צדקיהו

צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ היה מלכה האחרון של ממלכת יהודה בין השנים 597 – 586 לפנה"ס. דודו של יהויכין. המקורות הנוגעים לצדקיהו נמצאים בתנ"ך במספר ספרים, שהעיקריים בהם הם: מלכים, דברי הימים, ירמיהו ויחזקאל. בימי צדקיהו חרב בית המקדש הראשון ומלכות יהודה הוגלתה מארצה. צדקיהו עצמו סיים את חייו באופן טרגי. נבוכדנאצר הרג את בניו לעיניו, ולאחר מכן עקר את עיניו של צדקיהו עצמו. כך, המחזה האחרון שצדקיהו ראה היה מות בניו. לאחר מכן, הוא הובל בנחוּשתַיים לבבל, שם נכלא עד יום מותו.

צדקיהו

בניו של צדקיהו נרצחים לנגד עיניו (ספר מלכים ב', פרק כ"ה). איור מאת גוסטב דורה
בניו של צדקיהו נרצחים לנגד עיניו (ספר מלכים ב', פרק כ"ה). איור מאת גוסטב דורה
לידה	618 לפנה"ס ירושלים, ממלכת יהודה
פטירה	561 לפנה"ס (בגיל 57 בערך) בבל, האימפריה הבבלית החדשה
מדינה	ממלכת יהודה
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה אב יאשיהו אם חמוטל בת ירמיהו
מלך יהודה ה־20 597 לפנה"ס – 586 לפנה"ס (כ־11 שנים) מנהיג דת בתקופה ירמיהו ויחזקאל → יהויכין אחרון ←

איור משנת 1553.

ייחוס והמלכת צדקיהו

לפי ספר דברי הימים, היה מתניה, הוא צדקיהו, השלישי בבניו של יאשיהו, אחיהם הצעיר של יהואחז ויהויקים, ודודו של יהויכין. אמו של צדקיהו הייתה חמוטל מלבנה, שהייתה גם אמו של יהואחז.

נבוכדנאצר השני מלך בבל המליך על ירושלים את מתניה, דודו של יהויכין, והסב את שמו לצדקיהו - פעולה שמשמעותה אדנות. מינוי זה נזכר גם בכרוניקה הבבלית ("מלך כלבבו מינה בעיר"). ההכתרה לוותה בטקס של כריתת ברית ושבועת אמונים לריבון. לא השתמרו תעודות השבעת נאמנות נאו-בבליים של מלכים גרורים (וסאלים), אך יש להניח שאלו לא היו שונים בעיקרון מאלו הנאו-אשוריים. מה שבכל אופן עולה ממספר פסוקים בתנ"ך שצדקיהו הושבע לא רק באלי הבבליים, כי אם גם בה'. האיומים שהטיחו ירמיהו ויחזקאל כלפי צדקיהו נוכח הפרת הברית ומעשי הנקם של הבבלים במלך יהודה המורד תואמים את הקללות והעונשים שלהם היה צפוי מלך גרור המפר את חוזה הברית שלו על פי הדוגמאות המוכרות מחוזי גרורים.

ברם, העובדה שיהויכין, המלך הקודם, לא הומת אלא הוגלה בלבד, והעובדה שלמרות המלכת צדקיהו המשיכו הבבלים לשמור על מעמדו של יהויכין הגולה כ"מלך יהודה", יצרה מצב בו היו בנמצא בעת ועונה אחת שני מלכים לבית דוד, דבר שערער את הלגיטימיות של מלוכת צדקיהו. מצב זה גרם למחלוקות ביהודה בין המחנה שצידד בצדקיהו לבין המחנה שצידד ביהויכין, ומחלוקת זו כללה גם את הגולה בבבל. בוויכוח עם ירמיהו הכריז חנניה בן עזור, נציגה המובהק של סיעת נביאי השקר, על שיבת בני הגולה והחזרתו של יהויכין:

בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת-כָּל-כְּלֵי בֵּית ה' אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל. וְאֶת-יְכָנְיָה בֶן-יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ-יְהוּדָה וְאֶת-כָּל-גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה"

— ספר ירמיהו, פרק כ"ח, פסוק ג'-ד

.

