הצגת המקור של הדף "אדולף אייכמן"

{{מפנה|אייכמן|סרט קולנוע ביוגרפי עליו|אייכמן (סרט)}}
{{אישיות ביטחונית
| שם = אוטו אדולף אייכמן
| תמונה = [[קובץ:Adolf Eichmann at Trial1961.jpg|מרכז|250px]]
| כיתוב = אדולף אייכמן ב[[משפט אייכמן|משפטו]] ([[1961]])
| תאריך לידה = [[19 במרץ]] [[1906]]
| מקום לידה = {{דגל|הקיסרות הגרמנית}} [[זולינגן]], [[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]]
| תאריך פטירה = [[31 במאי]] [[1962]]
| סיבת המוות = הוצא להורג
| מקום פטירה = {{דגל|ישראל}} [[רמלה]], [[ישראל]]
| השתייכות = {{דגל|גרמניה הנאצית||+}} {{ש}} {{סמל|אס אס||+}}
| דרגה = {{דרגה|אובר-שטורמבאנפיהרר (אס אס)}} [[אובר-שטורמבאנפיהרר]]
| עיטורים = {{דרגה|צלב הברזל דרגה שנייה (גרמניה הנאצית)}} [[צלב הברזל|צלב הברזל דרגה שנייה]]
|סיווג=חייל
|תפקידים בשירות=ראש המדור לענייני יהודים ב[[המשרד הראשי לביטחון הרייך|משרד הראשי לביטחון הרייך]]
|פעולות ומבצעים=[[מלחמת העולם השנייה]]
|התחלת פעילות=[[1932]]
|סיום פעילות=[[1945]]
}}
'''אוטו אדולף אייכמן''' ({{שם בשפת המקור|שם=Otto Adolf Eichmann|שפה=גרמנית}}; [[19 במרץ]] [[1906]], [[זולינגן]], [[גרמניה]] – [[31 במאי]] [[1962]], [[רמלה]], [[ישראל]]) היה [[פושע מלחמה]] [[גרמנים|גרמני]] [[נאצי]]. כראש מחלקת היהודים ב[[גסטפו]], בדרגת [[אובר-שטורמבאנפיהרר]] (מקביל לסגן-אלוף) ב[[אס אס]] ב[[גרמניה הנאצית]], היה מראשי האחראים לביצועה בפועל של תוכנית [[הפתרון הסופי]] להשמדת [[היהודים במלחמת העולם השנייה]] ובמהלך [[השואה]]. בשנת [[1960]] [[לכידת אדולף אייכמן|נלכד]] על ידי [[המוסד]] ב[[ארגנטינה]] והובא ל[[משפט אייכמן|משפט]] בישראל. הורשע על פי ה[[חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם]], נידון ל[[עונש מוות|מוות]] ב[[תלייה]], ו[[הוצאתו להורג של אדולף אייכמן|הוצא להורג]] ב-31 במאי 1962.

== ראשית חייו ==
אדולף אייכמן נולד כבן הבכור לאדולף קארל ומריה ב[[זולינגן|זוֹלִינגֶן]] שב[[חבל הריין]] במשפחה בת שישה ילדים. אביו היה [[רואה חשבון]].

בשנת [[1914]] עבר עם משפחתו ל[[לינץ]] שב[[אוסטריה]]. אמו מתה באוגוסט 1916.
במהלך לימודיו בתיכון הכיר את [[ארנסט קלטנברונר]], לימים מפקדו הישיר. הוא לא סיים תיכון, וב-[[1921]] החל הכשרה מקצועית כ[[מכונאי]], שגם אותה לא סיים. עד אביב [[1933]] עבד בעיסוקים שונים, בין השאר כסוכן מכירות וכנציג מכירות אזורי של חברת הנפט "וקואום אויל" (.Vacuum Oil Co; כיום חלק מ[[אקסון מוביל]]). 
אביו [[התאזרחות|התאזרח]] באוסטריה (לאחר 1924) וכך הפכו כל ילדיו לאוסטרים, למעט אדולף, שכבר היה בעת ההיא בוגר ולכן נותר רק עם אזרחותו הגרמנית.
בשנת [[1932]] נפצע קשה בתאונת [[אופנוע]] במהלך עבודתו. בשנת [[1935]] נשא לאשה את ורה ליבל, ילידת [[בוהמיה]] ממוצא גרמני.

בשנת [[1927]] הצטרף לארגון "לוחמי החזית" (Frontkämpfervereinigung Deutsch-Österreichs) הלאומני-אוסטרי ובאפריל 1932 הצטרף ל[[המפלגה הנאצית|מפלגה הנאצית]] בהשפעת חברו, [[ארנסט קלטנברונר]]. בנובמבר אותה שנה התקבל לשורות האס אס. ביוני 1933 נאסרה פעילות המפלגה הנאצית ב[[אוסטריה]], ואייכמן עבר ל[[בוואריה]] שבגרמניה, שם הצטרף ל"[[הלגיון האוסטרי|לגיון האוסטרי]]" (Österreichische Legion) ועבר הכשרה צבאית בת 14 חודשים בשורות האס אס.

באוקטובר [[1934]] הגיש בקשה להצטרף לשורות ה[[אס דה]]. בנובמבר אושרה בקשתו והוא עבר ל[[אס דה]]. שם עסק כפקיד באיסוף והקמת מאגר מידע על [[הבונים החופשיים]].

== "מומחה לענייני יהודים" ==
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 152-65-15A, Wien, SS-Razzia bei jüdischer Gemeinde.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרברט האגן]] (במרכז) יחד עם אדולף אייכמן (יושב) בפשיטה על משרדי הקהילה היהודית של [[וינה]]. משמאל ראש הקהילה, [[יוזף לוונהרץ]], מרץ 1938]]

בשנת [[1935]] זכה לקידום בדרגה וביוני עבר למדור לענייני יהודים (Juden-Referat) שזה עתה הוקם{{הערה|אדולף אייכמן, בתוך: [[ישראל גוטמן]] (עורך), [[האנציקלופדיה של השואה]], כרך א', ספריית פועלים תל אביב, תש"נ–1990; עמ' 76}} וב-1939 הוכפף למשרד הראשי לביטחון הרייך ([[המשרד הראשי לביטחון הרייך|RSHA]]), בפיקודו של [[ריינהרד היידריך]], שהיה כפוף ל[[היינריך הימלר]]. תפקידו של אייכמן היה לפעול ל[[הגירה]] הכפויה של היהודים מגרמניה.

מכאן ואילך בכל התקופה שעד פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] ובמהלכה עסק בשאלת היהודים ב[[הרייך השלישי|רייך השלישי]], בשטחים שכבש או סיפח, או היו ל[[פרוטקטוראט]] או [[גנרלגוברנמן]], ובמדינות שהיו בעלות בריתו.

אייכמן ניסה ללמוד [[עברית]] בכוחות עצמו והיה מסוגל לקרוא ולהבין עיתונים ב[[יידיש]] ברמה טובה{{הערה|1=[http://www.nizkor.org/ftp.cgi/people/e/eichmann.adolf/transcripts/Judgment/Judgment-011 Judgment-011], בפרויקט יזכור}}{{הערה|{{סרטונים}} [https://youtu.be/o8LYkj1twuc?t=46m1s משפט אייכמן - ישיבה 75] - אייכמן מעיד על שיעורי העברית (מתחיל ב-46:01).}}.

