מרדכי אהרנפרייז
הרב ד"ר מרדכי זאב (מרקוס) אהרנפרייז (בכתיב יידי: עהרנפרייז; בגרמנית: Mordechai (Markus/Marcus) Ehrenpreis; 25 ביוני 1869, למברג – 26 בפברואר 1951, סולטחובאדן, ליד סטוקהולם), סופר עברי, מבקר, מתרגם, פובליציסט, עורך, רב ופעיל ציוני.
 | |
| לידה |
25 ביוני 1869 לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
26 בפברואר 1951 (בגיל 81) סולטחובאדן, שוודיה |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית, שוודיה |
| השכלה |
בית המדרש הגבוה למדעי היהדות |
| תקופת הפעילות |
1884–1951 (כ־67 שנים) |
| מעסיק |
אוניברסיטת סטוקהולם |
| תפקיד |
רב ראשי |
| השקפה דתית |
יהדות |
| פרסים והוקרה |
פרופסור |
  | |
תולדות חייו
עריכה|
"היהדות זאת הקולטורה הלאומית של שנות אלפיים, שהיא היא אדמת הקודש, שרגלינו עומדות עליה, ושבילתה היינו פורחים באוויר, נשמות דְאַזְלִין עַרְטִילָאִין בעולם של קולטורות לאומיות זרות." |
| מרדכי אהרנפרייז |
מרדכי מרקוס אהרנפרייז נולד בקיץ 1869 בעיר למברג שבקיסרות האוסטרו-הונגרית (כיום לבוב שבאוקראינה).
מצעירותו כתב אהרנפרייז ביידיש. בהמשך רכש השכלה באוניברסיטאות בגרמניה ובבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין, וכן נסמך לרבנות. משנת 1884 כתב בעיתונים העבריים "המגיד" ו"המליץ".
עוד בטרם היווסדות ההסתדרות הציונית העולמית, פעל אהרנפרייז למען קידום רעיון הלאומיות היהודית, שמרכזהּ בארץ ישראל. ב-3–5 בספטמבר 1893 הוביל את כינוסהּ של ועידה-מקדימה בווינה, כהכנה לכינוס קונגרס ציוני כללי בברלין. ב"ועדת הוועידה" ישבו לצד אהרנפרייז וילי במבוס, ו-ל' אסטרמאן (מועצת אגודת "יונג ישראל"). בוועידה המקדימה, שנערכה בדירתו של בירנבוים בסמטת מיסבאך 12, השתתפו גם צבי בלקובסקי, ראובן בריינין ואברהם זלץ. ואולם בהיעדר תמיכה נוספת, נחל הפרויקט כישלון.
על הרצל:
|
|---|
|
"שני אלפים שנה היינו כלואים בצרות-הגלות, מושפלים ונכנעים, מרמס לכל רגל; קומתנו נכפפה, רגשותינו קהו, שכלנו נתעקם. שני אלפים שנה חיכינו שיקום בתוכנו מחדש יהודי בן-חורין, בעל קומה זקופה ונשמה ישרה ושכל פשוט ובהיר, שכבלי העבדות לא עיקמו את גופו ולא חינקו את נפשו. לבסוף בא האדם הזה כמו שקיווינו לו, כמו שהתפללנו אליו, כמו שהיה בדמיוננו ובגעגועינו... הייפלא שהעם נמשך אחריו בכוח נסתר? הוא הופיע בקרבנו בדמות היהודי האידיאלי, כמו שהיה בעבר, לפני חורבן כבודנו וכמו שיהיה בעתיד, בציבורנו הלאומי החדש... כך ציירנו לנו בדמיוננו את תמונת דוד המלך, סמל העברי הקדמון בכל שלמותו ועושרו. בכולנו נולדה הרגשה ערפלית – עתה קם בישראל אדם בעל מזג של מלך – ואחת היא אם נשא כתר על ראשו או לא. זה היה אדם מלכותי... מפני שהמלוכה הייתה קשורה בו כ'שלהבת בגחלת', מפני שהייתה מונחת בטבעו, בתכונתו... זה היה מלך מכף רגלו ועד קדקדו." |
| מרדכי אהרנפרייז[1] |
כעבור כארבע שנים, בקיץ 1897, סייע ד"ר אהרנפרייז להרצל בארגון הקונגרס הציוני הראשון, ושימש 'מזכיר הוועד להכנת הקונגרס הציוני'. לבקשתו של הרצל, דאג אהרנפרייז לנוסח העברי של ההזמנה לקונגרס. מכאן ואילך, נהנה אהרנפרייז מהכרה בבקיאותו בכל הקשור בתרבות היהודית, והנגיש את הספרות העברית לקהל דוברי הגרמנית.
רעייתו של אהרנפרייז, ד"ר ארנסטינֶה-אסתר אהרנפרייז (Ernestine-Esther), הייתה בין 14 הנשים הצירות שהשתתפו בקונגרס.
אחייניתו של אהרנפרייז היא המשוררת היידית דבורה פוגל שנספתה בגטו לבוב
בין השנים 1896–1900 כיהן אהרנפרייז כרב בקהילת ג'קובו שבקרואטיה.
בין השנים 1900–1914 כיהן כרב הראשי של בולגריה, וישב בעיר סופיה. בנוסף, בתקופה זו ערך מספר עיתונים בלאדינו.
בתקופה שלאחר שנת 1908 שכך עניינו בציונות ובספרות העברית במידה ניכרת, לאחר שספג ביקורות רבות מאגפים שונים בציונות, והוא הקדיש עצמו לעבודה ספרותית ולענייני הרבנות.
