KLF
 | |
| מקום הקמה |
לונדון  |
|---|---|
| מוקד פעילות | לונדון, אנגליה |
| תקופת הפעילות | 1987 – 1992, 1995, 1997 (כ־5 שנים) |
| סוגה |
טכנו האוס טראנס אסיד האוס מוזיקה אלקטרונית רוק אלטרנטיבי אמביינט האוס |
| חברת תקליטים |
KLF Communications (בריטניה) Arista |
|
klf | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
ביל דראמונד ג'ימי קאוטי | |
  | |
ה-KLF (ידועים גם בשמות "העתיקים והמוצדקים של מו מו", "הטיימלורדס" ואחרים) היא אחת מהלהקות המייסדות של זרם ה"אסיד האוס" הבריטי בסוף שנות ה־80 וראשית שנות ה־90.
בתחילת שנת 1987 חברו ביל דראמונד, המכונה "קינג בוי D" וג'ימי קאוטי "רוקמן רוק" כצמד "העתיקים והמוצדקים של מו מו" (The Justified Ancients of Mu Mu) והוציאו תקליטונים עתירי סמפולים והשראות היפ הופ. אחד משיריהם,"Doctorin' the Tardis", שילב קטעים ממוזיקת הפתיחה של דוקטור הו, כונה "הטיימלורדס" והגיע למקום הראשון במצעדי הלהיטים הבריטיים. KLF היו החלוצים בשילוב מוזיקת רייב עם הפקה רוקיסטית ושילוב קולות המון בסגנון הופעה חיה בשיריהם, סגנון שזכה לכינוי "האוס אצטדיונים". הצמד הקים חברת תקליטים משלו, KLF Communications, והוציא בה סדרה של להיטים. הצמד גם פרסם ספר הדרכה הומוריסטי לכתיבת להיט מצעדים בשם "The Manual" ועבד על סרט ממסע ההופעות בשם "The White Room".
ה-KLF דגלו בפילוסופיה אנרכיסטית של השחתת מודעות פרסומת, פרסום מסרים מסתוריים בעיתונים כמגזין המוזיקה NME והופעות פומביות חריגות. הופעתה הידועה לשמצה ביותר הייתה בטקס פרסי ה"בריט" של 1992, בו הם ירו כדורי סרק ממקלע אל הקהל והשליכו פגר כבש במסיבה שלאחר הטקס.
ברווחי מכירות ה-KLF, יסדו דראמונד וקאוטי את ה-"K Foundation", שמטרתה לעודד אמנות אלטרנטיבית. פעילויות במסגרת ארגון זה כללו הענקת פרס לאמן הגרוע של השנה ושריפת מיליון לירות שטרלינג במזומן ב-23 באוגוסט 1994. מאז מאי 1992 הצמד כמעט שאינו פעיל מוזיקלית, אך מדי פעם מוציא קטעים קצרים תחת שמות שונים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1986 היה ביל דראמונד דמות מוכרת למדי בתעשיית המוזיקה הבריטית. הוא היה אחד ממייסדי Zoo Records, ניגן בגיטרה במספר להקות, והיה המנהל של "אקו והבאנימן" ולהקות אחרות. ב-21 ביולי באותה שנה הוא התפטר בטענה שהוא כמעט בן 33 ושליש (כמהירות סיבוב תקליט ויניל) וש"הגיע הזמן למהפכה בחיי, יש הר שאני רוצה לטפס עליו בדרך הקשה ולראות את העולם מלמעלה". הוא הוציא אלבום סולו מוערך וצנוע בשם "The Man".
ג'ימי קאוטי היה באותה עת גיטריסט בלהקה כושלת למדי שדראמונד ניהל במסגרת עבודתו. דראמונד וקאוטי מצאו עניין משותף באיזוטריה קונספירטיבית, בטרילוגיית "האילומינטוס" ובפרט בנושא ה"דיסקורדיאניזם", דת הדוגלת באנרכיזם פוסט-מודרני.
