פוזיטרון
פּוֹזִיטְרוֹן (positron) הוא חלקיק יסודי, האנטי-חלקיק של האלקטרון. הפוזיטרון דומה בתכונותיו לאלקטרון, שכן מסתו והספין שלו זהים לאלו של האלקטרון. לעומת זאת, המטען החשמלי שלו שווה בגודלו למטען האלקטרון אך הפוך בסימנו, כלומר, מטען הפוזיטרון חיובי (ומכאן שמו), בניגוד למטען האלקטרון השלילי.
צילום עקבות המסלול בתא ערפל של הפוזיטרון הראשון שגילה קארל דייוויד אנדרסון | |
מידע כללי | |
---|---|
הרכב | חלקיק יסודי |
סטטיסטיקה | פרמיון |
קבוצת שיוך | אנטילפטון |
דור | ראשון |
אנטי-חלקיק | אלקטרון |
סמל |
e+ |
תכונות | |
מסת מנוחה |
9.10938356×10-31 kg 0.5109989461 MeV/c2 |
מטען חשמלי | 1 e |
ספין | 1⁄2 ħ |
מספר לפטוני | -1 |
מספר באריוני | 0 |
מטען צבע | 0 |
אינטראקציות | אלקטרומגנטיות, הכוח החלש, כבידה |
אורך חיים | יציב |
היסטוריה | |
נצפה? | כן |
תאריך גילוי | 1932 |
מגלה | קארל דייוויד אנדרסון |
ניסוי | תצפית על קרניים קוסמיות בתא ערפל |
מוסד | המכון הטכנולוגי של קליפורניה |
הכרה | פרס נובל לפיזיקה לשנת 1936 |
פוזיטרונים נוצרים בדעיכה רדיואקטיבית מסוג
קיומו של הפוזיטרון נחזה על ידי משוואת דיראק, שפורסמה ב-1928 על ידי פול דיראק, אם כי דיראק עצמו לא הגיע למסקנה זו באופן ישיר.
הפוזיטרון התגלה לראשונה בתצפית ב-2 באוגוסט 1932 על ידי קארל דייוויד אנדרסון מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, בקרינה קוסמית שעברה דרך תא וילסון שהיה בתוך שדה מגנטי ושהיה בו לוח עופרת. אנדרסון הבחין בתצלומים מהתא במסלול חלקיק שעבר דרך לוח העופרת ויצא ממנו במהירות נמוכה יותר (כפי שהשינוי ברדיוס המסלול הראה). כיוון התנועה הראה שהחלקיק חיובי. מכיוון שהיה ידוע שפרוטון (או חלקיק אחר עם מסה דומה) לא יכול לעבור מרחק כזה בחומר, הסיק אנדרסון שמדובר ב"אלקטרון חיובי".[1] את השם "פוזיטרון" נתנו העורכים של Physical Review בו פרסם אנדרסון ב-1933 את המאמר על הגילוי.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- מגזין מכון ויצמן, כיצד נוצרים פוזיטרונים בחלל? מתי, היכן ואיך הם מתקדמים בגלקסיה?, באתר "הידען", 29 באפריל 2014
- פוזיטרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Anderson, C. D. (1933). "The Positive Electron". Physical Review. 43 (6 ). February 28, 1933