[[ביקור אייכמן בארץ ישראל (1937)|אייכמן ביקר בארץ ישראל באוקטובר 1937]] לצד מפקדו [[הרברט האגן]], לאחר פגישתם ב[[ברלין]] עם איש [[ההגנה]], [[פייבל פולקס]], כדי לבדוק את חלופת ההגירה של יהודים לארץ ישראל. הביקור השתבש מכיוון ששלטונות המנדט סירבו להעניק להם אשרת ביקור. השניים שהו בחיפה למשך כ-6 שעות בלבד, במהלכן סיירו ב[[המושבה הגרמנית (חיפה)|מושבה הגרמנית]] ובחלקים היהודיים של העיר, שהרשימו אותם לטובה {{מקור|נושא=ישראל|נושא2=היסטוריה}}. לאחר מכן המשיכו ל[[קהיר]]. אייכמן הגיע למסקנה שאין לעודד הגירה המונית לארץ ישראל, מאחר שהקמת [[מדינה יהודית]] שם אינה עולה בקנה אחד לא עם האינטרסים של הרייך השלישי ולא עם האינטרסים הבריטים. בסוף שנת 1937 צוין אייכמן לטובה בדוח האישי שהכין הממונה עליו, [[דיטר ויסליצני]], ועל כן הועלה לדרגת קצין ([[דרגות האס אס|אונטרשטורמפיהרר]]){{הערה|[http://www.deathcamps.org/reinhard/eichmann%20helpers.html Eichmann's Helpers] - ויסליצני שימש אז כראש המדור לענייני יהודים באס דה.}}.

באביב [[1938]], בעקבות "ה[[אנשלוס]]" (סיפוח אוסטריה), עבר לווינה, קודם לדרגת אוברשטורמפיהרר ומונה לראש המחלקה היהודית באוסטריה (SS-Oberabschnitt Donau). שם הקים באוגוסט, יחד עם עוזרו [[אלויס ברונר]], את [[הסוכנות המרכזית להגירת יהודים בווינה|הלשכה להגירה יהודית]], שבעזרתה החרים את רכוש המהגרים, כפה את גירושם והשאיר בידם אך ורק אשרת כניסה לארץ ההגירה המיועדת. בווינה פיתח את שיטתו המיוחדת שכללה שלושה שלבים:
* ערעור הבסיס הכלכלי (על ידי החרמת רכושם);
* הפחדתם באמצעות אלימות;
* השתלטות על מוסדות יהודיים ואילוץ מנהיגיהם לשתף עמו פעולה.

המטה של אייכמן בווינה שכן באחד מאגפי הארמון של [[משפחת רוטשילד]]. בתוקף תפקידו, נועד בין היתר עם נציגי היהודים באוסטריה וגם עם פעילים ציונים. אחד מהם היה [[טדי קולק]], שביקר בלשכתו של אייכמן באביב 1939. אייכמן אישר את בקשתו להתיר לצעירים יהודים שהיו עבורם אשרות כניסה לאנגליה, לצאת מאוסטריה. קולק סיפר לימים: "הוא עשה עלי רושם של פקיד זוטר, לא תוקפני, לא קולני, לא חסר נימוס... הוא היה ענייני לחלוטין"{{הערה|[[תום שגב]], '''[[המיליון השביעי: הישראלים והשואה]]''', עמ' 26–27.}}. במרץ [[1939]] הקים אייכמן ב[[פראג]] לשכה להגירה יהודית על פי הדגם הווינאי, ושיטתו התקבלה במשרדי הרייך כנוהל רשמי לכל הרייך בענייני הגירה יהודית.

בספטמבר 1939 הקים [[היינריך הימלר]] את [[המשרד הראשי לביטחון הרייך]] (RSHA) ואייכמן נקרא לשוב לברלין. באוקטובר נתמנה למנהל [[הלשכה המרכזית להגירת יהודים]] בברלין, שבראשה עמד [[ריינהרד היידריך]], ובדצמבר מונה כראש המחלקה היהודית ב[[גסטפו]] (Referat IV B4) תחת ראש הגסטפו, [[היינריך מילר]]. עקב כך, התרחבו סמכויותיו והשפעתו ברייך עלתה.

== ראש "המחלקה היהודית" ==
[[קובץ:Adolf Eichmann, 1942.jpg|טקסט=|ממוזער|314x314 פיקסלים|אייכמן במדי האס.אס ב-1942]]
כראש המחלקה הקים אייכמן שלוחות במספר ערים באירופה, ונציגים מטעמו פעלו להחרמת רכוש יהודי, ריכוז בגטאות ועידוד הגירה, בהם:
* [[אלויס ברונר]] שימש כראש "הלשכה להגירת יהודים" בווינה עד אוקטובר 1942, לאחר שהודיע לאייכמן שהעיר "נקייה מיהודים". משנת 1943 מונה למפקד [[מחנה הריכוז]] [[דראנסי]] שבפרברי [[פריז]].
* [[זיגפריד זיידל]] היה נציגו ב[[לודז']] ובנובמבר 1941 התבקש להרחיב את מחנה [[גטו טרזיינשטט|טרזיינשטט]] לממדי מחנה מעבר וריכוז ומונה למפקדו.
* [[הנס גינתר (קצין אס אס)|הנס גינתר]] (Hans Günther) מונה כראש "הלשכה להגירת יהודים" ב[[פראג]].
* [[תיאודור דנקר]] מונה כראש המחלקה היהודית של האס דה בפריז, ושימש בתפקיד זה עד יולי 1942. מחנה הריכוז דראנסי נמצא תחת סמכותו עד שנת 1943.
* [[פרנץ נובאק]] (Franz Novak) - החל בפעילותו בלשכה להגירת יהודים בווינה, ומאביב 1940 היה אחראי לתיאום וארגון כל משלוחי היהודים ברכבות למחנות הריכוז וההשמדה.
* ב[[הולנד]] שימש וילהלם צפּף (Wilhelm Zoepf) כראש "הלשכה להגירת יהודים" ב[[אמסטרדם]], ונעזר בשירותיו של [[אריך ראייקוביץ']] (Erich Rajakowitsch), מעוזריו של אייכמן, לצורך רישום בני [[יהדות הולנד]] ושילוחם להשמדה.

לאחר שירד מהפרק הרעיון הנאצי בדבר ההגירה הכפויה של יהודי גרמניה לארץ ישראל, התגבש רעיון גירוש היהודים למקומות אחרים בעולם. באוגוסט 1940 הכין אייכמן [[טיוטה]] ליישום הרעיון של גירוש היהודים לאי מדגסקר – החייאת [[תוכנית מדגסקר]]. רעיון זה לא התממש. בסוף השנה קודם אייכמן לדרגת [[שטורמבאנפיהרר]]. ביולי [[1941]] נעשו שינויים מבניים ב-RSHA ושם מחלקתו שונה (Referat IV B4).

בקיץ החלו גם ניסויי המתת המונים בגז, ולשם כך ביקר אייכמן ב[[מחנה השמדה|מחנה ההשמדה]] [[אושוויץ]] ודן עם מפקדו, [[רודולף פרנץ הס|רודולף הס]], בהיבטים הטכניים של העניין. בסתיו אותה שנה עדכן היידריך את אייכמן על הכוונה לחסל את כל היהודים באירופה ובהתאם לכך הוציא הימלר באוקטובר צו שאסר על כל הגירה יהודית מרחבי הרייך ונקבעו מועדי המשלוחים הראשונים של יהודי גרמניה להשמדה במזרח. באותו חודש הועלה אייכמן לדרגת אובר-שטורמבאנפיהרר.

