(Translated by https://www.hiragana.jp/)
חנה רובינא – ויקיפדיה

חנה רובינא

שחקנית תיאטרון ישראלית וממייסדיי תיאטרון הבימה, שפעלה במאה ה-20

חנה רוֹבִינָא (15 בספטמבר 1888, י' בתשרי תרמ"ט[1]3 בפברואר 1980, ט"ז בשבט תש"ם) הייתה שחקנית תיאטרון ישראלית וממייסדיי "תיאטרון הבימה". רובינא, כלת פרס ישראל בתחום התיאטרון (1956), כונתה "הגברת הראשונה של התיאטרון העברי".

חנה רובינא
חנה רובינא בדמותה של תמר בהצגה "כתר דוד", 1929
חנה רובינא בדמותה של תמר בהצגה "כתר דוד", 1929
לידה 15 בספטמבר 1888
ברזינו, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 3 בפברואר 1980 (בגיל 91)
רעננה, ישראל ישראלישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19171979 (כ־62 שנים)
בן או בת זוג אלכסנדר פן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אילנה רובינא עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1956) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חנה רובינא בחברת המפיק האמריקאי הידוע סול יורוק, 1954
פריטים של חנה רובינא המוצגים ב'משכן חנה רובינא', באכסדרת אולם תיאטרון הבימה
רובינא ב"הדיבוק", 1922
לוחית זיכרון ליד ביתה של חנה רובינא בתל אביב

ביוגרפיה

עריכה

תחילת דרכה

עריכה

רובינא נהגה לחגוג את יום הולדתה רק לפי התאריך העברי, ביום הכיפורים. מקורות שונים מציינים את תאריך לידתה העברי בט' בתשרי או בי' בתשרי. שנת לידתה גם היא לא התבררה, ורובינא עצמה הוסיפה לערפול ונהגה להפחית מגילה שנתיים. במקורות שונים נטען שנולדה בשנת 1888, 1889 או 1892.[2]

רובינא נולדה בשם חנה רוּבִּין, בת לדוד ושרה רבקה, בעיירה ברזינו שבפלך מינסק שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). אביה נמנה עם חסידי חב"ד ועבד כפקיד במחסן של בית מסחר לעצים. רובינא למדה בילדותה ב"חדר מתוקן" לבנות מפי משה רובינצ'יק, ציוני נלהב ומחזאי חובב, שממנו למדה עברית, ובבית ספר ממלכתי רוסי. בנעוריה דיברה עברית והתבלטה בכישרון למשחק ולשירה.

היא נסעה ליקטרינוסלאב לצורך לימודים, אך נאלצה להפסיקם ועבדה למעלה משנה כמורה פרטית במשפחה יהודית בכפר סמוך. היא ניסתה להתקבל להכשרה לגננות בקייב, אולם לא קיבלה אשרת ישיבה בעיר ולכן נסעה לוורשה, שם התקבלה לקורס לגננות עבריות בניהולו של יחיאל היילפרין. במהלך לימודיה שם ביקרה בהרצאות בהיסטוריה מפי יצחק גרינבוים.

בעקבות המלצתו של היילפרין לנחום צמח, שניהל את "הבימה העברית", החלה רובינא את ראשית הקריירה שלה בתיאטרון שלו. ב-1917 הצטרפה לתיאטרון "הבימה", שבדיוק החל לפעול במוסקבה, והשתתפה בהצגה הראשונה שלו בבימויו של יבגני וכטנגוב, "נשף בראשית".

רובינא נישאה בשנת 1921 לשחקן משה הלוי, אשר שיחק איתה בתיאטרון "הבימה". בעקבות חילוקי דעות מקצועיים ורצונו של הלוי לעסוק בבימוי, פרש הלה מהבימה ועלה לארץ ישראל ב-1924. בשנת 1925 הגיעה רובינא לארץ ישראל הרה וביקשה מהלוי שיכיר באבהותו. עקב סירובו השניים התגרשו, רובינא עברה הפלה ושבה למוסקבה. באותה שנה היגרו הוריה, אחיה ואחותה לסנט לואיס שבארצות הברית.

