ארנסט וגנר

ארנסט אוגוסט וגנר
Ernst August Wagner
לידה	22 בספטמבר 1874; איגלוסהיים, הקיסרות הגרמנית
פטירה	27 באפריל 1938 (בגיל 63); ווינינדן, גרמניה הנאצית
מדינה	הרייך הגרמני
ידוע בשל	הרציחות במולהאוזן
מקצוע	מורה
תואר	הוראה

ארנסט אוגוסט וגנר (בגרמנית: Ernst August Wagner) (22 בספטמבר 1874 - 27 באפריל 1938) היה רוצח המונים ומצית גרמני, אשר רצח את אשתו וילדיו ב-4 בספטמבר 1931, ונסע לעיירה מולהאוזן בה הצית מספר שריפות וירה למוות בתשעה אנשים נוספים, לפני שהוכה עד אובדן הכרה בידי המון כפרי זועם.

חייו

ארנסט אוגוסט וגנר נולד ב-22 בספטמבר 1874, באיגלוסהיים שבלודוויגסבורג, הבן התשיעי מתוך משפחה בת עשרה ילדים, מתוכם גם אח ואחות חורגים. רוב קרוביו מתו בגיל צעיר, כך שבשנת 1913 נותר לצדם של אח אחד בלבד ושתי אחיות.

לאחר שאביו, איכר עני ואלכוהוליסט, מת מעט לפני יום הולדתו השני, נאלצה המשפחה השקועה בחובות למכור את חוותה. אמו ניסתה להשתכר מניהול חנות קטנה, והתחתנה שנית במהרה, אך בשל רומניה הרבים לא הצליחו נישואיה קצרי הימים להחזיק מעמד והסתיימו בגירושים כאשר ארנסט היה בן שבע.

ארנסט הקטן נודע ברחבי הכפר כ"בנה של האלמנה" וסבל מדיכאון וממחשבות אובדניות, אף על פי שהיה אינטליגנט למדי וציוניו בבית הספר זיכו אותו במלגה.^[1] בדרך זו הצליח להמשיך בלימודיו על אף המחסור הכספי הדוחק והפך למורה. לאחר שעבר את בחינות הגמר שלו בהצלחה הועסק כמורה מחליף במספר מוסדות לימוד בוירטמברג בין השנים 1894–1901, אם כי בשנת 1900 הושהה לחצי שנה מתפקידו בגין "בעיות לחץ ועצבים". בתקופה זו נסע לשווייץ למשך חודשיים, שם ניסה למכור את הפואמות שכתב לעיתונים.

ביולי 1901 קיבל תפקיד הוראה בעיירה מולהאוזן שבבאדן-וירטמברג, שם נשאר עד 1902. במהלך קיץ 1901 שתה לשוכרה וביצע מעשה סדום בבעל חיים. לאחר תקרית זו נתקף לעיתים קרובות במחשבות פרנואידיות שמא מישהו ראה אותו בעת המעשה, והחל לדמיין סימנים שונים לכך שאנשי הכפר לועגים לו על האקט הזאופילי שביצע. מסיבה זו קנה אקדח אשר נשא על עצמו בקביעות בטענה שכך יוכל להימנע ממעצר אפשרי.

באותה שנה ניהל וגנר רומן עם אנה פרידריך שלכט, בתו של בעל מסבאה מקומית. הוא שנא את משפחת שלכט מאחר שחשב שאביו של אנה תיעב אותו וניסה להימנע מנישואים, אולם אלו הפכו לצעד בלתי נמנע משנכנסה אנה להריון וילדה את בתם קלרה באביב 1902.

בדצמבר 1902 מתה אמו של וגנר, אליה היה קרוב מאוד. הוא השלים את מבחני ההוראה האחרונים שלו והועבר לרדלסטטן, כפר מרוחק ועני. אף על פי שחש טינה ומרמור על כך שהגיע למקום שכזה, חווה גם הקלה זמנית מתחושות הרדיפה הבלתי פוסקות שתקפו אותו.