אייכמן היה מעורב בהכנות ל[[ועידת ואנזה|וועידת ואנזה]], לבקשתו של היידריך. הוא הכין את ההזמנות לגורמים השונים, הכין את נאומו של היידריך, ורשם את הפרוטוקול. הוועידה התקיימה בברלין ב-[[20 בינואר]] [[1942]]. בוועידה תואמו פעולות המוסדות השונים וסוכמו פרטי הביצוע בפועל של [[הפתרון הסופי]] לשאלת יהודי אירופה, תוכנית שיזם [[אדולף היטלר]]. בעקבות הוועידה התמנה אייכמן לאחראי על הובלת יהודי אירופה לאתרי ההשמדה, לשם כך הוא תכנן את כל הפעולות הנדרשות לביצוע יעיל של הגירושים והנחה את עובדיו בארצות השונות בהתאם. ב-[[31 בינואר]] 1942 שלח אייכמן מכתבים דחופים לכל דרגי הפיקוד של המשטרה, המשטרה החשאית ושירות הביטחון (SD), ובהם הוראות להכין את גירוש יהודי [[גרמניה]], [[אוסטריה]] ו[[הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה]]. הוא פירט בדקדקנות את סוגי האנשים שיש לגרש, ואלו מקרים נחשבו כיוצאי דופן. עם ביצוע הוראות אלו החלו הגירוש וההשמדה השיטתיים של יהודי אירופה. עד סוף שנת [[1944]] היה אייכמן שולח הוראות לעובדיו ברחבי אירופה בעניין עיתוי עריכת [[אקציה|האקציות]], קביעת מועדי המשלוחים, מקום יציאתם, מספר המגורשים ונושאים נוספים. הוא גם נדרש לתאם את פעולותיו עם גורמים ממלכתיים, כמו משרד החוץ ואחרים וכן מוסדות של מדינות אחרות שהיו מעורבות בגירושים. אייכמן גם היה אחראי על החרמת רכוש המגורשים ודאג לשמור על חלק מן הרכוש שנבזז עבור עובדי מחלקתו. הוא נדרש למצוא פתרונות לבעיות שונות שצצו ונאלץ לעיתים קרובות לחלק את משאבי הרכבות עם גורמים אחרים כמו ה[[ורמאכט|וורמאכט]]. במהלך עבודתו ביקר מספר פעמים במחנות השמדה על מנת ללמוד מקרוב על יעילות עבודתו וראה במו עיניו את גורל המגורשים.

ב[[אוטוביוגרפיה]] שלו סיפר [[רודולף פרנץ הס|רודולף הס]] כי הוא וחבריו חטפו פיק ברכיים כל אימת ששלחו ילדים לתאי הגזים, אולם מי שנזף בהם והסביר להם בלהט את חשיבות העניין היה אייכמן. הס כתב שאייכמן הסביר לו שדווקא את הילדים צריך להרוג קודם, משום שאין שום הגיון בכך שהורגים דור של מבוגרים ומשאירים בחיים דור של נוקמים אפשריים, שיכולים אחר כך להקים את הגזע הזה מחדש{{הערה|{{וואלה!|ניר יהב|50 שנה למשפט אייכמן: התובע זוכר כל רגע|2503995|27 בינואר 2012}}}}.

== קומנדו אייכמן - שואת יהודי הונגריה==
{{הפניה לערך מורחב|קומנדו אייכמן}}
במרץ 1944, לאחר [[הונגריה במלחמת העולם השנייה#פלישת גרמניה להונגריה – ממשלות סטויאי וסלשי|השתלטות הנאצים]] על [[הונגריה]], הגיע אייכמן בראש צוות מיוחד של האס אס (Sondereinsatzkommando Eichmann, SEK) ל[[בודפשט]] והוציא לפועל את [[שואת יהודי הונגריה|השמדת יהודי הונגריה]]. המטרה הרשמית לשמה הגיעו הייתה "להוציא את יהודי הונגריה מן הפעילות הציבורית, לרכזם, ולגרשם להשמדה, למעט יחידים הכשירים לעבודה." צוותו של אייכמן כלל בין 150 ל-200 עובדים, הבכירים שבהם היו: [[דיטר ויסליצני]], [[תיאודור דנקר]], [[זיגפריד זיידל]], [[פרנץ נובאק]], [[אוטו הונשה]] ו[[פרנץ אברומייט]]. סגנו של אייכמן בצוות המיוחד היה [[הרמן קרומיי]]. למעשה ממונה על קומנדו אייכמן שנשלח לבודפשט היה אס אס [[אוברפיהרר]] (מקביל לקולונל) [[הנס-אולריך גשקה]], מפקד משטרת הביטחון וה-SD בהונגריה, אך אנשי אייכמן פעלו במידה רבה ללא תלות בו.

בתקופה הקצרה שבין מאי ליולי גירש אייכמן כ-440,000 יהודים מכל רחבי הונגריה בעיקר ל[[מחנה השמדה|מחנה ההשמדה]] [[אושוויץ]]. השלטונות ההונגרים [[משתפי פעולה עם השלטון הנאצי במלחמת העולם השנייה|שיתפו פעולה]] עמו במבצע זה. ב-[[9 באוגוסט]] הפסיקו ה[[הונגרים]] את הגירוש, אולם אייכמן ניסה במרמה לגרש עוד כמה אלפי יהודים מבודפשט. בתקופה זו היה פעיל במשא ומתן עם [[ועדת העזרה וההצלה בבודפשט]], שניסו ללא הועיל להציל חלק מ[[יהודי הונגריה]] מהשמדה, בעסקה שכונתה "[[סחורה תמורת דם]]". באוקטובר אותה שנה שלח כ-76,000 יהודים ב[[צעדות מוות]] לכיוון אוסטריה, כיוון שקווי הרכבת לפולין לא פעלו יותר ופעילות תאי הגזים במחנות ההשמדה נפסקה עם התקרבות [[הצבא האדום]]. ב-23 בדצמבר, ערב [[חג המולד]], עם תחילת המערכה הסובייטית לשחרור בודפשט עזב אייכמן את הונגריה וחזר לאוסטריה.

אייכמן התערב בכמה מקרים לסיכול תוכניות שחרור יהודים על ידי ארגונים ומדינות שונות.

== לקראת תום המלחמה ==
באוסטריה התבקש אייכמן על ידי היטלר ב-[[1945]] לרכז יהודים מכובדים מגטו טרזיינשטט ב[[טירול]], כדי שאלה ישמשו מעין "קלף מיקוח" במשא ומתן עם האמריקאים והבריטים, אולם ראש המחוז המקומי התעלם מפניותיו של אייכמן. משימתו האחרונה של אייכמן כבעל דרגת קצין מילואים ב[[ואפן אס אס|וואפן אס אס]] הייתה לארגן יחידה ללוחמת [[גרילה]] באלפים. ליחידה זו הצטרף גם הפשיסט הרומני [[הוריה סימה]]. היחידה לא עשתה רבות, עקב סיום המלחמה. ימים ספורים לפני תום המלחמה, ניסה אייכמן להיפרד מחברו הוותיק קלטנברונר, אולם הלה סירב לראותו מתוך ידיעה שבארצות הברית שואפים לתפוס אותו ו"אין לו סיכוי"{{הערה|1=עדותו של וילהלם הטל (Wilhelm Höttl), קצין בשירות מחלקת החוץ של האס דה, במשפט אייכמן.}}. לפני ירידתו למחתרת נפרד ממשפחתו והשאיר להם כמוסות [[ציאניד]], למקרה שיפלו בידי הצבא האדום.

== לאחר מלחמת העולם השנייה ==
עם תום המלחמה נתפס אייכמן על ידי האמריקאים ונכלא במחנה מעצר בשם הבדוי אוטו אקמן.
ב-[[3 בינואר]] [[1946]] נתן דיטר ויסליצני בנירנברג עדות על היקף פעולותיו של אייכמן.
אייכמן הצליח לברוח ממחנה המעצר בינואר 1946, לפני שגילו את זהותו{{הערה|שם=המיליון השביעי 308}}, עבר בכמה מקומות והתיישב לבסוף בכפר קטן צפונית ל[[צלה (עיר)|צלה]], באזור הכיבוש הבריטי. הוא נרשם ברשות המקומית בשם אוטו הנינגר. ראשית עבד כ[[חוטב עצים]], אולם לאחר שהחברה שבה עבד פשטה רגל נאלץ להתקיים מעבודות מזדמנות.

