סיפר
| ערך מחפש מקורות | |
סיפר (סִפֵּר), נודע בעיקר במונח מלועזית: נָרָטִיב, הוא פרשנות של היבט מסוים של העולם, או של אירוע היסטורי המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית. למושג מספר משמעויות שונות ומשתנות, בעיקר הודות לפופולריות הגואה שלו במאה ה-20 ובמאה ה-21. מקור המילה "נרטיב" הוא בשפה הלטינית, והיא הגיעה לאנגלית דרך הצרפתית.
בשנים האחרונות הורחבה משמעות המונח, ומשתמע ממנו גם בניית סיפור דרך זווית ראייה מסוימת. באופן שבו משתמשים בו עתה חוגים מסוימים ניתן אף לומר כי גם עצמים שאינם חיים יכולים לספק סיפר עבור סובייקט מסוים. כך, למשל, תאוריות פוסט-מודרניות רבות משתמשות במונח זה לתיאור האופן שבו אנו מביטים על היסטוריה, על תאוריות ואף על מחלות.
המונח נרטיבים גדולים מקושר להגותו הפוסטמודרניסטית של ז'אן-פרנסואה ליוטאר ובא לתאר נרטיבים חובקי כל, הבאים לתאר את המציאות בכללותה, למשל כפי שמתואר על ידי המרקסיזם. הפוסטמודרניזם מבקש להצביע על קריסתם של הנרטיבים הגדולים.
מחקר הסיפר (בעיקר בהתאם לפרדיגמה הסטרוקטורליסטית) הוא נרטולוגיה.
מרכיבים של הנרטיב
עריכהסגנון הנרטיב
עריכהסגנון הנרטיב הוא האופן שבו סיפור מתואר, והוא כולל בחירות וטכניקות שונות בהן היוצר משתמש כדי למסגר את הסיפור. זה כולל את סוג המידע שמוצג או מוסתר, סגנון השפה שנבחר, והמדיום שבו הסיפור מופיע. לדוגמה, בנרטיב בגוף ראשון, הדמות מספרת את הסיפור מנקודת מבטה האישית ומשתמשת בכינויים כמו "אני" ו"אותי". לעומת זאת, בנרטיב בגוף שלישי, המספר מסקר את האירועים כאילו מהצד, ומשתמש בכינויים כמו "הוא" ו"היא". סגנון הנרטיב מאפשר הבנה עמוקה יותר של האופן שבו הסיפור מובנה ומועבר לקהל, מדוע בחירות מסוימות נעשו וכיצד הסגנון משפיע על התפיסה והחוויה של הקוראים או הצופים.[1]
דמות
עריכהדמות בנרטיב היא תיאור של אנשים בדיוניים הנראים אמיתיים לקוראים. לנרטיבים יש בדרך כלל דמויות ראשיות, פרוטגוניסטים, שסביבם מתרחש הסיפור, אשר נתקלים בקונפליקט מרכזי, רוכשים ידע, או מתפתחים משמעותית לאורך הסיפור. לחלק מהסיפורים יש גם אנטגוניסטים, הדמויות המתנגדות שמפריעות או נלחמות בפרוטגוניסט.[2]
קונפליקט
עריכהמרכיב נוסף של הנרטיב הוא קונפליקט - מתח שמניע את המחשבות והפעולות של הדמויות. הקונפליקט קיים בכל יצירה ספרותית והוא הבעיה המרכזית שפרוטגוניסט, או דמות ראשית, נתקל בה לאורך הסיפור. בנרטיבים מסורתיים רבים הפרוטגוניסט נאבק בנבל - אנטגוניסט הפועל בניגוד לערכים מוסריים ואתיים שפרוטגוניסט מאמין בהם. לעיתים קרובות, פרוטגוניסט מתמודד בנוסף עם תחושה של חרדה, חוסר ביטחון, היסוס, או קושי מנטלי אחר כתוצאה מקונפליקט זה. ניתן לסווג קונפליקטים למגוון סוגים והם: דמות מול דמות, דמות מול הטבע, דמות מול החברה, דמות מול נסיבות בלתי נמנעות, ודמות מול עצמה.[2]
משמעויות נוספות
עריכה- שירה נרטיבית היא שירה שמספרת סיפור.
- היסטוריה נרטיבית היא ז'אנר של כתיבה היסטורית המשתמשת בכרונולוגיה כמסגרת העבודה שלה (בניגוד לטיפול תמטי בנושא מסוים).
- נראטיב (היסטוריה) - גישה פוסטמודרניסטית להיסטוריה ששמה דגש על איך האירועים נתפשים ומבוטאים על ידי קבוצה מסיימת (כגון עם או קבוצה אתנית) תוך הצגת הצד שלהם בסיפור, על חשבון האמת ההיסטורית (מה באמת קרה).
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- נילי דינגוט, נרטיב: עיון רב-תחומי, האוניברסיטה הפתוחה, 2010.
- רבקה תובל-משיח וגבריאלה ספקטור-מרזל, מחקר נרטיבי: תאוריה, יצירה ופרשנות, הוצאת מאגנס, 2010. (הספר בקטלוג ULI)
- תרצה הכטר, ימית - מודל של התנגדות לפינוי? על דיאלוג בין טראומה היסטורית ובין קונפליקט אידאולוגי. אלפיים, 31, 2007.
- Hühn, P., Meister, J., Pier, J. & Schmid, W. (2014). Handbook of Narratology. Berlin, München, Boston: De Gruyter. https://doi.org/10.1515/9783110316469
- Phillips, B. (2004). Character in Contemporary Fiction. The Hudson Review, 56(4), 629–642. https://doi.org/10.2307/3852955
- Phillips, B. (2004). Character in Contemporary Fiction. The Hudson Review, 56(4), 629–642. https://doi.org/10.2307/3852955
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "נרטיב", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
תורת הספור (רטוריקה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Handbook of Narratology, De Gruyter, 2014-10-10, ISBN 978-3-11-031646-9. (באנגלית)
- ^ 1 2 Brian Phillips, Character in Contemporary Fiction, The Hudson Review 56, 2004, עמ' 629–642 doi: 10.2307/3852955