פעילותה בארץ

עריכה

רובינא עלתה לארץ ישראל עם קבוצת שחקני "הבימה" בשנת 1928, והפכה לסמל התיאטרון העברי בכלל וסמל לתיאטרון "הבימה" בפרט. את פרסומה קנתה במחזה של ש. אנסקי "הדיבוק" (שבמקורו נקרא: "בין שני עולמות"), היא שיחקה במחזה את תפקיד הכלה לאה'לה רדופת הדיבוק. הפופולריות של המחזה התבטאה גם בלוגו של "הבימה", שבמשך שנים היה נערה לבושת שמלה לבנה עם שתי צמות ארוכות - דמותה של רובינא בהצגה "הדיבוק".

כל תפקיד שביצעה ב"הבימה" היה ספוג דרמטיות והבעה, כשרובינא מתייחסת לכל תפקיד ברצינות רבה על-פי שיטת סטניסלבסקי. במהלך מלחמת העולם השנייה הופיעה בפני חיילי הבריגדה היהודית באיטליה ובמקומות נוספים. לאחר סיום המלחמה הופיעה בפני עצורי המחנות ברפיח ובלטרון. במהלך מלחמת העצמאות הופיעה בפני חיילי צה"ל.

חנה רובינא זכתה להרבה הוקרה והערצה מצד הציבור, שחרג מתחום שוחרי התיאטרון בזכות אישיותה המיוחדת והנונ-קונפורמיזם בגישתה החברתית. בשנת 1934 הביאה לעולם בת מחוץ לנישואין, מקשרי אהבתה עם המשורר אלכסנדר פן, שלימים נודעה כזמרת אילנה רובינא.

במהלך חגיגות העשור להקמת המדינה, ב-1958, הקריאה את מגילת העצמאות בטקס שבו שוחזר מעמד הכרזת המדינה בבית העצמאות. בערב יום העצמאות התשכ"ח 1968 השיאה משואה לציון 50 שנה לתיאטרון העברי[3].

ב-1933 שיחקה בסרט "צבר" וב-1968 שיחקה בסרט "איריס" לצידו של גדעון שמר.

בשנותיה האחרונות על הבמה זכתה רובינא להשתתף במחזות שונים של המחזאי נסים אלוני. אלוני אף כתב במיוחד עבורה את התפקיד הראשי במחזה "דודה ליזה". רובינא שיחקה את מאדאם זארה הצוענייה במחזהו של אלוני "הצוענים של יפו", ובגיל מבוגר במיוחד שיחקה את דונה קריסטינה במחזה "אדי קינג", גם הוא משל אלוני.

רובינא החמירה מאוד בענייני משמעת כלפי צופי התיאטרון ולא פעם הפסיקה הצגה באמצע כאשר הקהל לא התנהג כראוי. תלמידי בתי הספר שנכחו בהצגה "חנה סנש" של אהרן מגד זוכרים כחוויה טראומטית את הרגע שזו הפסיקה סצנה מרגשת, כשדמותה מבקרת בכלא ההונגרי אצל בתה, אותה שיחקה מרים זוהר, ופנתה לתלמידים בקהל וצעקה: "להפסיק לפצח גרעינים!".

רובינא הייתה פעילה על הבמה כמעט עד יום מותה. תפקידה הבימתי האחרון היה המלכה האם ב"ריצ'רד השלישי", אך היא לא הגיעה אפילו לפרמיירה ופרשה בשל סיבות רפואיות. במשך שנים התגוררה ברחוב גורדון בתל אביב, ובסוף ימיה שהתה בבית אבות ברעננה,[4] שם נפטרה בט"ז בשבט תש"מ (3 בפברואר 1980) בגיל 91. הותירה את בתה, אילנה רובינא, ונכדה. יום לאחר מכן הוצב ארונה בבית "הבימה" ושמעון פינקל ספד לה. היא נטמנה בבית העלמין קריית שאול.

