נרבון
נַרְבּוֹן (בצרפתית: Narbonne, באוקסיטנית: Narbona, בעברית מסורתית נרבּונה) היא עיר באוקסיטניה שבצרפת בה מתגוררים כ-55,000 תושבים.
| |||
מדינה | צרפת | ||
---|---|---|---|
חבל | אוקסיטניה | ||
מחוז | אוד | ||
ראש העיר | ג'אק בסקו (מ-2008) | ||
תאריך ייסוד | 118 לפנה"ס | ||
שטח | 173 קמ"ר | ||
גובה | 285 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 56,395 (1 בינואר 2021) | ||
‑ צפיפות | 295 נפש לקמ"ר (2006) | ||
קואורדינטות | 43°10′08″N 3°00′15″E / 43.16889°N 3.00417°E | ||
אזור זמן | UTC +1 | ||
[1] | |||
היסטוריה
עריכהנרבון נוסדה בגליה בשנת 118 לפני הספירה כקולוניה Narbo Martius שהייתה בנקודת ההצטלבות של הדרך הרומית מאיטליה לספרד, הוויה דומיטיה (אנ') והדרך שעברה לאורך צרפת, הוויה אקויטניה (אנ'), על חוף נהר האודה. במטרה להצמיח את נרבון כאלטרנטיבה למרסיי, שהתמרדה נגד השלטון הרומאי, קיבלו חיילי הלגיון העשירי של יוליוס קיסר חלקות אדמה באזור. בהמשך, הייתה נרבון לבירה של הפרובינציה הרומאית גליה נרבוניס דבר שהביא להמשך צמיחת העיר.
לאחר התמוטטות האימפריה הרומית, הייתה נרבון בירת הפרובינציה ספטומניה של הוויזיגותים. היא הייתה חלק מחליפות קורדובה, עד כיבושה על ידי הפרנקים. במאה ה-14 ירדה מגדולתה בעקבות שיטפון (1320), שינוי זרימת הנהרות מהם התפרנסה, כיבושי אדוארד הנסיך השחור, והמגפה השחורה.
בעיר נמצאת קתדרלת נרבון – קתדרלה גותית שבנייתה לא הושלמה.
יהדות נרבון
עריכההחל מהמאה ה-9 הייתה נרבון מרכזם של חכמי פרובנס, שתורתם ופסקי ההלכה שלהם הופצו בכל אירופה, ספרד וצפון אפריקה, וגאונותם הייתה לשם דבר בקרב חכמי ישראל של אותה תקופה. היהודים התיישבו בנרבון בסביבות המאה ה-5, ועד למאה ה-12 הקהילה התרחבה ומנתה כ-2,000 איש. נרבון וחכמיה מוזכרים לעיתים קרובות בספרות הבתר-תלמודית. מקור אחד, אברהם אבן דאוד מטולדו, החשיב את חכמי נרבונה כגאונים, בדומה לגאוני בבל. במאות ה-12 וה-13 עברה הקהילה סדרה של עליות ומורדות טרם שקיעתה הממושכת.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של נרבון (בצרפתית)
- נרבון, ברשת החברתית פייסבוק
- נרבון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- נרבון, ברשת החברתית אינסטגרם
- נרבון, ברשת החברתית LinkedIn
- נרבון, סרטונים בערוץ היוטיוב
- נרבון (צרפת), דף שער בספרייה הלאומית
- נרבון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "נַרְבוֹנה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 112–113, באתר היברובוקס