סמי וסוסו

סמי וסוסו
	צילום מסך מתוך התוכנית
סוגה	תוכנית ילדים
כותבים	בינה אופק; אוריאל אופק
שחקנים	ג'ורג' איברהים
מדבבים	לביבה דריני
פסקול	צבי בן-פורת
ארץ מקור	ישראל
שפות	ערבית
הפקה
מפיק	אסתר סופר
שידור
רשת שידור	הטלוויזיה הישראלית (שידורי הטלוויזיה בערבית)
תקופת שידור מקורית	אפריל 1969 – 1974
קישורים חיצוניים
	דף התוכנית ב-IMDb

ערך זה עוסק בתוכנית בראשית ימיה של הטלוויזיה הישראלית. אם התכוונתם למסעדה בבאר שבע, ראו סמי וסוסו (מסעדה).

סָמִי וסוּסוּ הייתה סדרת טלוויזיה לילדים בשפה הערבית ששודרה בין השנים 1969–1974, בראשית ימי הטלוויזיה הישראלית.

תוכן

הסדרה הייתה בנויה כדו-שיח בין האיש סמי (השחקן ג'ורג' איברהים) לבין הבובה סוסו (בדיבוב השחקנית לָבּיבָּה דָריני), שלווה בסיפורים, סרטים קצרים ומשחקים. מפיקת התוכנית הייתה אסתר סופר, מנהלת מחלקת התוכניות לילדים ולנוער של הטלוויזיה הישראלית^[1]. את התסריטים, שנכתבו בעברית ותורגמו לערבית, חיברה בינה אופק (בתחילה עם בעלה אוריאל אופק)^[2]. מלחין שירי הסדרה היה צבי בן-פורת^[3]. הבובה נבנתה על ידי ריקה ברון, בובנאית עולה מרומניה. היא גם זו שהדריכה את לביבה דריני בהפעלת הבובה.

היסטוריה

התוכנית עלתה לשידור בחודש אפריל 1969. רק כעבור מספר חודשים הוצמדו לה כתוביות בעברית^[4]. אף ששודרה בשעתה במשבצת השידור המיועדת לשידורים בערבית (שעות הערב המוקדמות), זכתה הסדרה לפופולריות רבה גם בקרב צופי טלוויזיה יהודים, שלרשות מרביתם לא עמדו באותה עת אלטרנטיבות לשידורי הטלוויזיה הישראלית הממלכתית. הייתה זו אחת מתוכניות הטלוויזיה בשפה הערבית הפופולרית ביותר: בסקר שנערך בשנת 1973 עלה כי 37% מהמדגם צפו בה באורח סדיר, ומתוכם 42% שאינם מבינים ערבית^[5]. במערכת התוכנית התקבלו מדי שבוע מאות מכתבים מאת צופים יהודים וערבים^[6].

בשנת 1970 זכתה התוכנית בציון לשבח במסגרת חלוקת פרסי רשות השידור^[7]. באותה השנה הוקמה בבאר שבע מסעדה על שם הסדרה^[8].

בשנת 1970 יצא בחברת CBS בשיתוף עם רשות השידור תקליט הסדרה בשם: "סמי וסוסו – תוכנית הטלוויזיה לילדים". את המילים לשירים כתבו: בינה ואוריאל אופק, לחנים ועיבודים: חיים צור הזמרים בתקליט היו: ז'אק כהן ולילית נגר. בתפקיד סמי: ג'ורג' איברהים, בתפקיד סוסו: לביבה דריני.

ב-3 במרץ 1987 ארגנה תוכנית הרדיו הסאטירית "מה יש" הפגנה למען החזרת הסדרה למרקע^[9].

בקיץ 2001 שידר ערוץ "בריזה", הערוץ "הים-תיכוני" של Yes הטלוויזיה בלוויין, את הסדרה בשידור חוזר^[10].

ביולי 2008 רכשה חברת הכבלים HOT את זכויות השידור של הסדרה, עבור שירות ה-HOT VOD שלה, כחלק מעסקה עם הערוץ הראשון לשידור תוכניות מארכיון הערוץ^[11]^[12].

בתרבות

התכנית זכתה לפרודיה בתוכנית הסאטירה וההומור "לול".

קישורים חיצוניים

"סמי וסוסו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"סמי וסוסו", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
צבי לביא, מי, מה, מתי בטלוויזיה: הבובה המדברת, מעריב, טור 4, 13 בפברואר 1969
שרגא הר-גיל, סמי וסוסו וג'ודי וגם אודי, מעריב, 2 במרץ 1971
דן כספי, לשאלת הלגיטימציה של השידור הישראלי בערבית לאור ניתוח המכתבים ל'סמי וסוסו', מגמות (רבעון למדעי ההתנהגות) 20, 1 (1974), 96–103, באתר JSTOR‏
סמי וסוסו (سامي وسوسو) צילום – 1971, סרטון בערוץ "Silvereyes – עיני כסף", באתר יוטיוב (אורך: 23:49)

