שחיטה

שוחט בשעת שחיטה

שחיטת עוף

שחיטת עוף

class=notpageimage|הצגה

שחיטה היא פעולה להמתת בעל חיים במטרה להכינו כבשר למאכל אדם. הפעולה מתבצעת לרוב בבתי מטבחיים (משחטות) על ידי שוחטים וקצבים, בעזרת טכניקות שונות, התלויות בסוג בעל החיים, חוקי המדינה והנחיות דתיות.

ראוי לציין כי תהליך השחיטה הוא תהליך אלים אכזר ומרושע

חוקי שחיטה במדינות שונות

ברוב מדינות העולם חוקי השחיטה הם חלק מחוקים שונים להגנת הציבור מההיבט הבריאותי. החיה המיועדת לשחיטה חייבת להיות מגודלת בתנאים שונים בהתאם לתקנים שמחוברים על ידי ארגונים שונים ומעוגנים בחוקי המדינות השונות וכן חייבת לעבור בדיקות רפואיות תדירות כדי להימנע מהפצת מחלות. לרוב מופרדים החוקים המתייחסים לאופן גידול החיה מהחוקים המתייחסים לאופן שחיטתה. השחיטה חייבת להיעשות תחת תנאים מסוימים של הגיינה כדי למנוע העברת מחלות הדדית בין בשרו של בעל החיים הנשחט לבין עובדי המשחטה. במדינות שונות קיימים חוקים המתייחסים לשיטות השחיטה המותרות כדי למנוע סבל קיצוני וממושך של החיה הנשחטת. לרוב לא מדובר על שיטות ספציפיות אלא על סטנדרטים מסוימים שבהם חייבות לעמוד שיטות השחיטה המיושמות. הפיקוח במדינות שונות בדרך כלל נתון בידיו של רופא וטרינר מטעם שירותי הבריאות ו/או שירותי החקלאות של המדינה.

קיימת ביקורת גדולה מאוד על תעשיית הבשר במדינות שונות בעולם בשל היעדר פיקוח מספק לכאורה על תנאי הגידול של בעלי החיים המיועדים לשחיטה ועל תנאי השחיטה מבחינת הגיינה.

עצם שחיטת בעלי חיים, וכן הסבל הממושך שנטען שהם חווים בשיטות שחיטה מסוימות, מעוררת התנגדות עזה בקבוצות שונות, בעיקר בקרב צמחונים וטבעונים.

ביהדות

ערך מורחב – שחיטה (מצווה)

שחיטה כשרה בציור מן המאה ה-15

ההלכה היהודית מייחסת חשיבות רבה להלכות השחיטה, וכשרותו של בשר בהמה, חיה או עוף מותנה, בין היתר, בפעולת "שחיטה" כהלכתה. מקור מצוות השחיטה הוא בפסוק: "וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר ציוויתיך, ואכלת בשעריך" (דברים י"ב, כ"א). חמש הלכות השחיטה (ראו להלן) אינן כתובות בתורה ומקורן, לפי היהדות הרבנית, בתורה שבעל-פה.

השחיטה על פי ההלכה מבוצעת על ידי שיסוף צווארו של בעל החיים בסכין חדה וחלקה מפגימות הנקראת חלף. מן המובחר, שבפעולת השחיטה ייחתכו גם הקנה וגם הוושט של הנשחט, אך השחיטה כשירה אם נחתך רובו של אחד מהם בעוף, ובבהמה ובחיה - רוב של שניהם. הקנה והוושט מכונים בהלכה "סימנים". לאחר השחיטה על השוחט לבדוק אם הקנה והוושט נחתכו כשיעור הנדרש, פעולה זו נקראת "בדיקת סימנים".

באסלאם

ערך מורחב – חלאל

השחיטה באסלאם מכונה ד'ביחה (בערבית: ذَبِيْحَة). כל סוגי בעלי החיים, מלבד דגים ורוב החיים במים חייבים בשחיטה לפי החוק המוסלמי.

צורת השחיטה היא על ידי חיתוך עמוק ומהיר בסכין חדה בצוואר, את ורידי הצוואר ואת עורק הראש של שני הצדדים, תוך השארת חוט השדרה שלם.

מטרת שיטה זו היא לנקז ביעילות את דמו של בעל החיים, לייצר בשר היגייני ולהפחית את הסבל מבעל החי. פרטי השחיטה נובעים בעיקר מהסונה והחדית', ולא מהוראות מפורשות בקוראן.

השחיטה מבוצעת כדי לקיים את הציווי בקוראן: ”לא תאכלו, נבילות, דם, בשר חזיר, ואותו שנזכר עליו שמו של אחר מלבד אללה. המומת בחניקה, או על ידי מכה חזקה, או על ידי נפילה, או שניגח למוות, וטריפת חיה אלא אם כן תוכל לשחוט אותו, ואשר הוקרב על אבן [מזבח?], גם חלוקה על ידי גורל בחצים [אסורה], זהו חילול הקודש.” (סורת אלמאידה 5:3)

על פי הקוראן, אין חובה כי הבהמה תישחט על ידי מוסלמי, וגם יהודי או נוצרי ("עמי הספר") יכולים לשחוט אותה. לפיכך, רוב המוסלמים מקבלים בשר הכשר ליהודים כחלאל ("חוקי", מותר באכילה). בשנים האחרונות טענו חלק מחכמי ההלכה המוסלמים אשר הושפעו מן הסכסוך הישראלי-ערבי, כי קביעה זו אינה נכונה. הם ניסו למצוא פגמים בטכניקות שבהן משתמשים היהודים, וכן העלו חשש כי כסף שיינתן ליהודים יגיע לישראל בסופו של דבר. בכל זאת, מרבית חכמי ההלכה המוסלמים כיום רואים בשחיטת בעל חיים על ידי היהודים כבשר חלאל. לאחרונה אף פורסם פסק הלכה מוסלמי הממליץ למוסלמים בארצות הברית לקנות בשר כשר שנשחט על ידי יהודים. הסיבה לכך היא שחלק ניכר מחכמי ההלכה המוסלמים אינם מחשיבים כ"חלאל" בשר אשר נשחט על ידי נוצרים. לטענתם, הנוצרים מאמינים בשילוש הקדוש ולכן אי אפשר להגדיר אותם כמונותאיסטים המאמינים באל אחד, בעוד אמונת היהודים קרובה יותר לאסלאם.

בהודו

האמונות ההינדואיסטית, הבודהיסטית והגייניסטית מאמינות במניעת סבל. חלק מאמונה זו יצר את הג'טקה, שחיטה בהנף בודד של סכין, חרב או גרזן כך שהבהמה תחוש בסבל המינימלי האפשרי.

סטטיסטיקות

שחיטת עופות ובהמות בעולם (2011)

חיה	כמות (במיליוני ראשים)
עופות	58,110
ברווזים מבויתים	2,817
חזירים מבויתים	1,383
תרנגולי הודו מבויתים	654
אווזים ועופות גינאה	649
כבשים	517
עיזים	430
בקר	296
ביזונים	24

קישורים חיצוניים

• ישראל מאיר לוינגר, השחיטה וצער בעלי חיים, ירושלים תשס"ד, באתר דעת