בשנת [[1950]] נסע לאיטליה דרך [[דרום טירול]], שם סייעו לו גורמים ב[[קריית הוותיקן|וותיקן]] (ביניהם ההגמון [[אלויס הודאל]]) לקבל [[תעודת מעבר]] של הצלב האדום תחת השם הבדוי "ריקרדו קלמנט". הוא הגיע באניה ל[[בואנוס איירס]] שב[[ארגנטינה]] ביוני 1950. עם הגיעו קיבל את פניו [[קרלוס הורסט פולדנר|קרלוס פולדנר]], קצין אס אס וסוכן של המודיעין הגרמני, שארגן לו דירה ודאג להנפקת תעודת זיהוי ארגנטינאית. בתחילת אוקטובר עבר למחוז [[טוקומאן (פרובינציה)|טוקומאן]], בצפון ארגנטינה, שם התגורר בחווה גדולה ועבד כראש צוות עבור חברת "קאפרי" שייסד פולדנר. חברה זו עסקה באיסוף נתונים לצורך הקמת תחנות כוח הידרו-אלקטריות והעסיקה כמה מאות אנשי אס אס לאחר הגעתם לארגנטינה. מארגנטינה יצר אייכמן קשר מכתבים עם אשתו וארגן את הגעת המשפחה אליו. אשתו וילדיו עזבו במפתיע את אוסטריה ביולי [[1952]] והגיעו גם הם לארגנטינה.

בקיץ [[1953]], בעקבות המשבר הכלכלי בארגנטינה, נאלץ אייכמן למצוא לו תעסוקה אחרת ולכן עברה המשפחה לדירה שכורה בשכונת אוליבוס שבצפון בואנוס איירס. בעל הדירה היה אוסטרי בשם פרנציסקו שמיט. בעקבות המעבר הורע מצבם הכלכלי, אייכמן ניסה את מזלו ללא הצלחה יתירה בהנהלת מכבסה, כבעל חנות הלבשה ולבסוף כמנהל חוות ארנבות בעיר קטנה כ-70 קילומטרים ממקום מגוריו.

ב-[[1956]] שלח אייכמן מכתב ממחבואו בארגנטינה ל[[קנצלר גרמניה|קנצלר]] [[גרמניה המערבית]] [[קונראד אדנאואר]], ובו הציג עצמו בשמו וביקש לשוב לגרמניה. הוא כתב שהוא צופה שיישפט בגרמניה על חלקו במלחמה, אך אינו סבור שיישלח לתקופת מאסר ממושכת{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|אייכמן שלח מכתב לקאנצלר גרמניה וביקש לחזור למדינה|1.1170905|12 באפריל 2011}}}}. לא ידוע האם אדנאואר השיב על המכתב. באותה שנה החל אייכמן לכתוב את זכרונותיו.

ב-[[1960]] לאחר מעצרו של אייכמן, פרסם המגזין "[[לייף]]" [[ריאיון עיתונאי|ריאיון]] שערך [[וילם סאסן]], [[עיתונאי]] נאצי הולנדי, עם אייכמן שנתיים קודם לכן.

===החיפושים אחריו===
כבר בשנת 1946 ארגן [[אשר בן נתן]] קבוצת צעירים בווינה, ביניהם [[טוביה פרידמן]], שניסתה להתחקות על עקבותיו של אייכמן. כיוון שאייכמן נמנע מלהצטלם בפומבי, אפילו תמונה לא הייתה בידיהם. הקבוצה תחקרה את אשתו ואת אביו, שהיה בעל בית מסחר סיטונאי למוצרי חשמל, אולם העלתה חרס. לבסוף נשלח סוכן רומנטי לאשה שהייתה ידועה כאחת המאהבות של אייכמן (לפי מידע שאספה הקבוצה היה אייכמן במהלך המלחמה בקשרים אינטימיים עם כמה נשים) וכך הצליחה הקבוצה להשיג תמונה עדכנית שלו.
בעיתונות ב[[ארץ ישראל]] עוררו על הצורך לתפוס את אייכמן ואף פרסמו בשנת 1947 את תמונתו{{הערה|{{דבר|מ. זינגר|לדמותו של ארכי־-רוצח|19470723|36}}}}. פורסמו השערות שונות לגבי מקום מחבואו, ביניהן שהוא מנצל את ידיעותיו בעברית ומסתתר במסווה של פליט יהודי{{הערה|{{המשקיף||הרוצח עודנו חי|19461129|51}}}} או שהוא נמלט לאחת מארצות ערב{{הערה|{{דבר||א. אייכמן רוצח 500 אלף יהודי הונגריה מסתתר בארצות ערב|19470106|16}}}}.

שירות המודיעין של מערב גרמניה ידע כבר בשנת 1952 שאייכמן נמצא ב[[ארגנטינה]]{{הערה|{{הארץ||הביון הגרמני ידע שאייכמן מסתתר בארגנטינה כבר ב-1952|1.1155760|8 בינואר 2011}}}}, אולם החיפושים אחריו התנהלו בעצלתיים. משטרת גרמניה המערבית סירבה לפנות ל[[אינטרפול]] כדי לחפש אחריו ושגרירות מערב גרמניה בארגנטינה נוהלה על ידי נאצי לשעבר והתחמקה מסיוע{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|אדולף אייכמן אחרי המלחמה: חבל שלא הרגנו עוד יהודים|1.1169835|3 באפריל 2011}}}}.
בקיץ [[1953]] גילה [[שמעון ויזנטל]] מאספן בולים עמית, קצין מודיעין אוסטרי, שאייכמן מתגורר בסמוך לבואנוס איירס. המידע הגיע מחבר שלו, קצין לשעבר ב[[וורמאכט]], שעבר להתגורר בבואנוס איירס ופגש באייכמן. מידע דומה קיבל גם מפקיד מדינה אוסטרי בכיר. ויזנטל העריך מידע זה כמהימן והעביר אותו לקונסול ישראל באוסטריה ובמכתב לראש [[הקונגרס הציוני העולמי]], [[נחום גולדמן]] במרץ [[1954]]{{הערה| http://www.gwu.edu/%7Ensarchiv/NSAEBB/NSAEBB150/box14_do_file_vol1/doc37.pdf הקונגרס הציוני העולמי הכחיש את קבלת המכתב, אולם ההיסטוריון טום שגב מצא אותו גם במשרדו של ויזנטל בווינה וגם בארכיון הקונגרס.}}.

בשנת [[1956]] החל טוביה פרידמן בלחצים על ממשלת ישראל ומערב גרמניה לחפש אחריו והציע לקצוב פרס של 10,000 דולר על ראשו של אייכמן{{הערה|{{מעריב||מציע להקציב 10 אלף דולר לתפיסת אדולף אייכמן|19560202|39}}{{ש}}{{דבר||אייכמן חי ויש לעצרו|19560401|39}}}}, שעל פי הערכתו היה ב[[דרום אמריקה]]{{הערה|{{דבר||הקונגרס היהודי מרכז חומר נגד רוצחי יהדות גליציה|19560910|79}}}}{{הערה|{{מעריב||פרס בעד תפיסת אייכמן|19581030|28}}}}. בעיתונות התפרסמו באותן שנים שמועות על כך שאייכמן נמצא במצרים{{הערה|{{מעריב||אייכמן בקאהיר?|19560301|2}}{{ש}}{{מעריב||גם אייכמן יושב במצרים?|19560830|14}}}} או בארצות ערב אחרות{{הערה|{{חרות||אייכמן ורוצחי־יהודים אחרים נראו אשתקד בחברת המופתי|19530714|1}}}}, שמועות שככל הנראה היו חסרות בסיס.

בספטמבר 1957 [[פריץ באואר]], התובע הכללי היהודי של מדינת [[הסן]] שבגרמניה המערבית, גילה לד"ר [[פליקס שנער]], ראש משלחת [[הסכם השילומים|השילומים]] בגרמניה, שאייכמן יושב בבואנוס איירס. הוא פנה לנציג הישראלי משום שחשש שבצינורות הגרמניים מישהו עלול להכשיל את הסגרתו. מקור המידע היה לותר הרמן (Lothar Herrmann), גרמני (חצי יהודי), שנכלא ב[[דכאו]] ועזב לארגנטינה ב-1938. הרמן התגורר בשנת [[1955]] בבואנוס איירס ובתו יצאה עם בנו הבכור של אייכמן, קלאוס, שהשתמש בשם משפחתו האמיתי.