בעודו קורא שוב את "האילומינטוס" בסוף 1986 ומאזין להיפ הופ, חש דראמונד שברצונו להגיב למה שראה כקבעון מוזיקלי במוזיקה הפופולרית של אותה עת. בראיון מאוחר יותר הוא הצהיר כי מיד עלה על דעתו להקים צמד היפ הופ עם קאוטי שיקרא "העתיקים והמוצדקים של מו מו":
היה זה ערב השנה החדשה, 1987... הייתי בבית עם הוריי, יצאתי להליכה בבוקר, השמיים היו כחולים וחשבתי לעצמי "אני הולך להקליט אלבום היפ הופ. עם מי אני יכול להקליט אלבום כזה ?". לא הייתי אמיץ מספיק לעשות זאת לבדי, אף על פי שאני יודע לנגן בגיטרה ויכול להוציא כמה דברים מפסנתר, לא ידעתי כלום על הטכנולוגיה. וחשבתי שאני יודע, ג'ימי, הוא נפש דומה לשלי. יש לנו טעם דומה ורקע משותף במוזיקה ובדברים אחרים. אז צלצלתי אליו ואמרתי לו "בוא נקים להקה בשם 'העתיקים והמוצדקים של מו מו'", והוא ידע מיד, כמאמר הביטוי, "מאיפה אני בא". תוך שבוע הקלטנו את הסינגל הראשון שלנו "All You Need Is Love".
העתיקים והמוצדקים של מו מו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת שנת 1987 החלו דראמונד וקאוטי לשתף פעולה מוזיקלית. הם אימצו את שמות הבמה "קינג בוי די" ו"רוקמן רוק" בהתאמה, וכינו את ההרכב שלהם "The Justified Ancients of Mu Mu", או בקיצור The JAMs, על שם קבוצה קונסיפירטיבית דמיונית מטרילוגיית האילומינטוס ויבשת מו האגדית. בכתבים אלו ה-JAMs הם קבוצת מסתננים דיסקורדיאניים בשורות האילומינטי (ארגון פוליטי השואף לכפיית סדר ושלטון על החברה) המזינים אותם במידע שגוי. תחת שמם זה, בחרו דראמונד וקאוטי לפרש את עקרונות ה-JAMs הדמיוניים בעולם הפקת המוזיקה התאגידי. תוך שהם מוסווים בזהויותיהם הבימתיות ובתמת האילומינטוס שלהם, שיקף הצמד את טקטיקות זריעת הכאוס והבלבול של הדיסקורדיאנים בספר בהביאם גישה ישירה, הומוריסטית ומהפכנית ליצירת תקליטי פופ, תוך משיכת תשומת לב בדרכים בלתי שגרתיות. הם השתמשו ביצירת המוזיקה שלהם בעיקר בסמפלר ספרתי, באמצעות דגמו דגימות משירים שונים והדביקו אותם לכדי יצירות קצביות שהתאפיינו בשירת ראפ של דראמונד בנושאים חברתיים, אזוטריים ולעיתים משעשעים.
מילות הסינגל הראשון שלהם, "All You Need Is Love", עסקו בכיסוי התקשורתי של מגפת האיידס. המנגינה סומפלה ברובה מהשיר באותו שם של הביטלס ומ "Touch me" של סמנתה פוקס. מפיצים רבים סירבו להפיץ את התקליטון מחשש לתביעות משפטיות, אך הצמד שלח עותקים פיראטיים שהכין לתחנות רדיו ואלו זכו להצלחה ניכרת ולהשמעות רבות. המגזין "Sounds" הכתירם "הלהקה החמה ביותר של השנה... קשה להבין את התחושה של פגישה במשהו חדש לגמרי, מעולם לא האמנתי בתמים כל כך שלהקה היא כה טובה ומרגשת".
במאי 1987 הם ערכו את השיר מחדש והוציאו ממנו את רוב הדגימות השנויות במחלוקת. קטעים מהשיר רוססו כגרפיטי משחית על גבי לוחות פרסומת לשם קידומו. הגרסה המחודשת הוכתרה בתואר "סינגל השבוע" של NME ונמכרה במידה מספקת לאפשר את הוצאתו של אלבום הבכורה. האלבום, "1987 (What the Fuck Is Going On?)" יצא ביוני 1987 ונכלל בו השיר "The queen and I" שחלקים גדולים בו סומפלו מהלהיט "Dancing queen" של אבבא. הדבר הגיע לידיעת מנהלי הלהקה השוודית, ולאחר סכסוך משפטי בין הלהקות הוסר האלבום מהמדפים. הצמד יצא לשוודיה במטרה לפגוש את חברי להקת אבבא ולהגיע עמם לפשרה, מלווים בצלם ועיתונאי מהמגזין NME ורוב העותקים הנותרים מהאלבום. הם כשלו בניסיונם זה, ובתגובה שרפו את העותקים והשליכו את הנותר מסיפון המעבורת בדרכם חזרה. בראיון בדצמבר 1987 אמר קאוטי "היה זה מוצדק אמנותית לעשות כן".
