אמנסטי אינטרנשיונל
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
 | |
| התאגדות | ארגון ללא מטרות רווח |
|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת  |
| מטה הארגון |
לונדון, הממלכה המאוחדת  |
| מייסדים | פיטר בננסון |
| חברים | 7 מיליון (נכון לשנת 2015) |
| תקופת הפעילות | יולי 1961 (61 שנה, נכון ל-2022) – הווה |
| פרסים והוקרה |
|
| www.amnesty.org | |
  | |
אמנסטי אינטרנשיונל ("ארגון אמנסטי הבין-לאומי"; מהמילה האנגלית "Amnesty", "חנינה") הוא ארגון לא-ממשלתי בין-לאומי, שמשרדי המטה שלו ממוקמים בממלכה המאוחדת מאז 1961. הארגון פועל לקידום זכויות האדם המעוגנות במגילת זכויות האדם של האו"ם ובאמנות בין-לאומיות אחרות לזכויות אדם למען "עולם בו כל אדם נהנה מכל זכויות האדם המעוגנות בהצהרה האוניברסלית על זכויות אדם ובאמנות בין-לאומיות בנושאי זכויות אדם נוספות"[1]. על פי פרסומי הארגון נכון לשנת 2015 הוא נתמך על ידי כ-7 מיליון בני אדם ברחבי העולם[2]. בכל סוף שנה מקיים הארגון פגישה כללית שנתית, עם "הרמת כוסית לחופש".
הארגון פועל לשחרור כל אסירי המצפון, לביטול עונש המוות, עינויים, וכל יחס אכזרי אחר לאסירים, סיום תופעת הרציחות הפוליטיות והעלמות פוליטיות ופועל לגייס את דעת הקהל לייצור לחץ על ממשלות ברחבי העולם בהן מתרחשת התעללות[2]. הארגון הוא א-פוליטי ומתנגד לכל הפרה של זכויות אדם, הן בידי ממשלות והן בידי קבוצות אופוזיציה ורואה בעונש מוות "שלילה אולטימטיבית ובלתי הפיכה של זכויות האדם". לארגון הוענקו במשך השנים פרסים רבים בהם פרס נובל לשלום ל-1977 על "הגנת כבוד האדם מפני עינויים"[3], ופרס האומות המאוחדות בתחום זכויות האדם בשנת 1978.
בתחום הארגונים הבין-לאומיים לזכויות אדם, אמנסטי אינטרנשיונל מחזיק בהיסטוריה השלישית הארוכה ביותר בשנות פועלו אחרי הפדרציה הבין-לאומית לזכויות אדם והחברה למניעת עבדות[4].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמה, שנות השישים (1960)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנסטי אינטרנשיונל הוקם בלונדון ביולי 1961 על ידי עורך הדין האנגלי פיטר בננסון, בהשראת חברו, לואי בלום-קופר, אשר הוביל קמפיין למען אסירים פוליטיים[5][6].
לפי בננסון, בעת נסיעה ברכבת התחתית של לונדון ב-19 בנובמבר 1960 קרא ששני סטודנטים פורטוגזים מקוימברה נידונו לשבע שנות מאסר בפורטוגל בשל חשד "שהרימו כוסית לחירות". באותה שנה, פורטוגל נשלטה על ידי ממשלת הרודן אנטוניו דה אוליביירה סלזאר אשר הייתה סמכותנית ואנטי-קומוניסטית קיצונית, שכינתה את המתנגדים למדיניות הממשלה "אנטי-פורטוגלים". בננסון כתב לעורך העיתון "The Observer" על כך, וב-28 במאי פורסם בעיתון מאמרו של בננסון. המאמר, שכותרתו "האסירים הנשכחים", קרא לקוראים לכתוב מכתבי תמיכה בסטודנטים. התגובה הייתה גדולה בהרבה מהצפוי ובתוך שנה התארגנו קבוצות של כותבי מכתבים ביותר מתריסר מדינות, שקראו במכתביהם להגן על קורבנות חוסר-צדק באשר הם. במאמרו של בננסון נכתב[7],
"פתח את העיתון שלך בכל ימות השבוע ותמצא סיפור מאיפה שהוא שמישהו כלוא, עונה או הוצא להורג מכיוון שדעותיו או דתו אינן מקובלות על ממשלתו ... קורא העיתון מרגיש תחושת חוסר אונים מחליאה. רגשות גועל יכולים להיות מאוחדים לפעולה משותפת, ניתן לעשות משהו מועיל".
בננסון עבד עם חברו אריק בייקר. בייקר היה חבר בחברה הדתית של חברים אשר היו מעורבים במימון הקמפיין הבריטי התנועה לפירוק נשק גרעיני וכן הפך לראש הקהילה הנוצרית קווייקרים והעד החברתי, ובזכרונותיו תיאר אותו בננסון כ"שותף להשקת הפרויקט". בהתייעצות עם סופרים אחרים, אקדמאים ועורכי דין ובמיוחד אלק דיגס, הם כתבו באמצעות לואי בלום-קופר לדייוויד אסטור, עורך העיתון האובזרבר, אשר ב-28 במאי 1961 פרסם את מאמרו של בננסון "האסירים הנשכחים". המאמר הביא את תשומת ליבו של הקורא לאותם "כלואים, מעונים או מוצאים להורג משום שדעותיו או דתו אינן מקובלות על ממשלתו" או כפי שנאמר במילים אחרות על ידי ממשלות, הפרתם של הסעיפים 18 ו-19 בהצהרת זכויות האדם (UDHR). המאמר תיאר הפרות אלה מתרחשות, בקנה מידה עולמי, בהקשר של הגבלות על חופש העיתונות, כלפי פוליטיקה, התנגדות, דין ציבורי בזמן בפני בתי משפט חסרי משוא פנים ולבקשות מקלט לפליטים. המאמר סימן את השקת "ערעור על אמנסטי (חנינה), 1961", שמטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל, באופן מהיר ורחב, להגנתם של אנשים אלה, שבננסון כינה "אסירי מצפון". "הערעור על אמנסטי" הודפס מחדש על ידי מספר רב של עיתונים בין-לאומיים. באותה שנה הוציא לאור לבננסון ספר, "רדיפה 1961", בו פורטו המקרים של תשעה אסירי מצפון שנחקרו ונבחרו על ידי בננסון[8]. ביולי 1961 החליטה ההנהגה כי הערעור יהווה בסיס לארגון קבע, אמנסטי, עם הפגישה הראשונה שהתקיימה בלונדון. בננסון דאג שכל שלוש המפלגות הפוליטיות הגדולות ייוצגו, וגייסו חברי פרלמנט ממפלגת הלייבור, המפלגה השמרנית והמפלגה הליברלית[9]. ב-30 בספטמבר 1962, הוא נקרא רשמית "אמנסטי אינטרנשיונל" והוכר לרוב בשם "אמנסטי". מאוחר יותר באותה שנה עיצבה דיאנה רדהוס, חברה באחת הקבוצות, את הלוגו של אמנסטי, המורכב מנר וחוט של גדר תיל.
מה שהתחיל כערעור קצר הפך עד מהרה לתנועה בין-לאומית קבועה הפועלת להגנה על הכלואים על ביטוי לא-אלים של השקפותיהם ולהבטחת הכרה עולמית בסעיפים 18 ו-19 של הצהרת זכויות האדם על ידי האומות המאוחדות. מההתחלה, נוכחו מחקרים וקמפיינים בעבודתו של אמנסטי אינטרנשיונל שכללו הקמת ספרייה למידע על אסירי מצפון והוקמה רשת של קבוצות מקומיות שנקראה קבוצות "THREES" (שלוש). כל קבוצה עבדה עם שלושה אסירים, אחד מכל אחד משלושת האזורים האידאולוגיים העיקריים של העולם בתקופה זו: קומוניסטי, קפיטליסטי ומתפתח.
באמצע שנות ה-60 גברה הנוכחות העולמית של אמנסטי אינטרנשיונל והוקמה מזכירות בין-לאומית וועדת ביצוע בין-לאומית לניהול הארגונים הלאומיים של אמנסטי אינטרנשיונל, שנקראו "מדורים", שהופיעו בכמה מדינות. הם נתמכו בחשאי על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת באותו הזמן[10]. התנועה הבין-לאומית החלה להסכים על עקרונות הליבה והטכניקות שלה. למשל, השאלה האם לאמץ אסירים שדגלו באלימות, כמו נלסון מנדלה[11], הביאו להסכמה פה אחד שהוא יכול לא לתת את השם "אסיר מצפון" לאסירים מסוג זה. מלבד עבודת הספרייה והקבוצות, פעילותו של אמנסטי אינטרנשיונל התרחבה לסיוע למשפחות אסירים, שליחת משקיפים למשפטים, ייצוג לממשלות ומציאת מקלטים עבור פליטים ותעסוקה לאסירי מצפון. פעילותו והשפעתו גברו גם בארגונים בין ממשלתיים שכללו הכרה על ידי האו"ם, מועצת אירופה ואונסק"ו לפני סיום העשור.
בשנת 1966 חשד בננסון כי ממשלת הממלכה המאוחדת בשיתוף פעולה עם כמה מעובדי אמנסטי דיכאה את הדיווח על מעשי הזוועה הבריטיים בעדן[12]. הוא החל לחשוד שרבים מעמיתיו היו חלק מקשירת מודיעין בריטית להפיל את הארגון, אך לא היה יכול לשכנע אף אחד אחר מעמיתיו בכך[13]. מאוחר יותר באותה שנה היו טענות נוספות, כאשר ממשלת ארצות הברית דיווחה כי סאן מקברייד, שר החוץ האירי לשעבר והיו"ר הראשון של אמנסטי, היו מעורבים במבצע מימון של סוכנות הביון המרכזית (CIA). מקברייד הכחיש את הידיעה על המימון, אך בננסון השתכנע כי מקברייד הוא חבר ב-CIA. לאחר מכן, בננסון התפטר מתפקידו כנשיא הארגון בטענה שהוא הוצפן והסתנן על ידי השירותים החשאיים, ואמר כי הוא "כבר לא יכול היה לחיות במדינה שבה נסבלות פעילויות כאלו"[10].
