סשה ארגוב

סשה ארגוב
	סשה ארגוב ורעייתו נוסיה בהופעה במועדון החמאם, 1963
	סשה ארגוב ורעייתו נוסיה בהופעה במועדון החמאם, 1963
לידה	26 באוקטובר 1914; מוסקבה, האימפריה הרוסית
פטירה	27 בספטמבר 1995 (בגיל 80); תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
מוקד פעילות	ישראל, האימפריה הרוסית, פלשתינה (א"י)
תקופת הפעילות	1935–1995 (כ־60 שנה)
שפה מועדפת	עברית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1988)
	פרופיל ב-IMDb

אלכסנדר (סָשָה) אַרגוֹב (26 באוקטובר 1914 – 27 בספטמבר 1995) היה מלחין ישראלי, הנחשב לאחד מגדולי המלחינים בזמר העברי, וחתן פרס ישראל בתחום זה לשנת תשמ"ח (1988).

בול דואר ישראלי משנת 2009 לזכרו של סשה ארגוב
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ביוגרפיה

ארגוב נולד ב-26 באוקטובר 1914 במוסקבה בשם אלכסנדר אברמוביץ'. בגיל ארבע החל לנגן בפסנתר ולהלחין, ובגיל שש החל ללמוד מוזיקה בצורה מסודרת. בשנת 1934, כשהיה בן עשרים, עלה לארץ ישראל, עזב את תחום הנגינה ועבר להלחנה. שנה אחרי עלייתו לארץ החל לחבר מנגינות להצגות. כתב יחד עם המחזאי גרשון פלוטקין הצגות מוזיקליות לקיבוצים ולמושבים שהזמינו אצלו לאירועים שונים. בתקופה זו הלחין ארגוב כמאתיים שירים, שמרובם לא נותר תיעוד.

גרשון פלוטקין הזמין אותו להלחין שירים וללוות בפסנתר אירועים שונים של גרעין התיישבות השומר הצעיר "ארץ ישראל ג'" (לימים, קיבוץ חצור אשדוד). שיתוף הפעולה ביניהם נמשך כשתים-עשרה שנה, ובמהלכן חיבר ארגוב מאות שירים להצגות מוזיקליות^[1] (ביניהן למחזמר הצרצר והנמלים, שכתב בני רוזנברג).

ארגוב הקפיד, עם זאת, למצוא את פרנסתו לא על המוזיקה, באומרו כי "המוזיקה היא הקצפת, משהו טהור שלא למען כסף". הוא התגורר ברחוב סירקין בתל אביב ועבד (1935–1957) כקופאי בבנק לתעשייה ברחוב מונטיפיורי בהנהלתו של אלוף ליטא לשעבר בשחמט, אלכסנדר מאכט.

מאוחר יותר (1959–1980) עבד בחנות הספרים הרוסיים "בולסלבסקי", ובשעות הערב הלחין את שיריו.

בתקופה בה התגורר עם שותפים ברחוב יהודה הלוי בתל אביב הכיר את רעייתו, נוסיה (אסתר), כשבאה אליו לשיעורי פסנתר. נוסיה נולדה בקרקוב שבפולין, שרדה את השואה ועלתה ארצה עם אמה בראשית 1945.

במלחמת העצמאות הלחין שירים ללהקת הפלמ"ח הצ'יזבטרון, בהם "הרעות" (שיר שהפך לסמל המלחמה) ו"הפלמ"חניק מחפש את המחר". לאחר קום המדינה החל להלחין מוזיקה לתיאטרונים "המטאטא", "לי לה לו" והקאמרי, בהצגות כמו "מלכת שבא", "אסתר המלכה", "דוקטור דוליטל", "הנסיכה טורנדוט", "כתר בראש", "יתוש בראש" "הרפתקה בקרקס" ו"בית-ספר לריקודים", לתסכיתי רדיו ולאחר מכן גם לסרטי קולנוע, בהם "חבורה שכזאת", "סיירים", "הבן האובד" ו"הוא הלך בשדות".

