חיפשו קרבה ליובלי מים מתוקים אשר איפשרו להם דיג, ציד ובהמשך מרעה לצאן.
אוכלוסייה ממוצא ליגורי ה"ויטומילי" (Vittimuli) או "ויקטומילי" התפשטה למרחבי אזור ה"בססה" (Bessa) השטח המיוער לרגלי הרי האלפים ובין השאר חיפשו באזור מחצבים עם תכולה של זהב. הם לא הגיעו לתחומי הקרחונים המצויים ליד יובל הנחלים "אלבו" (Elvo). באזור הפארקים נמצאו בשנות ה-60 של המאה ה-20 אתרים רבים מתקופת הברונזה. בעידן הרומאי נקרא המקום "בוגלה ציויטס" (Bugella Civitas). משנת 826 קיים מסמך בו מוזכרת העיר, אשר ניתנה לנסיך "בוסונה דה לודויגו אל פיו" (Conte Busone da Ludovico) על ידי האימפריה הרומית הקדושה.
במאה ה-10 הגיעו לעיר תושבים ממוצא: גרמני, לומברדי וצרפתי. אלו הקימו את החומה הראשונה להגנת העיר. מאותה תקופה נותרו בעיר בית הטבילה וכנסיית "סאן סטפנו". במאה ה-12 העניק הבישוף של ורצ'ילי זכויות לבאים להתגורר בעיר ולסחור בה ונתן מחסה לאנשים שברחו מאזורים קרובים. אז הוקמה המצודה הקיימת היום ב"כיכר קיסטרנה" (Piazza Cisterna, Palazzo Cisterna), שניתן להבחין עוד בתבליטי הסמלים על המבנים. בקרבת מקום מצויים גם תאי הכליאה של בית הסוהר מאותם הימים. בשנת 1377 עברה העיר לשליטת בית סבויה.
במאה ה-15 והמאה ה-16 עברה השליטה על העיר פעמים אחדות בין משפחת "ויסקונטי" ( Visconti) ממילאנו לבין חסות בית סבויה. בשנת 1704 נלחמו על העיר צרפתים וספרדים. בשנת 1706 העיר הדפה התקפה צרפתית. לאחר קונגרס וינה העיר עברה לשליטת בית סבויה.
בשנת 1859 שוחררה ביאלה מעול האוסטרים על יד צבא בראשות ג'וזפה גריבלדי. היא הייתה חלק מפרובינציית נוברה, עברה לפרובינציית ורצ'לי, ומאז 1992 היא נפה עצמאית.
במלחמת העולם השנייה העניק לה מיקומה הגאוגרפי יתרון בהשתתפות בתנועת ההתנגדות נגד הכובש הגרמני. על כך זכתה בעיטור הגבורה.
יהדות ביאלה
עריכהבחלקה העליון של העיר. "ביאלה פיאצה" מצוי בית הכנסת של העיר. הוא שופץ בשנת 1893. ארון הקודש הוא משנת 1700 ומצופה בצבע צהוב ובצבע ירוק ובקודקודו "כתר זהב" ובו חרוטות לוחות הברית. הפרוכת הכוללת רקמה אדומה, המותאמת לצבע ארון הקודש. הבמה שבה נקרא בספר התורה מוקפת במסגרת עץ המקיפה ספסל בצורה של חצי מעגל. בית הכנסת ממוקם בפינת הרחובות: Corso del Piazza, Vicolo del Bellone בקומה העליונה של המבנה. בית הכנסת מצוי באזור בו היה ה"גטו" היהודי בשנת 1730. בכיכר העיר היה בשנת 1377 שלט שבו יהודי בשם Giacimino הזמין את העוברים ושבים למסעדה שלו. היה זה עיסוק לא אופייני ליהודים באותם הימים. מסמך משנת 1584 מאשר כי ל"אחים יונה" היה זיכיון להקמת בנק בעיר.
במאה ה-18 לא עלה גודלה של הקהילה על מספר משפחות בודדות. המשפחות שגרו בעיר היו: Jona, Olivetti, Vitale. היהודים היו שותפים לפעילות הציבורית בעיר ולהקמת מפעלי תעשייה. בסוף המאה ה-19 הגיע מספר התושבים ל-100. מתחילת המאה ה-20 ירד מספר היהודים ל-60. בכיבוש הגרמני לא הוגלו יהודים מהעיר אבל היה יהודי אחד קרבן לשואה.
יהודי העיר, הבודדים שנותרו, משתייכים ארגונית לקהילה היהודית בורצ'לי. בית הכנסת הוא בטיפול הקהילה היהודית בטורינו.
בית כנסת שוקם ונחנך בינואר 2009. "מוקד – פורטל יהדות איטליה" מבשר זאת ומוסר פרטים עדכניים על בית הכנסת. אולם בית הכנסת עשוי בצורת מלבנית וממוקם בקומה עליונה של ארמון בכיכר, באזור שהיה בזמנו ברובע היהודי. בית הכנסת נוסד במאה ה-17, באזור שנבנה עוד במאה ה-14, בגבעה רחוקה מהעיר. באותו אזור לא נותרו בתים רבים מאותה תקופה. רק המבנה שבו בית הכנסת נשאר לעדות לקיומה של קהילה יהודית בעיר. הכניסה לבית הכנסת הייתה דרך חצר הארמון ולא נראית כלפי העוברים ושבים.
שיקום בית הכנסת עלה 350,000 אירו, סכום ששימש ברובו לשיקום המבנה ורק בחלקו לחידוש ריהוט העץ של בית הכנסת. הכסף ניתרם על ידי בנק וחברה מסחרית מטורינו.
קהילת ביאלה נודעת בשל ספר התורה שלה: על-פי בדיקת פחמן-14 של גוילי הספר, הספר תוארך לסביבות שנת 1250. בכך נקבע שזהו ספר התורה העתיק ביותר, שנמצא עדיין בשימוש בבית כנסת.[3]
ספורט
עריכהבענף הכדורסל, מייצגת את העיר קבוצת פלקנסטרו ביאלה שהשתתפה בעבר שנים רבות בסרייה A וכיום בליגה השנייה.
גלריית תמונות
עריכה-
מרכז האיגודים של עובדי התעשייה -
בית הטבילה -
התיאטרון
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ביאלה- לשכת התיירות, מסלולי סיור בעיר
- לשכת התיירות, מסלול טיול בפארק
- לשכת תיירות
- דרך הצמר - ההיסטוריה של ייצור הצמר
- פארקו בורקינו
- Museo del Territorio Biellese
- כלכלת ביאלה
- האוניברסיטה המקומית
- מרכז האוניברסיטה העממית
- ביאלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ השם המלא: Riserva naturale speciale del Parco Burcina - Felice Piacenza
- ^ השם המלא: Baragge - Bessa - Area attrezzata Brich Zumaglia - Mont Prève
- ^ Oldest Torah scroll still in use found in Italy, באתר טיימס אוף ישראל(באנגלית)