בשנת 1914 עברו בני הזוג אהרנפרייז לשוודיה, שם כיהן כרב הראשי של סטוקהולם עד מותו. באמצע שנות ה-20 היה עורך מדור הספרות העברית החדשה באנציקלופדיה יודאיקה[2]. בשנת 1928 ייסד את כתב העת Judisk Tidskrift, עסק בתרגום ושימש יועץ לאנציקלופדיות שונות. משנת 1935 עבד כפרופסור של כבוד באוניברסיטת סטוקהולם.
בתחילת מלחמת העולם השנייה נמנע אהרנפרייז מללחוץ על ממשלת שוודיה להעניק ויזות ליהודים שניסו להימלט מהמדינות הבלטיות, בגלל הנייטרליות שנקטה שוודיה במלחמה.[3] בשנת 1942 תרם אהרנפרייז למאמצים להצלת יהודי בולגריה. בהמשך השנה התבקש על ידי יצחק גרינבוים לסייע באישוש הידיעות לגבי השמדת יהודי פולין, אך לא עזר בדבר זה.[4] לקראת סוף יוני 1944 פנו אליו מספר אישים, ביניהם יצחק גרינבוים, בבקשה שיפנה אל מלך שוודיה ויבקש ממנו לשלוח שליח להונגריה כדי להציל את היהודים הנשלחים משם להשמדה. אהרנפרייז העביר את הפניות שקיבל לשר החוץ השוודי ובכך לקח חלק בלחצים שהביאו לשליחות ההצלה של ראול ולנברג.[5] עוד קודם לכן, העלה פליט יהודי בשם קולומן לאואר בפני אהרנפרייז את הרעיון להציע את ולנברג לתפקיד, אולם אהרנפרייז היסס במשך שבועיים לגבי התאמתו של ולנברג לתפקיד, בגלל גילו הצעיר ורצונו לבסס את עבודתו על שוחד,[6] דבר שהעלה כנגד אהרנפרייז טענות על כך שעיכב את יציאתו של ולנברג להונגריה.[7] לקראת סוף שנת 1944 נועץ פולקה ברנדוט עם אהרנפרייז לגבי הדרכים להצלת יהודים שנותרו בחיים במחנות בגרמניה.[8]
לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר הקים הרב שלמה וולבה בית ספר דתי עבור ניצולות שואה, ניסה אהרנפרייז לסכל את הקמת בית הספר, אולם ללא הצלחה.[9]
אהרנפרייז נפטר בחורף 1951 בסולטחובאדן (Saltsjöbaden) שבשוודיה, בגיל 81.
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[10].
כתביו שהופיעו בעברית
עריכה- מרדכי אהרנפרייז, בין מזרח למערב: אוטוביוגרפיה (תרגם: מ. גיורא; ערך: חנוך קלעי), עם עובד, 1953
- מרדכי אהרנפרייז, "על הלשון והספרות העברית" (תרגם: חיים אורלן), בתוך: הקונגרס הציוני הראשון – דין וחשבון סטינוגראפי (מהדורה שנייה), תל אביב: תשל"ח
- מרדכי אהרנפרייז, לאן? מסות ספרותיות[11] (כינס וצירף מבוא והערות: אבנר הולצמן), ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ח-1998
לקריאה נוספת
עריכה- אבנר הולצמן, "מתרועות־תחייה לספרות אילמת. דרכו של מרדכי אהרנפרייז", בתוך: מרדכי אהרנפרייז, לאן? מסות ספרותיות, ירושלים: תשנ"ח
קישורים חיצוניים
עריכה
- כתבי מרדכי אהרנפרייז בפרויקט בן-יהודה
- מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, דור וסופריו: מרדכי עהרנפריז, בפרויקט בן-יהודה
- בן-ציון אייזנשטט, ר' מרדכי ערנפרייז, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק א, עמוד 43, באתר היברובוקס
- אחד העם, איגרת לד"ר מ. עהרנפרייז, דיאקובר, ברלין, 28 בפברואר 1897, בפרויקט בן-יהודה
- נ. גרינבלט, דר. מרדכי אהרנפרייז (למלאת לו שבעים שנה), דבר, 22 בספטמבר 1939
- לוח זיכרון לזכר מרדכי אהרנפרייז
- תערוכה ארכיון שוודיה(הקישור אינו פעיל)
- מרדכי אהרנפרייז, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
מרדכי ארנפריז (1869-1951), דף שער בספרייה הלאומית- מרדכי אהרנפרייז, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
עריכה- ^ מובא אצל: ראובן הכט (עורך), בתקוע השופר, עמ' 572.
- ^ אשכול, דואר היום, 22 באפריל 1926
- ^ Monty Noam Penkower, The Jews were expendable: free world diplomacy and the Holocaust, Wayne State University Press, 1988, page 265
- ^ Monty Noam Penkower, The Jews were expendable: free world diplomacy and the Holocaust, Wayne State University Press, 1988, page 369
- ^ David Kranzler, The man who stopped the trains to Auschwitz, Syracuse University Press, 2000, pages 105-106
- ^ Monty Noam Penkower, The Jews were expendable: free world diplomacy and the Holocaust, Wayne State University Press, 1988, pages 199-200
- ^ Randolph L. Braham, The politics of genocide: the Holocaust in Hungary, Wayne State University Press, page 236
- ^ David Cesarani, Paul A. Levine, Bystanders to the Holocaust: a re-evaluation, page 251
- ^ Ḥanah Manṭel, Lidingo: memories of the small Swedish haven which 200 girls, Feldheim Publishers 1998, pages 20-22 and 118
- ^ ארכיון מרדכי אהרנפרייז, בספרייה הלאומית
- ^ לאן? מסות ספרותיות