שנות השבעים (1970)
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות השבעים, סאן מקברייד ומרטין אנאלס הובילו את אמנסטי אינטרנשיונל. בזמן שהמשיך לעבוד למען אסירי מצפון התרחב תחום אמנסטי אינטרנשיונל לתחומיו גם "משפט הוגן" והתנגדות למעצר ממושך ללא משפט (UDHR סעיף 9), ובמיוחד לעינויים של אסירים (UDHR סעיף 5). אמנסטי אינטרנשיונל האמין כי הסיבות העומדות בבסיס עינויים של אסירים על ידי ממשלות הן לרכוש ולהשיג מידע או לדכא את התנהגותם באמצעות טרור, או שניהם. דאגה נוספת הייתה ייצוא של שיטות עינויים מתוחכמות יותר, ציוד והוראה של מעצמות העל ל"מדינות לקוח", למשל על ידי ארצות הברית באמצעות פעילויות מסוימות של ה-CIA.
אמנסטי אינטרנשיונל ערך דיווחים ממדינות בהן טענות העינויים נראו עקשניות ביותר וארגן ועידה בין-לאומית בנושא עינויים. הוא ביקש להשפיע על דעת הקהל ובכך להפעיל לחץ על ממשלות לאומיות באמצעות ארגון מסע "ביטול העינויים", שנמשך כמה שנים. חברותה של אמנסטי אינטרנשיונל עלתה מ-15,000 חברים בשנת 1969 ל-200,000 בשנת 1979. גידול במשאבים זה איפשר הרחבת תוכניתה, "מחוץ לכותלי הכלא", לכלול עבודה בנושא "היעלמויות פוליטיות", עונש מוות וזכויות פליטים. טכניקה חדשה שהופעלה הייתה, "הפעולה הדחופה", שמטרתה הייתה לגייס את החברים לפעולה במהירות אשר הופעלה לראשונה עבור לואיס בסיליו רוסי, אקדמאי ברזילאי, שנעצר מסיבות פוליטיות ב-19 במרץ 1973, ברמה הבין ממשלתית אמנסטי אינטרנשיונל לחץ ליישם את כללי המינימום הסטנדרטיים של האו"ם לטיפול באסירים ולמוסכמות הומניטריות קיימות, כדי לאשר את האשרור של שתי האמנות של האו"ם לזכויות אדם בשנת 1976 והיה שותף להשגת מכשירים והוראות נוספות האוסרות על פרקטיקה של טיפול לרעה. מעמד ייעוץ מהארגון הוענק בוועדה הבין-אמריקאית לזכויות אדם בשנת 1972.
בשנת 1976 החל המדור הבריטי של אמנסטי בסדרה של אירועי גיוס כספים אשר זכו לכינוי "סדרת כדורי השוטר הסודי" אשר הועלו בלונדון בתחילה כגלאות קומיות בהן הוצג מה שהדיילי טלגרף כינה "קרם דה לה קרם של עולם הקומדיה הבריטי" אשר כללו את חברי להקת הקומדיה מונטי פייתון, ומאוחר יותר התרחב כך שיכללו גם הופעות של מוזיקאי רוק מובילים. הסדרה נוצרה ופותחה על ידי בוגר להקת מונטי פייתון ג'ון קליז ומנהל תעשיית הבידור מרטין לואיס העובדים בצמוד לאנשי צוות אמנסטי פיטר לוף (עוזר מנהל אמנסטי 1974–1978) ובהמשך עם פיטר ווקר (קצין גיוס כספי אמנסטי 1978–1982). קליז, לואיס ולוף עבדו יחד בשתי תוכניות הראשונות (1976 ו-1977)[14]. בשנת 1977 הוענק לארגון פרס נובל לשלום על "הגנת כבוד האדם נגד עינויים" ופרס האומות המאוחדות בתחום זכויות האדם בשנת 1978[15]. בשנת 1979 זכה בפרס ברונו קרייסקי.
שנות השמונים (1980)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1980, אמנסטי אינטרנשיונל החל לזכות ביותר ביקורת מצד ממשלות שונות בהן ברית המועצות שטענה כי "אמנסטי אינטרנשיונל מנהל ריגול", ממשלת מרוקו גינתה אותה כ"מגנה על פורעי חוק", וממשלת ארגנטינה אסרה על הצגת הדו"ח השנתי של אמנסטי אינטרנשיונל בשנת 1983. לאורך שנות השמונים אמנסטי אינטרנשיונל המשיך במערכה נגד עינויים בשם אסירי המצפון. נושאים חדשים צצו לפועלו בהן: הריגה חוץ-משפטית, העברות צבאיות, ביטחוניות ומשטרות, הרג פוליטי והיעלמויות.
לקראת סוף העשור, מספרם הגדל והולך של פליטים ברחבי העולם הפך למוקד פעילותו של הארגון, בעוד שרבים מפליטי העולם באותה תקופה נעקרו עקב מלחמה ורעב. בהקפדה על המנדט שלו, אמנסטי אינטרנשיונל התרכז באלה שנאלצו לברוח בגלל הפרות זכויות האדם שאותן ביקש למנוע. הוא טען כי במקום להתמקד בהגבלות חדשות על כניסתם של מבקשי מקלט, על הממשלות לטפל בהפרות זכויות האדם אשר הכריחו אנשים לברוח משטחן.
מלבד קמפיין שני בנושא עינויים במחצית הראשונה של העשור, התקיימו שני סבבי הופעות מוזיקליים גדולים עבור הגברת המודעות לעבודתו של אמנסטי ולזכויות אדם בעולם (במיוחד בקרב הדורות הצעירים) באמצע שנות ה-80 המאוחרות. סבב ההופעות "A Conspiracy of Hope" (קונספירציה של תקווה) בשנת 1986, שהתקיים ב-6 מופעים בארצות הברית, ו-"!Human Rights Now" בשנת 1988 שנוסד לציון 40 שנה להיווסדותה של הצהרת זכויות האדם של האו"ם (UDHR) והועבר ב-5 יבשות במהלך 6 שבועות. במהלך סבבי ההופעות, השתתפו אמנים ולהקות רבות מהמפורסמות בעולם, בהן: U2, סטינג, בריאן אדמס, פיטר גבריאל, "E Street Band", סטינג, פיטר גבריאל וטרייסי צ'פמן.
שנות התשעים (1990)
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות התשעים המשיך אמנסטי לצמוח, ולהצטרף ליותר מ-7 מיליון חברים בלמעלה מ-150 מדינות וטריטוריות בראשות המזכ"ל סנגל פייר סנה. הארגון המשיך לעבוד במגוון רחב של נושאים ואירועים עולמיים. לדוגמה, קבוצות דרום אפריקאיות הצטרפו בשנת 1992 והתארחו בביקורו של פייר סנה כדי להיפגש עם ממשלת האפרטהייד כדי לדחוף לחקירת האשמות על התעללות מצד המשטרה, סיום מכירות הנשק לאזור האגמים הגדולים באפריקה וביטול עונש המוות. בפרט, אמנסטי אינטרנשיונל העניק תשומת לב להפרות שבוצעו על קבוצות ספציפיות, כולל פליטים, מיעוטים גזעיים, אתניים, דתיים, נשים שהוצאו להורג. דו"ח עונש המוות והקמפיין "זכויות אדם הן זכויות נשים" היו פעולות מרכזיות בשתי הסוגיות האחרונות.
במהלך שנות ה-90 נאלץ אמנסטי אינטרנשיונל להגיב להפרות זכויות אדם שהתרחשו בהקשר לריבוי סכסוכים מזוינים באנגולה, מזרח טימור, המפרץ הפרסי, רואנדה ויוגוסלביה לשעבר. אמנסטי אינטרנשיונל לא נקט עמדה בשאלה האם לתמוך בהתנגדות צבאית חיצונית או להתנגד להתנגשויות מזוינות מסוג ה. הוא לא דחה את השימוש בכוח, אפילו את הכוח הקטלני, ולא ביקש מהמעורבים להניח את זרועותיהם. במקום זאת, הטיל ספק במניעים העומדים מאחורי התערבות חיצונית וסלקטיביות של פעולה בין-לאומית ביחס לאינטרסים האסטרטגיים של מי ששולח כוחות. הוא טען שיש לנקוט צעדים כדי למנוע מבעיות בזכויות אדם להפוך לאסון זכויות אדם וכי התערבות וחוסר מעש מייצגים כישלון של הקהילה הבין-לאומית.
בשנת 1995, כאשר הארגון רצה לקדם את אופן מעורבותה של חברת "Shell Oil" בהוצאתו להורג של פעיל סביבתי וזכויות אדם קן סארו-ויווה בניגריה, היא הופסקה. עיתונים וחברות פרסום סירבו להפעיל את מודעות פעילותו של הארגון כי קידוח נפט היה משמעותי ברחבי המדינה בטיעון העיקרי כי מדובר בקידוח נפט במדינה שכבר הפרה את זכויות האדם ואין לה דרך לאכוף מדיניות זכויות אדם. כדי להילחם בבאזז שאמנסטי אינטרנשיונל ניסה ליצור, הוא פרסם מיד כיצד חברת "Shell" מסייעת בשיפור החיים הכלליים בניגריה. סליל שטי, מנהל אמנסטי, אמר כי "הרשתות החברתיות ממריצות מחדש את רעיון האזרח העולמי"[16]. הקמפיין "Get Up, Sign Up" (קום, הירשם) ציין 50 שנה להיווסדותה של הצהרת זכויות האדם (UDHR) ול-13 מיליון התחייבויות שנאספו לתמיכה בארגון. קונצרט המוזיקה "Decl" מטעם הארגון נערך בפריז ב-10 בדצמבר 1998 (יום זכויות האדם). ברמה הבין-ממשלתית, אמנסטי אינטרנשיונל תמך ביצירת משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם (שהוקם בשנת 1993) ובית משפט פלילי בין-לאומי (שהוקם בשנת 2002).
