ארטורי אילמארי וירטאנן
 | |
| לידה |
15 בינואר 1895 הלסינקי, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בנובמבר 1973 (בגיל 78) הלסינקי, פינלנד |
| שם לידה |
Artturi Ilmari Virtanen |
| ענף מדעי | כימיה |
| מקום מגורים | פינלנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות הייטניימי |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
ואליו |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים |
Kalle Virtanen |
| תרומות עיקריות | |
| חקר תסיסת הסוכר ופיתוח שיטת שימור מספוא | |
  | |
ארטורי אילמארי וירטאנן (בפינית: Artturi Ilmari Virtanen; 15 בינואר 1895 – 11 בנובמבר 1973) היה כימאי פיני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1945, "על מחקריו והמצאותיו בכימיה חקלאית ותזונתית, ובייחוד על שיטת שימור המספוא שלו."
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]וירטאנן נולד בהלסינקי שבפינלנד, ולמד בליקיאון הקלאסי (בית ספר תיכון) בעיר ויפורי, אז בפינלנד (כיום ברוסיה). הוא נישא לבוטנאית ליליה מויסיו ב-1920, ולזוג נולדו שני בנים. ב-1933 רכש חווה באזור הלסינקי, שם בחן בפועל כמה מתוצאותיו המדעיות. הוא נפטר ב-1973, מסיבוכים עקב שבר בירך.
דרכו באקדמיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וירטאנן למד כימיה, ביולוגיה ופיזיקה באוניברסיטת הלסינקי. הוא קיבל תואר שני בשנת 1916, ודוקטור למדע (.D.Sc) בשנת 1919; באותה שנה החל לעבוד במעבדת חברת ואליו, יצרנית מוצרי חלב גדולה, והיה למנהל המעבדה בשנת 1920. תחומי הבוטניקה והזואולוגיה עוררו אצלו עניין, אולם הוא חש כי השכלתו בתחום אינה רחבה דיה, וביקש להרחיבה. על כן, עזב את עבודתו, ופנה ללימודים במספר מוסדות. ב-1920 למד כימיה פיזיקלית בציריך במעבדתו של ג. ויגנר, וב-1921 הגיע לסטוקהולם, שם למד באותה שנה בקטריולוגיה במעבדתו של ברתל, ואנזימולוגיה אצל האנס פון אוילר-שלפין בשנים 1923–1924. כאשר חזר לפינלנד, ב-1924, היה למרצה באוניברסיטת הלסינקי, שם נודע בהרצאותיו על הכימיה של החיים. במקביל עבד במעבדה של "ארגון ייצוא החמאה", וזו הפכה למעבדה של האוניברסיטה. בשנת 1930 יוסד מכון הביוכימיה באוניברסיטה, ובו עבד וירטאנן עד למותו ב-1973. הוא היה לפרופסור לביוכימיה באוניברסיטה הטכנולוגית של הלסינקי ב-1931, ובאוניברסיטת הלסינקי ב-1939.
עבודתו המדעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרומתו המשמעותית הראשונה הייתה בנושא זרחון של הקסוזות, שם כללי לסוכרים פשוטים, בעלי שישה אטומי פחמן. במחקרו הראה כי הזרחון הוא השלב הראשון בתהליך התסיסה מרובה השלבים, הבסיס לתהליך הגליקוליזה. ב-1929 אפיין לראשונה תהליך תסיסת סוכר באופן מלא, מתחילתו ועד סופו. היה זה תהליך התסיסה של דיאוקסיאצטון לגליצרול וחומצה גליצרית בנוכחות פוספטים, בבקטריות מעיים.
ב-1925 החל לחקור את החיידקים מקבעי החנקן על שורשי קטניות. כמו כן חקר את תהליך יצירת הוויטמינים בצמחים. במחקריו בשנים אלה, 1925–1932, פיתח בין השאר שיטה לשימור מספוא, בעזרת נוזל בשם AIV (ראשי התיבות של שמו), המורכב מ-76% חומצה פורמית, מ-5.5% אמוניום פורמיאט וממים. השיטה שיפרה מאוד את יכולת האחסון של מספוא, נקודה חשובה במיוחד בחורשים ארוכים. תהליך השימור יכול גם להתבסס על חומצות אחרות (כמו חומצה גופרתית, או הידרוכלורית), מכיוון שהעלאת רמת החומציות היא זו המונעת את תהליך התסיסה. ב-1945 קיבל וירטאנן את פרס נובל בכימיה "על מחקריו והמצאותיו בכימיה חקלאית ותזונתית, ובייחוד על שיטת שימור המספוא שלו."
בהמשך חייו פיתח מקורות מזון סינתטיים-למחצה עבור בקר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארטורי אילמארי וירטאנן, באתר פרס נובל (באנגלית)
- ארטורי אילמארי וירטאנן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ארטורי אילמארי וירטאנן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
| זוכי פרס נובל לכימיה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925) | 
|
| 1926–1950 | סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950) | |
| 1951–1975 | מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975) | |
| 1976–2000 | ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000) | |
| 2001 ואילך | נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024) | |