שני סינגלים נוספים יצאו ב-1987 בחברת התקליטים העצמאית של ה-JAMs, KLF Communications. בשניהם ניכרה נטייה למוזיקת האוס. הראשון מהם, "Whitney Joins The JAMs", הכיל סימפולים של הנעימה המפורסמת מ"משימה בלתי אפשרית" ו-"I wanna dance with somebody" של ויטני יוסטון. באופן אירוני, טען דראמונד כי מאוחר יותר הוצע לצמד להפיק רמיקסים לשירי ויטני יוסטון על ידי מנהל חברת התקליטים שלה, קלייב דייוויס מ-Arista Records, כפתיון על מנת להחתימם בחברתו. הצעה זו לא התממשה לבסוף, אך ה-KLF אכן חתמו עם אריסטה כמפיצתם בארצות הברית. הסינגל השני והאחרון שלהם לשנת 1987 היה "Downtown", להיט ריקודים שסומפל משיר הגוספל באותו שם משנות השישים, ששרה פטולה קלארק.
אלבומם השני, "Who Killed The JAMs?", יצא בתחילת 1988 וזכה לביקורות נלהבות.
הטיימלורדס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1988 קראו לעצמם דראמונד וקאוטי בשמות "טיים בוי" ו"לורד רוק", והוציאו סינגל הומוריסטי בשם "Doctorin' the Tradis" תחת השם "הטיימלורדס". השיר היה "מאש-אפ" של נעימת הנושא של דוקטור הו עם "רוקנרול" של גארי גליטר. הסינגל הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי ב-12 ביוני אותה שנה, וזכה להצלחה גם באוסטרליה וניו זילנד.
על העטיפה של התקליטון ניתן קרדיט גם ל"פורד טיימלורד", מכונית הפורד גלקסי 1968 המשטרתית של קאוטי, אודותיה הוא טען שהשתתפה בצילומי הסרט סופרמן 5 בבריטניה. קאוטי ודראמונד טענו בשעשוע כי המכונית דיברה אליהם תחת השם "פורד טיימלורד" וציוותה עליהם להתקרא "הטיימלורדס".
בראיונות מאוחרים יותר הצהירו דראמונד וקאוטי כי השיר היה ניסיון מכוון ליצור להיט מצעדים שיגיע למקום הראשון. עיתוני המוזיקה האלטרנטיבית קטלו את הלהיט הפופולרי, אך זה זכה להצלחה רבה בקרב הקהל הרחב ומכר למעלה ממיליון עותקים. בתוכנית Top of the pops אף הופיע גארי גליטר עצמו עם הצמד בשירם שיר זה.
הצלחתו המסחרית של "Doctorin the Tradis" הביאה להוצאת ספרון הדרכה הומוריסטי בשנת 1989, שנקרא "The Manual (How to Have a Number One the Easy Way)", מדריך צעד בצעד ליצירת להיט מצעדים ללא כסף או כישרון.
The KLF
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת יציאת הסינגל "Whitney Joins The JAMs" (אנ') בספטמבר 1987, שינה הצמד את שם הלייבל שלו מ־"The Sound of Mu(sic)" ל־"KLF Communications". עם זאת, הסינגל הראשון שלהם תחת השם KLF לא יצא לפני מרץ 1988. הם לא נטשו סופית את השם "העתיקים והמוצדקים של מו מו" אבל רוב השירים שלהם שוחררו תחת השם KLF.
שינוי השם סימן שינוי גם בכיוון המוזיקלי של הצמד. דראמונד אמר בראיון בינואר 1988 "אנחנו עשויים להוציא צמד תקליטי 12" תחת השם The KLF, אלו יהיו תקליטים ללא ראפ, רק מוזיקת דאנס טהורה, אז אל תצפו לקרוא ביקורות עליהם בעיתוני המוזיקה". הוא גם אמר באותו ראיון כי הוא וקאוטי מאוכזבים מעצמם שאיפשרו "לאנשים מסוימים לצפות מאיתנו להיות נושאי הצלב של הסימפול". ב-1990 הוא אמר בדיעבד "רצינו לעשות משהו שיהיה דאנס טהור, בלי השפעות והתייחסויות להיסטוריית הרוקנרול".
התקליטים שיצאו ב־1988 וב־1989 אכן היו ברובם ללא שירת ראפ וקרובים בסגנונם להאוס. הם כללו רמיקסים לשירים קודמים של ה־JAMs, סינגלים חדשים ובעיקר מוזיקת אסיד האוס כלית כמו "What Time Is Love?" ו־"3AM Eternal", שהיו ללהיטים בינלאומיים. באותה שנה הם הופיעו ברייב "הלטר סקלטר" באוקספורדשייר והממו את הקהל בשורפם על הבמה שטרות בשווי 1,000 פאונד סקוטי שעליהם נכתב "ילדים, אנו אוהבים אתכם".
