שביעי של פסח
שביעי של פסח הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, שחל בתאריך כ"א בניסן.[1] ביום זה, על פי מסורת חז"ל, אירעה קריעת ים סוף, אם כי נצטוו על קיומו עוד בטרם יצאו ממצרים. מעבר למצוות הקיימות בכל אחד משבעת ימי הפסח, זהו יום טוב לכל דבר, שבו אסורים בעשיית מלאכה, פרט למלאכת אוכל נפש.
 | |
| "שירת הים", ציור מאת ג'יימס טיסו | |
| שמות נוספים | יום וַיּוֹשַׁע |
|---|---|
| סוג | חג יהודי |
| סיבה | זיכרון יציאת מצרים וקריעת ים סוף |
| סמלים | שירת הים, קריעת ים סוף |
| מועד | |
| תאריך |
ארץ ישראל: כ"א בניסן
ה'תשפ"ה |
שמות החג
עריכהבעבר כונה יום זה "יום וַיּוֹשַׁע" בגלל הפסוק ”וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא” (שמות, י"ד, ל') הפותח את שירת הים, קריאת התורה של היום.[2]
הקראים קוראים ליום זה "שביעי עצרת" על פי הפסוק ”שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה” (דברים, ט"ז, ח').
כינוי רווח כיום הוא "חג שני (של פסח)". כינוי דומה, "שני של פסח", מופיע בלוח שנה מגניזת קהיר לשנת ד'תתפ"ב.[3]
מקור החג
עריכההמקור הראשון בתורה לחג שביעי של פסח מופיע עוד לפני מעמד הר סיני בו קיבלו עם ישראל את מצוות התורה עליהם, ואף עוד קודם יציאת מצרים.
שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם, כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.
גם בפרשיית המועדות בפרשת אמור שבספר ויקרא מוזכר חג זה:
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה' שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ... בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
גם בספר דברים נצטוו ישראל לחג את היום השביעי של פסח כיום טוב:
שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה.
וכן מופיע בפרשת פינחס בהזכרת קרבנות המוספים של החגים. לפיכך ביום שביעי של פסח ישנה מצווה מדאורייתא לשבות ממלאכה, אולם מלאכת אוכל נפש מותרת בו – כבכל יום טוב.
תאריך החג
עריכהבספר ברית דמשק מופיע איסור על הקרבת קרבנות החגים בשבת. יעקב הקרקסאני כותב שהצדוקים לא ספרו את יום השבת כאחד משבעת ימי חג הפסח וחג הסוכות,[4] כך שבעצם שביעי של פסח חל בכ"ב בניסן, ושבעת ימי חג המצות המסתיימים בכ"א בניסן[5] נחשבים רק שישה ימים ביחס לקורבנות.[6] ראיה לכך שזהו המנהג הקדום שהיה בתחילת תקופת בית שני ניתן למצוא במגילת תענית, הפותחת במועד שנמשך מראש חודש ניסן עד ח' בניסן ולאחריו מועד שנמשך עד סוף פסח. מועדים אלה מקבילים לשבעת ימי המילואים ולימי קורבנות הנשיאים, לפי פרשנות הקראים שהמילואים החלו בא' בניסן והנשיאים בט' בניסן ונדחו מפני השבת, כך יוצא שקורבן אחירע בן עינן הוקרב בכ"ב בחודש, שהוא יום שביעי של פסח לפי לוח השנה במגילות קומראן,[7] שהפך לאסרו חג על ידי הפרושים, שהתירו הרבה מאיסורי השבת שנהגו בזמן נחמיה,[8] ואף להקריב קורבן פסח בשבת.[9]
מנהגים
עריכהתיקון ליל שביעי של פסח
עריכה
ערך מורחב – תיקון ליל שביעי של פסח
מנהג המקובלים בצפת, בתקופת האר"י הקדוש, היה לומר במהלך ליל שביעי של פסח, לאחר חצות הלילה, לימודים שונים ושירות, כשבכללם שירת הים, שנאמרה באשמורת הבוקר. בספר חמדת ימים הובא 'תיקון' שייאמר במשך הלילה כולו, והוא נדפס לימים בספר 'קריאי מועד'. אולם יש מהאחרונים שהתנגדו לכך, בעקבות חשדו בשבתאות של ספר חמדת ימים. כיום ישנם נוהגים לומר את הנוסח במלואו, ובכמה קהילות המנהג לומר את 'שירת הים' בלבד בלילה זה, בחצות הלילה, או לפני כן.[10] במקומות שסמוכים לשפת הים היו שנהגו לשיר את השירה ליד הים.[11] בחסידות חב"ד נהגו להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה.
