קונסוליה
קונסוליה היא נציגות דיפלומטית ברמה נמוכה משגרירות וגבוהה מ"משרד אינטרסים". בראש הקונסוליה עומד הקונסול. כאשר הקונסוליה מספקת את כל השירותים שמספקת שגרירות, כולל שירותים קונסולריים מלאים, היא תיקרא קונסוליה כללית והעומד בראשה יהיה קונסול כללי.
היסטוריה
עריכה
ערך מורחב – נציגות דיפלומטית
מוסד השגריר היושב קבע בארץ זרה התחיל באיטליה במהלך המאה ה-15, על ידי דוכסות מילאנו. השגרירים הראשונים נשאו כולם בתואר קונסול האיטלקי.
במהלך קונגרס וינה ב-1815 נקבעו "תקנות הסיווג של כוח אדם דיפלומטי" שקבעו מערכת בינלאומית של דרגות דיפלומטיות, וכי שגרירים הם בדרגה ראשונה, צירים בדרגה שנייה, וממונה על היחסים בדרגה שלישית.
ב-1963 קובלה בחסות האו"ם אמנת וינה בדבר יחסים קונסולריים, שהסדירה את היחסים הקונסולריים.
שירותים
עריכהקונסוליה היא על פי רוב נציגות משנה, אשר המדינה השולחת מקימה במדינה המארחת בנוסף לשגרירות בריכוזי אוכלוסייה או אתרים בעלי חשיבות. כך למשל, ישראל מחזיקה בקונסוליה באיסטנבול בנוסף לשגרירות שבאנקרה. לפעמים המחלקה הקונסולרית של שגרירות שוכנת באתר נפרד ונחשבת לקונסוליה בפני עצמה לצד השגרירות באותה עיר. כך למשל בתל אביב ישנה שגרירות רוסית ובאתר אחר בעיר קונסוליה רוסית המטפלת במכלול העניינים הקונסולריים. לפעמים קונסוליות מהוות נציגות דיפלומטית האחראית לקשרים עם משטר אוטונומי, כמו הקונסוליה הישראלית בהונג קונג.
קונסוליה אחראית להענקת שירותים מטעם המדינה השולחת במדינה המארחת, כמו הענקת אישורי כניסה למדינה (דרכון ווויזה) והענקת שירותים לאזרחי המדינה השולחת.
לעיתים קונסוליה מוקמת במקום שבו ישנה אי בהירות לגבי מעמדה הבינלאומי של המדינה בה ממוקמת הקונסוליה. על מנת לשמר את הקשרים עם המדינה שבה הקונסוליה מחד ועל מנת שלא לפגוע באינטרסים מדיניים אחרים של המדינה שלה הקונסוליה מאידך, נוהגות מדינות במקרים כאלו לכנות את המשלחת הדיפלומטית שלהן קונסוליה ולא שגרירות.
דוגמה שניתן להביא מיחסי החוץ של ישראל בעשור הראשון לקיומה היא חלק ממדינות העולם העדיפו שלא להגדיר את הנציגויות שלהן בישראל ברמה של שגרירות והסתפקו בקונסוליה בלבד. כך למשל נהגו הודו, אתיופיה, פורטוגל ועוד[1].