[[איסר הראל]], ראש [[המוסד]], שלח מישהו לבדוק את המידע, אך לא הצליח לאתר את אייכמן. כעבור שנתיים, בעקבות מידע שמסר גרהרד קלאמר, גרמני ששהה זמן רב בארגנטינה{{הערה|{{ynet|זאב אברהמי|נחשף: זה האיש שהוביל ללכידתו של אייכמן|59908770|24 באוגוסט 2021}}}} פנה באואר שוב אל המוסד, הפעם עם שם וכתובת{{הערה|שם=המיליון השביעי 308|תום שגב, '''המיליון השביעי''', ו, 1, עמ' 308.}}. סוכני המוסד הגיעו אל הכתובת שהתקבלה מבאואר, אולם השכנים סיפרו שהמשפחה עברה דירה ומישהו מהם סיפר שהיא עברה לסביבת רחוב גריבלדי{{הערה|תום שגב, '''המיליון השביעי''', ו, 1, עמ' 309.}}.

באוקטובר 1959 התפרסם בעיתונות בישראל מכתב שקיבל טוביה פרידמן מתובע במערב גרמניה שהודיע לו שאייכמן נמצא ב[[כווית]]{{הערה|{{מעריב||נתגלו עקבות אייכמן|19591011|10}}}}{{הערה|{{מעריב||רב־הטבחים מסתתר בנסיכות הנפט בכווית|19591013|13}}}}{{הערה|{{חרות||פרשת גילוי רב הטבחים אייכמן בכווית|19591014|6}}}}{{הערה|{{מעריב|שמואל שגב|אייכמן לא לקח אתו בני משפחתו כדי לטשטש עקבותיו|19591014|1}}}}. הידיעה עוררה גל של תגובות בישראל, ובדצמבר טען התובע הכללי של מדינת-המחוז הסן במערב גרמניה שהוכח שאייכמן בכווית{{הערה|{{דבר||"הוכח שאייכמן בכווית" אומר התובע בפרנקפורט|19591224|9}}}}. במקביל, בנובמבר 1959 התפרסמה שמועה שאייכמן בתימן{{הערה|{{מעריב||אייכמן בתימן?|19591106|3}}}}. באותו זמן, עסק המוסד בבירורים ראשונים של מידע שהצביע על מסתורו האמיתי של אייכמן בארגנטינה. לדברי כלתו של אייכמן, הוא אמר לילדיו פעם שהוא עייף מחייו כנמלט, ושיער מה צפוי לקרות לו.

== לכידתו, משפטו והוצאתו להורג ==
[[קובץ:WP_Eichmann_Passport.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תעודה שהנפיק [[הצלב האדום]] לאייכמן, ובאמצעותה נכנס ל[[ארגנטינה]] ב-[[1950]] תחת השם ריקרדו קלמנט]]
[[קובץ:Adolf Eichmann extension of arrest1961.jpg|250px|ממוזער|שמאל|אייכמן עם חוקר המשטרה [[אבנר לס]] בדיון להארכת מעצר, מרץ 1961]]
[[קובץ:1961-04-13_Tale_Of_Century_-_Eichmann_Tried_For_War_Crimes.ogv|שמאל|ממוזער|250px|אייכמן בבית המשפט – קובץ וידאו (ל[[עזרה:מדיה|עזרה להפעלת הקובץ]])]]
[[קובץ:Eichmann ashes scattered at sea.jpg|ממוזער|250px|יומן המשטרה בנמל יפו, 01-06-1962 שעה 04:00. המלל באדום:{{ש}}רישום מיוחד: בשעה הנ"ל הופיעו לנמל יפו ליד הרציף 2 מכוניות. מהמכוניות יצאו 3 קציני משטרת ישראל, 3 קציני שירות בתי הסוהר, וכן הכומר האל וקצין במחוז. ובידי אחד מקציני שירות בתי הסוהר כד אשר הכיל אפר של הצורר אדולף אייכמן. וכל הנוכחים עלו לסירה מוטור אשר הפליגה לעבר סירת משטרת ישראל אשר הפליגה רחוק.]]
{{ערך מורחב|לכידת אדולף אייכמן}}
ב-[[1960]] נלכד אייכמן במקום מגוריו ב[[בואנוס איירס]] על ידי "[[המוסד]]", בפעולה שתוכננה ובוצעה בפיקודו של ראש "המוסד", [[איסר הראל]]. בפעולה השתתפו, בין השאר, [[רפי איתן]], [[אברהם שלום]] ([[סגן מפקד]] המבצע), [[צבי מלחין]], [[יהודית נסיהו]], [[צבי אהרוני]], יעקב גת ו[[יונה אליאן (רופא)|יונה אליאן]], שהיה ה[[רופא מרדים|רופא המרדים]] שהרדים את אייכמן. אייכמן נחטף ב-[[11 במאי]], והובא ל[[ישראל]] בחשאי ב-[[21 במאי]].

ב-[[23 במאי]] הודיע [[דוד בן-גוריון]] ב[[הכנסת|כנסת]]:{{הערה|{{דבר||אייכמן - רוצח מיליוני היהודים - נתפס בידי שרותי הביטחון הישראליים ונמצא במעצר בישראל|19600524|1}}}}

{{ציטוט|תוכן=עלי להודיע בכנסת, כי לפני זמן מה נתגלה על ידי שירותי הביטחון הישראליים אחד מגדולי פושעי הנאצים, אדולף אייכמן, האחראי – יחד עם ראשי הנאצים – למה שהם קראו 'הפתרון הסופי של בעיית היהודים', כלומר השמדת שישה מיליונים מיהדות אירופה. אדולף אייכמן כבר נמצא במעצר בארץ, ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם ל[[חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם]] תש"י-1950.|מקור=[[דוד בן-גוריון]], [[23 במאי]] [[1960]], [[הכנסת]]|אנגלית=|מרכאות=כן}}

לאחר שנחטף לישראל, הוצא נגדו [[צו מעצר]] שהוארך מדי פעם עד לסיום שלבי החקירה, שארכה כתשעה חודשים. בעת שהותו בכלא הישראלי פחדו כי ינסה להתאבד ולכן נשמר 24 שעות ביממה. בסיום החקירה הוגש נגדו [[כתב אישום]] הכולל 15 סעיפים וביניהם פשעים נגד העם היהודי, [[פשעים נגד האנושות]], [[פשעי מלחמה]], וחברות בארגונים עוינים ([[ס"ס]], [[ס"ד]] ודומיהם, שהוכרזו כארגונים עוינים ב[[משפטי נירנברג]]). בנוסף כלל כתב האישום גם פשעים שביצע נגד עמים אחרים, כגון גירושים המוניים של פולנים וסלובנים, רציחת עשרות אלפי [[צוענים]] ועוד.

===משפט אייכמן===
{{ערך מורחב|משפט אייכמן}}
משפטו של אדולף אייכמן נערך בבית המשפט המחוזי ב[[ירושלים]], בפני השופטים [[משה לנדוי]], ד"ר [[בנימין הלוי]] ו[[יצחק רווה]]. בראש התביעה עמד [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[גדעון האוזנר]]. ועל הנאשם הגן עורך הדין הגרמני ד"ר [[רוברט סרווציוס]], שהגן גם על נאשמים אחדים במשפטי נירנברג. הדיון הראשון נערך ב-[[11 באפריל]] [[1961]]{{הערה|{{דבר||היום מתחיל משפטו של אייכמן|19610411|1}}}}. עם תחילת המשפט ניסה הסניגור לחלוק על סמכות בית המשפט לשפוט את אייכמן, בהתבססו על ארבע טענות:
* השופטים הם יהודים ויש חשש שלא יהיו אובייקטיביים.
* חקיקה אקס-טריטוריאלית: אין לקיים את המשפט מאחר שהנאשם נחטף מביתו שלא בארץ.
* תחולה פלילית רטרואקטיבית: החוק (החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950) שעליו מתבסס כתב האישום הוא משנת 1950 ולכן רטרואקטיבי למעשים שנעשו במהלך המלחמה ולא מקובל שחוקים פליליים יהיו רטרואקטיביים.
* העבירות נעברו מחוץ לשטח מדינת ישראל, ובמועדים בהם בוצעו מדינת ישראל לא הייתה קיימת.

