נדב ואביהוא
על פי המקרא, נָדָב וַאֲבִיהוּא היו בניו של אהרן הכהן, ואחיהם של אלעזר ואיתמר. יחד עם אביהם ושאר אחיהם, הם היו כוהנים לאלוהים ושירתו בקודש, באוהל מועד, ואילולא מת נדב, בהיותו בכורו של אהרן הוא היה יורש את תפקידו של אביו ככהן גדול.
המקרא מספר שנדב ואביהוא הקריבו לפני ה' ”אֵשׁ זָרָה, אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם”[1], וכעונש על כך יצאה אש מאת ה' ואכלה אותם, והם מתו. האירוע מוזכר גם בשלושה מקומות אחרים במקרא: ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק א' (פרשת אחרי מות), ספר במדבר, פרק ג', פסוק ד' (פרשת במדבר), ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק ס"א (פרשת פינחס). באזכור האירוע בפרשת אחרי מות אין מוזכרת אש זרה אלא סיבה אחרת (קרבתם לפני ה').
פירושים למעשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגמרא מובא מדרש ועל פיו במהלך מיתתם התחולל נס והם נשרפו מבפנים, ואילו גופם (היינו העור) ובגדיהם לא נשרפו: ”מלמד שלא נשרפו בגדיהם אלא נשמתם, כמין שני חוטין של אש נכנסו לתוך חטמיהם”[2] חז"ל הסבירו שעונשם היה "מידה כנגד מידה", שכן השניים חטאו באש, ונהרגו באש[3]. לאחר מותם, אחיהם הצעירים אלעזר ואיתמר מילאו את תפקידם.
חז"ל נחלקו בדעותיהם בדבר החטא של נדב ואביהוא. "רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן ... אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט (אש של אדם)" (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ג ע"א). רבי ישמעאל אומר שנכנסו שתויי יין למקדש, שכן לאחר מותם הזהיר אלוהים את אהרן שהוא ובניו לא יכנסו שיכורים לאוהל מועד: ”יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד - וְלֹא תָמֻתוּ”[4]. במדרש ויקרא רבה מובאות 12 הצעות שונות להסבר חטאם (דוגמה: ”לא מתו בניו של אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן” ו”בשביל ד' דברים מתו בניו של אהרן על הקריבה ועל הקרבה על אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה”[5]).
ירבעם בן נבט קרא לבניו נדב ואביה, ופרשנות "דעת מקרא" קושרת זאת אל רצונו להקביל עצמו לאהרן הכהן, ולהציג את עצמו ככהן גדול חלופי, של הבמה בבית אל[6]. בחקר המקרא [דרוש מקור] מקובל להציג זאת גם כניסיון של אחד מכותבי ספר שמות או עורכיו להכפיש את אהרון על ידי השוואתו לירבעם בן נבט.
לפי רבנו בחיי, בני אהרן חשבו שהאש שעל המזבח צריכה לכלות את הקורבנות והוסיפו אש אף על פי שידעו שאש מן השמיים היא שאמורה לכלות את הקורבנות – ובמחשבה ומעשה אלו חיללו הם את אלוהים והראו שאין הם מאמינים בו אמונה שלמה. בטענה זאת תומך הגאון מווילנא ומוסיף: "א"ל [אמר להם] המקום: אני אכבד אתכם יותר ממה שכִּבדתם אותי. אתם הכנסתם לפנַי אש טמאה ואני אשרוף אתכם באש טהורה".
לפי טענת "אור החיים", היו שתי סיבות למות בני אהרן. הסיבה הראשונה, שהייתה להם תאווה להתחיל בעבודה והם פעלו ללא שיקול דעת; הסיבה השנייה, הם ראו עצמם שווים למשה ולאהרן ובגלל זה נאמר עליהם "בני אהרן".
לפי "בעל הטורים" משמעות הכתוב "אשר לא צִוה אותם" דומה לפסוק מספר דברים "לכל-צבא השמים אשר לא צויתי", כלומר ציווה אותם לא להקריב.
לפי הנצי"ב מוולוזין, האש היא עבודת אלוהים שהאדם נדחף אליה מתוך רגש טהור ולא מתוך מה שצוּוה – מה שנהפך לעבודת אלילים טהורה, היות שהאדם מספק בכך את הצרכים שבלבו של עצמו. לטענת הנצי"ב, התגלמות האמונה איננה בדחפים שבלב האדם לעבוד את אלוהים, אלא בנכונותו לקבל עליו עול תורה ומצוות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
- עץ משפחה של דמויות מקראיות – מתרח ועד שלמה
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ורג', סברן, ויפגע במקום, הסיפור התיאופוני במקרא, תל אביב: הילל בן חיים – הקיבוץ המאוחד, 2010. עמ' 210–227.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר ויקרא, פרק י', פסוק א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ב, עמוד א'. הציטוט מתוך פירוש רש"י על ספר ויקרא, פרק י', פסוק ה', שמביא את המדרש.
- ^ חזקוני ויקרא י ב
- ^ ספר ויקרא, פרק י', פסוק ט'
- ^ ויקרא רבה פרשה כ', פסקא ו ואילך
- ^ דעת מקרא, מלכים א', י"ד, א'
