אגתה אווילינגיימאנה

אגתה אווילינגיימאנה
Agathe Uwilingiyimana
	אין תמונה חופשית
לידה	23 במאי 1953; Commune of Mwumba, בורונדי
נרצחה	7 באפריל 1994 (בגיל 40); קיגאלי, רואנדה
מדינה	רואנדה
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי לגיבורים ברואנדה
השכלה	האוניברסיטה הלאומית של רואנדה; Lycée Notre-Dame de Cîteaux ;
מפלגה	התנועה הדמוקרטית הרפובליקנית ברואנדה
בן זוג	איגנס בראהירה (1976- 1994)
	18 ביולי 1993 – 7 באפריל 1994; (264 ימים)
	→ Dismas Nsengiyaremye Jean Kambanda ←

אגתה אוווילינגיימאנה (23 במאי 1953 - 7 באפריל 1994), הידועה גם בשם מאדאם אגתה,^[1] הייתה דמות פוליטית רואנדית. היא כיהנה כראש ממשלת רואנדה מ-18 ביולי 1993 ועד להירצחה ב-7 באפריל 1994, בתחילת התקופה של רצח העם ברואנדה. היא הייתה ראש המדינה בפועל של רואנדה בזמן מותה.

אוווילינגיימאנה הייתה ראש הממשלה האישה הראשונה והיחידה עד כה של רואנדה.

ביוגרפיה

אוווילינגיימאנה נולדה ב-23 במאי 1953 בכפר ניהרואנג'רי במחוז בוטארה, דרום רואנדה 140 ק"מ דרומית מזרחית לבירת רואנדה קיגאלי. היא עברה עם הוריה החקלאים לקונגו הבלגית כדי למצוא עבודה, אך הם חזרו לבוטארה ב-1957. היא הייתה בת ללאום ההוטו שהיווה את רוב אוכלוסיית רואנדה.

לאחר הצלחתה בבחינות ציבוריות^[2] היא למדה בבית הספר התיכון נוטרדאם דה סיטו, וקיבלה תעודה להוראת מדעי הרוח ב-1973. היא המשיכה בלימודי תואר שני במתמטיקה וכימיה, ולאחר מכן הפכה למורה בבית ספר בבוטרה ב-1976. עד 1983 לימדה כימיה באוניברסיטה הלאומית של רואנדה בבוטארה. היא הייתה נתונה לביקורת משומרי מסורת על קידום לימודי מתמטיקה ומדעים בקרב סטודנטיות.

אוווילינגיימאנה נישאה לחברה לכיתה בתיכון, איגנס בראהירה, ב-1976. היא שמרה על שם נעוריה, כמקובל אצל נשים רואנדיות. בשנה שלאחר מכן נולד בנה הראשון מבין חמשת ילדיה.

המרוץ לראשות הממשלה

בשנת 1986 הקימה אגודה שיתופית חברתית, בקרב צוות בית הספר האקדמי בוטארה. תפקידה המתוקשר בארגון העזרה העצמית, הפך אותה למוכרת בקרב הרשויות בקיגאלי, שביקשו למנות מקבלי החלטות מדרום המדינה. ב-1989 הפכה למנהלת במשרד המסחר.

בשנת 1992 הצטרפה למפלגת האופוזיציה, התנועה הדמוקרטית הרפובליקנית (MDR), ובאותה שנה באפריל מונתה לשרת החינוך על ידי דימאס נסנגיארמייה, ראש ממשלת האופוזיציה הראשון במסגרת תוכנית חלוקת כוח שנוהלה בין הנשיא ז'ובנל הביארימנה לחמשת מפלגות האופוזיציה הגדולות.^[3] כשרת החינוך, אוווילינגיימאנה ביטלה את שיטת המכסות האתניות האקדמיות, במקום זאת חילקה מקומות ופרסים בבתי ספר ציבוריים על בסיס כישרון. שינוי זה התרחש בעיצומה של מלחמת האזרחים ברואנדה בשנים 1990 עד 1994, והקנה לה את האיבה של הקיצוניים, שכן שיטת המכסות העדיפה את ההוטים.

אוווילינגיימאנה ירשה את דימאס נסנגיארמייה כראש ממשלת רואנדה ב-17 ביולי 1993, לאחר פגישה בין הנשיא הביארימנה וחמש מפלגות האופוזיציה. המפלגה התחלקה בין מתונים וקיצונים, והיא הייתה מצד המתונים. נסנגיארמייה וה-MDR כינסו קונגרס יוצא דופן ב- קאבוסונזו ב-23-24 ביולי 1993, במהלכו ביקשו ממנה להתפטר מהמפלגה, יחד עם נשיא ה-MDR, פאוסטין טוואגיראמונגו.^[4]

אוווילינגיימאנה התפטרה לזמן קצר בשל חוסר התמיכה בה, אך קבוצה של אישים בולטים, כולל טוואגיראמונגו ות'אונסטה באגוסורה, גרמה לה לחזור בה מההתפטרות.^[5] ה-MDR פוצל לפיכך לשני פלגים שכל אחד מהם טוען שהוא ה-MDR האמיתי.^[6] בפגישה בקיגאלי פנה אליה הביארימנה בהתנשאות "את, אישה!", ועל כך השיבה "אל תדבר אליי ככה. אני לא אשתך!"

