אונגנייאו
אונגנייאו (בקוריאנית: 웅녀; הנג'ה:
האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי האגדה, נמר והדוב (אונגנייאו) גרו יחד במערה והתפללו לאל הוואנונג שיהפוך אותם לאנושיים. הוואונג שמע את תפילותיהם ונתן להם 20 שיני שום, צרור סחלבים והורה להם להישאר מחוץ לאור השמש ולאכול רק את האוכל הזה במשך 100 יום. בגלל הרעב, הנמר עזב את המערה לאחר כ-20 יום, אך הדוב נשאר בפנים. לאחר 21 יום הוא נהפך לאישה.
אונגנייאו הייתה אסירת תודה והקריבה מנחות להוואנונג. היעדר בעלה (הנמר) הביא אותה לדיכאון, והיא החלה להתפלל מתחת לעץ שדר קדוש (בקוריאנית: 신단수; הנג'ה:
פרשנות לסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם שני מאפיינים עיקריים של אונגנייאו. המיתוס המכונן של האומה הקדומה הקוריאנית בדרך כלל מגדיר את קו הדם האבהי של המייסד כצ'ונסין (בקוריאנית: 천신; הנג'ה:
מצד שני, לדוב עצמו יש משמעות דתית. הדוב הוא אל הארץ ומסמל את ייצור מוצרים בתרבות החקלאית. לפיכך, דובים מתפרשים בעיקר כנקבה. אונגנייאו מתפרשת גם כן כסוג של אלה נקבתית או נשית.