פרד אב

פרד אב
לידה	8 באפריל 1928; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	11 בספטמבר 2004 (בגיל 76); ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות גרינווד
מוקד פעילות	ניו יורק
תקופת הפעילות	מ-1956
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת ניו יורק, תיכון דוויט קלינטון
סוגה	מחזמר
שפה מועדפת	אנגלית
פרסים והוקרה	פרס מרכז קנדי; פרס ליגת הדרמה ;
	פרופיל ב-IMDb

פרד אב (באנגלית: Fred Ebb; ‏8 באפריל 1928 - 11 בספטמבר 2004) היה פזמונאי אמריקאי, שהיו לו שיתופי פעולה רבים ומוצלחים בתיאטרון המוזיקלי עם המלחין ג'ון קנדר. הצמד "קנדר ואב" כתבו לאמנים כמו לייזה מינלי וצ'יטה ריברה ותרמו להיטי במה מצליחים כמו "קברט" ו"שיקגו".

ביוגרפיה

תחילת הדרך

אב נולד במנהטן למשפחה יהודית. הוא עבד במהלך שנות ה-50 בהברקת נעלי תינוקות, כעוזר נהג משאית, וכן הועסק במשרד אשראי של חנות כלבו ובחברת לבנים. הוא בוגר תואר ראשון בספרות אנגלית מאוניברסיטת ניו יורק, ותואר שני באנגלית מאוניברסיטת קולומביה.

אחד משיתופי הפעולה המוקדמים שלו היה עם פיל שפרינגר, ושיר שהם כתבו ביחד ("I Never Loved Him Anyhow") בוצע על ידי כרמן מקריי ב-1956. שיר נוסף שכתב עם שפרינגר היה "שבור לב", אשר בוצע על ידי ג'ודי גרלנד, אמה של בת חסותו לעתיד, לייזה מינלי. מנגינות שפרינגר-אב נוספות כוללות את "אור ירח מהמר" ואת "ובכל זאת אף פעם לא איבד את הבלוז". "אל תשכח", שאותו כתב עם נורמן ליידן, בוצע על ידי הזמרת אדי ארנולד ב-1954.

אחת מעבודות התיאטרליות הראשונות שכתב את מילות השירים הייתה לרביו "תריסר האופים" ב-1951. הוא כתב שירים עם נורמן מרטין לרביו "שים אותו בכתיבה" (1962). מראשית שנות החמישים עבד גם עם המלחין פול קליין, ותרמו שירים לרביו "האם אמריקה לא כיפית?" (1959) ולרביו "מ-A ל-Z " בברודוויי. עם קליין אב כתב את המחזמר הראשון שלו, "בוקר יום ראשון". במקור, בוב פוסי צורף כבמאי, אולם הוא נסוג בסופו של דבר מהפרויקט, והמופע לא הצליח.

קנדר ואב

מו"ל המוזיקה טומי ולנדו שידך ב-1962 בין אב לג'ון קנדר. אחרי כמה שירים כמו "ספר הצבעים שלי", כתבו קנדר ואב את המחזמר "שער הזהב" שמעולם לא הופק. עם זאת, איכות הכתיבה שכנעה את המפיק הרולד פרינס לשכור אותם להפקה המקצועית הראשונה שלהם, "פלורה האיום האדום" בבימויו של ג'ורג' אבוט, המבוססת על הרומן "אהבה מעבר לפינה" של לסטר אטוול. למרות שהמופע זיכה את לייזה מינלי בפרס טוני, המופע ירד במהירות.

שיתוף הפעולה השני שלהם, "קברט" שהתבסס על נובלה של כריסטופר אישרווד, היה הרבה יותר מוצלח, ורץ במשך קרוב לשלוש שנים. במחזמר כיכבו ג'יל האוורט כסאלי בולס, ברט קונבי כקליפורד בראדשו, לוטה לניה כפרויליין שניידר וג'ואל גריי כמנחה. המחזמר זכה בשמונה פרסי טוני מתוך 11 שעבורו זה היה מועמד, כולל למחזמר ולכתיבת המילים. הוא עובד על ידי בוב פוסי לסרט קולנוע באותו שם שזכה בשמונה פרסי אוסקר, וחודש פעמיים בברודוויי.

כמה מהעבודות הבאות של הצמד היו פחות מוצלחות: "זמן האושר" רץ במשך פחות משנה. "זורבה" גם רץ פחות משנה, למרות שהיה מוצלח יותר בחידושו ב-1983 ו"70, בנות, 70", שנועד במקור להצגה באוף ברודוויי, ירד מהבמה לאחר 35 הופעות. ב-1972, הוא כתב ספיישל לטלוויזיה עם לייזה מינלי "לייזה עם Z", וב-1974 קנדר, אב ופוסי תרמו ל"ליזה", קונצרט ללייזה מינלי בברודוויי. ב-1975, הצמד כתב את השירים ל"ליידי מצחיקה", ההמשך של "מצחיקונת". למחזמר "שיקגו" (1975) היו ביקורות מעורבות, אולם הוא רץ במשך יותר משנתיים. הוא סבל מביקורות צוננות, בניגוד לפופולריות השיא של "שורת המקהלה". למרות שמועות על הפקת סרט בבימויו של פוסי, ההצגה עלתה מחדש רק ב-1996, כחלק מסדרת הדרנים, והפכה ללהיט ענק. ההפקה המינימליסטית הועברה לברודווייו ורצה שנים רבות עם מעל ל-6,000 הופעות. הגרסה הקולנועית הופקה בסופו של דבר ב-2002 וזכתה בפרס אוסקר לסרט הטוב.