באותה שנה הם החלו גם ביצירת סרט הופעה ופסקול עבורו, ששם שניהם היה "The White Room". הכסף לסרט הגיע מהתמלוגים על הלהיט "Doctorin' The Tardis", אך לא הסרט ולא הפסקול ראו אור באופן רשמי לבסוף. הצמד נקלע לקשיים כספיים ואף הסינגל "Kylie Said To Jason" שהוציאו מתוך פסקול הסרט במטרה "להנצל משיני פשיטת הרגל", כדבריהם, לא הגיע אפילו לאחד מ־100 המקומות הראשונים במצעדי הלהיטים.
באותה עת, השיר "What Time Is Love?" החל לנחול הצלחה בקרב DJ מובילים באירופה. מגמה זו עודדה את דראמונד וקאוטי להמשיך בקו "הטראנס הטהור" והאסיד האוס של שיר זה. שיר נוסף בסגנון זה ""Last Train to Trancentral" זכה להצלחה ניכרת. הצמד תיקלטו בסדרת מסיבות חודשיות בשם "The Land Of Oz" בלונדון, ואריך הנגן שלהם "Chill Out" שיצא ב־1990, הושפע במידה ניכרת ממוזיקת המסיבות שתיקלטו.
אלבום האמביאנט "Space" והווידאו קליפ בסגנון דומה "waiting" יצאו ב־1990 גם כן וסימנו יחד עם "It's Grim Up North" מעבר לצליל תעשייתי וכבד יותר.
באוקטובר 1990 פרסמו חברי ה-KLF סדרת סינגלים בקצב מהיר ופופי, אותו כינו "האוס אצטדיונים". שירים מהאלבום הגנוז "The White Room" הוקלטו מחדש עם יותר ראפ ושירה, נגיעות גיטרה רוקיות וקולות המון. התוצאה הייתה מוצלחת מאוד מבחינה מסחרית והזניקה את KLF לפרסום עולמי. סינגל האוס האצטדיונים "What Time Is Love?" הגיע למקום החמישי בבריטניה ולמקומות הראשונים במצעדים ברחבי העולם. "3 a.m. Eternal" הגיע למקומות גבוהים גם הוא (1 בבריטניה, 5 בארצות הברית). האלבום The White Room הוצא שוב כשהוא מכיל שירים אלו ושירים נוספים בסגנון דומה במרץ 1991 והגיע למקום השלישי במכירות בבריטניה. ההצלחה המשיכה עם הסינגלים "Last Train to Trancentral" (מקום 2 בבריטניה) ו־"Justified and Ancient" שיצא בדצמבר 1991 כגרסה מחודשת לשירם באותו שם מ־1987, אך הפעם עם זמרת הקאנטרי האמריקאית תמי ויינט (מקום 2 בבריטניה, 11 בארצות הברית).
בשנים 1990–1991 עסקו דראמונד וקאוטי גם ברמיקס של שירי דפש מוד (Policy of Truth), המודי בויז ופט שופ בויז. ניל טננט מהפט שופ בויז אמר "הם לא עשו רמיקס, הם כתבו את השיר מחדש. הייתי צריך לחזור ולשיר את קול הזמר שוב. הם עשו זאת בדרך אחרת, התרשמתי שביל דראמונד כתב את כל הלחנים וביצע אותם על גיטרה אקוסטית. יסודי מאוד".
לאחר שינויי שם וסגנון רבים, היו דראמונד וקאוטי תחת השם KLF ההרכב שמכר את מספר הסינגלים הגדול בעולם ב־1991[דרוש מקור].
פרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-12 בפברואר 1992 הופיעו ה-KLF עם להקת ההבי מטאל Extreme Noise Terror בגרסה חיה של להיטם "3 a.m. Eternal" בטקס פרסי ה"בריט". ההופעה הוגדרה בעיתונות כ"אלימות אנטגוניסטית בפני קהל המום של תעשיית המוזיקה". דראמונד וקאוטי תכננו להשליך דליי דם כבשים על הקהל אך היועצים המשפטיים של ה-BBC אסרו עליהם לעשות כן. בהופעה הגיח דראמונד צולע, לבוש בקילט ומעשן סיגר בעודו יורה כדורי סרק מנשק אוטומטי מעל ראשי הצופים. בגמר ההופעה הודיע הכרוז כי "ה-KLF עזבו כעת את עסקי המוזיקה". מאוחר יותר באותו ערב השליכו חברי הלהקה פגר כבש במסיבה שלאחר הטקס.
