איוואן שאריץ'
 | |
| הארכיבישוף איוואן שאריץ' | |
| לידה |
27 בספטמבר 1871 טראווניק,  האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| פטירה |
16 ביולי 1960 (בגיל 88) מדריד, .svg){kind=small} המדינה הספרדית |
| מדינה | ממלכת יוגוסלביה, המדינה העצמאית של קרואטיה |
| מקום קבורה | קתדרלת "הלב הקדוש" בסרייבו |
| מקום מגורים | סרייבו |
| כינויים נוספים | "האוונגליסט" |
| ידוע בשל | ההסתה לפגיעה ביהודי סרייבו ובשדידת רכושם |
| תפקיד | הארכיבישוף המטרופוליטני של הארכידיוקסיה במזרח בוסניה |
| תואר | חשמן |
| תקופת כהונה | 1922–1945 |
| מפלגה | אוסטאשה |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית  |
  | |
הארכיבישוף ד"ר איוואן שָארִיץ' (בקרואטית: Ivan Šarić; 27 בספטמבר 1871, טראווניק, האימפריה העות'מאנית – 16 ביולי 1960, מדריד, המדינה הספרדית) היה איש דת קתולי-קרואטי אשר כיהן כארכיבישוף המטרופוליטני של הארכידיוקסיה במזרח בוסניה במהלך מלחמת העולם השנייה, שמרכזה בסרייבו. שאריץ' שהיה חבר במפלגת האוסטאשה ותומך נלהב שלה, הסית את כמריו וקהל מאמניו להרוג ביהודי סרייבו ולשדוד את רכושם. הוא אישית עסק בשוד רכוש וקרקעות של יהודי העיר.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו ומינויו
[עריכת קוד מקור | עריכה]איוואן שאריץ' נולד בטראווניק להורים ממוצא קרואטי. ב-1894 הוסמך לכמורה בסרייבו וקיבל משרה בארכידיוקסיה של מזרח בוסניה. ב-28 באוקטובר 1908, ערך שאריץ' את טקס תפילות האשכבה למשורר סילביה סטרהימיר קרנצ'ביץ' שמת למחרת. שאריץ' נודע כלאומן קרואטי ומתנגד חריף לכנסייה האורתודקסית הסרבית. ב-1922 מונה לארכיבישוף המטרופוליטני של הארכידיוקסיה. הוא החל להפיץ את השבועון "Nedjelja" (מקרואטית: יום ראשון) והפצתו נאסרה על ידי שלטונות ממלכת יוגוסלביה בשל הגוון הלאומני-קרואטי בו נקט השבועון. רכש דוקטורט בתאולוגיה מאוניברסיטת זאגרב והוציא לאור מספר ספרים ומאמרים העוסקים בנצרות הקתולית.
מלחמת העולם השנייה ואחריתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי עדותו של שאריץ' עצמו, עוד ב-1934 הוא הצטרף לאוסטאשה.[1] לאחר כיבוש ממלכת יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית וכינון ממשלת הבובות של האוסטאשה, הוחל ברדיפות יהודים. הארכידיוקסיה הבוסנית הפיצה את השבועון: "Katolički tjednik" (מקרואטית: השבוע הקתולי) ובו פרסם שאריץ' דברי הסתה כנגד יהודים וסרבים. שאריץ' פעל בקרב כמריו לעידוד הצטרפותם למנגנון ההשמדה של שלטון האוסטאשה והסית ללא הרף בקרב קהל מאמניו לפגיעה פיזית ביהודים ושדידת רכושם. הוא תמך בגלוי במעשי הרצח של אנשי האוסטאשה ועודד אותם. שאריץ' שדד באופן אישי רכוש וקרקעות של יהודי סרייבו.[2]
בעיתונו כתב:
”התנועה לשחרור העולם מהיהודים היא תנועה להתחדשות הכבוד האנושי. אלוהים עומד מאחורי תנועה זו”[2]
”די לנימוקים הטיפשיים הגורסים כי נגד הרע והנפשע יש להילחם בצורה אצילית...יש לטאטא את הכנסייה מהזוהמה ביד ברזל”[2]
מכתביו עולה, כי נציגי הוותיקן ידעו על מעשי השוד שביצע וביקשו ממנו שהמעשים יתבצעו לא באופן בולט, כדי לא לסבך את הכנסייה הקתולית. ראש הכנסייה הקתולית במדינת קרואטיה העצמאית החשמן אלויזיה סטפינאץ ידע על המעשים אך לא פעל להפסקתם ולא גינה אותם.[2] ב-1945 נמלט שאריץ' לקלגנפורט שבאוסטריה ומשם מולט בסיוע בכירי הכנסייה הקתולית למדריד. הוא נפטר במדריד ב-1960 והוא בן 88 ובהמשך הועבר לקבורה בסרייבו.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Emily Greble, Sarajevo, 1941-1947: Muslims, Christians, and Jews in Hitler's Europe, הוצאת אוניברסיטת קורנל, 2011, פרק שני (באנגלית)