הערות שוליים

^ צבי לביא, אסתר סופר: האלמונית מן הטלוויזיה האחראית לתכניות הילדים והנוער, מעריב, 14 באפריל 1970, המשך; טובה צימוקי, אמא של "סאמי וסוסו" ושל כל הילדים, דבר, 14 ביולי 1978.
^ נורית ארד, מתחביב איסוף נרות לכתיבת "סמי וסוסו", דבר, 28 בדצמבר 1970; יוסי ביילין, חילופי משמרות ב"דבר לילדים", דבר, טור 3, 12 בינואר 1971; חוה נובק, הכותבת כל שבוע מחזה, דבר, 28 באוקטובר 1971.
^ חוה נובק, "סמי וסוסו" ב"בית מניה", דבר, 31 בינואר 1972, המשך, (משמאל).
^ צבי לביא, מי, מה, מתי בטלוויזיה: "סאמי וסוסו" בעברית, מעריב, 17 ביולי 1969.
^ אליהוא כץ, מיכאל גורביץ [ואחרים], תרבות הפנאי בישראל: דפוסי בילוי וצריכה תרבותית, תל אביב עם עובד – תרבות וחינוך ('ספריה אוניברסיטאית'), תשל"ד 1973, עמ' 189.
^ עדי אופיר (עורך), חמישים לארבעים ושמונה: מומנטים ביקורתיים בתולדות מדינת ישראל: תיעוד אירועים, מסות ומאמרים (גיליון מיוחד של תיאוריה וביקורת, 12–13), ירושלים: מכון ון ליר; תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 228.
^ צבי לביא, חלוקת פרסי רשות השידור עוררה מרירות וכעס בקרב עובדי הטלוויזיה: כל הפרסים הוענקו לתכניות רדיו; רק שני ציונים לשבח לתכניות בטלוויזיה, מעריב, 23 בינואר 1970.
^ יובל בן עמי, עכבר העיר, מסעדת פועלים: סמי וסוסו, באתר הארץ, 16 ביולי 2008
^ ⁨מה זה 'סמי וסוסו', כותרת ראשית, 11 במרץ 1987
^ רוני קורן-דינר, הערב: עונה חדשה בערוץ הים תיכוני ב-YES, באתר TheMarker‏, 1 במאי 2001
ולזכר ימי התום, באתר וואלה, 2 במאי 2001
^ אסף כרמל, סמי וסוסו מגיעים ל-HOT V.O.D, באתר הארץ, 30 ביולי 2008
^ יעל גאוני, ‏עסקה נוסטלגית: ערוץ 1 ישדר תוכניות ארכיון ב-HOT VOD, באתר גלובס, 29 ביולי 2008

[1] צבי לביא, אסתר סופר: האלמונית מן הטלוויזיה האחראית לתכניות הילדים והנוער, מעריב, 14 באפריל 1970, המשך; טובה צימוקי, אמא של "סאמי וסוסו" ושל כל הילדים, דבר, 14 ביולי 1978.

[2] נורית ארד, מתחביב איסוף נרות לכתיבת "סמי וסוסו", דבר, 28 בדצמבר 1970; יוסי ביילין, חילופי משמרות ב"דבר לילדים", דבר, טור 3, 12 בינואר 1971; חוה נובק, הכותבת כל שבוע מחזה, דבר, 28 באוקטובר 1971.

[3] חוה נובק, "סמי וסוסו" ב"בית מניה", דבר, 31 בינואר 1972, המשך, (משמאל).

[4] צבי לביא, מי, מה, מתי בטלוויזיה: "סאמי וסוסו" בעברית, מעריב, 17 ביולי 1969.

[5] אליהוא כץ, מיכאל גורביץ [ואחרים], תרבות הפנאי בישראל: דפוסי בילוי וצריכה תרבותית, תל אביב עם עובד – תרבות וחינוך ('ספריה אוניברסיטאית'), תשל"ד 1973, עמ' 189.

[6] עדי אופיר (עורך), חמישים לארבעים ושמונה: מומנטים ביקורתיים בתולדות מדינת ישראל: תיעוד אירועים, מסות ומאמרים (גיליון מיוחד של תיאוריה וביקורת, 12–13), ירושלים: מכון ון ליר; תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 228.

[7] צבי לביא, חלוקת פרסי רשות השידור עוררה מרירות וכעס בקרב עובדי הטלוויזיה: כל הפרסים הוענקו לתכניות רדיו; רק שני ציונים לשבח לתכניות בטלוויזיה, מעריב, 23 בינואר 1970.

[8] יובל בן עמי, עכבר העיר, מסעדת פועלים: סמי וסוסו, באתר הארץ, 16 ביולי 2008

[9] ⁨מה זה 'סמי וסוסו', כותרת ראשית, 11 במרץ 1987

[10] רוני קורן-דינר, הערב: עונה חדשה בערוץ הים תיכוני ב-YES, באתר TheMarker‏, 1 במאי 2001
ולזכר ימי התום, באתר וואלה, 2 במאי 2001

[11] אסף כרמל, סמי וסוסו מגיעים ל-HOT V.O.D, באתר הארץ, 30 ביולי 2008

[12] יעל גאוני, ‏עסקה נוסטלגית: ערוץ 1 ישדר תוכניות ארכיון ב-HOT VOD, באתר גלובס, 29 ביולי 2008

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]