סעודת משיח
עריכה- ערך מורחב – סעודת משיח
מנהג נוסף הנוהג ביום שביעי של פסח ובחו"ל באחרון של פסח, הוא לערוך סעודה נוספת. בחסידויות מסוימות מכנים אותה סעודת הבעל־שם־טוב, על פי תקנת הבעש"ט לאכול סעודה זו היות שאורו של משיח מאיר ביום זה. בחב"ד מכנים סעודה זאת סעודת משיח, ורבי שלום דובער שניאורסון הורה משנת ה'תרס"ו (1906) לשתות גם ארבע כוסות של יין.
חלק מהליטאים נוהגים אף הם לאכול סעודה נוספת קודם צאת החג, בעקבות הנהגת הגאון מווילנה לערוך סעודה ולאכול בה מצה מפני חביבות מצות אכילת מצה קודם שמסתיים החג[12].
תפילה
עריכההלל
עריכהביום שביעי של פסח, ההלל הוא רק מנהג ולכן אומרים את נוסח ההלל הקצר כמו של ראש חודש.
קריאת התורה
עריכה
קריאת התורה של יום זה עוסקת בנס קריעת ים סוף, שעל פי מסורת חז"ל אירע בליל שביעי של פסח,[13] וכן בשירת הים שנאמרה בעקבותיו (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ז – פרק ט"ו, פסוק כ"ו). בהפטרה קוראים את 'שירת דוד' (ספר שמואל ב', פרק כ"ב, פסוקים א'–נ"א) שאף היא שירה כשירת הים, ונס קריעת ים סוף מרומז בה.[14]
ביום טוב שני של גלויות, קוראים "כל הבכור" (ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י"ט עד פרק ט"ז, פסוק י"ז), ואם חל בשבת (שאין מספיק פסוקים לחלק את הקריאה הנ"ל לשבע עליות), מתחילים ברוב הקהילות "עשר תעשר" (פרק י"ד, פסוק כ"ב), והאיטלקים מתחילים "כי ימכר" (פרק ט"ו, פסוק י"ב).[15] מפטירים ב"עוד היום בנב לעמד" ובנבואת אילן ישי (ספר ישעיהו, פרק י', פסוק ל"ב עד פרק י"ב, פסוק ו'), ובנוסח רומניא הפטירו בשירת דבורה (ספר שופטים, פרק ה', פסוקים א'–ל"א).
יזכור
עריכה- ערך מורחב – יזכור
בבתי הכנסת מנהג אשכנז המזרחי נוהגים לומר יזכור בשביעי של פסח (בחו"ל באחרון של פסח), לפני שמכניסים את ספר התורה לארון הקודש. במנהג אשכנז המערבי, לא נוהגים לומר יזכור ברגלים כלל,[16] אך הוא הונהג בכמה קהילות מנהג זה בתקופה מאוחרת.[17]
פיוטים
עריכהבליל שביעי של פסח אומרים במנהג אשכנז המערבי מערבית "אורי וישעי על הים נגלה" לרבי מנחם בן יעקב איש וורמייזא, הכולל ביכור "מתי אבוא ואראה" המדבר על עלייה לרגל. במנהג אשכנז המזרחי אומרים מעריב "ויושע ה' אום למושעות" לרבי יוסף בן יעקב. ביום טוב שני בחו"ל, ברוב קהילות אשכנז המערבי אומרים מערבית "אמונת אומן לעם זו רם זכרת" לרבי אליעזר מגרמייזא, ובקצת קהילות אומרים "אור לשביעי גש" לראב"ן. במנהג המזרחי אומרים "ויושע אומן אשכולות" לרבי יקותיאל בן יוסף.
