ים (אל)

ים
	"השמדת הלויתן", תחריט מאת גוסטב דורה משנת 1865. תחריט שמתאר את אלוהים משמיד את הלויתן האגדי, כמתואר בספר ישעיהו
	"השמדת הלויתן", תחריט מאת גוסטב דורה משנת 1865. תחריט שמתאר את אלוהים משמיד את הלויתן האגדי, כמתואר בספר ישעיהו
תרבות	דת אוגריתית
אלים מקבילים	פוסידון

יָם הוא אל הים, הנהרות ומקוואות המים במיתולוגיה הכנענית. בנו של אל ואחיו של בעל. מקבילם של פוסידון היווני ונפטון הרומי. הוא הופיע במספר גרסאות של מיתוס מלחמת אל הסער בים במזרח הקרוב הקדום, בהן הוא מבקש לשלוט על העולם ולהציף את האדמה, ומובס על ידי אלי סער כמו בעל הכנעני.

דמותו

בשירה האוגריתית נחשב לאל אימתני שאלי הפנתיאון הכנעני פוחדים ממנו ומעוזריו. כאשר ים שולח את עוזריו לאספת האלים, הם לא משתחווים בפני האלים, והאלים מורידים את בגדיהם עד לברכיהם בשל יראתם. ולמעשה אל ראש הפנתיאון, מצדד במלכותו של ים, וקורא לכל האלים לעבוד את ים ולהעלות לו מס.

בעלילות בעל וענת מסופר עליו שהצליח להדיח את עשתר מכס מלכות העולם, אך לא מצליח לבנות לו היכל בפסגת צפון. והוא נכנס למלחמה עם בעל על השליטה בארץ, כאשר שפש אלת השמש, ענת אלת המלחמה וכושר וחסיס אל האומנות עוזרים לבעל. ענת הורגת את מפלצות הים הנוראות, לווייתן פתן בריח, ופתן עקלתון בעל שבעה ראשים. שפש – אלת השמש, עזרה לו לייבש את הקרקע, שים הציף במי מלח והרס את היבולים. וכושר וחסיס, אל האומנויות, הביא לבעל כלי נשק מאגיים שיעזרו לו במלחמתו נגד ים – יגרוש ("מגרש") ואימור ("מניע"). בעזרת כלי הנשק הללו "האלות שמזנקות כמו נשר מידיו של בעל", ניצח בעל את ים, הפילו ארצה והרגו.

עוזריו הם מפלצות ים איומות ומפחידות:

לווייתן נחש בריח.
נחש עקלתון בעל שבעה ראשים.
תנין גדול.

בתנ"ך

ערך מורחב – מלחמת אל הסער בים#במקרא

בתנ"ך יש מספר התייחסויות לים ועוזריו, בהם מתואר אלוהים כמי שברא אותם וכמי שיכול בכוחו לנצח אותם. אחד הידועים שבהם הוא בספר ישעיהו^[1]: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין, אֲשֶׁר בַּיָּם". ישות נוספת שמוזכרת בהקשר של ים מכונה "רהב", כפי שמופיע בפסוק: "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה', עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים, הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין"^[2]. עוד שני פסוקים מופיעים בספר איוב "בְּכֹחוֹ, רָגַע הַיָּם; ובתובנתו (וּבִתְבוּנָתוֹ), מָחַץ רָהַב" (איוב כ"ו יב'), וכן אֱלוֹהַּ, לֹא-יָשִׁיב אַפּוֹ; תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ, עֹזְרֵי רָהַב (איוב ט' יג'). כן יש בתהילים "אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב; בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ, פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ." (תהילים פ"ט יא').

הפרשנים חלוקים האם רהב הוא דמות העומדת בפני עצמה או שם מקביל לים^[3]. בספרות חז"ל קיים הד לתפיסה הקדומה על רהב כשם מקביל לים בסיפור הבא:

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שבקש הקב"ה לברות [=לברוא] את עולמו, אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם. אמר לפניו: רִבונו של עולם, דיי אם אעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, והינו דכתיב "בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב" (איוב כו, יב). אמר רבי יצחק: שרֹה [=שרו] של ים רהב שמו, ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בפני רחו.

— תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ע"ד, עמוד ב'