ירמיהו שלל את לגיטימיות השלטון מיהויכין ומכל צאצא אחר של יהויקים:

חַי-אָנִי נְאֻם-ה' כִּי אִם-יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן-יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל-יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ. וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אֲשֶׁר-אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים. [...] כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא-יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה

— ספר ירמיהו, פרק כ"ב, פסוק כ"ד-ל

ירמיהו אמר דברים אלו לפני גלות יהויכין. אולם אחר שיהויכין חזר בתשובה, והחל לשמוע לירמיהו ונכנע למלך בבל. הוא משנה את הגישה כלפיו:

הִרְאַנִי ה' וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל ה' אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת יְכָנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרֵי יְהוּדָה וְאֶת הֶחָרָשׁ וְאֶת הַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִַם וַיְבִאֵם בָּבֶל: הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ: כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה כֵּן אַכִּיר אֶת גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים לְטוֹבָה: [...] וְכַתְּאֵנִים הָרָעוֹת אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ כִּי כֹה אָמַר ה' כֵּן אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו וְאֵת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלִַם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְהַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:

— ספר ירמיהו, פרק כ"ד, פסוק א'

ומכאן אנו למדים שירמיהו האמין שמלכות בית דוד תתחדש מיהויכין, והוא המלך האמיתי. ואכן עשרות שנים מאוחר יותר יהויכין מוצא מבית הכלא ומקבל מעמד מיוחד בבית מלך בבל. ואילו צדקיהו נענש על ידי מלך בבל. זרובבל בן שאלתיאל אשר עומד בראש שבי ציון, הוא מצאצאי יהויכין. כלומר, על פי נבואת ירמיהו, כעת זהו זמן של גלות ולכן חנניה בן עזור מתנבא בשקר, אך בכל אופן מלך יהודה הוא יהויכין ומקומם של ישראל כעת הוא בבל.

גם יחזקאל דחה את רעיון הגאולה של סיעת נביאי השקר שבבבל.

השנים הראשונות

צדקיהו התגלה כמלך חסר יכולת החלטה ועמידה והפך להיות שבוי ביד שריו. לכך ייתכן שתרמו אישיותו וגילו הצעיר יחסית של המלך, אך ככל הנראה גם העובדה שלא הוכתר בצורה לגיטימית על ידי העם, ולא היה היורש הלגיטימי, אלא הוכתר בידי שליט זר, ולא עוד אלא שלא עמד לרשותו כוח צבאי כלשהו. עם כל זאת, ואולי בעצת פקידיו ובניגוד לעמדתו שלו, הסתבך צדקיהו עד מהרה בניסיונות שווא של מרד. ספרי מלכים ודברי הימים עוברים בשתיקה על מה שאירע בשמונה השנים הראשונות למלכות צדקיהו, למן המלכתו ועד לשנתו התשיעית, עת ירושלים הושמה במצור. לעומת זאת השתמרו ידיעות קטועות על שנים אלו בדברי ירמיהו, ועל המתרחש מן הצד הבבלי ידוע מן הכרוניקה הבבלית.

לפי כרוניקה זו נאלץ נבוכדנאצר בשנת 596/595 לפני הספירה לצאת למלחמה בעילמים ולא יכול היה להתפנות ליציאה למסע למערב כבשנים הקודמות. בחודשים כסלו-טבת של שנת 595/594 לפנה"ס פרץ מרד בארץ בבל. ניסיון מרד זה ומלחמתו של נבוכדנאצר בעילם, האירועים שמנעו מנבוכדנאצר לנסוע למערב, ייתכן שעוררו תקוות שווא בקרב שליטים שונים במערב שבבל עומדת בפני התמוטטות ושניתן להסיר את עולה. אמנם עם דיכוי המרד יצא נבוכדנאצר עוד באותה השנה למסע למערב, ומסע נוסף למערב יצא בחודש כסלו של השנה הבאה (594/593 לפנה"ס), אך מסעות אלו לא הניאו את אותם שליטים במערב מתכנון המרד.

באותה שנה (594/593 לפנה"ס), היא השנה הרביעית לצדקיהו, שלחו שליטי אדום, מואב, עמון, צור וצידון, שליחים אל צדקיהו לירושלים להתיעצות בדבר המרד. ייתכן שמתכנני המרד זכו לעידודו של פסמתיך ב' שעלה לכס המלוכה במצרים כשנתיים קודם לכן, ב-595 לפנה"ס ‏. על רקע זה החלו בירושלים להתנבא על הצלחת המרד ועל החזרת כלי המקדש מבבל, וכאמור חנניה בן-עזור גם ניבא לשובו של יהויכין מלך יהודה מגלותו. אך דבר תכנונו של מרד זה הגיע ככל הנראה לאוזני הבבלים, דבר שאילץ את צדקיהו לרדת לבבל ולהתייצב עוד באותה שנה בפני נבוכדנאצר, ומסע זה הוא שככל הנראה גרם גם לסיכול המרד.