ב-29 בדצמבר 1903, התחתנו וגנר ושלכט בלודוויגסבורג, בעיקר הודות ללחץ מצד חבריהם ומשפחותיהם, שכן בתם קלרה הייתה כבר בת עשרה חודשים. וגנר מעולם לא אהב את אשתו ולא ניסה להסתיר זאת, ואף כי התייחס אליה בנעימות, החשיב אותה יותר למשרתת מאשר לאדם שווה זכויות וזאת בשל נחיתותה האינטלקטואלית.^[1]

בקיץ 1904 נסע שוב לשווייץ שם ניסה להתאבד פעמיים, פעם אחת באמצעות טביעה ופעם נוספת בקפיצה מגשר, אולם בשתיהן נכשל מפני שהיה, לדבריו, "חלש מדי". בשנים הבאות הרתה אשתו ארבע פעמים נוספות. וגנר לא היה מרוצה מהמצב והרבה להתלונן על הלחץ הכלכלי הרב שהיה כרוך בדאגה למשפחתו, ונראה שנותר אדיש ושווה-נפש למותו של בנו "רודולף אלפרד" ב-1909.^[1]

במהלך השנים 1906–1907 החל וגנר להאמין כי תושבי מולהאוזן העבירו את הידע שברשותם הלאה, ובכך שבה תחושת הפרנויה כי הוא נצפה ונלעג בידי אחרים להציק לו. כתוצאה מכך החל לתכנן את נקמתו באלו שראה כאחראיים לסבלו, קרי, תושבי הכפר מולהאוזן, ובייחוד הגברים.^[1] בסתיו 1907 רכש אקדח מסוג מאוזר וב-1909 אחד נוסף, ויחד עם האופניים שלו, אותם אהב יותר מכל אדם או חפץ בעולם, החל לערוך מסעות ארוכים בסביבה המיוערת הקרובה ולחדד את כישורי הירי שלו.

בין השנים 1909–1911 הגיש מספר בקשות העברה למוסד לימודי אחר, אשר בסופו של דבר אושרו, וב-1 במאי 1912, החל את עבודתו החדשה בדגרלוך, שטוטגרט. באותו הזמן גמר אומר בדעתו להמשיך עם תוכנית הנקמה שלו כנגד אלו שלעגו לו, שכן אפילו במקום עבודתו החדש החל לראות רמזים לכך שאנשים "יודעים" על סודו, ולבסוף בחר באביב 1913 כזמן המתאים להוצאת תוכניתו לפועל, אם כי שינה את דעתו ברגע האחרון ובמקום זאת החליט לפעול בימי החג האחרונים של הקיץ.^[1] לפני הרציחות כתב מספר מכתבים המסבירים את פשר מעשיו^[2] תחת הכותרת:

יש יותר מדי אנשים, חצי מהם צריך להרוג עכשיו. אין טעם להאכיל גוף חולה.^[3]

הרציחות

וגנר פתח במסע הקטל שלו ב-4 בספטמבר 1913, בשעה 05:00 בבוקר, לאחר שהכה את אשתו בראשה עם אלה עד שאיבדה את הכרתה, ודקר אותה מספר פעמים רב באזור הגרון והחזה, קורע בכך את העורק התרדמני שלה ומנקב את לבה ואת ריאותיה. בתום וידוי הריגתה נכנס לחדר הילדים בו ישנו באותה העת שני בניו, רוברט וריצ'רד, ושתי בנותיו, קלרה ואלזה, ודקר כל אחד ואחת מהם למוות. מאוחר יותר טען כי קודם לכן הכה אותם בראשם עם אלתו, אך לא היה בטוח בכך. כל קורבנותיו מתו כתוצאה מדימום פנימי.