התגובות להופעה היו מעורבות. עיתונאי ה-Sun, פירס מורגן ומפיק האירוע טרבור הורן כינו את ההופעה "מגעילה" ו"פעלול חולני". מגזין המוזיקה NME דווקא שיבח את ההופעה וטען כי הטקס הידרדר ממנה ואילך. הודעת הצמד על פרישה לא נלקחה ברצינות והם אכן המשיכו לעבוד עם Extreme Nosie Terror על אלבום בשם "The Black Room", שלעולם לא הושלם. ב-14 במאי 1992 ה-KLF הודיעו בהצהרה פומפוזית על פרישתם הסופית ממוזיקה. המבקרים היללו את מה שנראה בעיניהם כהברקה קונספטואלית של סיום עבודת הצמד לאחר שמיצו את כישוריהם. המגזין Select כתב "בפעם האחרונה בהחלט, המרהיבה והמטורפת, ה-KLF עשו שוב את הפחות צפוי מכל".
K Foundation ופרויקטים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]השפעתם על אמנים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות הצהרותיהם מ-1988 בדבר אי רצונם "להיות נושאי הצלב של הסימפול", ה-JAMs נחשבים באוזני מאזינים רבים לראשוני הזרם ששילב דגימות מיצירות מספר לכדי יצירה חדשה, מה שכונה "פלגיאט יצירתי". אלבומם "1987" נחשב לאבן הפינה של הסימפול במוזיקה הפופולרית בבריטניה.
בדומה, אלבומם "Chill out" נחשב לאחד מראשוני אלבומי האמביאנט, ו-"The White Room" כמציא זרם "האוס האצטדיונים". מגזין ה-NME בחר את האלבום "The White Room" במקום ה-81 ברשימת האלבומים הטובים של כל הזמנים. מאפייני האוס האצטדיונים כדגימות קול המון וקטעי קול מסונתזים החוזרים על עצמם בשירים שונים חדרו גם ללהקות רייב אחרות בשנות התשעים כיוטה סיינטס, N-Joi ואחרות.
בשנת 1991 אמר כריס לואו מהפט שופ בויז בראיון כי הוא רואה ב-KLF את הלהקה הראויה היחידה בבריטניה מלבד להקתו. ניל טננט הוסיף כי "יש להם צליל מזוהה במידה שלא תאמן".
כלי נגינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השירים המוקדמים של ה-JAMs, כולל האלבום "1987" נוצרו ברובם על מחשב אפל 2 עם כרטיס סמפלר חיצוני גרינגייט DS3 ומכונת תופים רולנד TR-808. מאוחר יותר אלו הוחלפו במחשב אטארי, סמפלר אקאי S900 וסינתיסייזר אנלוגי אוברהיים OB-8.
הסינגלים מהשנים 1990–1992 והאלבום "The White Room" נוגנו על מכונת באסים רולנד TB-303 ומכונת תופים TR-909. דראמונד וקאוטי הוסיפו גם נגינה חיה שלהם בגיטרות חשמליות ואקוסטיות ונגנים נוספים בגיטרת Pedal Steel, קלרינט ותזמורת כלי נשיפה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של KLF (באנגלית)- הספרייה של מו - ארכיון של מאמרים בתקשורת
- 'KLF Communications' אתר מעריצים
- רשימת תפוצה של KLF
- אתר מעריצים גרמני
- אבי גולדברגר, מחוץ לקופסה 03: הסיפור של העתיקים והמוצדקים, באתר וואלה, 7 באוגוסט 2016
KLF, ברשת החברתית פייסבוק
KLF, סרטונים בערוץ היוטיוב
KLF, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
KLF, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
KLF, באתר ספוטיפיי
KLF, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
KLF, באתר Last.fm (באנגלית)
KLF, באתר AllMusic (באנגלית)
KLF, באתר MusicBrainz (באנגלית)
KLF, באתר דיזר
KLF, באתר Discogs (באנגלית)
KLF, באתר Songkick (באנגלית)- KLF, באתר Genius
- KLF, באתר SecondHandSongs
KLF, באתר בילבורד (באנגלית)
KLF, באתר טיידל (באנגלית)
KLF, באתר אמזון מיוזיק
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
| פרס המוזיקה הבריטית ללהקה הבריטית | |
|---|---|
|