לאחר מעצרו בלונדון בשנת 1998 על ידי משטרת המטרופוליטן, אמנסטי אינטרנשיונל הסתבך בקרב משפטי מול הדיקטטור-סנאטור הצ'יליאני אוגוסטו פינושה, שביקש להימנע מהסגרה לספרד כדי להתמודד עם האשמות. לורד הופמן (שופט בכיר בדרום אפריקה, בריטי בדימוס אשר שימש לורד הערעור בשגרה בין השנים 1995–2009 שכלל שופטים שמונו במסגרת חוק השיפוט של הערעור 1876 לבית הלורדים הבריטי) היה בקשר עקיף עם אמנסטי אינטרנשיונל, אשר הוביל למבחן חשוב להופעת הטיה בהליכים משפטיים בחוק בממלכה המאוחדת. לאחר מכן הוגשה תביעה על ידי אמנסטי נגד ההחלטה לשחרר את הסנטור פינושה, שהתקבלה על ידי שר הפנים הבריטי, ג'ק סטרו. בית המשפט הגבוה באנגליה סירב לבקשה, והסנטור פינושה שוחרר והוחזר לצ'ילה[17].
שנות האלפיים (2000)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שנת 2000, המיקוד העיקרי של אמנסטי אינטרנשיונל פנה לאתגרים הנובעים מהגלובליזציה ולתגובה לפיגועי 11 בספטמבר 2001 בארצות הברית. נושא הגלובליזציה עורר שינוי משמעותי במדיניות אמנסטי אינטרנשיונל, שכן היקף עבודתו הורחב לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, תחום שעליו סירב לעבוד בעבר. אמנסטי אינטרנשיונל סבר כי שינוי זה חשוב, לא רק בכדי לתת אמון בעקרון של אי-חלוקת הזכויות, אלא בגלל מה שראה ככוחן ההולך וגדל של חברות והתערערותן של מדינות לאום רבות כתוצאה מהגלובליזציה.
לאחר פיגועי 11 בספטמבר דיווחה המזכירה החדשה של אמנסטי, אירנה חאן, כי בכיר בממשל אמר לנציגי אמנסטי אינטרנשיונל כי: "תפקידכם קרס עם קריסת מגדלי התאומים בניו יורק". הארגון טען כי זכויות האדם הן הבסיס לביטחון עבור כולם, ולא מכשול בפניהם. ביקורת באותה תקופה הגיעה ישירות מהארגון לממשל בוש ומהעיתון הוושינגטון פוסט, כאשר חאן, בשנת 2005, השוותה את מתקן המעצר של ממשלת ארצות הברית במפרץ גואנטנמו בקובה לגולאג הסובייטי[18][19]. במהלך המחצית הראשונה של העשור החדש, אמנסטי אינטרנשיונל הפנה את תשומת ליבו לאלימות נגד נשים, לפיקוח על תעשיית הנשק העולמית, לדאגות סביב יעילות האו"ם ולסיום עינויים ברחבי העולם. באותה שנה, (2005), חבריי הארגון נאמדו בכ-2 מיליון.
בשנת 2007 החליט הוועד הפועל של הארגון לתמוך בגישה לזכות לקיום הפלה[20]. אמנסטי אינטרנשיונל דיווח על מלחמת עיראק ב-17 במרץ 2008, כי למרות הטענות המצב הביטחוני בעיראק השתפר בחודשים האחרונים אך מצב זכויות האדם הפך לאסון, לאחר תחילת המלחמה חמש שנים קודם לכן בשנת 2003[21]. בשנת 2009 האשים אמנסטי את ישראל ואת תנועת החמאס הפלסטינית בביצוע פשעי מלחמה במהלך המתקפה של ישראל בינואר אותה שנה בעזה, אשר ידוע כ"מבצע עופרת יצוקה", שהביא למותם של יותר מ-1,400 פלסטינים ו-13 ישראלים[22]. לאחר מכן בוצעה משימה לאיתור עובדות של האו"ם על הסכסוך בעזה, בעוד שאמנסטי הצהיר כי ממצאיו תואמים את ממצאי חקירת השטח של הארגון, וקרא לאו"ם לפעול במהירות ליישום המלצות המשימה[23][24].
עשור 2010
[עריכת קוד מקור | עריכה]2010
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2010 השעה אמנסטי את גיטה סגל, ראש היחידה המגדרית שלו, לאחר שמתחה ביקורת על אמנסטי על קשריו עם מואזאם בג (פקיסטני בריטי מנהל ההסברה של הארגון, "Cage" אשר מטרתו "להעצים קהילות המושפעות מהמלחמה בטרור בשאיפה לעולם נטול דיכוי ואי צדק" אשר הוחזק במעצר ללא משפט על ידי ממשלת ארצות הברית במתקן המעצר "Bagram" ובמתקן המעצר במפרץ גואנטנמו שבקובה, במשך כשלוש שנים) באומרה כי זו "טעות שיפוט גסה לעבוד עם התומך המפורסם ביותר בממלכה המאוחדת בטאליבן"[25]. אמנסטי אינטרנשיונל הגיב למעשה באומרו כי, "סגל לא הושעתה מפני שהעלתה את הנושא באופן פנימי, אלא מפני שדיברה על דעותיה שלה ועל על דעותיו הרשמיות של אמנסטי אינטרנשיונל"[26]. בין תומכיה בדעתה של סגל ניתן למנות את סלמאן רושדי (שנרדף על ידי הקיצונים המוסלמים בעקבות פתווה שהוציאו עליו האייתולות מאיראן) חבר הפרלמנט דניס מקשיין, ג'ואן סמית', כריסטופר היצ'נס, מרטין ברייט, מלאני פיליפס וניק כהן[27][28][29][30].
2011
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2011 ביקש אמנסטי מהרשויות בשווייץ לפתוח בחקירה פלילית נגד נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' ווקר בוש ולעצור אותו[31]. ב-12 באוקטובר 2011 הגיש אמנסטי בקשה דומה לקנדה. אמנסטי נימק את הבקשה בכך שתחת ממשל בוש, ביצעו הכוחות המזוינים של ארצות הברית וה-CIA עינויים כלפי אסירים, בפרט במתקן המעצר בגואנטנמו[32]. ביולי 2011 חגג הארגון ציון של 50 שנה להיווסדותו עם סרט אנימציה קצר בבימויו של קרלוס המראה כי "המאבק למען האנושות טרם הסתיים"[33].
2012
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 2012 ביקש מנכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל בהודו לחקירה חסרת פניות, בהובלת האו"ם, כדי להעניק צדק לאלה שנפגעו מפשעי מלחמה בסרי לנקה[34].
2014
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-18 באוגוסט 2014, בעקבות הפגנות על הירי הקטלני של המשטרה במייקל בראון (נער שחור בן 18) בפרגוסון, מיזורי, ובעקבות זיכויו של דארן וילסון, הקצין שירה בו, אמנסטי אינטרנשיונל שלח 13 פעילי זכויות אדם לפגישות עם פקידים ולהכשרת פעילים מקומיים בשיטות מחאה לא אלימות[35]. זו הייתה הפעם הראשונה שהארגון הציב צוות כזה לארצות הברית[36][37][38]. בהודעה לעיתונות אמר מנהל אמנסטי אינטרנשיונל ארצות הברית, סטיבן וו. הוקינס, כי "ארצות הברית לא יכולה להמשיך לאפשר לאלה המחויבים להגן על הקהילה להיות אלה שהקהילה שלהם חוששת יותר מכל"[39].
2015
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף אוקטובר 2015 פרסם אמנסטי דו"ח על אזרח פלסטיני שלכאורה נהרג על לא עוול בכפו, בישראל נטען כי האזרח לא היה תמים אלא מחבל פלסטיני שנורה תוך כדי פיגוע דקירה, וכי אמנסטי התעלם מכך שאחז בידו סכין בעת שנורה, שפצע חייל לפני שנורה ושבפרופיל הפייסבוק שלו הביע תמיכה בפיגועי טרור נגד יהודים[40].
2016
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2016 השיקה אמנסטי אינטרנשיונל את הדו"ח השנתי שלה בנושא זכויות אדם ברחבי העולם שכותרתו "מדינת זכויות האדם בעולם". הוא מזהיר מההשלכות של נאום "אנחנו לעומתם" שחילק בני אדם לשני מחנות. הוא קובע כי נאום מסוג זה מגדיל את הדחיפה העולמית נגד זכויות האדם והופך את העולם למפוצל ומסוכן יותר. עוד קבע כי בשנת 2016 פירוט ממשלות אשר העלמו עין מפשעי מלחמה והעבירו חוקים המפרים את הביטוי החופשי.
הדו"ח קבע כי המדינות: סין, מצרים, אתיופיה, הודו, איראן, תאילנד וטורקיה ביצעו פעולות מאסיביות, בעוד שהרשויות במדינות נוספות המשיכו ליישם אמצעי ביטחון המהווים פגיעה בזכויות[41]. ביוני 2016 אמנסטי אינטרנשיונל קרא לאספה הכללית של האו"ם "להשעות מיידית" את ערב הסעודית ממועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם[42][43]. ריצ'רד בנט, ראש לשכת האו"ם של אמנסטי, אמר בתגובה כי, "אמינותה של מועצת זכויות האדם של האו"ם עומדת על הפרק. מאז שהצטרפה למועצה, זכויות האדם בערב הסעודית המשיך להידרדר והקואליציה שהיא מובילה הרגה וכפתה שלא כדין אלפי אזרחים במהלך הסכסוך בתימן". בדצמבר 2016 חשף אמנסטי אינטרנשיונל כי הארגון ללא כוונת רווח, "Voiceless Victims" (קורבנות חסרי קולות) הוא ארגון מזויף שטוען כי הוא מעלה את המודעות למהגרי עבודה שהם קורבנות להפרות זכויות אדם בקטר, ניסו לרגל אחר אנשי הצוות של אמנסטי אינטרנשיונל[44][45].