לאחר שכיסה את גופות בני משפחתו בשמיכות, התפשט מבגדיו ספוגי הדם והתקלח. כשסיים ארז תיק עם שלושה אקדחים (שני אקדחי המאוזר ואקדח תופי קטן), חמש מאות קליעים, צעיף שחור שהיה שייך לאשתו, וחגורה. לפני שעזב השאיר פתק על סף דלת ביתו בו רשם כי המשפחה יצאה לחופשה קצרה בלודוויגסבורג, וכן פתק נוסף על דלתה של שכנתו ובעלת דירתו, גברת סטפר, בו ביקש ממנה להזמין חלב עם שלושים וחמישה פפניג שהוסיף למעטפה.

הוא רכב על אופניו עד לסטוטגרט ועלה על רכבת לכיוון לודוויגסבורג, שם קנה תיק גב והמשיך בדרכו לביתו של אחיו באיגלוסהיים, אליו הגיע בשעה 11:00 בצהריים. לאחר שגילה שאחיו לא שהה בבית באותה העת, שוחח מעט עם אשתו וביקש ממנה לישון הלילה בביתם לאחר שילך להביא את ילדיו ממולהאוזן, ומפני שכאשר יחזור השעה כבר תהיה מאוחרת, יצטרכו להשאיר עבורו את הדלת פתוחה. כשהתפנתה גיסתו לענייניה, החביא וגנר 228 קליעים בערמת חציר בגינה, ועזב לכיוון תחנת הרכבת כשאחיינו ואחייניתו הצעירים מתלווים אליו.

משם עלה על רכבת לכיוון ביטיגהיים ביסינגן והגיע בערך בשעה 01:00 בצהריים. הוא המשיך רגלית אל גרוסכסנהיים ושלח מספר מכתבים לכמה מקרוביו (באחד מהם, אשר היה ממוען לאחותו, רשם: "תבלעי רעל, ארנסט"), לעיתון מסוים, ולפילוסוף כריסטוף שרמפף. לאחר מכן שב לביטיגהיים ולקח את אופניו לבדיקה אצל מכונאי. אחר כך שלח בדואר שני עותקים של האוטוביוגרפיה שלו, אחד מהם לכריסטוף שרמפף. בשעה 19:00 בערב עזב לכיוון מולהאוזן.^[4]

וגנר הגיע לגבעות הסמוכות למולהאוזן בשעה 23:00 בערב, שם חגר את חגורתו ולבש כובע קטן לראשו. הוא הוציא את שני אקדחי המאוזר שברשותו, הצעיף השחור, שק מלא בקליעים, ופצירה. אופניו ואקדח התופי שהיו בבעלותו נמצאו מאוחר יותר חבויים היטב בשדה תירס קרוב.

לאחר מכן המשיך לכיוון קווי הטלפון של הכפר בניסיון לחתוך אותם, אך מאחר שהעמודים עליהם היו תלויים היו גבוהים מדי עבורו וגשם כבד החל לרדת, נטש את הרעיון והמשיך לתוך העיירה. תחילה הצית ארבעה אסמים, וכשפניו מוסתרות היטב תחת הצעיף השחור והכובע, החל להסתובב ברחובות ולירות בכל גבר שחצה את דרכו. מאוחר יותר טען כי לא התכוון לפגוע בנשים שנפצעו מהיריות.

סך הכל ירה וגנר כשמונים קליעים ופגע בעשרים אנשים, מתוכם שמונה מתו באופן מידי, וכן בשני בעלי חיים. מספר בניינים נשרפו לאפר לפני שהצליחו תושבי הכפר לכבות את השריפות בעזרת הצבא. קורבן נוסף, ג'ייקוב קנוטזל, נפצע אנושות מהירי ומת כעבור כמה שעות. במהלך הקטל שכח וגנר לטעון את נשקיו ובכך הצליחו שלושה גברים להכותו עם חרמשים וחרבות סיף. הוא ספג פציעות חמורות בפניו ובידו הימנית, וידו השמאלית נמחצה וכמעט נחתכה לגמרי.