פרסים והוקרה

עריכה

רובינא זכתה בפרסים ותוארי כבוד רבים, בהם:

הנצחתה

עריכה

כבר בשנת 1937 יצר הגרפיקאי מירון סימה אלבום הדפסים ובו עשרה הדפסי אבן שנקרא "חנה רובינא בחיים ועל הבמה". ב-1956 יצר הדפס נוסף של דמותה בתפקיד מדיאה.

עוד בחייה (שנה לפני מותה) קרא תיאטרון "הבימה" את אולם ההופעות הגדול על שמה. בערים תל אביב, חיפה, באר שבע, פתח תקווה והרצליה נקראו רחובות על שמה.

ב-18 בפברואר 1992, הנפיק לזכרה דואר ישראל בול עליו שלוש דיוקנאות שלה, ושובל של רישום בניין תיאטרון הבימה עם כיתובית של ציטטה ממחזה הדיבוק: "ערגתי בצמא אל המעיין". האמנית רות מלכא (ברקמן) עיצבה את הבול.

בשנת 1993 התפרסם הרומן "נשף חברים", אותו כתב הסופר והאמן עמוס אריכא. הרומן מתמקד בסיפור אהבתם של רובינא ואלכסנדר פן. ברומן זה העדיף אריכא להציג את גיבוריו בשמות אחרים, אך ביטא את עוצמת סיפור האהבה הנחשב למרתק ביותר בתולדות הבוהמה התוססת של תל אביב. אריכא שהוא בנו של הסופר הנודע יוסף אריכא, נולד בתל אביב וגדל בתוך חוגי הבוהמה מילדותו והכיר היטב הן את רובינא והן את פן, אותו ביקר בפעם האחרונה שבועות אחדים לפני מותו של המשורר באפריל 1972.

בשנת 2014 העלו הסופרת נאוה מקמל-עתיר והבמאית צביה הוברמן מופע בשם "רובינא מתחת לאיפור", העוסק בדמותה ומשלב קטעי וידאו מחייה. בשנת 2017 העלו דפנה אנגל ושי להב הצגה לילדים על חייה בשם "חנה רובינא: האגדה" לציון מאה שנים לייסוד הבימה.

יעל שרוני שיחקה את דמותה הפארודית של רובינא בסדרת המערכונים "היהודים באים", תוך הדגשתו של המשחק הדרמטי שאפיין אותה ואת בני דורה ובכך הפכה את דמותה לקאלט.

דמויות שביצעה (רשימה חלקית)

עריכה
 
אמנות רחוב מודרנית שמנציחה את רובינא

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ על תאריך הולדתה ראו עוד להלן.
  2. ^ כרמית גיא בביוגרפיה של רובינא מצביעה על 1888 כשנה הסבירה ביותר לפי התייחסויות של רובינא ומכריה (כרמית גיא, המלכה נסעה באוטובוס: רובינא ו"הבימה", תל אביב תשנ"ו 1995, עמ' 16, הערה). התאריך בערכה באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו הוא ט' בתשרי 1892 (דוד תדהר (עורך), "חנה רובינה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1802).
  3. ^ משואות בהר הרצל במלאת 20 למדינה, למרחב, 3 במאי 1968
  4. ^ מתה חנה רובינא, דבר, 3 בפברואר 1980.
  5. ^ ר. עזריה, לילה לילה | כלת הערב: "בת העם ותפארתו", מעריב, 20 במרץ 1955.
  6. ^ חולקו 12 "פרסי ישראל" תשט"ז, דבר, טורים 2–3, 17 באפריל 1956.
  7. ^ "עם כל הופעה של חנה רובינא על הבמה – נעשה יותר חם בלב", מעריב, 7 במאי 1970.