הסכמי ארושה

ממשלת הביארימנה–אוווילינגיימאנה עמדה בפני משימה קשה, להשלים בהצלחה את הסכמי ארושה עם החזית הפטריוטית של רואנדה (RPF), תנועת גרילה הנשלטת על ידי הטוטסי. הסכם בין הביארימנה, חמש מפלגות האופוזיציה (בהנהגתה של אוווילינגיימאנה), לבין ה-RPF, הושג לבסוף ב-4 באוגוסט 1993. במסגרת הסכמי ארושה, ה-MRND השלטת של הביארימנה תקבל את נשיאות בתקופת המעבר, וראש הממשלה יהיה פאוסטין טוואגיראמונגו מה-MDR.^[7]

ראש הממשלה הזמני

הנשיא הביארימנה פיטר אותה רשמית מתפקיד ראש הממשלה ב-4 באוגוסט 1993, אך היא נשארה בתפקיד שומרת במשך שמונה חודשים, עד מותה באפריל 1994. זאת, על אף שהייתה הסכמה על ידי כל המפלגות הנשלטות על ידי ההוטו, כולל ה-MDR שלה, ומפלגת השלטון של הנשיא הביארימנה. ב-3 בנובמבר 1993, היא הזהירה בפומבי מפני אלימות תגמול נגד הטוטסי, בשל ההתנקשות בנשיא ההוטו-בורונדי, מלכיור נדאדיה, ואמרה כי נעשה שימוש באלימות כדי לשבש את ביצוע הסכמי ארושה.

השבעת ממשלת המעבר הרחבה (BBTG) הייתה אמורה להתבצע ב-25 במרץ 1994. בשלב זה, אוווילינגיימאנה אמורה הייתה לפרוש מתפקידה לטובת פאוסטין טוואגיראמונגו, לאחר שהובטח לה תפקיד שרה בדרג נמוך יותר בממשלה החדשה.^[^{דרוש מקור]} עם זאת, ה-RPF לא הופיעו לטקס, ודחו את הקמת השלטון החדש. היא הגיעה איתם להסכמה שהממשלה החדשה תושבע למחרת.

רציחתה

השיחות בין הנשיא הביארימנה, אוווילינגיימאנה והחזית הפטריוטית של רואנדה לא הסתיימו, כשמטוסו של הנשיא הופל על ידי טילי קרקע-אוויר בסביבות השעה 20:30 ב-6 באפריל 1994. מאז מותו של הביארימנה ועד להירצחה למחרת בבוקר (כ-14 שעות), ראש הממשלה אוווילינגיימאנה הייתה ראש המדינה והממשלה החוקתית של רואנדה.

בראיון לרדיו פראנס בליל רצח הנשיא הביארימנה, אמרה אוווילינגיימאנה שתתקיים חקירה מיידית.^[^{דרוש מקור]} היא אמרה שביתה במצור, ואמרה את המילים האחרונות שלה שהוקלטו:

יש ירי, זה מטיל אימה על אנשים. אנשים נמצאים בתוך בתיהם שוכבים על הרצפה. אנו סובלים מהשלכות מותו של ראש המדינה, אני מאמינה שאנחנו, האזרחים, לא אחראים בשום אופן למותו של ראש המדינה שלנו.

כוח שמירת השלום של האו"ם שלח ליווי של עשרה שומרי שלום בלגים לביתה, לפני השעה 3 בבוקר למחרת בבוקר. הם התכוונו לקחת אותה לרדיו רואנדה, משם היא תכננה לשדר מוקדם בבוקר קריאה לשקט לאומי. ביתה של אווילינגיימאנה נשמר על ידי חמישה חיילי או"ם גנאים, שהוצבו בחוץ. בתוך הבית, המשפחה הייתה מוגנת על ידי המשמר הנשיאותי של רואנדה, אך בין השעות 6:55 ל-7:15 בבוקר הקיף המשמר הנשיאותי את חיילי האו"ם ואמר להם להניח את נשקם. בסופו של דבר, אחרי שהם נפגעו פיזית, הם נענו ומסרו את נשקם קצת לפני 9 בבוקר.