תוקפיו השאירו אותו למות כשהוא חסר הכרה ומנוטרל, אולם בשעה 02:00 בלילה מצא אותו שוטר שוכב באמצע הרחוב כשהוא עדיין נושם. כששב להכרה הודה מיד ברצח משפחתו ואמר כי תכנן להתאבד עם סוף המעשה, אך מאחר שאין זה כבר אפשרי, יעריך זאת אם ידונו אותו למוות ויערפו את ראשו. לאחר שהביע דאגה כי אם יישאר במולהאוזן ימות מפצעיו, נלקח בערב 5 בספטמבר לבית החולים בוייהינגן שם נכרתה בלית ברירה ידו השמאלית והוא קיבל טיפול רפואי.^[5]

הקורבנות

אנה וגנר, גיל לא ידוע
קלרה וגנר, בת 10
אלזה וגנר, בת 8
רוברט וגנר, בן 6
ריצ'רד וגנר, בן 5
מרי מגדליאנה באדר, בת 10
ג'ורג' פרידריך באוור, בן 64

יוהאן פרידריך גייזינגר, בן 60
אדולף היינריך קנוטזל, בן 52
יוהאן ג'ייקוב קנוטזל, בן 50
יוהאן ג'ורג' מולר, בן 54
ג'ייקוב פרנץ שמירר, בן 32
כריסטיאן תומאס ווגל, בן 65
כריסטיאן ווידמאייר, בן 68

מאסר ומוות

לאחר מעצרו הועבר וגנר לבית הסוהר בהיילברון, אך בעקבות שתי חוות דעת פסיכיאטריות אשר חשפו את מצבו הנפשי הרעוע הועבר למוסד לחולי נפש בווינינדן בו מת משחפת ב-1938.

לקריאה נוספת

פורסטר, קלאוס; פרספקטיבות ומסמכים שונים הנוגעים למקרה וגנר; הוצאת סינדלינגר-בורהרץ, פריקנהאוזן, 1999 (מסת"ב: 978-3-928812-19-1)
ואן ראדן, רולף; רוצח סבלני, המקרה של ארנסט וגנר והשיח הפוליטי סביבו; אונרסט-ורלג, מונסטר, 2009 (מסת"ב: 978-3-89771-754-1)
בלום, פיליפ; היבשה שעברה טלטלה, 1900-1914; קארל, הנסר-ורלג, מינכן, 2009, עמודים 412–452.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Bruch, Hilde: Mass Murder: The Wagner Case
^ Neuzner, Bernd & Brandstätter, Horst: Wagner - Lehrer, Dichter, Massenmörder. Frankfurt am Main: Eichborn, 1996 (pp. 53-61)
^ Philipp Blom: Paranoid hatred: Ernst August Wagner, 1913 - "Appoints me to the executor". In: Süddeutsche Zeitung. July 28, 2011.
^ Neuzner, Bernd & Brandstätter, Horst: Wagner - Lehrer, Dichter, Massenmörder. Frankfurt am Main: Eichborn, 1996 (pp. 18-23)
^ Neuzner, Bernd & Brandstätter, Horst: Wagner - Lehrer, Dichter, Massenmörder. Frankfurt am Main: Eichborn, 1996 (pp. 23-30)

[:0-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Bruch, Hilde: Mass Murder: The Wagner Case

[2] Neuzner, Bernd & Brandstätter, Horst: Wagner - Lehrer, Dichter, Massenmörder. Frankfurt am Main: Eichborn, 1996 (pp. 53-61)

[3] Philipp Blom: Paranoid hatred: Ernst August Wagner, 1913 - "Appoints me to the executor". In: Süddeutsche Zeitung. July 28, 2011.

[4] Neuzner, Bernd & Brandstätter, Horst: Wagner - Lehrer, Dichter, Massenmörder. Frankfurt am Main: Eichborn, 1996 (pp. 18-23)

[5] Neuzner, Bernd & Brandstätter, Horst: Wagner - Lehrer, Dichter, Massenmörder. Frankfurt am Main: Eichborn, 1996 (pp. 23-30)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]