בית המשפט דחה טענות אלה.

אחרי דחיית טענות אלה השיב הנאשם על כל כתב האישום בצורה דומה: "במובנו של כתב האישום – לא אשם" (Im Sinne der Anklage – nicht schuldig). העדויות במשפט כללו 121 עדים ו-1,600 מסמכים, מהם בחתימת אייכמן עצמו. התביעה הראתה את חלקו הפעיל של אייכמן בגירוש והשמדת היהודים בכל רחבי אירופה; החזקתם בתנאים מחפירים תת-אנושיים ורציחתם בשיטתיות במטרה להשמיד את העם היהודי כולו. הסניגוריה לא ניסתה כמעט לטעון להפרכת האירועים אלא ניסתה לצמצם את מעורבות אייכמן במקרים אלה לכדי 'בורג קטן במערכת'. הסניגוריה טענה כי אייכמן רק ציית לפקודות הממשל הנאצי שלא יכול היה להפר בהיותו פקיד נמוך דרג, וכי האשם העיקרי במאורעות השואה היה הממשל הגרמני ולא מערך הפקידות שלו. טענות אלו נדחו על ידי השופטים. בפסק הדין נקבע, כי ניתן היה לסכל את ביצוען של הפקודות ואף לפרוש מהמנגנון הנאצי, וכי לאייכמן, גם אם היה רק פקיד צייתן, אסור היה לבצע פקודות של רצח.

בפסק הדין הוכח כי אייכמן היה בעל תפקיד מרכזי במנגנון ההשמדה. סמכויותיו היו רחבות. הוא יזם ועודד בעצמו חלק מפעולות הגרוש ודבק בקנאות ובברוטליות בהליך זה מתוך דבקות ב[[אדולף היטלר]] ובמשנתו ה[[אנטישמיות|אנטישמית]]. הוא לא ויתר על השמדתו של אף יהודי גם כשנתבקש לכך מגורמים שונים{{מקור|נושא=ישראל|נושא2=היסטוריה}} ולא עצר מפעילותו כשקיבל הוראה מהממונים עליו לקראת סוף המלחמה. אומנם אייכמן לא היה הבכיר ביותר בהליך ההשמדה ואנשי מנגנון נוספים עמדו מעליו (כדוגמת [[היידריך]] ו[[הימלר]]), אולם השופטים קבעו כי אין זה גורע מהתפקיד אותו ביצע ומאחריותו למאורעות השואה.

ב-[[15 בדצמבר]] [[1961]] נמצא אייכמן אשם ונידון למוות<ref>{{מעריב|2=אייכמן נידון למוות|3=19611215|4=2}}</ref>. ב-[[29 במאי]] [[1962]] דחה [[בית המשפט העליון]] את ה[[ערעור]] של אייכמן, ואישר את פסק הדין של המשפט הראשון<ref>{{הארץ1|2=נדחה ערעור אייכמן עץ התליה יוקם במקום לא מאוכלס ביותר|3=19620530|4=2}}</ref>. אייכמן, אשתו ורה (ורוניקה), חמשת אחיו ומספר אנשי רוח ישראלים{{הערה|{{מידה|כותב=צבי צמרת|כותרת=כשאנשי הרוח ביקשו לחון את אדולף אייכמן|מספר כתבה=41507|תאריך=28 בינואר 2016}}.}} שלחו בקשות [[חנינה (ישראל)|חנינה]] ל[[נשיא המדינה]], [[יצחק בן-צבי]], שפרטיהן פורסמו בשנת 2016{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|בקשת החנינה של אייכמן מהנשיא: "הושפעתי מרגשות אנושיים, ביקשתי לעבור תפקיד"|1.2831985|27 בינואר 2016|מנויים=לא}}}}. הנשיא דחה את הבקשה, וכתב בכתב ידו על גבי מסמך הבקשה את דברי הנביא [[שמואל]] ל[[אגג]]: "כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ" ({{תנ"ך|שמואל א|טו|לג}}. פירוש: כשם שחרבך הפכה נשים לשכולות, כך תהפוך כעת אימך לשכולה){{הערה|{{מעריב אונליין|אריק בנדר|המסמך נחשף: בקשת החנינה המקורית של אייכמן מהנשיא בן צבי|news/israel/Article-523584|27 בינואר 2016}}}}.

====הוצאה להורג====
{{ערך מורחב|הוצאתו להורג של אדולף אייכמן}}
ב-[[31 במאי]], לאחר סירוב הנשיא ל[[חנינה]], הוצא אייכמן להורג ב[[תלייה]] בשעה 23:58. גופתו נשרפה בחצר [[בית סוהר איילון|כלא רמלה]] ואפרו [[קבורה בים|פוזר בים]] מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל{{הערה|{{דבר||אדולף אייכמן הוצא להורג בתלייה|19620601|1}}}}.

זו הייתה הפעם היחידה בתולדות מדינת ישראל שגזר דין מוות, שנגזר על נאשם במשפט פלילי בהליך תקין, הוצא לפועל (מאיר טוביאנסקי הוצא להורג בישראל ב[[משפט שדה]] ועמד במרכז [[פרשת טוביאנסקי]] שנושאת את שמו). לפני תלייתו, קרא אייכמן: "תחי [[גרמניה]]! תחי [[ארגנטינה]]! תחי [[אוסטריה]]! לעולם לא אשכח אתכן!"{{הערה|תום שגב, '''המיליון השביעי''', ו, 2, עמ' 342.}}.

שעה ורבע לאחר שהרופא ב[[כלא רמלה]] קבע את מותו של אייכמן, הופיעה הידיעה על תלייתו בכל עיתוני [[לונדון]] וסוכנות הידיעות [[רויטרס]] עידכנה את האירוע במבזקים שוטפים. ה-[[BBC]] שידר את הידיעה בכל השפות המרובות בהן משדר השירות העולמי שלו. ה[[ניו יורק הראלד טריביון]] כתב למחרת במאמר ראשי: "מבחינת הצדק האנושי, מוצדק בהחלט הדבר שאייכמן – אחרי משפט הוגן, מלא וקפדני, ייתלה כפושע רגיל, בארץ שקרובי תושביה נהרגו בצורה כה אכזרית על ידיו ונרצחו על ידי חבריו".

מסמכים על אייכמן, בהם טופס טביעות האצבע שלו שנתנו ל[[משטרת ישראל]], נמצאים בידי [[יד ושם]]{{הערה|{{הארץ|יהונתן ליס|המשטרה תעביר ל"יד ושם" טופס טביעת האצבע של אייכמן|1.1006626|1 במאי 2005}}}}. [[גדעון האוזנר]] סיפר בספרו על משפט אייכמן, כי בזמן שבתו בכלא, כתב אייכמן [[אוטוביוגרפיה]]. לדברי האוזנר, הוא טען בפני ראש הממשלה בן-גוריון כי ספרו של אייכמן מיועד להתחרות בפסק הדין של בית המשפט ואם יפורסם, עלול לעורר ספקות בעולם לגבי פסק הדין. עוד טען האוזנר, כי אייכמן כבר אמר את דברו במהלך המשפט ומדינת ישראל אינה חייבת לאפשר לו פרסום נוסף. בן-גוריון הורה לגנוז את כתב היד{{הערה|גדעון האוזנר, '''משפט ירושלים''', עמ' 409; בתוך: תום שגב, '''המיליון השביעי''', ו, 2, עמ' 339; עמ' 521, הערה 38.}}.