כשראו את ההתמודדות מחוץ לביתם, אוווילינגיימאנה ומשפחתה מצאו מקלט במתחם המתנדבים של האו"ם בקיגאלי בסביבות השעה 8 בבוקר. עדי ראייה מספרים כי חיילים רואנדים נכנסו למתחם בשעה 10 בבוקר וחיפשו בו את אוווילינגיימאנה. בחשש לחייהם של ילדיהם, יצאו אוווילינגיימאנה ובעלה. המשמר הנשיאותי הרג את שניהם בבוקר ה-7 באפריל 1994.^[^{דרוש מקור]} אוווילינגיימאנה נורתה בראשה וגופתה נמצאה עירומה עם בקבוק בירה שנדחף לתוך הנרתיק שלה. ילדיה ברחו ובסופו של דבר מצאו מקלט בשווייץ. בספרו "אני נגד אחי", סקוט פיטרסון כותב שחיילי האו"ם שנשלחו להגן על אוווילינגיימאנה סורסו, אברי המין שלהם נדחפו לתוך פיהם, ולאחר מכן נרצחו. עם זאת, בעמודים 44 ו-45 של UNKIBAT-01 Tab 241 של תיק התביעה, בבית הדין הפלילי הבין-לאומי לרואנדה, קובעים בבירור: "למרות שהגופות מראות סימני לחימה, לחלקן יש פציעות בקת רובה או כידון, חלקן מראים סימנים של פגיעת מצ'טות או פציעות קליעים, אין עקבות של מומים סדיסטיים (עיניים שנכרתו, אף או איברים אחרים חתוכים) כפי שתואר באופן שגוי במאמרים מסוימים".^[8]^[9]

בספרו "לחץ ידיים עם השטן", כותב מפקד האו"ם, רומיאו דאלייר, כי אוווילינגיימאנה ובעלה נכנעו כדי להציל את ילדיהם, שנשארו מוסתרים במתחם הדיור הסמוך לעובדי תוכנית הפיתוח של האו"ם. הילדים שרדו ונאספו על ידי קפטן מבאי דיאן, משקיף צבאי של משלחת הסיוע של האו"ם לרואנדה, שהבריח אותם למלון דה מיל קולינס. בסופו של דבר הם הוברחו לשווייץ.

מייג'ור ברנרד נטויהאגה הועמד לדין על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה (ICTR) בגין רצח אוווילינגיימאנה ושומרי השלום של האו"ם, אך האישומים בוטלו.^[10] ^[11] בסופו של דבר הוא הורשע ברצח שומרי השלום.^[12] ב-18 בדצמבר 2008, ה-ICTR מצא את קולונל תאונסטה באגוסורה אשם ברצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה וגזר עליו מאסר עולם, בין השאר בשל מעורבותו ברציחות של אוווילינגיימאנה ושומרי השלום הבלגיים.^[13]^[14]^[15]

מורשת

אוווילינגיימאנה זכורה כחלוצה בנושא זכויות נשים וחינוך ברואנדה, ומאמציה לטפל בתחום ההבדלים האתניים במדינה. למרות שהקריירה הפוליטית שלה הייתה קצרה, היא הייתה תקדימית, כאחת הדמויות הנשיות הפוליטיות הבודדות באפריקה יחד עם סילבי קיניגי, ראש ממשלת בורונדי.

כאנדרטה לראש ממשלת רואנדה המנוחה, הקים הפורום לחינוך נשים אפריקאיות (FAWE) את תחרות הפרס החדשני של אגתה. הפרס מממן פרויקטים חינוכיים ומניבי הכנסה, שמטרתם לשפר את סיכוייהן של בנות אפריקאיות. אחת מהחברות המייסדות של FAWE הייתה אגתה אוווילינגיימאנה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אגתה אווילינגיימאנה בוויקישיתוף

ביוגרפיה מלאה מ-FAWE (לא מכילה שום דבר שלילי על אוווילינגיימאנה).
דו"ח החקירה העצמאית על פעולות האו"ם במהלך רצח העם ברואנדה ב-1994 – המכיל את ממצאי החקירה המלאים על בוקר ההתנקשות בסעיף "התרסקות המטוס הנשיאותי; רצח עם מתחיל". למרות שסגן לוטין, מפקד הכומתה הכחולה, קיבל הוראה לא למסור את נשקו, פקודותיו כללו גם את הנחיית האו"ם לא לירות אלא אם כן יורים עליו, ועד שמפקדו אמר לו לנהל משא ומתן (ולא להיכנע) החיילים כבר היו מפורקים מנשקם.

