הצגת המקור של הדף "תנינאים"

=== אפריקה ===
[[קובץ:Egypt.Sobek.01.jpg|ממוזער|שמאל|140px|האל [[סבכ]], [[מקדש קום אומבו]]]]
[[קובץ:Nine-Dragons1.jpg|ממוזער|שמאל|230px|דרקון סיני]]
ב[[אפריקה]], ובייחוד באזור חלקו העליון של נהר ה[[וולטה (נהר)|וולטה]] ובאזור [[האגמים הגדולים (אפריקה)|האגמים הגדולים]], עמים רבים העריצו את התנינאים. כך למשל, תושבי כפרים ששכנו בסמוך למקווי מים שורצי תנינאים נהגו להביא לכבודם מזון ולהעניק להם שמות. התנינאים נחשבו לרוחותיהם של תושבי הכפר הקודמים ששבו להגן על הכפרים. האי דמבה שב[[אגם ויקטוריה]] הוקדש לתנינאים. תושבי [[בוגנדה]] נהגו להשליך חלקים מגופות אויביהם למים בשביל התנינאים. בקרב קבוצות אחרות הסגידה לתנינאים הייתה מאופקת יותר. ה[[נארים]] כיבדו אותם אם ה[[טוטם]] שלהם היה בדמות תנין, ואם ה[[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]] על הריגת תנינאים הופר, הם נהגו להקריב לו קורבן. ב[[מדגסקר]] התנינאים שויכו לרעיונות של עונש וגמול. כך למשל, עיקרון של "[[עין תחת עין]]" חל גם בכל האמור לגבי תנינים - מותר היה להרוג תנין רק אם התנין הרג אדם, ואם תנין אחד ניצוד באופן שרירותי, הם ציפו כי אדם אחר ייהרג. בנוסף, התנין במדגסקר היווה מעין "רשות שופטת": על אדם שעשה מעשים רעים הוטל לחצות נהר; אם תפס אותו תנין - הרי שהיה אשם, ואם לאו - הרי שהוא [[חף מפשע]]. עמים אחרים, ב[[גאנה]] למשל, קישרו את התנינאים למושג ה[[נקמה]], והאמינו כי [[מכשפה|מכשפות]] מסוגלות לשלוח [[נחשים]], [[זבוב הצה צה|זבובי צה צה]] ותנינאים לשליחויות נוראות.

ה[[מצרים העתיקה|מצרים הקדמונים]] העריצו את התנינים וראו בהם בעלי חיים מקודשים. מאחר שמספר רב של תנינים פקד את אדמות המצרים עם הצפות ה[[נילוס]] העונתיות, המצרים קישרו אותם לנצחיות אדמותיהם. האל [[סבכ]] מה[[מיתולוגיה מצרית|מיתולוגיה המצרית]] היה אל-תנין. הוא תואר כבעל גוף אנושי וראש של תנין. בידו השמאלית אחז מקל, ובידו הימנית - את ה[[ענח']] (סמל לאריכות ימים בתרבות המצרית העתיקה). שני אתרים מרכזיים שימשו לסגידה לסבכ: המרכזי שבהם - ב[[קרוקודילופוליס]], והקטן יותר - באזור העיר [[פיום (עיר)|פיום]]. מקדש נוסף, שחלקו שימש לסגידה לאל סבכ, הוא [[מקדש קום אומבו]], והוא משמש כיום כ[[אתר תיירות]]. במקדש נמצאו כמה מאות של תנינים [[חניטה|חנוטים]].