2017
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמנסטי אינטרנשיונל פרסם את הדו"ח השנתי שלו לשנים 2016–2017 ב-21 בפברואר 2017. הצהרת הפתיחה של המזכ"ל סליל שטי בדו"ח הדגישה מקרים בין-לאומיים מתמשכים רבים של התעללות וכן איומים מתעוררים שהפנה את תשומת הלב, בין סוגיות רבות, למלחמת האזרחים בסוריה, השימוש בכלי נשק כימיים ברצח העם בדארפור, הרחבת לוחמת המל"טים היוצאת של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, וקמפיין הבחירות לנשיאות 2016 של יורשו של אובמה, דונלד טראמפ. שטי הצהיר כי מערכת הבחירות של טראמפ התאפיינה בשיח "רעיל" בו "לעיתים קרובות הוא הצהיר הצהרות חלוקות עמוקות שסימנו שנאת נשים ושנאת זרים, והתחייב להחזיר את החירויות האזרחיות המבוססות ולהנהיג מדיניות שתהיה פגיעה עמוקה בזכויות האדם". בסיכום הפתיחה שלו הצהיר שטי כי "העולם בשנת 2016 הפך למקום אפל ויציב יותר".
ביולי 2017 עיכבה המשטרה הטורקית 10 פעילי זכויות אדם במהלך סדנה בנושא אבטחה דיגיטלית במלון ליד איסטנבול. שמונה אנשים, ביניהם אידיל אסר, מנהל מדור אמנסטי אינטרנשיונל בטורקיה, כמו גם המנהל המדור הגרמני פיטר שטודטנר והשוודי עלי גראווי, נעצרו. שניים אחרים עוכבו אך שוחררו בהמתנה למשפט. הם הואשמו ב"סיוע לארגוני טרור חמושים בתקשורת" לכאורה עם חשודים הקשורים לחמושים כורדים ושמאלניים, כמו גם לתנועה שהונהגה על ידי איש הדת המוסלמי האמריקני פטהוללה גולן.
אמנסטי אינטרנשיונל תמכה באמנה של האו"ם בנושא איסור נשק גרעיני. ג'יימס לינץ', ראש בקרת נשק וזכויות אדם של הארגון, אמר: "אמנה היסטורית זו מקרבת אותנו צעד נוסף לעולם חופשי מאיומי הנשק הגרעיני, הנשק ההרסני וחסר ההבחנה הגדול ביותר שנוצר אי פעם"[46].
2018
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפברואר 2018 פרסם אמנסטי אינטרנשיונל את הדו"ח השנתי מטעמו לשנים 2017–2018[47]. באוקטובר 2018 נחטף חוקר אמנסטי אינטרנשיונל והוכה כשהוא צופה בהפגנות במגאס, בירת אינגושטיה, רוסיה[48]. ב-25 באוקטובר פשטו קצינים פדרליים על משרד הארגון בבנגלור במשך 10 שעות בחשד שהארגון הפר את הנחיות ההשקעה הישירה הזרה בהוראת מנהל האכיפה. עובדיו ותומכיו של אמנסטי אינטרנשיונל אומרים כי מדובר במעשה להפחדת ארגונים ואנשים המפקפקים בסמכותם וביכולותיהם של מנהיגי הממשלה. עכר פאטל, מנכ"ל המדור ההודי טען כי, "הפשיטה של מנהלת האכיפה על משרדנו היום מראה כיצד הרשויות מתייחסות לארגוני זכויות אדם כמו ארגוני פשע, בשיטות כבדות. ב-29 בספטמבר, המשרד לענייני פנים אמר קבע כי אמנסטי אינטרנשיונל תוך שימוש ב"הצהרות מבריקות על עבודה הומניטארית וכו', ניסה כתחבולה להסיט את תשומת הלב מפעילותם שהיו בניגוד ברור לחוקים ההודים שנקבעו". הארגון קיבל אישור פעם אחת בלבד בדצמבר 2000 ומאז, נשלל היתרו לתרומה זרה על פי חוק תרומות זרות על ידי ממשלות עוקבות. עם זאת, על מנת לעקוף את תקנות ה-FCRA, העביר מדור אמנסטי של הממלכה המאוחדת סכומי כסף גדולים לארבעה גופים הרשומים בהודו על ידי סיווגם כהשקעה ישירה זרה (FDI)[49].
ראש ממשלת הודו הנוכחי, נרנדרה מודי, ספג ביקורת על ידי מדיה זרה על פגיעה בחברה האזרחית בהודו, במיוחד על ידי מיקוד לקבוצות תמיכה[50][51][52]. הודו ביטלה את רישומם של כ-15,000 ארגונים לא ממשלתיים במסגרת החוק להסדרת תרומות זרות (FCRA) בתגובה, האו"ם פרסם הצהרות נגד המדיניות המאפשרת לבטל ביטולים אלה. אף שלא נמצא דבר המאשר את האשמות אלה, הממשלה מתכננת להמשיך בחקירה והקפיאה את חשבונות הבנק של כל המשרדים בהודו. דובר מנהלת האכיפה הודיע כי השלמת החקירה עשויה להימשך כשלושה חודשים[53].
ב-30 באוקטובר 2018 אמנסטי קרא לעצור ולהעמיד לדין את כוחות הביטחון הניגרים בטענה כי השתמשו בכוח מופרז נגד מפגני השיעה במהלך תהלוכה דתית שלווה סביב בירת המדינה, אבוג'ה אשר במהלכה, לפחות כ-45 נהרגו ו-122 נפצעו[54]. בנובמבר 2018 דיווח אמנסטי על מעצרם של 19 פעילי זכויות ועורכי דין ומעלה במצרים. המעצרים בוצעו על ידי השלטונות המצריים כחלק מהאכיפה המתמשכת של המשטר על חילוקי דעות כלפיו. אחת מהנעצרות הייתה הודה עבד אל-מונאים, עורכת דין לזכויות אדם בת 60 וחברה לשעבר במועצה הלאומית לזכויות אדם. אמנסטי דיווחה כי בעקבות המעצרים התיאום המצרי לזכויות וחירויות (ECRF) החליט להשעות את פעילותו בשל הסביבה העוינת כלפי החברה האזרחית במדינה[55]. ב-5 בדצמבר 2018 אמנסטי אינטרנשיונל גינתה את הוצאתם להורג של הרוצחים איהר הרשנקו וסיאמיון ברז'נוי (אשר ביולי 2017 גזר בית הדין האזורי במהיליאו גזר דין מוות על ברז'נוי יחד עם איהר הרשנקו, באשמת רציחות מרובות שבוצעו לכיסוי תוכניות הונאת נדל"ן) בבלארוס אשר נורו למרות בקשת ועדת זכויות האדם של האו"ם לעיכובם[56][57][58].
2019
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 2019 הזהיר סגן מנהל אמנסטי אינטרנשיונל למחקר באירופה, מסימו מוראטי, כי אם יוסגר לארצות הברית, מייסד "WikiLeaks", ג'וליאן אסאנג', יעמוד בפני "הסיכון להפרות חמורות של זכויות אדם, בהן תנאי מעצר העלולים להפר את איסור העינויים". ב-24 באפריל 2019 מפגינים מחו מול קבלת הפנים של משרדי אמנסטי בלונדון, עקב נגד מה שראו כחוסר מעש של הארגון בהפרות זכויות אדם נגד כורדים בטורקיה, כולל כליאתו ובידודו של חבר במפלגת הפועלים של כורדיסטן, עבדוללה אג'לאן אשר בעקבות כך הכריזו על שביתת רעב[59]. ב-26 באפריל אמנסטי קרא למשטרה לפנות את המפגינים.
ב-14 במאי 2019 הגיש אמנסטי אינטרנשיונל עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ישראל, בבקשה לבטל את רישיון הייצוא של חברת טכנולוגיית המעקב "NSO Group" הישראלית בטענה כי, "לצוות אמנסטי אינטרנשיונל יש חשש מתמשך ומבוסס שהם ממשיכים להיות ממוקדים ולבסוף ייסקרו על ידי טכנולוגיית NSO"[60]. כמו כן הוגשו תביעות אחרות נגד "NSO" בבתי משפט בישראל בגין הפרות זכויות אדם לכאורה, כולל הגשת תביעתו בדצמבר 2018 של עומר עבדולזיז שטען כי התוכנה כוונה לטלפון שלו בתקופה בה היה בקשר קבוע עם העיתונאי הסעודי, ג'מאל ח'אשוקג'י.
באוגוסט 2019 בחרה האספה העולמית חמישה חברים חדשים למועצה הבין-לאומית – טיומאלו פיטר פאפו (ניו זילנד), ד"ר אנג'ולה סינג באיס (מלזיה), ריץ לי סנטוס השלישי (הפיליפינים), לולו באררה (מקסיקו) ואניקט שאה (ארצות הברית) כמנהל כספים. היות שפאפו קיבל את מירב הקולות, כהונתו תהיה לארבע שנים והנבחרים האחרים לשלוש שנים. הנבחרים הצטרפו בתקופה משמעותית בהיסטוריה של הארגון שכללה, אתגרים פיננסיים, ארגון מחדש של הארגון, פיתוח אסטרטגיה גלובלית חדשה, מרחב של החברה האזרחית ההולכת ומתכווצת, ודרישה מחבריה הצעירים ומשותפיה לעבור לתחומים לא מסורתיים כמו שינויי אקלים.
עשור 2020
[עריכת קוד מקור | עריכה]2020
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 2020 הביעה אמנסטי אינטרנשיונל דאגה ממה שכינה "עינויים נרחבים של מפגינים שלווים" ויחס לעצירים בהפגנות בבלארוס[61]. הארגון מסר עוד כי למעלה מ-1,100 בני אדם נהרגו על ידי שודדים ביישובים כפריים בצפון ניגריה במהלך ששת החודשים הראשונים של שנת 2020. הארגון חקר את מה שכינה "הריגה ולא חוקית" של בני נוער בידי שוטרי אנגולה שאכפו הגבלות במהלך מגפת הקורונה.