המרידה בבבלים

צדקיהו הכבול מובא בפני נבוכדנאצר, איור משנת 1372.

בשנת 589 לפנה"ס עלה על כס המלוכה במצרים פרעה חָפרע, ונראה שבעידודו התעוררו מחדש מלכי המערב למרוד בבבל. לא ידוע מה היה היקף המרידה, אך לאור כוחה המוחלש של יהודה אין להניח שצדקיהו ושריו היו מעיזים למרוד אם לא היו נוכחים שהמרד מקיף שליטים רבים. רמזים למורדים נוספים קיימים בכל אופן רק לגבי צור ועמון. לגבי מרד של צור מרמז המצור שהטילו עליה הבבליים; רמז למרידתה של עמון מצויה בחזון יחזקאל על מסעו של נבוכדנאצר והדילמה שניצבה בפניו אם לעלות על רבת בני-עמון או על ירושלים. כמו כן מרמזת על כך מזימת בעליס, מלך עמון, לרצוח לאחר חורבן ירושלים את גדליהו בן אחיקם, נציב יהודה מטעם בבל, באמצעות ישמעאל בן-נתניה. וכן האמור במגילת איכה: "כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים"; "בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד-צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ".

צדקיהו, ככל הנראה בניגוד לרצונו, נכנע לשריו ומרד בנבוכדנאצר. באותה שנה (היא שנתו התשיעית של צדקיהו) פתח מלך בבל במסע נגד יהודה ובעשרה בטבת הטיל מצור על ירושלים, המצור נמשך כשנה וחצי ובט' בתמוז (או י"ז בתמוז) נפרצה העיר.

עם פריצת הבבלים לירושלים, נמלט צדקיהו עם חבורת מלוויו בחסות הלילה דרך המבואות הדרומיים של העיר (אזור גני-המלך סמוך לבריכת השילוח) כדי לחמוק לעבר הירדן. אך נתפס בערבותיה של יריחו, הובא למפקדת נבוכדנאצר ברבלה שבארץ חמת (תל זראעה בסביבת כפר רבלה, כ-34 ק"מ מדרום לחומס), שם נענש צדקיהו על ידי כך שבניו נשחטו מול עיניו, ועמם נשחטו כל "חורי" (=נכבדי) יהודה, עיני צדקיהו עוורו, והוא נשלח אסור לעיר בבל. כל זאת, בניגוד לאגדה על הימלטותו של צדקיהו דרך מערה הקרויה היום על שמו, והנמצאת דווקא בצידה הצפוני של החומה. המערה משתרעת לאורך החומה הצפונית, בין שער שכם לשער הפרחים. חוקרים סבורים, שזו מחצבה מתקופת הורדוס.

זיהוי

בגנאלוגיה שבדברי הימים א' ג, טז מופיע השם צדקיהו כבנו של יהויכין, ונכדו של יהויקים ("וּבְנֵי יְהוֹיָקִים יְכָנְיָה בְנוֹ צִדְקִיָּה בְנוֹ"). היו שכתבו שמדובר בשיבוש הנובע כנראה מהעובדה שצדקיהו מלך אחרי יהויקים אחיו, ואחר יהויכין בן-אחיו. אותו הסבר ניתן לפסוק בספר דברי הימים ב', פרק ל"ו, פסוק י' לכך שצדקיהו מוזכר כאחיו של יהויכין. אחרים טענו שבדברי הימים א' ג, טז מדובר באדם אחר שהיה בעל אותו שם ואף נקרא על שם דודו.

הגמרא מביאה את דברי רבי יוחנן ששלום בן יאשיהו הוא צדקיהו ורש"י והמצודות מקבלים זיהוי זה. את הקושי של הביטוי "אשר יצא" המופיע בנבואה של ירמיהו של שלום, מסביר רש"י: "ואף על פי שלא יצא עדיין מתנבא עליו כאילו יצא". את הכפילות של אזכור שלום וצדקיהו יחד באותו פסוק מסבירה הגמרא בכך שהיה הבן השלישי של יאשיהו והרביעי למלוך, כי יהויכין מלך לפניו.

ראו גם

• גדליה בן אחיקם
• מערת צדקיהו
• שריה בן נריה

קישורים חיצוניים

• אורי קציר, אנטומיה של איוולת פוליטית, על המאורעות שהביאו לסוף ממלכת יהודה בימי צדקיהו
• צדקיהו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• צדקיהו (מלך יהודה), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציהו עוזיהו/עזריהו 928 911 908 867 846 843 842 836 798 769 יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו 758 733 726 698 641 639 609 608 597 597–596