אב בעצמו כתב את הרביו סולו של שירלי מקליין בברודוויי ב-1976. שנה לאחר מכן, קנדר ואב עבדו פעמיים עם מינלי ומרטין סקורסזה, פעם ראשונה בסרט "ניו יורק, ניו יורק", לו כתבו בין היתר את שיר הנושא שהוא אולי שירם הידוע ביותר, ושוב ב"המשחק", מחזמר על מועדון לילה בדיוני שרץ פחות מעשרה חודשים. הצמד כתב גם את "אשת השנה" בכיכובה של לורן באקול, שזיכה אותם בפרס הטוני השני שלהם למחזה הטוב ביותר.

ב"רינק" (1984) התחברו קנדר ואב שוב עם מינלי וריברה. בעקבות ירידת ההצגה לאחר שישה חודשים, קנדר ואב לא ייצרו כמעט חומר חדש במשך תשע שנים. ב-1991 עלה באוף-ברודוויי הרביו "והעולם מסתובב", שהביא קארן זימבה, סוזן סטרומן וסקוט אליס לתשומת הלב של קהילת התיאטרון. הצמד עיבד מוזיקלית את "נשיקת אשת העכביש" שעלה ב-1993 בכיכובה של צ'יטה ריברה ובבימויו של הרולד פרינס, רץ במשך יותר משנתיים וזיכה אותם בפרס הטוני השלישי והאחרון שלהם.

ההפקה המקורית האחרונה של הצמד שהגיע לברודוויי במהלך חייו של אב היה "רציף הפלדה" שעלתה ב-1997. למרות שהמופע היה מועמד ל-11 פרסי טוני, הוא לא זכה באף פרס וירד לאחר חודשיים. באותה שנה עיבד אב את המילים למנגינה של רוג'רס להפקה טלוויזיונית של "סינדרלה".

לצמד היו גם שתי הפקות מחוץ לניו יורק. המחזמר "שוב ושוב", עיבוד ל"בעור שינינו" של תורנטון ויילדר שבוצע בתיאטרון בארלינגטון שבוירג'יניה בשנת 1999 וחודש ב-2007 בשם "הכל עלינו". "הביקור", בכיכובם של צ'יטה ריברה וג'ון מקמרטין, שהוצג בתיאטרון גודמן בשיקגו.

מותו ומורשתו

אב מת בגיל 76 מהתקף לב בביתו בניו יורק. באותו זמן עבד עם קנדר על מחזמר חדש בשם "וילונות": קומדיה מוזיקלית מסתורית על רצח מאחורי הקלעים. הפרויקט כבר איבד את המחזאית ואת המעבד המוזיקלי בשלבי ההפקה. בצירוף מקרים, ההצגה עוסקת בסדרה של מקרי מוות במהלך הייצור של מחזמר בברודוויי. קנדר המשיך לעבוד על הפרויקט עם הפזמונאי רופרט הולמס שכתב מילים חדשות בעת הצורך. ההפקה רצה בשנים 2007–2008.

המלחין מרווין האמליש אמר על אב: "כל מה שאני זוכר הוא שעבודה עם פרד אב הייתה מאוד מהנה. אתה יודע, ג'ון קנדר ופרד אב כתבו כצוות. אז, רוב השירים שנכתבו כאשר עבדתי עם ליזה (מינלי) נכתבו על ידם. עם זאת, כשזה הגיע לעשיית סדר ולעבוד על המשחק ולהרכיב דברים, אהבתי את העבודה עם פרד אב... זה היה מענג. הוא היה אדם מאוד חכם והוא היה מאוד מצחיק... אני חושב שהוא כנראה כתב לה יותר משכל אדם בעולם יכל היה לכתוב לה. הוא פשוט הבין אותה כל כך טוב".

מחזות זמר

"בוקר יום ראשון" (1960)
"פלורה האיום האדום" (1965)
"קברט" (1966)
"בשביל להעיף עפיפון" (1966) - מילים ולחן גם על ידי וולטר מרקס
"זמן האושר" (1968)
"זורבה" (1968)
"70, בנות, 70" (1971)
"שיקגו" (1976)
"החוק" ( 1978)
"אשת השנה" (1981)
"רינק" (1984)
"יהלומים" (1984) - שני שירים
"והעולם סובב" (1991)
"נשיקת אשת העכביש" (1992)
"רציף הפלדה" (1997)
"פוסי" (1999)
"שוב ושוב" / "בעור שינינו" (1999)
"ביקור הגברת הזקנה" (2001)
"וילונות" (2006)

קישורים חיצוניים

פרד אב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פרד אב, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
פרד אב, באתר ספוטיפיי
פרד אב, באתר AllMusic (באנגלית)
פרד אב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פרד אב, באתר Discogs (באנגלית)
פרד אב, באתר SecondHandSongs
פרד אב, בארכיון הבימה
פרד אב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)