במאי 2020 העלה הארגון חששות מפני פגמים ביטחוניים באפליקציית האיתור במגפת הקורונה בקטר[62]. בספטמבר 2020, מטה הארגון השבית את פעילותו בהודו לאחר שהממשלה הקפיאה את חשבונות הבנק שלו בגלל אי סדרים פיננסיים לכאורה[63]. ב-29 באוקטובר 2020 השיק אמנסטי אינטרנשיונל יישום למידה לזכויות אדם בשם "האקדמיה לאמנסטי"[64]. ב-2 בנובמבר 2020 דיווח אמנסטי אינטרנשיונל כי 54 בני אדם – בעיקר נשים, ילדים וקשישים אמהרים – נהרגו על ידי ה-OLF בכפר גאווה קנקה, אתיופיה[65][66].
2021
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 2021 חבר הארגון דייוויד ויג הצהיר בתגובה לחקיקת חוק האנטי-להט"ב ההונגרי המגביל את ייצוגם של חברי הקהילה בהונגריה בתקשורת על ידי איסור על הצגת תוכן המתאר נושאי להט"ב בטלוויזיה בשעות היום ואיסור על חברות להפעיל קמפיינים עבור סולידריות עם חברי הקהילה המקומית בעודו נחקק כהצדקה ל"הגנה מפני פדופיליה", באומרו כי, "הצעות אלה, שיש להן הדים אפלים מהחוק נגד תעמולה הומוסקסואלית של רוסיה, יביאו עוד יותר סטיגמה לחברי קהילת הלהט"ב ההונגרית, ויחשפו אותם לאפליה גדולה יותר במה שכבר קיימת בסביבה עוינת"[67][68].
2022
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2022 פרסם הארגון דו"ח נרחב, הטוען שבישראל מתקיים אפרטהייד כלפי ערבים, בין השאר בכך שהיא שוללת את "זכות השיבה" מהפלסטינים. הדו"ח כולל קריאה למועצת הביטחון של האו"ם להטיל אמברגו נשק על ישראל. משרד החוץ הישראלי דחה את הדו"ח, אמר שהוא מלא בשקרים ומתח ביקורת על "אמנסטי" והאשים אותו באנטישמיות[69]. מאידך, ארגוני שמאל אחדים בישראל פרסמו הודעה: "אנו דוחים בלב שלם את הרעיון לפיו דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל הוא חסר בסיס, מפלה את ישראל או נובע מעוינות אנטישמית", עליה חתמו אופק - המרכז הישראלי למדיניות ציבורית, במקום, בצלם, גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, הורים נגד מעצרי ילדים, המוקד להגנת הפרט, הקרן למגיני זכויות אדם, חקל - ברית להגנה על זכויות אדם, יש דין, לוחמים לשלום, עדאלה, רופאים לזכויות אדם ושוברים שתיקה[70]. ארצות הברית וגרמניה גינו את הדו"ח של אמנסטי ודחו את קביעותיו[71][72].
במרץ 2022 אמר מנהל אמנסטי אינטרנשיונל בארצות הברית ש"ישראל לא צריכה להתקיים כמדינה יהודית"[73].
2024
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2024 פורסמו עדויות לפיהן כ-10% מעובדי אונר"א מקושרים לארגון הטרור חמאס ו-12 מעובדי הארגון אף השתתפו בפועל בטבח 7 באוקטובר 2023. מדינות רבות התומכות בארגון עצרו את המימון, והאו"ם הכריז כי יבצע תחקיר מעמיק. בפברואר 2024 החליטה אמנסטי להתייצב לצד אונר"א ומזכ"לית אמנסטי אינטרנשיונל, אגנס קלמרד, קראה למדינות לשקול בשנית את החלטתן. בעקבות קריאתן קראו בישראל לשלול את הפטור ממס לתורמים בישראל לפי סעיף 46[74].
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנסטי אינטרנשיונל מורכב ברובו מחברים התנדבותיים אך שומר על מספר מצומצם של אנשי מקצוע בתשלום. במדינות בהן אמנסטי אינטרנשיונל הוא בעל נוכחות חזקה, החברים מאורגנים כ"מדורים". פעילויות בסיסיות של מדורי אמנסטי אינטרנשיונל בדרך כלל מוגדרות עם מספר משמעותי של חברים, אשר חלקם יהוו "קבוצות" וצוות מקצועי. לכל אחד מהם יש דירקטוריון. בשנת 2019 היו כ-63 מדורים ברחבי העולם. "מבנים" הם מדורים שאפתניים אשר גם הם מתאמים פעילויות בסיסיות אך יש להם חברות קטנה יותר וצוות מצומצם. במדינות בהן אין מדורים או מבנים, אנשים יכולים להיות "חברים בין-לאומיים". ישנם שני מודלים ארגוניים אחרים: "רשתות בין-לאומיות", המקדמות נושאים ספציפיים או שיש להם זהות ספציפית, ו"קבוצות משויכות" שעושים את אותה העבודה כמו קבוצות מדורים אך בבידוד.
הגוף המנהל הגבוה ביותר הוא האספה העולמית אשר נפגשת מדי שנה. כל מדור שולח את יו"ר ומנהל ההנהלה ל-GA. תהליך ה-GA מנוהל על ידי "PrepCom" (הוועדה המכינה). הדירקטוריון הבין-לאומי (IB) שנקרא בעבר הוועד הפועל הבין-לאומי בראשות יו"ר הדירקטוריון הבין-לאומי (שרה בימיש) מורכב מתשעה חברים, הגזבר הבין-לאומי ושני חברים מנויים. ה-IB נבחר על ידי האספה העולמית ואחראי עליה. המועצה הבין-לאומית נפגשת לפחות פעמיים במהלך כל שנה אחת ובפועל נפגשת פנים אל פנים לפחות ארבע פעמים בשנה. ישיבות דירקטוריון וועדות משנה אחרות מתקיימות באמצעות ועידות וידאו.
תפקידה של המועצה הבין-לאומית הוא לקבל החלטות מטעם אמנסטי אינטרנשיונל, לשלוט במזכירות הבין-לאומית כולל משרדים אזוריים, ליישם את האסטרטגיה שקבעה האספה העולמית ולהבטיח עמידה בחוקי הארגון. המזכירות הבין-לאומית (IS) אחראית על התנהלותה ועל ענייניו היום-יומיים של אמנסטי אינטרנשיונל בהנחיית המועצה הבין-לאומית[75]. היא מנוהלת על ידי כ-500 אנשי צוות מקצועיים ובראשה מזכ"ל. המזכירות מפעילה מספר תוכניות עבודה משפט וארגונים בין-לאומיים בהם: מחקר, קמפיינים, גיוס ותקשורת. משרדיה ממוקמים בלונדון מאז הקמתה באמצע שנות ה-60. בממלכה המאוחדת יש לאמנסטי אינטרנשיונל שתי זרועות עיקריות, אמנסטי אינטרנשיונל בריטניה ואמנסטי אינטרנשיונל צדקה בע"מ. שניהם ארגונים מבוססי המדינה, אך רק השני הוא ארגון צדקה[76].
פעילות ומטרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון פועל לשימור כל זכויות האדם הבסיסיות המופיעות בהצהרת זכויות האדם של האו"ם. בהתאם לזאת, אמנסטי פועל למספר מטרות עיקריות:
- לשחרר את כל אסירי המצפון (אסיר מצפון הוא מי שנכלא בשל הפגנה לא-אלימה של אמונותיו, מה ששונה מעט מאסיר פוליטי).
- להבטיח משפטים הוגנים וזריזים.
- להפסיק כל צורה של עינויים וטיפול גרוע באסירים, ובכלל זה שימוש בעונש המוות[77].
- להפסיק תופעות של הפעלת טרור בידי מדינות, הרג בידי מדינות, ו"היעלמות" של בני אדם.
- לעזור למחפשי מקלט פוליטי.
- לשתף פעולה עם ארגונים כמו האומות המאוחדות, המנסים גם הם למנוע הפרות של זכויות אדם.
- להגביר את המודעות להפרות של זכויות אדם ברחבי העולם.
מספר מטרות ספציפיות נוספות הן: הבטחת חינוך חינם לכל הילדים ברחבי העולם, אי-הפללת הפלה, מאבק בעונשים מפני מערכות צדק, סיום כפיית גיוס בחיילי ילדים, שחרור כל אסירי המצפון, קידום זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות לקהילות שוליות, הגנה על מגיני זכויות אדם, קידום סובלנות דתית, הגנה על זכויות להט"ב[78], הפסקת עינויים והתעללותיות ועצירת הרג שלא כדין בסכסוך מזוין. כמו כן, הארגון תומך גם בביטול הפללת שימוש בזנות ברחבי העולם.
בנוסף, אמנסטי אינטרנשיונל פועל בדרכים שונות לפרסום מידע ולגיוס דעת הקהל. הארגון רואה בפרסום דוחות חסרי פניות ומדויקים כאחד מנקודות החוזק שלו. הדיווחים נחקרים על ידי ריאיון קורבנות ופקידים, התבוננות במשפטים, עבודה עם פעילי זכויות אדם מקומיים ופיקוח על התקשורת. מטרתו להוציא הודעות לעיתונות בזמן ולפרסם מידע בעלוני אתרים ובאתרי אינטרנט. הארגון גם שולח משימות רשמיות למדינות כדי לערוך בירורים אדיבים אך מתעקשים. קמפיינים לגיוס דעת קהל מתאפיינים כקמפיינים פרטניים או ארציים. במהלכם טכניקות רבות נפרסות, כמו פניות ישירות (בהן כתיבת מכתבים), עבודת מדיה ופרסום והפגנות פומביות. לעיתים קרובות גיוס כספים משולב בקמפיין. בשנת 2018 החל הארגון לאמץ אסטרטגיית תקשורת חדשה המבוססת על מסר של אנושיות משותפת וגישת תקשורת מבוססת תקווה.
