תוכנית מארינר
תוכנית מארינר (באנגלית: Mariner program) היא תוכנית שבמסגרתה שוגרו גשושיות לחלל במטרה לחקור את כוכבי הלכת נוגה, מאדים וכוכב חמה.
תוכניות
עריכהתוכנית מארינר התפצלה למספר תוכניות קטנות יותר:
מארינר-נוגה 1962
עריכהב־22 ביולי 1962 שוגרה הגשושית מארינר 1, אך היא סטתה מנתיבה והיה צורך להשמידה. מארינר 2 עזבה את כן השיגור ב־26 באוגוסט 1962 והייתה הגשושית הראשונה שהוכיחה כי נאס"א יכולה לפקח על גשושיות ממרחקים גדולים. כשהתברר לאחר שבוע שמארינר 2 סטתה מעט מהנתיב ועתידה להחטיא את נוגה בכ-373 אלף קילומטרים, שודר תיקון נתיב ברדיו. לאחר 109 יום חלפה מארינר 2 במרחק של 34,500 ק"מ מנוגה. במסעה חזרה שידרה המרינר 2 לכדור הארץ נתונים, מהם עלה כי הטמפרטורה על פני נוגה גבוהה ביותר – כ-500 מעלות צלזיוס, כי כוכב הלכת עטוי עננים, וכי אין לו שדה מגנטי וחגורות קרינה (כדוגמת חגורות ואן אלן של כדור הארץ).
מארינר-מאדים 1964
עריכהמארינר 3 ומארינר 4 היו גשושיות שתוכננו לחלוף ליד מאדים. מארינר 3 אבדה כאשר טיל השיגור לא הצליח להיפרד ממנה. הגשושית האחות שלה, מארינר 4 שוגרה ב־28 בנובמבר 1964, וסיפקה את הנתונים הראשונים ממאדים בטיסת היעף שלה. היו אלו הצילומים הראשון של מאדים מטווח קצר.
- המשימה: טיסת יעף ליד מאדים.
- משקל: 261 ק"ג.
- חיישנים: מצלמה עם טייפ דיגיטלי (בעל קיבולת של כעשרים תמונות), מערכות למדידת האבק הקוסמי, פלסמת השמש, קרינה לכודה, קרניים קוסמיות ושדות מגנטיים ומערבלי רדיו.
מארינר-נוגה 1967
עריכהמארינר 5 שוגרה שוב לנוגה ב־14 ביוני 1967 והגיעה לקרבת כוכב הלכת באוקטובר 1967. היא נשאה סדרת ניסויים כדי לחקור את האטמוספירה: גלי רדיו, סריקת הבהירות שלה בתחום האור העל סגול, ודגימת חלקיקי השמש ותנודות השדה המגנטי מעל כוכב הלכת.
- המשימה: טיסת מעבר ליד נוגה.
- משקל: 245 ק"ג.
- חיישנים: פוטומטר על-סגול, מכשירים למדידת האבק הקוסמי, פלסמת השמש, קרינה לכודה, קרניים קוסמיות, שדות מגנטיים ומערבלי רדיו.
מארינר-מאדים 1969 (A ו-B)
עריכהמארינר 6 ומארינר 7 היו גשושיות זהות במשימה כפולה למאדים. מארינר 6 שוגרה ב־24 בפברואר 1969, וב־27 במרץ 1969 שוגרה אחותה הגשושית מארינר 7. הם טסו מעל קו המשווה וחצי הכדור הצפוני של מאדים.
- המשימה: יעף ליד מאדים.
- משקל: 413 ק"ג.
- חיישנים: מצלמות רחבות זווית וצרות זווית עם טייפ דיגיטלי, ספקטרוסקופ ורדיומטר בתחום התת אדום, ספקטרומטר על סגול, מערבל רדיו.
מארינר-מאדים 1971
עריכה
ערך מורחב – מארינר 8
מארינר 8 ומארינר 9 היו גשושיות זהות שתוכננו למפות את פני השטח של מאדים בו זמנית, אך מארינר 8 אבדה בשיגור בשל כישלון הטיל. הגשושית התאומה, מארינר 9, שוגרה במאי 1971 והפכה ללוויין המלאכותי הראשון של מאדים. היא נכנסה למסלול סביב מאדים בנובמבר 1971, צילמה את פני השטח של כוכב הלכת וניתחה את האטמוספירה שלו בעזרת ציוד הת-אדום והעל-סגול שנשאה.
- המשימה: הקפת מאדים.
- משקל: 998 ק"ג.
- חיישנים: מצלמות רחבות זווית וצרות זווית עם טייפ דיגיטלי, ספקטרוסקופ ורדיומטר בתחום התת-אדום, ספקטרומטר על סגול ומערבל רדיו.
מארינר 10
עריכההגשושית מארינר 10 שוגרה ב־3 בנובמבר 1973 והייתה הראשונה שהשתמשה בשיטת המקלעת הכבידתית כדי להאיץ את מהירותה לעבר כוכב לכת אחר – כוכב חמה. היא הייתה גם הגשושית הראשונה שערכה מפגש עם שני כוכבי לכת מטווח קרוב, והראשונה שצילמה את כוכב חמה מקרוב. מסלולה תוכנן כך שלאחר ההגעה לכוכב חמה היא נכנסה למסלול סביב השמש כאשר בכל פעם פוגשת שוב את כוכב חמה. במהלך שלושה יעפים קרובים שביצעה בשנים 1974 ו-1975, היא סקרה כ-45% מפני הכוכב. התמונות ברזולוציה הגבוהה ביותר צילמו עצמים שגודלם כק"מ וחצי.
- המשימה: יעף ליד נוגה וליד כוכב חמה.
- משקל: 443 ק"ג.
- חיישנים: מצלמות רחבות זווית וצרות זווית עם טייפ דיגיטלי, ספקטרוסקופ ורדיומטר בתחום התת-אדום, ספקטרומטר על סגול ומערבל רדיו.
קישורים חיצוניים
עריכה
- חיים מזר, פרויקט מרינר פרק 1, פרק 2, פרק 3 ופרק 4, באתר הידען.
- כתבה על מרינר 10, אתר הידען.
- תוכנית מארינר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)