טנטון

טִנְטוּן (שם מדעי: Tinnitus, הגייה בלטינית: טִינִיטוּס) היא תופעה שבה חשים צפצופים באוזניים. ברוב המקרים הטיניטוס הוא סובייקטיבי, המוגדר כצליל פנימי שאין לו מקור חיצוני אמיתי, בדומה ל"אשליה שמיעתית". במקרים נדירים, הטיניטוס מאובחן כאובייקטיבי, כאשר יש מקור אמיתי המייצר את הצליל שחשים. אחת הסיבות לטיניטוס אובייקטיבי היא כיווץ בלתי רצוני של שריר באוזן התיכונה (הסטפדיוס) המייצר צליל המזכיר הקלדה על מקלדת. טיניטוס סוביקטיבי, הוא לרוב מונוטוני, ממושך ובתדרים גבוהים, יכול להיות בעל אופי שונה מאדם לאדם (צפצוף, זמזום, צרצור וכו'), ויכול ללוות את האדם במשך כל שעות היום, בעיקר בסביבה שקטה, כמו למשל בשעות הלילה וכשמנסים להירדם. חלק נרחב מהלוקים בטנטון סובלים מתופעות נלוות של דיכאון, חרדה, מתח ומחסור בשעות שינה. רבים מהלוקים סובלים במקביל מתופעה של חוסר סבילות לרעשים (היפראקוזיס), אפילו רעשים יומיומיים כגון המולת רחוב, מזגנים, מוזיקה וכו' שעלולים לגרום להם לאי נוחות ניכרת.

טִנְטוּן (מלטינית: טיניטוּס)
Tinnitus

תחום	רפואת אף אוזן גרון
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	article/856916
DiseasesDB	27662
MeSH	D014012
MedlinePlus	003043
סיווגים
ICD-10	H93.1
ICD-11	MC41

מקור המילה "טנטון" במונח הלועזי Tinnitus, שמקורו בלטינית. הוא גזור מן הפועל tinnire שמשמעו: "לצלצל".

מקור הבעיה בפגיעה במרכיב האינהיביציה של מערכת השמיעה. הפגיעה תיתכן בכל אחד מהמרכיבים של המערכת החל מהאוזן התיכונה ועד למרכז השמיעה והזיכרון לקול המצויים בקליפת המוח.

חשיפה לרעש עוצמתי כמו מוזיקה חזקה, חצוצרות, זמבורות, פיצוצים וכו' עלולה לעורר טינטון כרוני עיקש ולכן יש להשתמש באטמי אוזניים בסביבה עתירת רעש.

לפחות אחד מכל עשרה מבוגרים (10–17% מהאוכלוסייה על פי מחקרים דמוגרפיים) סובל במהלך חייו מטיניטוס.

קיימים שני סוגי טיניטוס – דופק או הולם, כמו דפיקות הלב (טיניטוס פועם), וטיניטוס סובייקטיבי וממושך הנשמע כצפצוף, כזמזום או כמו גלים. כל סוגי הטיניטוס מחייבים בירור רופא אף אוזן וגרון (אא"ג), בדיקות שמיעה, ובדיקות נוספות שונות על פי הממצאים בבדיקת רופא אף אוזן וגרון.

כשליש מהאוכלוסייה הסובלת מטיניטוס עיקש ירגישו כי הטיניטוס גורם להם למתח רב ופוגע באיכות חייהם באופן משמעותי מאוד. מאחר שרבים מהם סובלים במקביל גם מתופעה של חוסר סבילות לרעש, מיסופוניה והיפראקוזיס, הם עשויים להימנע ממקומות סואנים ואף ממפגשים חברתיים. החולים מתלוננים על עייפות, דיכאון, מתח, עצבנות, סחרחורת, כאבי ראש ואוזניים ועוד.

הגורמים לטיניטוס

הגורם לטיניטוס הפועם יכול להיות בין השאר:

1. מחלת אוזן חיצונית או תיכונה.
2. בעיית כלי דם באזורים הסמוכים לאוזן.
3. התכווצות של שרירי החך.
4. גידול המכיל כלי דם רבים באזור האוזן התיכונה או הצוואר.
5. מודעות יתר לקולות זרימת הדם בכלי הדם בראש ובצוואר.
6. בעיות בפרק הלסת.
7. תסמונת איגל.