במצבים הדורשים התייחסות מיידית, אמנסטי אינטרנשיונל קורא לרשתות פעולה דחופות קיימות או לרשתות תגובה למשבר. בכל שאר העניינים הוא קורא לחבריו. הארגון רואה בגודל הגדול של משאבי אנוש עוד אחד מנקודות החוזק העיקריות שלה. לתפקידו של אמנסטי אינטרנשיונל יש השפעה משמעותית על העלאת איכות החיים של אזרחים בנושאי זכויות אדם. קבוצות אלה משפיעות על מדינות וממשלות לתת לאנשיהן צדק בלחץ ובמשאבי אנוש. דוגמה לעבודתו היא כתיבת מכתבים לאנשים כלואים בחינם שהוכנסו לשם עקב ביטויים לא אלימים. לארגון יש כוח רב מבעבר הכולל השתתפות בישיבות והפיכתו למקור מידע עבור האו"ם בנושא זכויות אדם בעולם. במסמך שפורסם הפעיל החברתי פליקס דודס קובע כי התעצמות כוחם של ארגוני זכויות אדם בעולם הוביל לכך, ש"בשנת 1972 היו 39 מדינות דמוקרטיות בעולם, עד שנת 2002 היו כבר 139".
באוקטובר 2020 אמנסטי אינטרנשיונל השיק אפליקציה ניידת ללמידת זכויות אדם בחינם בשם "Amnesty Academy" המציעה ללומדים ברחבי העולם גישה לקורסים הן מקוונים והן לא מקוונים. כל הקורסים ניתנים להורדה באפליקציה, הזמינה עבור מכשירי iOS ואנדרואיד[79].
מימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון ממומן ברובו מתרומות, ולמעט קבוצה קטנה של בכירים בשכר, כל חבריו, פעיליו, מארגני הפעילויות והעובדים פועלים בהתנדבות.
אמנסטי הוא ארגון לא מפלגתי וא-פוליטי, והוא מסרב לקבל תרומות מממשלות או ארגונים ממשלתיים. כל הונו של אמנסטי מגיע מכיסיהם של חבריו ומתרומות של ארגונים א-פוליטיים אחרים. תקציב אמנסטי לשנת 2000 כלל:
- תמיכה בחברים: 2.5 מיליון לירה שטרלינג (13%)
- פעילויות מחאה: 1.8 מיליון ליש"ט (10%)
- פרסומים ותרגומים: 2.5 מיליון ליש"ט (13%)
- מחקר ופעילות: 5.1 מיליון ליש"ט (26%)
- משרדים ברחבי העולם: 1.2 מיליון ליש"ט (7%)
- תמיכה במחקר ופעילות: 2.6 מיליון ליש"ט (14%)
- הוצאות תפעוליות: 3.2 מיליון ליש"ט (17%)
- תשלומי סעד: 0.1 מיליון ליש"ט (פחות מ-1%)
- סך הכל: 19.5 מיליון ליש"ט
העובדה שאמנסטי מורכב מקבוצות עצמאיות קטנות המחוברות באופן רופף לגופי ניהול גדולים יותר מקשה על הסברת המבנה הארגוני והבירוקרטי. בכל מדינה בוחרים החברים ישירות בחברים בולטים כדי שישמשו, במשך שלוש שנים, ב"מועצת מנהלים" בת 18 חברים. בבחירות אלה, לכל ארגון-חבר יש קול אחד, ולכל חבר בודד יש קול אחד, ללא תלות בגילו. מועצת המנהלים שוכרת מנכ"ל ואנשי צוות. במישור העולמי מנוהל ארגון אמנסטי בידי "מועצת המנהלים הבין-לאומית" – מועצה של שמונה חברים הנבחרים לכהונה של שנתיים בידי "פגישת המועצה הבין-לאומית", המורכבת מנציגים ממועצת המנהלים של כל מדינה. מועצת המנהלים הבין-לאומית שוכרת מזכ"ל ומזכירות בין-לאומית.
בעבר, אמנסטי הקפיד על כך שחברים לא יהיו פעילים בנושאים הקשורים למדינתם-הם. מדיניות זו נועדה בשעתו להגן על פעילים מפני פגיעת הממשל במדינתם, אם הוא ממשל המפר זכויות אדם, ובשל הרצון לשמור על נייטרליות מרבית. עיקרון זה, המכונה "כלל המדינה שלך", תקף עדיין לגבי חוקרים ופעילים העובדים עם המזכירות הבין-לאומית, כדי למנוע מהכיסוי של מדינה מסוימת להיות מושפע מאמונתו הפוליטית המקומית של מי שמטפל בתחום.
השפעה תרבותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופעי זכויות אדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]"A Conspiracy of Hope" היה סיבוב הופעות קצר של שישה מופעים מטעם אמנסטי אינטרנשיונל שהתקיים בארצות הברית במהלך יוני 1986. מטרת הסבב לא הייתה לגייס כספים אלא להגביר את המודעות לזכויות האדם ולעבודתו של הארגון במלאת 25 שנה להיווסדותו. במהלכו הופיעו הלהקה U2, סטינג, בריאן אדמס, פיטר גבריאל, לו ריד, ג'ואן באאז ולהקת האחים נוויל. בשלושת המופעים האחרונים הוצג איחוד של להקת הפוליס. במסיבת עיתונאים בכל עיר, באירועי תקשורת קשורים, ובאמצעות המוזיקה שלהם בקונצרטים עצמם, האמנים עסקו בנושאים של זכויות אדם וכבוד האדם. ששת המופעים היו הראשונים מאלה שנודעו בהמשך ביחד כמופעים לזכויות אדם – סדרת אירועי מוזיקה וסבב הופעות שהקים אמנסטי אינטרנשיונל של ארצות הברית בין השנים 1986 ל-1998.
"!Human Rights Now" היה סיבוב הופעות עולמי שכלל 20 מופעים מטעם אמנסטי אינטרנשיונל שהתקיים במשך שישה שבועות בשנת 1988. במהלכו, לא נערך גיוס כספים לארגון אלא להגברת המודעות הן להצהרת זכויות האדם האוניברסליות במלאת 40 שנה להיווסדותה והן לעבודתו של אמנסטי אינטרנשיונל בדומה לסבב ההופעות הקודם מטעמו. במופעים הוצגו ברוס ספרינגסטין, להקת "E Street Band", סטינג, פיטר גבריאל, טרייסי צ'פמן ויוסו נ'דור, ואמנים אורחים מכל אחת מהמדינות בהן נערכו המופעים (הממלכה המאוחדת, צרפת, הונגריה, איטליה, ספרד, קוסטה ריקה, ארצות הברית, קנדה, יפן, הודו, זימבבואה, חוף השנהב, ברזיל וארגנטינה)[80].
אמנים למען אמנסטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנסטי אינטרנשיונל, באמצעות תוכנית בשם "אמנים למען אמנסטי", אישר עבודות תקשורתיות תרבותיות שונות, מה שלעיתים קרובות מנהיגותה רואה בה טיפולים מדויקים או חינוכיים בנושאים אמיתיים הנמצאים בתחום הדאגה של הארגון:
- A מיועד לאושוויץ – ספר העוסק בטראומות וטיפולים מדעיים מתקופת השואה בקרב ילדים.
- בדלת בית המוות – סרט תיעודי משנת 2008 על קרול פיקט, ששימש ככומר בית המוות ביחידת הכלא הידועה לשמצה "וולס" בהאנטסוויל, טקסס פיקט וניהל מעל 95 הוצאות להורג בקריירה של 15 השנים שלו, כולל הראשונה בהזרקה קטלנית.
- לגעת ביהלום – סרט דרמה אמריקאי בכיכובם של לאונרדו דיקפריו, ג'ניפר קונלי ודג'ימון הונסו העוסק ביהלומים הנמכרים בסיירה לאון שבאפריקה כדי לממן עימותים צבאיים, ובאנשי העסקים הקונים יהלומי דמים אלו ובכך מממנים את הנשק והתחמושת המשמשים להמשך הפעילות הצבאית המובילה להרג אנשים רבים.
- עיירת גבול – סרט דרמה אמריקאי משנת 2007 שכתב וביים גרגורי נאווה, ובכיכובם של ג'ניפר לופז (ששימשה גם כמפיקה), מרטין שין, מאיה זאפאטה, סוניה בראגה ואנטוניו בנדרס.
- לתפוס אש – סרט מתח ביוגרפי משנת 2006 העוסק בפעילים נגד תקופת האפרטהייד בדרום אפריקה. את הסרט ביים פיליפ נויס, מתוך תסריט שכתב שון סלובו. אביה של סלובו, ג'ו סלובו, ואמה רות פירסט, מנהיגי המפלגה הקומוניסטית בדרום אפריקה ופעילים בתנועה נגד האפרטהייד, מופיעים כדמויות בסרט, ואילו אחותה, רובין סלובו, היא אחת מיוצרותיו ומשתתפיו.
- בכלא במשך כל ימי חיי – סרט תיעודי משנת 2007 על העיתונאי והאסיר האמריקאי מומיא אבו ג'אמאל, בבימויו וכתיבתו של מארק אוונס לצד ויליאם פרנקום.
- אינוויקטוס – סרט דרמת ספורט ביוגרפי משנת 2009, בבימויו של קלינט איסטווד ובכיכובם של מורגן פרימן כנלסון מנדלה ומאט דיימון כפרנסואה פייאנר. הסיפור מבוסס על ספרו של ג'ון קרלין משנת 2008 "משחק האויב: נלסון מנדלה והמשחק שעשה את האומה" על האירועים בדרום אפריקה לפני ובמהלך גביע העולם ברוגבי 1995. נבחרת הרוגבי הלאומית, הספרינגבוקס, לא הייתה צפויה להגיע רחוק, כאשר המדינה נבחרה לראשונה לארח תחרות בין-לאומית ברמה גבוהה לאחר פירוק האפרטהייד. פרנסואה, אותו מגלם דיימון, היה הקפטן של נבחרת איחוד הרוגבי של דרום אפריקה.
- שר המלחמה – סרט קולנוע אמריקאי שנכתב ובוים על ידי אנדרו ניקול, בכיכובו של ניקולס קייג' שמגלם סוחר נשק לא חוקי על רקע מלחמות האזרחים באפריקה.
- הגנן המסור – סרט מתח בריטי משנת 2005 בבימויו של פרננדו מאירלס, אודות ג'סטין קווייל (רייף פיינס) שמחפש את סיבת רציחתה של אשתו, טסה (רייצ'ל וייס). בסרט משחקים גם הוברט קונדה, דני יוסטון וביל ניי. הסרט מבוסס על ספר בעל אותו שם של ג'ון לה קארה.