== משפחתו ==
אייכמן נישא ב-1935 ל[[ורוניקה אייכמן|וורוניקה]] (ורה) לבית ליבל. לשניים נולדו ארבעה בנים: קלאוס (יליד ברלין, 1936), הורסט (יליד וינה, 1940), דיטר (יליד פראג, 1942) וריקרדו (יליד בואנוס איירס, 1955).
אייכמן סיפר לילדיו שהיטלר רדף אחרי היהודים כיוון שהם זממו לעקר את הגרמנים על ידי הכנסת כימיקלים למים שלהם. כן טען בפניהם שרק רצה לגרש את היהודים מגרמניה, אך נאלץ לרצוח אותם לאחר ששום מדינה לא הסכימה לקבלם. כדי למנוע את חשיפת זהותו, אף סיפר לבניו שהוא דודם{{הערה|{{דבר||בנו של אייכמן טוען כי לא הכיר את אביו|19600531|78}}}}, אך הודה על האמת לאחר ויכוח עם בנו הורסט. הוצאתו להורג הייתה נקודת שבר עמוקה במשפחתם.

קלאוס הבכור, שהיה הקיצוני ביותר באמונתו הנאצית, ניסה להביא עדי הגנה עבור אביו, וטען שנכשל בגלל סירוב ישראל להבטיח לעדים חסינות. הוא טען שאביו ביקש "פתרון בעיית היהודים ללא שפיכות דם"{{הערה|{{הצופה||קלאוס אייכמן: אבי רצה ב"פתרון בעיית היהודים ללא שפיכות דם"|19610417|35}}}}. הוא התקומם ב[[מסיבת עיתונאים]] בבואנוס איירס, שעות לאחר שאביו נידון למוות, על "חוסר הצדק" בגזר הדין{{הערה|{{הצופה||פסה"ד לא הפתיע בנו של הנאשם|19611212|7}}}}{{הערה|{{חרות||אלמונים זרקו בקבוקי מולוטוב לבית-ספר יהודי בארגנטינה|19620603|15}}}}. בריאיון ב-1961 כשביקר בארצות הברית, טען: "כל הדברים שהם מאשימים בהם את אבא שלי הם תעמולה טהורה. פשעי המלחמה האלו לא נכונים", ובגלל כך גורש מהמדינה. ב-1959 התחתן עם מרתה, אישה ממוצא אפריקני, ונולדו להם שני ילדים. מאוחר יותר עזב אותה ועבר לדרום גרמניה{{הערה|{{מעריב|א. דויטשקרון|בנו של אייכמן: רצינו לחטוף את שגריר ישראל בארגנטינה|19651227|23}}}}, שם נולדו לו עוד שלושה ילדים מאישה אחרת. הוא מת בגרמניה מ[[מחלת אלצהיימר|אלצהיימר]] ב-2015, בגיל 79.

קלאוס ואחיו הורסט - שהיה הקרוב ביותר לאב, ונאצי אדוק שהניף צלב קרס על בית המשפחה כשנתפס, ואף לבש לעיתים קרובות סרט נאצי על בגדיו כשהיה בקרבת הבית - הקימו יחד תא טרור נאצי כדי לתקוף עסקים יהודים ובתי כנסת. ב-1962, המשטרה פשטה על המטה שלהם לאחר קרב יריות, והחרימה חומרי תעמולה נאצית, רובים ובקבוקי תבערה, עמם תכננו לתקוף אוטובוס של תלמידי בית ספר יהודי. הורסט נשלח בהמשך לשנתיים מאסר על אחזקת כלי נשק וחומרי תעמולה נאצים. עסקי האחים פשטו רגל והם נאבקו לשרוד כלכלית. הורסט היה נשוי לכרמן ברטין לינדמן, שהתמודדה לראשות העיירה גארופה בארגנטינה מטעם מפלגת "אלטרנטיבה חדשה", ופרשה לאחר שעוררה סערה כשהתבטאה בראיון שההיסטוריה סולפה וכי "אייכמן לא היה אדם רע"{{הערה|{{ynet|ynet|בגלל ראיון: כלתו של אייכמן לא תהיה ראש עיירה|4715437|24 באוקטובר 2015}}}}. הוא מת בארגנטינה מ[[סרטן המעי הגס]] ב-2015, בגיל 75.

דיטר, היה בעבר מנהל עבודות בנייה וחילק את זמנו בין ארגנטינה לגרמניה לפני שפרש ל[[פנסיה]]. הוא מחזיק בכמה נכסים שאותם הוא משכיר, ויש לו שני ילדים. הוא חי עם אשתו האיטלקייה מרתה ולינוטי, ומתגורר בבואנוס איירס, לא רחוק מבית המשפחה הקודם. גם הוא מעריץ את אביו ומתעקש שהיה [[חף מפשע]].

לאחר חטיפת אייכמן, ורוניקה אשתו חזרה לגרמניה יחד עם בנם הצעיר ריקרדו שהיה בן 5. ריקרדו, [[ארכאולוג]] שמתמחה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], הוא היחיד שהתנער מאביו. בראיון בשנות ה-90 אמר שלאביו הגיע למות בשל מעשיו. הוא גינה אותו בגלוי: "הוצאתו להורג הייתה מוצדקת, הוא רק דמות היסטורית עבורי"{{הערה|{{mako|חדשות 2|מה עלה בגורלה של משפחת אייכמן?|252eab0194ad661004|news-world/international-q4_2018|3 בנובמבר 2018}}{{ש}}{{ynet|ynet|ה"דיילי מייל" חושף: זה בנו של אייכמן, שחי בארגנטינה|5387184|3 בנובמבר 2018}}}}.

==הסרט "מבצע פינאלה"==
{{הפניה לערך מורחב|מבצע פינאלה}}
בשנת 2018, יצא בנטפליקס הסרט "[[מבצע פינאלה]]" המספר את סיפור לכידתו של אייכמן. תסריט הסרט מתבסס על חומרים שונים כולל הספר "[[אייכמן בידיי]]", האוטוביוגרפיה של [[צבי מלחין|פיטר מלקין]], שסיפק את בסיס הסיפור לסרט{{הערה|{{Cite news|url=https://www.metro.us/entertainment/movies/how-true-is-operation-finale|title=How true is ‘Operation Finale’? Director Chris Weitz talks us through the required changes|date=2018-08-30|work=Metro US|language=en|access-date=2018-08-31}}}}{{הערה|{{Cite news|url=https://www.washingtonpost.com/news/retropolis/wp/2018/08/30/what-operation-finale-gets-totally-wrong-about-the-hunt-for-nazi-adolf-eichmann/?utm_term=.e574728c658f|title=What ‘Operation Finale’ gets wrong about the hunt for Nazi monster Adolf Eichmann|date=August 30, 2018|work=The Washington Post|access-date=September 4, 2018}}}}. [[שלב הצילומים (קולנוע)|הצילומים]] החלו ב[[ארגנטינה]] באוקטובר 2017 והסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-29 באוגוסט 2018 וזכה לביקורות מעורבות מהמבקרים. את אייכמן גילם השחקן [[בן קינגסלי]].

