סנט הלנה

סנט הלנה
**Saint Helena**
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	נאמן ובלתי ניתן לערעור Loyal and Unshakeable
המנון לאומי	אלוהים, נצור את המלך (רשמי) אי סנט הלנה שלי (לא רשמי)
ממשל
משטר	מונרכיה חוקתית
שפה נפוצה	אנגלית
עיר בירה	ג'יימסטאון 15°55′28″S 5°43′5″W / 15.92444°S 5.71806°W; (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
אזור זמן	UTC
היסטוריה
הקמה
הכרה כמושבת כתר	22 באפריל 1834
כלכלה
מטבע	פאונד סנט הלני‏ (SHP)
שונות
סיומת אינטרנט	sh
קידומת בין־לאומית	290
	www.sainthelena.gov.sh
	(למפת סנט הלנה רגילה) ג'יימסטאון לונגווד בלו היל סנט הלנה

סנט הלנה (באנגלית: Saint Helena) הוא אי געשי בדרום אוקיינוס האטלנטי, בשליטת הממלכה המאוחדת. האי ממוקם כ-2,000 ק"מ מהחוף המערבי של אפריקה, ונחשב לאחד האיים המיושבים הנידחים בעולם. מאז 2009, סנט הלנה מהווה חלק מהטריטוריה הבריטית "סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה". בהיסטוריה, האי שימש כנקודת מעגן אסטרטגית עבור אוניות בדרכן לאוקיינוס ההודי לפני חפירת תעלת סואץ. אוכלוסייתו קטנה וכלכלתו חלשה. הוא תלוי בסיוע בריטי אך סובל מהזנחה מצד ממשלת בריטניה.

האי מפורסם בעיקר בזכות היותו מקום גלותו של נפוליאון בונפרטה, שם סיים את חייו. תעשיית התיירות המקומית מתמקדת בהיסטוריה זו, וכמו כן, דמויות ממלחמת הבורים, כמו גנרל פייט קרוניה, הושמו גם הן במעצר באי.

היסטוריה

האי סנט הלנה התגלה ב-21 במאי 1502 על ידי הנווט הפורטוגזי ז'ואו דה נובה, אשר כינה אותו "סנטה הלנה", בדרכו חזרה מהודו. הפורטוגזים לא הקימו בו התיישבות קבע, והאי עבר לשליטת ההולנדים לתקופה קצרה, לפני שנתפס על ידי הבריטים ב-1661. הבריטים שלטו בו דרך חברת הודו המזרחית, שבנתה את העיר ג'יימסטאון, את המבצר שמגן עליה, והציבה חיל משמר. האי שגשג כלכלית עם עגינות ספינות בריטיות והקמת מטעים שעובדו על ידי עבדים שחורים וסינים.

בשנת 1815, הובא לאי האסיר נפוליאון בונפרטה על ידי הבריטים, לאחר תבוסתו בקרב ווטרלו, שם חי עד מותו ב-1821. מאז 1834, האי נשלט ישירות על ידי הכתר הבריטי, אך עם פתיחת תעלת סואץ והתפתחות הספינות המהירות, החל לדעוך בשנות ה-70 של המאה ה-19.

בשנת 1982, האי שימש כבסיס בריטי במלחמת פוקלנד. בשנת 1858, ממשלת בריטניה העניקה שני אזורים באי לצרפת – את הבית שבו גר נפוליאון ואת העמק שבו נקבר.

אחת הדמויות המפורסמות מהאי כיום היא הצב ג'ונתן, בעל החיים היבשתי המבוגר ביותר שעדיין בחיים, כשהוא בן 190 לפחות ב-2023.

כלכלה

כלכלת האי נשענת בעיקר על הסיוע מבריטניה. ממשלת בריטניה מנסה לעודד פיתוח כלכלי, ולשם כך בנתה שם בין השאר גם שדה תעופה.

התושבים מתפרנסים ברובם מדייג, גידול בקר, תיירות ותעשייה אתנית של מוצרי מלאכת יד. בנוסף, מתקיים גידול חקלאי מצומצם של ירקות שונים. במחצית הראשונה של המאה ה-20 התבססה הכלכלה, במידה רבה, על גידול ועיבוד פשתה ניו זיילנדית (phormium tenax), צמח ששימש לייצור חבלים. פיתוחם של חבלים סינתטיים הפך את הענף לבלתי-כלכלי, ובית המלאכה האחרון לפשתה זו באי נסגר ב-1966.^[1] קשיי פרנסה מאלצים רבים להגר מהאי.

גאוגרפיה

שטחו הכולל של האי כ-122 קמ"ר והוא מכוסה ברובו בסלעים ואפר געשי.

מרכזו של האי מכוסה ביער אשר חלקו טבעי וחלקו נטוע. האזור ההררי במרכז נהנה מכמויות משקעים גבוהות יותר מאשר באזורי החוף וגם הטמפרטורה בו נמוכה יותר.

עולם החי והצמחייה במרכז האי מקומיים ואופייניים לו. לעומת זאת אזורי החוף צחיחים ואינם מקיימים עולם חי וצומח משלהם. חלק גדול מההיעלמות של הצומח המקומי האופייני ניתן לזקוף לחובת ההתיישבות של בני אדם במקום ובעיקר לבעלי החיים שהגיעו איתם כגון עיזים, וכן לצמחים פולשים אשר הביאו את המינים המקומיים לסף הכחדה.

תחבורה ותקשורת

סנט הלנה וטריסטן דה קוניה הם מהאיים המיושבים המבודדים בעולם. הגישה אליהם אפשרית דרך הים, ספינת הדואר הבריטי "סנט הלנה" משייטת בין נמלי בריטניה, האיים ודרום אפריקה. משך ההפלגה מקייפטאון שבדרום אפריקה הוא חמישה ימים, והספינה מפליגה אחת לשלושה שבועות בערך.^[2] מ-2017 קיימת גישה גם דרך האוויר, עם פתיחת נמל תעופה בינלאומי בסנט הלנה. חברת "איירלינק" מפעילה קו שבועי בין סנט הלנה לוינדהוק בירת נמיביה. השדה, שנבנה בעלות של מעל 400 מיליון דולר, אמור היה להיפתח בפברואר 2016 ולשרת טיסות מדרום אפריקה ומהאי אסנשן. עם זאת הוא נפתח רק באוקטובר 2017, ורוחות עזות השוררות באי מנעו נחיתות והמראות של מטוסים גדולים. בעקבות זאת, נפתחה וועדת חקירה פרלמנטרית, שקבעה כי מדובר ב"שדה התעופה המיותר ביותר בעולם".^[3]^[4] .

בסנט הלנה תחנת רדיו אחת, וכן קישור לרשת האינטרנט. שני עיתונים מקומיים יוצאים לאור ולהם גם מהדורת אינטרנט.

דמוגרפיה

במפקד אוכלוסין משנת 2008 נמנו 4,255 תושבים באי. כ-25% מהתושבים הם צאצאי מהגרים מאירופה, כ-25% נוספים מוצאם ממזרח אסיה וכ-50% הנותרים מוצאם מאפריקה ומהודו. רוב תושבי האי נוצרים, רבים מהם משתייכים לארגון עדי יהוה. בעשורים האחרונים מתאפיינת הגירה מהאי לבריטניה ולאיי פוקלנד, בעיקר מתוך אילוצי תעסוקה. במפקד אוכלוסין קודם, ב-1998, נמנו באי 5,157 תושבים.

תושבי האי הם אזרחים של "הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים", בעלי אזרחות בריטית מלאה.