- טיבט: מעבר לפחד – סרט המתאר את מסעם של נגוואנג, נזירה בודהיסטית ובגדרו, נזיר בודהיסטי שבגיל 13 ו-20 הובילו הפגנות חופש נגד דיכוי סיני בטיבט.
- צרות במים – סרט תיעודי משנת 2008 שהופק ובוים על ידי טיה ליסין וקרל דיל. הסרט מציג זוג צעיר ששרד את הוריקן קתרינה, שמוביל אותם להתמודד עם עברם הבעייתי של עצמם במהלך הסופה, בקהילה שננטשה הרבה לפני שההוריקן פגע.
- 12 שנים כעבד – סיפור זיכרונות ונרטיב משנת 1853 מאת סולומון נורת'אפ האמריקאי כפי שנאמר ונערך על ידי דייוויד וילסון. נורת'אפ, גבר שחור שנולד חופשי במדינת ניו יורק, מפרט שהוא שולל לנסוע לוושינגטון הבירה, שם נחטף ונמכר לעבדות בדרום העמוק. הוא היה בשיעבוד במשך 12 שנים בלואיזיאנה לפני שהצליח להשיג מידע בסתר לחברים ובני משפחה בניו יורק, אשר הבטיחו את שחרורו בעזרת המדינה.
- ג'אנגו ללא מעצורים – מערבון שנכתב ובוים על ידי קוונטין טרנטינו, אשר יצא לאקרנים בארצות הברית ב-25 בדצמבר 2012. עלילת הסרט מתרחשת בתקופה שקדמה למלחמת האזרחים האמריקנית, ומציגה בצורה בוטה וגרפית את היחס האלים במדינות דרום ארצות הברית כלפי העבדים השחורים. במרכז הסרט מתוארת מערכת היחסים בין ג'אנגו, עבד שחור משוחרר, לבין ד"ר קינג שולץ, צייד ראשים לבן ממוצא גרמני.
- העזרה – רומן ביכורים מאת הסופרת האמריקנית קתרין סטוקט, שיצא בשנת 2009. במרכז העלילה עומדות עוזרות בית אפרו אמריקאיות העובדות במשקי בית לבנים בעיר ג'קסון שבמדינת מיסיסיפי, ארצות הברית בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. סרט המבוסס על הספר יצא לאקרנים באוגוסט 2011, בהפקת חברת דרימוורקס.
אמנסטי ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמנסטי ישראל החלה לפעול ב-1964 והמשרד המקומי נחשב לאחד הוותיקים בתנועה העולמית. במהלך השנים אמנסטי ישראל עבדה במגוון נושאים אשר הובילו לשינוי מדיניות, במטרה לשפר את חייהם של קהילות מודרות בישראל ובשטחים שבשליטתה.
קמפיין מבקשי מקלט ופליטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמנסטי ישראל החלה לפעול בנושא בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21 והפעילות נמשכה עד 2018, אז בוטל הגירוש בכפייה של מבקשי המקלט למדינה שלישית. הקמפיין, אשר התפתח מתוך הקמפיין לעצירת סחר בבני אדם, פעל כדי לעצור את ההפרות הבוטות שביצעו ממשלות ישראל לדורתיהן של אמנת הפליטים.
הקמפיין התמקד בעזרה וסיוע למבקשי מקלט ופליטים שהגיעו לישראל מסודן ואריתריאה. רוב מכריע של מבקשי המקלט בישראל הגיעו במספרים גדולים משתי המדינות בשלהי העשור הראשון של שנות ה-2000, עד להשלמת גדר הגבול ישראל–מצרים.
במהלך הקמפיין, אמנסטי ישראל סיפקה סיוע סוציאלי למבקשי המקלט, תמכה בהקמת הארגון "מרכז נשים אריתראיות" והפעילה קליניקה לסיוע במילוי טפסי בקשת מקלט (RSD). כמו כן, אמנסטי פעלה ברמה הציבורית כדי להילחם באופן בו הרשויות הישראליות התייחסו למבקשי המקלט והפליטים.
קמפיין סחר בנשק
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמפיין, אשר פעל בין השנים 2017–2020, נועד להילחם בייצוא הביטוחני הישראלי למדינות שמפירות זכויות אדם באופן חמור. למרות שהסתיים באופן רשמי, הפעילות בקמפיין נמשכת בעצימות נמוכה בסניף הישראלי של אמנסטי עד היום, וממנו צמחו הקמפיינים הנפרדים של זכויות אדם בהייטק, בסייבר, והקמה של פרויקט "אמנסטי טק" (Amnesty Tech).
מטרת הקמפיין הייתה ליצור מדיניות קשוחה יותר בתחום הייצוא הביטחוני ושהאגף הפיקוח על היצוא במשרד הביטחון (אפ"י), יאסור על ייצוא למדינות מפירות זכויות אדם באופן חמור[81].
הפעילות של אמנסטי, אשר סייעה להגביר את הלחץ הציבורי והבין-לאומי על ישראל, התמקדה במספר מדינות שישראל סחרה איתן בנשק סייבר וחם. במהלך הקמפיין אמנסטי פעלה לעצירת היצוא הביטחוני הישראלי למיאנמר, וכן חשפה ניסיונות לעקוף את האיסורים על הייצוא למדינה, שאמנסטי הכריזה עליה כעל מדינת אפרטהייד עוד ב-2017.
קמפיין הקהילה הגאה בישראל למען הקהילה הגאה בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך 2016–2017 אמנסטי ישראל פעלה למען קהילת הלהטבא"ק המקומית ושיתפה פעולה עם סניפי אמנסטי מסביב לעולם. בשנים אלו, אמנסטי ישראל הקימה קבוצת פעילים להשתתפות בהפגנות ולאקטיביזם מקוון. כמו כן, אמנסטי ישראל אספה למעלה מ-1,000 חתימות לתמיכה בקיום מצעד הגאווה בטורקיה. במהלך שנים אלו, אמנסטי ישראל יצרה שיתוף פעולה עם המשרד האזורי של אמנסטי בבירת קניה, ניירובי להעלאת מודעות לרדיפת הלהטבא"ק באזור.
קמפיין למען זכויות של עצמאים בתקופת הקורונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך 2021, במהלך מגפת הקורונה, אמנסטי ישראל פתחה בקמפיין לובינג, תקשורת ורשתות חברתיות שהציף את הבעיות החמורות במדיניות הפיצויים של הממשלה לעצמאים שנפגעו בתקופת הקורונה. במסגרת פעילות הקמפיין, אמנסטי ישראל כתבה טורי דעה בעיתונאות המסורתית והמקוונת, פרסמה ניירות עמדה לחברי כנסת והופיעה בוועדות הכנסת[82].
קמפיין זכויות אדם ברשות הפלסטינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קמפיין זכויות אדם תחת הכיבוש של אמנסטי ישראל נועד לחשוף, לעצור ולמנוע הפרות נטענות של זכויות אדם הנגרמות לכאורה בשטחים הפלסטיניים בגדה המערבית ובעזה. הפעילות מתמקדת בזכויות הפלסטינים בשטחים, מעצרים מנהליים, סרבני מצפון, מניעת שימוש מופרז של כוח בפיזור הפגנות בגדה המערבית ומאבק נגד צמצום מרחב הפעולה של ארגוני ופעילי זכויות אדם[83].
פעילות בתחום החינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילות בתחום חינוך למען זכויות אדם היא אחת מאבני היסוד של אמנסטי ישראל לאורך השנים האחרונות. לאורך השנים קיים הארגון מפגשים, הכשרות, השתלמויות, קורסים לפעילים, פעילויות העשרה שונות, הקרנות של סרטים, הרצאות, עבודה עם מורים, מפגשים עם יוצרים ועוד.
בין 2018–2019 אמנסטי ישראל הכינה, ערכה והפיצה חוברת של הארגון אשר היווה ספר אזרחות חליפי. הספר שולב בקורסים להנחיית מורים ומורות למקצועות האזרחות וההיסטוריה במגזר הערבי. חומרים הופצו למורים בכל רחבי הארץ, ונבנתה עבורם רשת תמיכה, ונתנה להם גישה ל-Amnesty Academy.
החל ממאי 2019, מנכ"לית אמנסטי אינטרנשיונל בישראל היא מולי מלקאר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אמנסטי אינטרנשיונל (באנגלית, בצרפתית, בספרדית ובערבית)
אמנסטי אינטרנשיונל, ברשת החברתית פייסבוק
אמנסטי אינטרנשיונל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אמנסטי אינטרנשיונל, ברשת החברתית אינסטגרם
אמנסטי אינטרנשיונל, סרטונים בערוץ היוטיוב
אמנסטי אינטרנשיונל, ברשת החברתית Goodreads- אמנסטי אינטרנשיונל – סניף ישראל, עמוד הבית
- אייל גרוס, גלובליזציה קווירית וזכויות אדם: דנה אינטרנשיונל/אמנסטי אינטרנשיונל, תיאוריה וביקורת 23, סתיו 2003
- אמנסטי אינטרנשיונל, באתר פרס נובל (באנגלית)
- תמיר מורג, משרד החוץ: "אמנסטי הפך לאויב ישראל – לצד איראן וחיזבאללה", באתר ישראל היום, 8 באוגוסט 2022
- תני גולדשטיין, מנכ"לית אמנסטי ישראל נגד דוח האפרטהייד, באתר זמן ישראל, 21 בפברואר 2022
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Amnesty International's Statute, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ 1 2 Who We Are, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ The Nobel Peace Prize 1977, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)
- ^ Wayback Machine, web.archive.org, 2009-03-18
- ^ "AGNI Online: Amnesty International: Myth and Reality by Linda Rabben" (באנגלית). נבדק ב-2021-07-24.