בשני מנהגי אשכנז, אומרים ביום שביעי יוצר "ויושע שושני פרח" וזולת "אי פתרוס", שניהם לרבי שמעון בן יצחק. בקהילות אשכנזי המזרחי אומרים גם אופן "ידועי שם" החתום יעקב, ובקצת קהילות אומרים במקומו "ויושע אל אמונה", אבל במנהג אשכנז המערבי לא נוהגים לומר אופן.[18] בקהילות אשכנז המזרחי וקצת קהילות אשכנז המערבי, אומרים גם "גאולה" יום ליבשה לר' יהודה הלוי.
כשחל יום שביעי בשבת, נוהגים להחליף את הפיוטים בברכות קריאת שמע באלה של שבת חול המועד, דהיינו היוצר על סדר שיר השירים של רבי שמעון בן יצחק. בקצת קהילות המנהג המזרחי, נוהגים במקרה זה לומר "יום ליבשה" לפני "שירה חדשה שבחו גאולים". באחרון של פסח (יום טוב שני של גלויות), אומרים יוצר קדום אנונימי "אתה הארת" וחוזרים על זולת "אי פתרוס" כדאתמול. במנהג המזרחי, אומרים אופן "מחוללת מהללת" לרבי משה בן יצחק, ובקצת קהילות אומרים במקומו "לבעל התפארת" לבנימין בן זרח. גם ביום טוב שני שחל בשבת, נוהגים לומר בברכות קריאת שמע את הפיוטים של שבת חול המועד במקום את אלה הרגילים.
בחזרת הש"ץ של שחרית, אומרים קרובת "אותותיך אז ראינו בעין" לר' שמעון בן יצחק, והיו קהילות שאמרו "אימת נוראותיך בשדה צוען כהשלחת" לר' משה בן קלונימוס בשביעי ואת קרובת שמעון בן יצחק ביו"ט שני, ויש נוהגים להחליף את הסדר כשחל שמיני של פסח בשבת. שתי הקרובות מאריכות בפיוטים עם מדרשים על קריעת ים סוף. בחו"ל, ביום טוב שני אומרים את הקרובה השנייה שלא אמרו אתמול.
במנהג איטליה, אומרים יוצר "אתה הארת",[19] וביום טוב שני "אפל המוני נגה לעיני",[20] ובארץ ישראל נוהגים לומר ביום טוב היחיד "אפל המוני נגה לעיני".[21]
בצרפת, באשכנז ובאיטליה, נהגו עד סוף ימי הביניים לתרגם לארמית את קריאת התורה וההפטרה בשביעי של פסח. פייטני אשכנז כתבו הרבה פיוטים לתרגומים אלו, אך בסוף נתבטל כל עניין התרגום, והיום לא נוהגים לומר אף אחד מהפיוטים לתרגום בשביעי של פסח.[22]
שהחיינו
עריכה- ערך מורחב – ברכת שהחיינו
שביעי של פסח הוא החג היחיד מהתורה שלא מברכים בו את ברכת "שהחיינו" (ברכת הזמן), וזאת מפני שאין הוא חג בפני עצמו אלא חלק מחג הפסח.
צאת החג
עריכהליל מוצאי שביעי של פסח (או שמיני בחוץ לארץ) מכונה רומפלנאכט (ליל הבלגן) בפי חלק מיהודי אשכנז.[23] בקרב חלק מבני עדות המזרח, ובעיקר מקרב יהודי מרוקו, נהוג לחגוג את המימונה בליל מוצאי החג, בו נוהגים לאכול מופלטה.