הגורם לטיניטוס הכרוני הממושך יכול להיות בין השאר:

1. ליקוי שמיעה – חשיפה לרעש כרוני ממושך (למשל, מוזיקה חזקה במועדוני לילה) או חבלת רעש רגעית חזקה במיוחד (למשל, פיצוץ) – מעל 60% מהעובדים בתנאי רעש, אשר נפגעים בשמיעתם על רקע זה, סובלים גם מטיניטוס כרוני עיקש.
2. חבלת ראש או צוואר. למשל, חבלה מסוג צליפת שוט (whiplash).
3. תרופות שונות. למשל: אספירין, אמינוגליקוזידים, ועוד.
4. מחלות אוזן שונות, כולל מחלת מנייר, אוטוסקלרוזיס, ועוד.
5. גידול אקוסטי – גידול שפיר ונדיר.
6. דחק – סטרס עשוי לגרום לטנטון או להחמיר טינטון קיים.
7. נזק עצבי במערכת השמיעה.

מחקר שפורסם בתחילת 2024 גילה קשר בין טינטון אצל אנשים עם שמיעה תקינה לבין נזק עצבי במערכת השמיעה. בנוסף, נמצא מתאם בין עוצמת הטנטון שהנבדקים דיווחו עליה לבין מידת הנזק העצבי שהתגלתה בבדיקות. המחקר גילה גם, שאצל הנחקרים שלוקים בטנטון יש פעילות יתר באזור במוח האחראי לעיבוד המידע השמיעתי, ופעילות זו משקפת את הצליל הלא אמיתי שהם שומעים. זה מחזק את השערת החוקרים, על פיה הנזק העצבי במערכת השמיעה מביא להפעלה לקויה של אזורים במוח, שמקושרים לניתוח השמיעה, וכך מעודד את התפתחות הטנטון.

טיפול בבעיה

עד לשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת נטו הרופאים להתייחס לטנטון כאל תופעה שאין לה טיפול דפניטיבי. ^{[דרושה הבהרה]}

המודל המוביל בעולם כיום להבנת התהליך הגורם לטיניטוס, נקרא המודל הנוירופיזיולוגי והוא פותח על ידי פרופסור ג'אסטרבוף בארצות הברית בתחילת שנות התשעים. פיתוח המודל הנוירופיזיולוגי הביא בעשור האחרון לעליה במודעות לנושא הטיניטוס ולאפשרויות הטיפול בו הן אצל רופאי אף אוזן וגרון, והן אצל החולים. עבודות רבות המתארות אוכלוסיית חולים במרפאות טיניטוס ייעודיות, לרוב מרפאות המטפלות בטכניקות הנגזרות מהמודל הנוירופיזיולוגי פורסמו, והמידע הנרחב מאפשר לרופאים הבנה טובה יותר לצרכיה של אוכלוסיית חולים מיוחדת זו.

על פי המודל, נוצרת במוח התניה שלילית בלתי רצונית כלפי תופעת הטיניטוס. התניה זו גורמת להגברה של הטיניטוס על ידי המוח, למתח רב במערכת הלימבית והאוטונומית של החולה ולתחושת סבל ניכר.

על בסיס המודל קיימות מספר שיטות לטיפול בטיניטוס:

1. הראשונה, עיקרה בטיפול אודיולוגי-שמיעתי, שיטת TRT – Tinnitus Retraining Therapy המשלבת גירוי שמיעתי באמצעים שונים, תיקון השמיעה במידה ויש ליקוי שמיעה, ופגישות ייעוץ והכוונה. שיטה זו משמשת לטיפול בטיניטוס ובחוסר סבילות לרעש (היפראקוזיס). הטיפול מבוצע על ידי רופא אא"ג ולעיתים בשילוב קלינאי תקשורת. השיטה משלבת בירור רפואי מעמיק, הגדרה ואפיון של הטינטון ותוכנית טיפולית המותאמת אישית. בטיפול בשיטת TRT ניתן לשלב טכניקות של הרפיה, תרופות שונות המשפיעות על מחזור הדם או תרופות הרגעה – לפרקי זמן קצרים ביותר ועל פי טיב המקרה ועזרי טכנולוגיה מסייעת, כולל טכנולוגיה מסייעת מושתלת. מטרת הטיפול היא מניעת הגברת הטיניטוס הנוצרת על ידי המוח, והפחתה של המתח המוחי הנגרם מתחושת הטינטון.
2. השנייה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy, CBT), בשיטה זו הטיפול מבוצע על ידי פסיכולוג, ועיקרה שינוי עמדות כלפי הטיניטוס. אין שימוש בתרופות או בגירוי למערכת השמיעה בשיטה זו, אלא טיפול פסיכולוגי אישי, לרוב ממושך.
3. שיטה נוספת היא על ידי סדנאות קבוצתיות קוגניטיביות הכוללות טכניקות הרפיה ודמיון מודרך, וניתן לשלבן בטיפול הפרטני CBT או TRT.
4. עיקרון שהולך ותופס מקום בחלק מהמרפאות הייעודיות המטפלות בשיטת TRT – גישה משלבת, או Tinnitus managenent: שילוב בין גישה רפואית כוללנית, טיפול בכל בעיה רפואית ואיזון מצבו של החולה, ייעוץ מבוסס TRT והגישה הקוגניטיבית, התאמת מכשירי שמיעה או מחוללי קול על פי הצרכים של כל חולה וחולה.
5. רפואה משלימה – יש הטוענים כי במקרים של טנטון שנגרם ממתחים ולחצים נפשיים, לשיאצו ולדיקור יש השפעה על הקלה בתסמינים, אך אין הוכחה ששיטות אלו יעילות יותר מפלצבו.