הערות שוליים

^ Frederik Grünfeld, Anke Huijboom (2007). The Failure to Prevent Genocide in Rwanda: The Role of Bystanders. ISBN 9789004157811.
^ Burnet, Jennie (2019-03-26). "Uwilingiyimana, Agathe". Oxford Research Encyclopedia of African History (באנגלית). doi:10.1093/acrefore/9780190277734.013.487. ISBN 978-0-19-027773-4. נבדק ב-2022-04-03.
^ Power, Samantha (2001-09-01). "Bystanders to Genocide". The Atlantic (באנגלית). נבדק ב-2022-04-03.
^ "Rwanda - A Chronology (1867-1994) | Sciences Po Mass Violence and Resistance - Research Network". www.sciencespo.fr (באנגלית). 2016-01-25. נבדק ב-2022-04-03.
^ Guichaoua, André (2015). From War to Genocide: Criminal Politics in Rwanda, 1990–1994 (באנגלית). University of Wisconsin Press. pp. 89–90. ISBN 9780299298203.
^ Des Forges, Alison (במרץ 1999). Leave None to Tell the Story: Genocide in Rwanda – Choosing War → Splitting the Opposition. New York: Human Rights Watch. ISBN 1-56432-171-1. {{cite book}}: (עזרה)
^ "Peace Agreement between the Government of the Republic of Rwanda and the Rwandese Patriotic Front". refworld.org. 4 באוגוסט 1993. {{cite web}}: (עזרה)
^ "UN ICC TRIBUNAL FOR RWANDA" (PDF).
^ "UNKIBAT-01, Tab 241 of the Prosecution Case File" (PDF).
^ "Genocide suspect 'likely to be tried'". BBC News. 20 במרץ 1999. נבדק ב-23 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
^ "Rwanda genocide adjournment". BBC News. 12 במאי 1999. נבדק ב-23 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
^ "Bernard Ntuyahaga indicted by the International Criminal Tribunal for Rwanda".(הקישור אינו פעיל, June 2016)
^ Polgreen, Lydia (2008-12-18). "Rwandan Officer Found Guilty of 1994 Genocide". The New York Times. נבדק ב-2008-12-19.
^ Chhatbar, Sukhdev (2008-12-18). "Planner of Rwandan massacres convicted of genocide". Associated Press. נבדק ב-2008-12-19.
^ Nyakuiru, Frank (2008-12-18). "Rwanda's Bagosora sentenced to life for genocide". Reuters. נבדק ב-2008-12-19.

[1] Frederik Grünfeld, Anke Huijboom (2007). The Failure to Prevent Genocide in Rwanda: The Role of Bystanders. ISBN 9789004157811.

[2] Burnet, Jennie (2019-03-26). "Uwilingiyimana, Agathe". Oxford Research Encyclopedia of African History (באנגלית). doi:10.1093/acrefore/9780190277734.013.487. ISBN 978-0-19-027773-4. נבדק ב-2022-04-03.

[3] Power, Samantha (2001-09-01). "Bystanders to Genocide". The Atlantic (באנגלית). נבדק ב-2022-04-03.

[4] "Rwanda - A Chronology (1867-1994) | Sciences Po Mass Violence and Resistance - Research Network". www.sciencespo.fr (באנגלית). 2016-01-25. נבדק ב-2022-04-03.

[5] Guichaoua, André (2015). From War to Genocide: Criminal Politics in Rwanda, 1990–1994 (באנגלית). University of Wisconsin Press. pp. 89–90. ISBN 9780299298203.

[6] Des Forges, Alison (במרץ 1999). Leave None to Tell the Story: Genocide in Rwanda – Choosing War → Splitting the Opposition. New York: Human Rights Watch. ISBN 1-56432-171-1. {{cite book}}: (עזרה)

[7] "Peace Agreement between the Government of the Republic of Rwanda and the Rwandese Patriotic Front". refworld.org. 4 באוגוסט 1993. {{cite web}}: (עזרה)

[8] "UN ICC TRIBUNAL FOR RWANDA" (PDF).

[9] "UNKIBAT-01, Tab 241 of the Prosecution Case File" (PDF).

[10] "Genocide suspect 'likely to be tried'". BBC News. 20 במרץ 1999. נבדק ב-23 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)

[11] "Rwanda genocide adjournment". BBC News. 12 במאי 1999. נבדק ב-23 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)

[12] "Bernard Ntuyahaga indicted by the International Criminal Tribunal for Rwanda".(הקישור אינו פעיל, June 2016)

[NYT-13] Polgreen, Lydia (2008-12-18). "Rwandan Officer Found Guilty of 1994 Genocide". The New York Times. נבדק ב-2008-12-19.

[AP-14] Chhatbar, Sukhdev (2008-12-18). "Planner of Rwandan massacres convicted of genocide". Associated Press. נבדק ב-2008-12-19.

[Reuters-15] Nyakuiru, Frank (2008-12-18). "Rwanda's Bagosora sentenced to life for genocide". Reuters. נבדק ב-2008-12-19.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]