בשנות החמישים והשישים עבד עם מספר להקות והרכבים: להקת הנח"ל, בצל ירוק, התרנגולים והחמציצים. הוא הלחין ללהקות הללו את שיריהם של מיטב הפזמונאים והמשוררים של התקופה: חיים חפר ("שיר השכונה", "השמלה הסגולה", "אדוני השופט", "האם אמרו לך פעם", "דינה ברזילי", "הוא לא ידע את שמה", "שיר אהבה חיילי"), נתן אלתרמן ("אליפלט", "שיר ערש", "הבלדה על חמוריקו"), ע. הלל ("יוסי ילד שלי מוצלח", "ככה סתם"), עמוס אטינגר ("כשאור דולק בחלונך", "חופשה באדום") יורם טהרלב ("שיר פרידה לקיץ", "את מה שרציתי","החולמים אחר השמש"), חיים גורי ("פנס בודד") ועוד. ב-1961 הלחין את שירי המופע "יוסי-חזקי-יונה" וב-1964 הלחין את שירי המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" של נתן אלתרמן, שנחשב עם השנים לאחד המחזות הקלאסיים העבריים. בין השירים במחזמר, שהפכו ללהיטי התקופה, היו "שיר הסנדלר", "שיר המריבה" ו"שיר הפיוס". לאחר מכן המשיך לעבוד עם אלתרמן ועם כוכבי "שלמה המלך", אילי גורליצקי ויונה עטרי, במופע "שוק המציאות" עם שירים כמו "קונצרטינה וגיטרה".

בשנת 1968 יצא התקליט "שירי סשה ארגוב" של עדנה גורן וקובי רכט, להם הלחין ארגוב שירים של אלתרמן ("זמר המפוחית"), חיים חפר ("משעמם") ויעקב שבתאי ("לפנות ערב" ו"אהובתי שלי לבנת צוואר") שזכו להצלחה.

ארגוב הלחין יותר מ-1,200 שירים, כשייחודו כמלחין הוא בהרמוניה ובמנגינה המיוחדת שחורגת במידת מה מהלחן הסטנדרטי, ותמיד יש איזו הפתעה במהלך הליניארי של המנגינה. ארגוב הוציא את לחניו בספרים על מנת לשמר את ההרמוניות שלו לדורות הבאים, שכן הוא נחשב ייחודי לא רק בלחניו אלא גם בהרמוניות שהוא צירף אליהן, והקפיד מאוד על החיבור של שני המרכיבים הללו.

בשנת 1978 פגש ארגוב באורה זיטנר כשהיא מנצחת על מקהלה ומבצעת קטע שירה, והחליט כי הוא רוצה בה כמבצעת שיריו. מאותה עת היא הפכה לפרשנית הרשמית שלו והיא מזוהה יותר מכל זמרת אחרת עם המלחין. תוצאת מפעלם המשותף הייתה שני תקליטים בהם זיטנר מבצעת את שירי ארגוב בליווי פסנתר בלבד. השיר הידוע ביותר בביצועה הוא "שיר ארץ" ("ארץ שיושביה היא אוכלת") למילותיו של נתן יונתן. יוצר אחר שהעיד על עצמו כמי שהושפע מאוד מלחניו של ארגוב הוא מתי כספי, שאף הוציא בשנות השמונים שני אלבומים המוקדשים לשיריו והעלה מופע יחד עם ארגוב בשם "מתתיהו ואלכסנדר". בשנת 1980 הוציא גם אריק איינשטיין אלבום המורכב כולו משירי ארגוב שנקרא "ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ד': משירי סשה ארגוב". ארגוב זכה לכמה מופעי הוקרה לשיריו, בהם המופע "תפוח הזהב" ב-1974 וערב מחווה בהיכל התרבות ב-1985.

בשנות ה-80 הקליטה הזמרת סנדרה ג'ונסון, תקליט (שלא יצא בפורמט מסחרי) ובו שירים חדשים שהלחין ארגוב. נוסף לכך, הוא הופיע עם הזמרת טל אמיר, כשנתיים בכל הארץ, כשהוא מלווה אותה בפסנתר.^[2] בשנת 1985 הלחין את השיר "עוד מחכה לאחד" (מילים: אהוד מנור) עבור הזמרת עפרה חזה. ארגוב השתתף אף בהקלטת השיר.

ב-1988 זכה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי.

בשנים 1993 ו-1994 המשיך ארגוב להלחין שירים. בהיעדר תמלילן קבוע בתקופה זו, כתב את השירים בצורת קול סופרן בליווי פסנתר, מתוך כוונה שהשירים יזכו מאוחר יותר במילים. ארגוב הראה שירים אלו למלחין הישראלי המתגורר בארצות הברית, רון ידידיה. מעט אחרי מותו של ארגוב, נכתבו ל-12 לחנים מתוכם מילים, בידי נגן הפילהרמונית עוזי שלו. שירים אלו הוקלטו על ידי הזמרת יונית שקד-גולן, באישור משפחת ארגוב.

