המקור (סרט, 1999)
 | |
| מבוסס על |
The Man Who Knew Too Much  |
|---|---|
| בימוי |
מייקל מאן |
| הופק בידי |
פיטר יאן ברוג, מייקל מאן |
| תסריט |
מייקל מאן, אריק רות', מארי ברנר |
| עריכה |
ויליאם גולדנברג, פול רובל, דיויד רוזנבלום |
| שחקנים ראשיים |
אל פצ'ינו ראסל קרואו כריסטופר פלאמר ג'ינה גרשון |
| מוזיקה |
פייטר בורק, ליסה ג'רארד |
| צילום |
דנטה ספינוטי |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
Spyglass Media Group, סרטי טאצ'סטון |
| חברה מפיצה |
InterCom, נטפליקס, דיסני+ |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 1999 |
| משך הקרנה |
157 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית, יפנית, ערבית, פרסית |
| סוגה |
סרט ביוגרפי, סרט מותחן, סרט דרמה |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 insider |
| פרסים |
מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
המקור (אנגלית: The Insider) הוא סרט מתח ביוגרפי אמריקאי משנת 1999 בבימויו של מייקל מאן, ועל פי תסריט מעובד של מייקל מאן ואריק רות' המבוסס על מאמר שפורסם בואניטי פייר בשם "The Man Who Knew Too Much". הסרט מתאר את האירועים שקרו מאחורי הקלעים בתוכנית הטלוויזיה "60 דקות" בנושא תעשיית הטבק. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי והועמד לשבעה פרסי אוסקר כולל הסרט הטוב ביותר.
תקציר העלילה
לואל ברגמן (אל פצ'ינו) הוא מפיק בתוכנית "60 דקות", שמוציא את גפרי ויגנד (ראסל קרואו) למלחמה נגד חברות הטבק. ויגנד הוא מדען של חברת הטבק "בראון ויליאמסון" אשר יכול לתת עדות שתביא לחשיפת האמת שמאחורי תעשיית הסיגריות. השניים מוצאים את עצמם במלחמה עד כדי אובדן התקווה של שניהם. כשמתברר שכסף יכול לגבור על כל אתיקה עיתונאית והחשיפה נגנזת, השניים צריכים לאזור את טיפת הכוח האחרונה כדי להמשיך במאבק.
צוות השחקנים הראשי
- אל פצ'ינו הוא לואל ברגמן, מפיק בתוכנית 60 דקות.
- ראסל קרואו – ג'פרי ויגנד, מדען שפוטר מחברת הטבק "בראון ויליאמסון".
קישורים חיצוניים
"המקור", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"המקור", באתר נטפליקס
"המקור", באתר AllMovie (באנגלית)
"המקור", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"המקור", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "המקור", באתר Metacritic (באנגלית)
- "המקור", באתר אידיבי
- "המקור", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
"המקור", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- ראיון אמיתי עם גפרי וויגנד, באתר יוטיוב.
- נילי ברקן, פצ'ינו יורק אש, כמו שהוא אוהב, באתר גלובס, 13 בפברואר 2000 - ביקורות
| הקודם: 1998: הקו האדום |
פרס סטלייט – הסרט הטוב ביותר - דרמה 1999: המקור |
הבא: 2000: טראפיק |