- ^ Seamus McKinney, Sir Louis Blom-Cooper: Campaigning lawyer had strong links with Northern Ireland, The Irish News, 2018-09-29 (באנגלית)
- ^ Peter Benenson, The Forgotten Prisoners, the Guardian, 1961-05-28 (באנגלית)
- ^ Tom Buchanan, `The Truth Will Set You Free': The Making of Amnesty International, Journal of Contemporary History 37, 2002-10-01, עמ' 575–597 doi: 10.1177/00220094020370040501
- ^ Amnesty International marks 50 years of fighting for free speech, the Guardian, 2011-05-28 (באנגלית)
- ^ 1 2 Kirsten Sellars, Kirsten Sellars, Peter Benenson; in David P. Forsythe (ed.), The Encyclopaedia of Human Rights (New York: Oxford University Press, 2009), pp. 162–165.
- ^ Egon Larsen, A flame in barbed wire : the story of Amnesty International, New York : Norton, 1979, ISBN 978-0-393-01213-2
- ^ Peter Benenson, The Independent, 2013-07-21 (באנגלית)
- ^ Jonathan Power, Amnesty International, the Human Rights Story, McGraw-Hill, 1981, ISBN 978-0-07-050597-1. (באנגלית)
- ^
Mark Monahan, Hot ticket: The Secret Policeman's Ball at the Royal Albert Hall, London, The Telegraph, 4 October 2008
- ^ רויטרס, ,אמנסטי' יקדיש הזכייה בפרס נובל למאבק לשחרור אסירים פוליטיים, מעריב, 11 באוקטובר 1977
- ^ Amnesty International marks 50 years of fighting for free speech, the Guardian, 2011-05-28 (באנגלית)
- ^ BBC News | UK | Pinochet appeal fails, news.bbc.co.uk
- ^ "Bush says Amnesty report 'absurd'" (באנגלית בריטית). 2005-05-31. נבדק ב-2021-07-25.
- ^ "'American Gulag'" (באנגלית אמריקאית). 2005-05-26. ISSN 0190-8286. נבדק ב-2021-07-25.
- ^ Wayback Machine, web.archive.org, 2009-06-24
- ^ Reports: 'Disastrous' Iraqi humanitarian crisis – CNN.com, edition.cnn.com
- ^ Jason Koutsoukis,Jerusalem, Israel used human shields: Amnesty, The Age, 2009-07-02 (באנגלית)
- ^ UN must ensure Goldstone inquiry recommendations are implemented, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ Everything you need to know about human rights., www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ Joan Smith: Amnesty shouldn't support men like Moazzam Begg, The Independent, 2011-10-23 (באנגלית)
- ^ Amnesty International on its work with Moazzam Begg and Cageprisoners, www.amnesty.org.uk
- ^ Letter To Amnesty International from Denis MacShane, Member of British Parliament – Human Rights For All, web.archive.org, 2010-02-16
- ^ Christopher Hitchens, Amnesty International loses sight of its original purpose., Slate Magazine, 2010-02-15 (באנגלית)
- ^ We abhor torture – but that requires paying a price | Nick Cohen, the Guardian, 2010-02-14 (באנגלית)
- ^ בן-דרור ימיני, הצד האפל של ארגון אמנסטי: תמיכה בג'יהאד, באתר nrg, 6 באפריל 2010
- ^ "USA: TORTURE, WAR CRIMES, ACCOUNTABILITY: VISIT TO SWITZERLAND OF FORMER US PRESIDENT GEORGE W. BUSH AND SWISS OBLIGATIONS UNDER INTERNATIONAL LAW: AMNESTY INTERNATIONAL'S MEMORANDUM TO THE SWISS AUTHORITIES". Amnesty International. 6 בפברואר 2011. אורכב מ-המקור ב-2013-01-12. נבדק ב-8 בפברואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Canada urged to arrest and prosecute George W. Bush, האתר הרשמי של אמנסטי, 12.10.2011
- ^ Lascano, Carlos (2011-05-23), AMNESTY INTERNATIONAL – 50 years, נבדק ב-2021-07-25
- ^ Kumar, S. Vijay (2012-08-11). "Amnesty wants U.N. probe into Sri Lanka war crimes". The Hindu (בIndian English). ISSN 0971-751X. נבדק ב-2021-07-25.
- ^ Wulfhorst, Ellen (2014-08-18). "Missouri governor lifts Ferguson curfew as National Guard called in". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-07-25.
- ^ Mollie Reilly, Amnesty International Calls For Investigation Of Ferguson Police Tactics, HuffPost, 2014-08-17 (באנגלית)
- ^ Facebook, Twitter, Show more sharing options, Facebook, Twitter, Some warn that Gov. Jay Nixon's curfew for Ferguson, Mo., may backfire, Los Angeles Times, 2014-08-17 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Amnesty International Takes "Unprecedented" U.S. Action In Ferguson, BuzzFeed News (באנגלית)
- ^ Amnesty International Sends Human Rights Delegation to Ferguson, Missouri, Amnesty International USA (באנגלית אמריקאית)
- ^ אריאל כהנא, אמנסטי על מחבל שנורה: 'רק שלף תעודה מהכיס', באתר nrg, 28 באוקטובר 2015.
- ^ ‘Politics of demonization’ breeding division and fear, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ UN: Shameful pandering to Saudi Arabia over children killed in Yemen conflict, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ Suspend Saudi Arabia from UN Human Rights Council, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ "Comment une ONG fantôme a tenté d'espionner Amnesty International". Le Monde.fr (בצרפתית). 2016-12-21. נבדק ב-2021-07-25.
- ^ Thomas Brewster, This Fake Nonprofit Has Been Accused Of Spying On Real Human Rights Activists, Forbes (באנגלית)
- ^ UN: Nuclear weapons ban is an antidote to cynical brinkmanship, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ Document, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ Alec Luhn, Amnesty International activist abducted, beaten and faced mock-execution in Russia, The Telegraph, 15 October 2018
- ^ "Amnesty International's statement far from truth, attempt to influence probe into its illegalities: MHA". The Economic Times. נבדק ב-2021-07-25.
- ^ Amy Kazmin, Indians sound alarm over ‘Orwellian’ data collection system, www.ft.com, 2018-07-30 (באנגלית בריטית)
- ^ Bhalla, Nita (2016-11-09). "India uses foreign funding law to harass charities: rights groups". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-07-25.
- ^ Mohan, Rohini (2017-01-09). "Opinion | Narendra Modi's Crackdown on Civil Society in India". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-07-25.
- ^ Krishna N. Das, Amnesty India says raid and frozen accounts aimed at silencing government critics, The Japan Times, 2018-10-26 (באנגלית אמריקאית)
- ^ editor, Amnesty International Wants Nigerian Security Forces Held Accountable for Killing Shiites, THISDAYLIVE, 2018-11-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Deutsche Welle (www.dw.com), Egypt arrests 19 rights activists, lawyers: Amnesty | DW | 01.11.2018, DW.COM (באנגלית בריטית)
- ^ Document, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ Black realtors case: One more executed in Belarus, naviny.belsat.eu (באנגלית)
- ^ Belarus: Amnesty International condemns execution of two more prisoners, Capital punishment in Belarus, analytics, Petition against the Death Penalty in Belarus (באנגלית)
- ^ Amnesty and ITV offices occupied to break the silence over jailed Kurdish leader Abdullah Öcalan, The Canary, 2019-04-24 (באנגלית בריטית)
- ^ Amnesty supports legal action to stop chilling spy web, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ Timothy R. Homan, Pressure builds on US to respond to brutal crackdown in Belarus, TheHill, 2020-08-15 (באנגלית)
- ^ Nessa Anwar, Governments have collected large amounts of data to fight the coronavirus. That's raising privacy concerns, CNBC, 2020-08-17 (באנגלית)
- ^ "Amnesty International to halt India operations". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-09-29. נבדק ב-2021-07-25.
- ^ Amnesty launches human rights learning app to equip next generation of activists, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ Staff and agencies in Addis Ababa, At least 54 killed in Ethiopia massacre, says Amnesty, the Guardian, 2020-11-02 (באנגלית)
- ^ Ethiopia: over 50 killed in 'horrendous' attack on village by armed group, www.amnesty.org.uk
- ^ A. B. C. News, Hungary: Bill would ban 'promoting' homosexuality to minors, ABC News (באנגלית)
- ^ אורבן אחרי "חוק ההומואים": "אני לוחם למען הלהט"ב", באתר ynet, 24 ביוני 2021
- ^ רויטרס, עינב חלבי, איתמר אייכנר, "האפרטהייד הישראלי נגד הפלסטינים": זהו דו"ח אמנסטי שעורר סערה, באתר ynet, 1 בפברואר 2022
- ^ Human rights organizations from Israel condemn vicious attacks on Amnesty International, באתר המוקד להגנת הפרט, 3 בפברואר 2022 (באנגלית).
- ^ ארה"ב גינתה את דו"ח אמנסטי: "להבטיח שלא יהיה סטנדרט כפול", באתר ynet, 1 בפברואר 2022
- ^ גרמניה דחתה את דו"ח אמנסטי: "לא מסייע לפתרון הסכסוך במזרח התיכון", באתר ynet, 2 בפברואר 2022
- ^ בכיר באמנסטי: "ישראל לא צריכה להתקיים כמדינה יהודית", באתר ערוץ 7, 12 במרץ 2022.
- ^ בזמן שהעולם התפקח: ארגון אמנסטי תומך באונר"א, באתר "סרוגים", 31 בינואר 2024.
- ^ N. G. O. Monitor, Amnesty International: Founding, Structure, and Lost Vision » ngomonitor, ngomonitor (באנגלית אמריקאית)
- ^ David Ainsworth, Amnesty issues public apology over golden handshakes, www.thirdsector.co.uk
- ^ Why Amnesty opposes the death penalty without exception, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ LGBTI rights and what Amnesty is doing to protect them, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ Amnesty launches human rights learning app to equip next generation of activists, www.amnesty.org (באנגלית)
- ^ ירון פריד, קונצרט רוק – אמנסטי־שואו, חדשות, 7 בספטמבר 1988
- ^ סחר בנשק, באתר אמנסטי אינטרנשיונל ישראל
- ^ זכויות כלכליות-חברתיות בעת קורונה, באתר אמנסטי אינטרנשיונל ישראל
- ^ זכויות אדם תחת הכיבוש, באתר אמנסטי אינטרנשיונל ישראל