לארגוב ולרעייתו נוסיה, שני ילדים: איתמר וטלי.

סשה ארגוב נפטר בשנת 1995, בגיל 80. נקבר בבית העלמין ירקון.^[3]

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

בשנות האלפיים הועלו מספר מופעים שהחיו את יצירותיו של ארגוב, ביניהם המופע "מעבר לתכלת" עם דורית פרקש, בועז פייפר ודוד זבה. כמו כן, מוקדשות לו מדי פעם תוכניות רדיו עם שיריו.

הנצחה

על שמו נקראו רחובות במספר ערים בישראל: בתל אביב, ראשון לציון, רעננה, כפר סבא, רמלה, ובנתיבות.

ב-22 במאי 2009 הנפיק דאר ישראל סדרה של 12 בולי דאר על "מוזיקה ישראלית"; בסדרה זו הוקדש בול לזכרו של סשה ארגוב שעליו מופיע דיוקנו. האמנית מירי ניסטור סופר עיצבה את הבול. על השובל (בולאות), כיתוב של השורה הפותחת את הלהיט "פנס בודד" שהלחין ארגוב : "היה היה פנס בודד בקצה שכונה".^[4]

דיסקוגרפיה

זמרים / זמרות שהוציאו אלבומים משיריו

עדנה גורן וקובי רכט - שירי סשה ארגוב - 1968
נסיעה מדומה - משירי לאה גולדברג - 1971
סשה ארגוב מנגן משיריו; שירה: אורה זיטנר - 1979
אורה זיטנר שרה סשה ארגוב - 1981
אריק איינשטיין - ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ד': משירי סשה ארגוב - 1980
מתי כספי - שר סשה ארגוב - 1982
מתי כספי - מתתיהו ואלכסנדר - 1984
עפרה חזה – "עוד מחכה לאחד" – 1985
רונית אופיר - שרה סשה ארגוב - פתאום געגוע - 1992
שמיניית ווקאל - בראשית - שירי סשה ארגוב - 1995
עדנה גורן וקובי רכט - שירי סשה ארגוב - מהדורה מחודשת - 2003
דורון תבורי - עמוק בלילה - שירי סשה ארגוב - 2005
רונית אופיר - שרה סשה ארגוב - פתאום געגוע - מהדורה מחודשת - 2005
כשאור דולק בחלונך - רוני גינוסר וגון הלוי שרים סשה ארגוב - 2014
קיץ תם - יונית שקד-גולן - שירים מן העיזבון של סשה ארגוב 2005.

אוספים

Sasha Argov-Great Jewish Music-2003
סשה ארגוב - המיטב - סט כפול - 2005
סשה ארגוב - מנגינה מאירה מצלצלת - סט משולש - 2005
משירי סשה ארגוב - פונוקול - 2006
מסע אספלט - ביצועים חדשים לשירי סשה ארגוב - 2011 WebCite query result, www.webcitation.org
תפוח זהב - סשה ארגוב - השירים היפים - 1974

ספרים

שיריו

ככה סתם - שירי סשה ארגוב, הוצאת ידיעות אחרונות, 1979.
את מה שרציתי - משירי סשה ארגוב, הוצאת ידיעות אחרונות, 1983.
שירי סשה ארגוב - התווים לפסנתר, הוצאת ידיעות אחרונות.
מעבר לתכלת, הוצאת יוסף שרברק, 2001

לקריאה נוספת

נפתלי וגנר, את המלל את הלחן ואת מה שביניהם: משקל פואטי ומוזיקלי בשירי סשה ארגוב, ירושלים: מוסד ביאליק, 2003.
אילנה איבצן, רֹב נגינות יש וצלילים: סשה ארגוב - חייו ויצירתו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשע"ד.
חנוך רון, "סאשה ארגוב: איש אחד שהוא סגנון", מוזיקה 5 (1987), 28–33.
נפתלי וגנר, ככה סתם אך לא סתם ככה: עימות בין משקל פואטי למשקל מוזיקלי בשירי ארגוב", מחקרי ירושלים בספרות עברית כ (תשס"ו), 39–51.