מנהג נוסף של יוצאי עדות המזרח, ובעיקר יהודי תוניסיה, הוא טקס ה"כדרנא ולעאם אכדאר" (ערבית: פיזרנו ירק שהשנה תהיה ירוקה) בצאת החג.[24] בטקס זה מפזרים עלי ירק ברחבי הבית בשירת "כדרנא ולעאם אכדאר".[דרוש מקור] מנהגים דומים בעדות נוספות מבני עדות המזרח.[25][26]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- מאמרים על שביעי של פסח באתר חב"ד
- מה עניינו של שביעי של פסח?, מאת ערן דאום, באתר כיפה
- שביעי של פסח – קריעת ים סוף, מאת יואב פלדמן, באתר ישיבת ברכת משה
- מידע על שביעי של פסח בקטלוג הספרייה הלאומית
- אמירת שירת הים ואמירת תיקון בליל שביעי של פסח, מאת שמואל ישמח, ירחון האוצר, גיליון י"ד, ניסן תשע"ח, עמ' קל"ד.
- הקשר בין שירת דוד לקריעת ים סוף, מאת הרב יאיר וייץ, באתר ישיבת הר ברכה
הערות שוליים
עריכה- ^ בחוץ לארץ החג נמשך יומיים – שביעי ושמיני (או אחרון) של פסח, שהוא יום טוב שני של גלויות, בכ"ב בניסן.
- ^ עזרא פליישר, שירת הקודש העברית בימי הביניים, ירושלים: כותר, 1975, עמ' 179
- ^ כתב היד נמצא בספריית אוניברסיטת קיימברידג' T-S Ar.29.123
- ^ Kitāb Al-Anwār Wal-marāqib, עמוד 389.
- ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק י"ח.
- ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ח'.
- ^ יורם ארדר, The First Date in Megillat Ta'anit in Light of the Karaite Commentary on the Tabernacle Dedication, The Jewish Quarterly Review, כרך 82, חוברת 3 (ינואר–אפריל 1992).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ג, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ו, עמוד א'.
- ^ שמואל ישמח, אמירת שירת הים ואמירת התיקון בליל שביעי של פסח, האוצר יד, ניסן תשע"ח, עמ' קלד
- ^ "שירת הים" על חוף ים סוף תיערך הערב על ידי חיילי צה"ל, מעריב, 8 באפריל 1969; תושבי אילת ואורחיה יחגגו הלילה את נס קריעת ים סוף
- ^ יששכר בער ב"ר תנחום, מעשה רב, ווילנא, תרמ"ט, דף כ', סעיף קפה, באתר היברובוקס
- ^ סדר עולם פרק ה'. רש"י על תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ב, עמוד ב' דיבור המתחיל "שירה על הים" ורש"י על ספר שמות, פרק י"ד, פסוק ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל"א, עמוד א'.
- ^ מחזור שד"ל, חלק א, דף קכח ע"א.
- ^ "מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז" בתוך ירושתנו י (תשע"ט), עמ' 23.
- ^ כגון קהל עדת ישורון בניו יורק.
- ^ בספר מהרי"ל (סדר התפילות של פסח סי' יג) מובא נימוק לכך משום שכתוב "ויסר את אופן". לכאורה עמקות הדברים הוא שאופן הוא שירת המלאכים, ולא ראוי לומר אופן משום "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה".
- ^ מחזור קמחא דאבישונא, בולוניא ש"א, עמ' 217
- ^ מחזור קמחא דאבישונא, בולוניא ש"א, עמ' 219
- ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, מחזור לפסח כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ה, עמ' 78.
- ^ יונה פרנקל, מחזור פסח, ירושלים תשנ"ג, עמ' כ'-כ"א בהקדמה.
- ^ תיאור קצר של מנהג הרומפלנאכט, בספרה של אמילי רוז, "Portraits of Our Past: Jews of the German Countryside", 2001 (באנגלית)
- ^ Facebook, www.facebook.com
- ^ ממנהגי יהודי בבל / אברהם בן-יעקב, באתר www.daat.ac.il
- ^ מה המנהג לעשות בבבל הלילה בצאת חג הפסח שנה מבורכת וחיים טובים, באתר www.doresh-tzion.co.il
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.