טיפולים אחרים בטינטון כוללים מגוון תרופות פסיכיאטריות, וכן מגוון טיפולים משלימים (כלומר – טיפולים שיעילותם לא הוכחה מחקרית) כגון ביופידבק, הרפיה, גינקו בילובה, או מרחיבי כלי דם שונים, ומכשירים שונים המסווים את הטינטון על ידי השמעת רעש בעוצמה חזקה מן הטינטון, ומכשירים המגרים את האוזן בשיטות שונות כולל לייזר וגירוי חשמלי מגנטי.

אחוזי נכות עקב טיניטוס

• ביחס לנכי צה"ל ושירותי הביטחון:

התנאים להכרה בנכות בגין טיניטוס קבועים בסעיף 72 לתקנות הנכים. טיניטוס מוכר כנכות רק כאשר הוא מלווה בליקוי שמיעה בצלילים הגבוהים. את קיומו של ליקוי שמיעה, וספציפית ליקוי שמיעה בצלילים הגבוהים, ניתן לבחון לפי תוצאותיה של בדיקת שמיעה. תקנה 72ג' מתייחסת לליקוי שמיעה בתדרים 3000 ו-4000 הרץ ודורשת ליקוי שמיעה החל ב-25 דציבלים. נכות בגין טינטון וליקוי שמיעה בתדרים הגבוהים מעניקה 10% נכות.

• ביחס לנכים שנפגעו בעבודתם:

סעיף 84א בחוק הביטוח הלאומי מכיר בטיניטוס כפגיעה בעבודה אם מתקיימים התנאים הבאים:

1. הרעש אליו נחשף הנפגע מתמשך ועולה על המותר.
2. יש אובדן כושר שמיעה בשיעור של 20 דציבל.
3. הוגשה תביעה להכרה בטיניטוס תוך 12 חודשים ממועד תחילת הירידה בשמיעה או מיום התיעוד רשמי של הליקוי.
4. קיימת ירידה בשמיעה בשיעור של 25 דציבל בתדירויות גבוהות.
5. ישנו תיעוד רפואי של הטיניטוס ופניות חוזרות לטיפול רפואי עוד לפני הפסקת החשיפה לרעש.

ראו גם

• אשליה שמיעתית
• תולעת אוזניים
• תסמונת האוזן המוזיקלית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טנטון בוויקישיתוף

• ארגון בינלאומי העוסק במניעה וטיפול בחולי טיניטוס (ITAA)
• כיצד מתבצעת בדיקת אודיומטריה לטיניטוס - מהלך הבדיקה וחשיבותה
• האיגוד הבריטי ללקויי שמיעה, על טיניטוס והטיפול בו, עם דפי הסבר לחולים
• אתר בריטי בנושא הטיפול בטיניטוס, עם קישורים למטפלים מוסמכים בארץ ובעולם
• האתר של בית חולים הדסה עין כרם (אורכב 20.11.2005 בארכיון Wayback Machine) בנושא טיפול מטבולי בטיניטוס וסחרחורת (ראו גם: מטבוליזם)
• מחקר שנעשה בידי חוקרים ישראלים אודות הקשר בין מחסור בוויטמין B₁₂ וטיניטוס כרוני (PubMed)
• מחקר כפול סמיות על גינקו בילובה ואי השפעתו על טיניטוס, 2004
• בקול, ארגון כבדי השמיעה והמתחרשים בישראל
• טל פישר, מה גורם לטנטון?, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 28 בפברואר 2024
• topic/objective-tinnitus טנטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.