== ראו גם ==
[[קובץ:Eichmannreferat BusStop3 2009.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תחנת אוטובוס בברלין, במקום בו שכנה מחלקתו של אייכמן באס אס. השלט מציג תמונות של אייכמן ונקרא "אתר התרעה"]]
* [[השואה]]
* [[נאציזם]]
* [[רוצח מכתבה]]
* [[הפתרון הסופי]]
* [[לשכה 06]]
*[[בטינה שטנגנט]] (מחברת הספר "אייכמן לפני ירושלים")

== לקריאה נוספת ==
* [[איסר הראל]], '''[[הבית ברחוב גריבלדי]]''', [[ספרית מעריב]], [[1975]].
* [[חנה ארנדט]], '''[[אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנאליות של הרוע]]''', [[הוצאת בבל]], [[2000]].
* [[חנה יבלונקה]], '''מדינת ישראל נגד אדולף אייכמן''', הוצאת ידיעות אחרונות, [[2001]].
* פיטר מלקין ([[צבי מלחין]]), '''אייכמן בידי'''.
* [[משה פרלמן]], '''איך נתפס אייכמן''', תל אביב [[1961]].
* [[רוברט קמפנר|רוברט מ"וו קמפנר]], '''המקצוע: השמדה; דרכו של אייכמן''', ירושלים-תל אביב [[1974]].
* [[גדעון האוזנר]], '''משפט ירושלים''', הוצאת לוחמי הגטאות ו[[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], [[1980]].
* [[ניל בסקומב]], '''המצוד אחר אייכמן''', משכל – הוצאה לאור מיסודן של [[ידיעות אחרונות]] ו[[ספרי חמד]], [[2010]].
* יוסי המי, '''לשכה 06 - חקירתו של אדולף אייכמן במשטרת ישראל''', הוצאת [[משטרת ישראל]], 2020.
* [https://archive.kan.org.il/main/special-projects/eichmann/ אייכמן - ההקלטות האבודות], סדרה [[הערוץ הראשון|ערוץ 1]], יוזם הפרויקט, מפיק ותסריטאי שותף: [[קובי סיט]], במאי: [[יריב מוזר]], ישראל 2022{{הערה|{{הארץ|נירית אנדרמן|ההקלטות מוכיחות שאייכמן אינו התגלמות הבנאליות של הרוע. הוא המוציא לפועל|1.10802750|18 במאי 2022}}}}

<div style="direction: ltr;">
*Bettina Stangneth, '''Eichmann Before Jerusalem: The Unexamined Life of a Mass Murderer''', Knopf, 2014, {{ISBN|9780307959676}}{{הערה|{{מעריב אונליין|שלמה שמיר|רוצח אנטישמי ואובססיבי: ספר חדש חושף את האמת על אייכמן|culture/literature/Article-471906|16 באפריל 2015}}}}
</div>

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקיציטוט=אדולף אייכמן|ויקישיתוף=Category:Adolf Eichmann|שם ויקישיתוף=אדולף אייכמן}}
{{רשתות חברתיות}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007260720105171|אדולף איכמן (1906-1962)}}
* "[https://youtu.be/tD456Cbv0Z4 איני מתחרט": ההודאה של אייכמן וההתפארות בפתרון הסופי], מתוך [[כאן חדשות]], 21 במאי 2022
* [https://web.archive.org/web/20130509020948/http://www.nizkor.org/hweb/orgs/german/einsatzgruppen/esg/trials/profiles/confession.html וידויו של אדולף אייכמן] - הראיון שפורסם במגזין [[לייף]] ב-1960, באתר "נזכור"
* {{דבר||פרס גדול בעד כתובתו של אייכמן|19560330|41}}
* {{דבר||כתב האישום המלא נגד אדולף אייכמן|19610412|33}}, {{דבר||המשך|19610412|36}}
* {{מרחב}}
* {{מעריב אונליין|שרה ליבוביץ-דר|דיל עם השטן: האם ועד כמה ישראל קסטנר שיתף פעולה עם אדולף אייכמן?|news/israel/Article-578291|19 במרץ 2017}}
* [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8420&kwd=824 אייכמן, אדולף אוטו (1906-1962)], באתר הספרייה הווירטואלית של [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית|מט"ח]]
* [http://www1.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/eichmann/overview.asp?WT.mc_id=wiki אדולף אייכמן], מתוך התערוכה "חמישים שנה למשפט אייכמן", באתר [[יד ושם]]
* [https://catalog.archives.gov.il/publication/eichmans-trial/ משפט אייכמן] באתר [[ארכיון המדינה]].
* {{הארץ|עופר אדרת|תביעה: על גרמניה לחשוף אם סייעה לאדולף אייכמן לאחר המלחמה|1.1193292|14 במרץ 2010}}
* [http://www.amalnet.k12.il/meida/history2/hisi3132.htm תיאור 14 פגישות של הכומר האל עם אייכמן בכלא רמלה]
* [http://idfarchives.bloger.co.il/97279/ על הוויכוח בין אנשי רוח יהודיים לבין בן-גוריון על מוסריות ההוצאה להורג של אייכמן], בבלוג של ארכיון צה"ל
* {{בריטניקה|180925}}
* {{הספרנים|חן מלול|הביקור הסודי של אדולף אייכמן בארץ ישראל|הביקור-הסודי-של-אדולף-אייכמן-בארץ-ישרא|26 במרץ 2017}}
* [https://soundcloud.com/user-570067797/qwrduxdn5d9e הקלות הבלתי נסבלת של ההשמדה: אייכמן ואחרים], פרק בפודקאסט 'קולות של רוח' על אייכמן והבירוקרטיה של הפתרון הסופי, מגיש: [[ליאור טל]] שדה, 1 במאי 2019
* {{המרכז ללימודי רוח|היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים|ביקור אייכמן בארץ ישראל|historiyom/byqvr-yykmn-brts-yshrl}}
* {{ערוץ7|ד"ר דותן גורן|"אייכמן נולד בארץ ישראל" סיפורה של אגדה|434504|21 באפריל 2020}}
* [[אפרים לפיד]], [https://www.israeldefense.co.il/node/48122 לשכה 06 - חקירתו של אדולף אייכמן במשטרת ישראל], [[ישראל דיפנס]], 3 בפברואר 2021
* {{יוטיוב|Ntloh5TBdUE|שם="אייכמן" הסרט המלא (2007) כולל תרגום מובנה}}
* {{סרטונים}} שרון שביט (בלו רוז הפקות), [https://jfc.org.il/movie/56883-2/?comp=23772 זכרונותיו של אייכמן, סרט על פי יומנים שכתב], באתר [[ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים]]
* {{מעריב אונליין|דודי פטימר|ההקלטות האבודות: תיעוד נדיר של אדולף אייכמן נחשף בסרט תיעודי חדש|culture/movies/Article-920334|25 במאי 2022}}
* [https://www.israelhayom.co.il/news/article/11261797 אבא אמר: הדלקתי את התנור, הכנסתי את הגופה וזהו. כל מה שעשיתי זה להפוך את אייכמן לאפר], משה ויסטוך, [[ישראל היום]] 27 במאי 2022
* [https://archive.kan.org.il/main/special-projects/eichmann/ אייכמן ההקלטות האבודות] - במלאת 60 שנה למשפטו של אדולף אייכמן, מתגלה ראייה אחת גנוזה שלא הוצגה בו - סלילי הקלטה ובהם הראיות החסרות שחושפות את פניו האמיתיות של הפושע הנאצי.'''מתוך אתר כאן ארכיון - תאגיד השידור הישראלי | כאן'''
* {{Find a Grave}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{גרמניה הנאצית}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:אייכמן, אדולף}}
[[קטגוריה:אדולף אייכמן|*]]
[[קטגוריה:אישים שהוצאו להורג בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:אישים שנחטפו]]
[[קטגוריה:נאצים שנעלמו ואותרו]]
[[קטגוריה:אנשי אס אס]]
[[קטגוריה:אנשי השנה של העולם הזה]]
[[קטגוריה:בורחים מכליאה]]
[[קטגוריה:מעוטרי צלב הברזל]]
[[קטגוריה:משתתפי ועידת ואנזה]]
[[קטגוריה:משתתפים ברצח יהודי הונגריה]]
[[קטגוריה:פושעי מלחמה נאצים שהוצאו להורג]]
[[קטגוריה:פושעי מלחמה נאצים שנמלטו לאמריקה הדרומית]]
[[קטגוריה:פושעי מלחמה נאצים]]
[[קטגוריה:נידונים למוות בישראל]]
[[קטגוריה:גרמנים שגווייתם נשרפה]]
[[קטגוריה:אישים שמקום קבורתם לא נודע]]
[[קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1906]]
[[קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1962]]
[[קטגוריה:משפט אייכמן: עדים]]