ביאטריס, נסיכת הממלכה המאוחדת
 | |||||||||
| לידה |
14 באפריל 1857 ארמון בקינגהאם, לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 באוקטובר 1944 (בגיל 87) ברנטברידג' פארק, סאסקס, הממלכה המאוחדת | ||||||||
| שם מלא | ביאטריס מרי ויקטוריה פאודורה | ||||||||
| שם לידה |
Beatrice Mary Victoria Feodore of the United Kingdom  | ||||||||
| מדינה | הממלכה המאוחדת | ||||||||
| מקום קבורה | וויפינגהאם, האי וייט | ||||||||
| בן זוג | הנרי, נסיך בטנברג | ||||||||
| שושלת בית סקסה-קובורג-גותה | |||||||||
| |||||||||
|
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
ביאטריס, נסיכת הממלכה המאוחדת (Princess Beatrice of the United Kingdom; 14 באפריל 1857 – 26 באוקטובר 1944) הייתה בת הזקונים של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת ובעלה אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה. היא נישאה להנרי, נסיך בטנברג, צאצא של בית הסן הגרמני והייתה אמה של ויקטוריה אאוחניה, מלכת ספרד, סבתו של מלך ספרד לשעבר חואן קרלוס.
ילדותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיכה ביאטריס מרי ויקטוריה פאודורה נולדה ב-14 באפריל 1857 בארמון בקינגהאם שבלונדון, בתם החמישית וילדתם התשיעית והאחרונה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת ובעלה אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה. לידתה של ביאטריס עוררה מחלוקת בבריטניה בשל בחירתה של המלכה להקל על כאבי הלידה על ידי כלורופורם, שכן באותה העת נחשב הכלורופורם למסוכן לאם ולתינוק והכנסייה האנגלית התנגדה לשימוש בו. הנסיכה הוטבלה בכנסייה הפרטית שבארמון בקינגהאם ב-16 ביוני 1857 כאשר סנדקיה היו סבתה מצד אימה, ויקטוריה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד, אחותה הבכורה ויקטוריה, הנסיכה המלכותית וארוסה פרידריך, לעתיד פרידריך השלישי, קיסר גרמניה.
הנסיכה ביאטריס הפכה מלידתה לבת האהובה ביותר במשפחה המלכותית, שכן בתם הבכורה של ויקטוריה ואלברט, ויקטוריה, עמדה לעבור להתגורר בגרמניה יחד עם בעלה החדש, פרידריך. המלכה ויקטוריה נתנה עדיפות לביאטריס מעל לאחיותיה הגדולות, הזמינה יותר ציורים שלה ואף השתתפה בגידולה יותר מאשר עם בנותיה האחרות. ביאטריס הייתה גם חביבתו של אלברט, שהעריך את חוכמתה ואת כישוריה. היא גדלה בעיקר בבית אוסבורן, המעון המלכותי שעל האי וייט, שם למדה רכיבה, גינון, ניהול משק הבית, ציור, תפירה, מוזיקה ועוד.
בת הלוויה של המלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 1861 נפטרה אימה של המלכה ויקטוריה, ויקטוריה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד, וביאטריס עזרה מאוד לנחם את המלכה, שהייתה שבורת לב. באותה תקופה הייתה המלכה מרוחקת מילדיה חוץ מביאטריס ומאחותה הלא נשואה, אליס, והיא נעזרה בהן רבות גם לאחר מות בעלה האהוב, אלברט, ב-14 בדצמבר באותה השנה.
עומק אבלה של המלכה על מות בעלה הפתיע את משפחתה ואת הקרובים ביותר אליה. היא התנתקה ממשפחתה ובמיוחד מאדוארד, נסיך ויילס, אותו האשימה במותו של אלברט, והרשתה רק לאליס וביאטריס להתקרב אליה. בשנת 1870 נישאה האחרונה מאחיותייה הלא נשואות של ביאטריס, הנסיכה לואיז, והמלכה ויקטוריה החלה להסתמך על בתה הקטנה, שהצהירה מגיל צעיר שלעולם לא תינשא. ביאטריס הפכה למזכירתה של ויקטוריה, תפקיד שמילאו בעבר אחיותיה הגדולות, אליס, הלנה ולואיז, אולם סמכויותיה של ביאטריס היו רבות משל אחיותיה וכללו מטלות אישיות יותר מסתם כתיבת מכתבים, כמו עזרה בכתיבת יומנה של המלכה.
על אף שהנסיכה ביאטריס הייתה הביישנית ביותר מבין ילדיה של ויקטוריה היא הפכה לנסיכה המוכרת ביותר בקרב הציבור הבריטי בשל העובדה שתמיד ליוותה את אימה בהופעותיה הפומביות. העם אהב את הנסיכה בשל מחויבותה הבלתי מתפשרת לאימה וכן בשל מזגה הנעים וכישוריה האמנותיים.
נישואים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחזרים אפשריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף שהמלכה ויקטוריה התנגדה לכך שבתה הצעירה תינשא, בתקווה שתשמש תמיד כבת לווייתה, היו לביאטריס מספר מחזרים. אחד מהם היה נפוליאון אז'ן לואי, בנו של הקיסר הצרפתי לשעבר נפוליאון השלישי. לאחר הדחתו של הקיסר בשל תבוסתה של צרפת במלחמת צרפת–פרוסיה ב-1870 הוא הוגלה ועבר להתגורר יחד עם משפחתו בבריטניה. לאחר מותו בשנת 1873 התיידדה מאוד אלמנתו, הקיסרית אז'ני, עם המלכה ויקטוריה והעיתונים האנגליים החלו לפרסם שמועות כי בנה נפוליאון אז'ן יתארס בקרוב לנסיכה ביאטריס. אולם הנסיך הקיסרי מת ב-1 ביוני 1879 במהלך מלחמת אנגליה-זולו, וויקטוריה וביאטריס התעצבו מאוד ממותו.
לאחר מותו של הנסיך הקיסרי הציע אחיה הבכור של ביאטריס, הנסיך אדוארד, כי היא תינשא לאלמנה של אחותם אליס, לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסן, שאיבד את אשתו ואת בתו הצעירה למחלת הדיפטריה בשנת 1878. אדוארד טען כי ביאטריס תוכל לשמש כתחליף לאם לאחייניה ועדיין לבלות זמן רב באנגליה יחד עם המלכה. אולם באותה העת היה זה נגד החוק באנגליה לאישה להנשא לגיסה האלמן, אך אדוארד היה כה בעד נישואים אלו שהוא העלה הצעת חוק שנקראה "חוק האחות" כדי לאפשרם. הצעת החוק הייתה דווקא פופולרית ונתמכה על ידי העם, אך היא נדחתה על ידי בית הלורדים בשל התנגדותם של הבישופים. על אף שהמלכה ויקטוריה התאכזבה מכישלון ההצעה היא שמחה להשאיר את ביאטריס לצידה.
מחזרים נוספים היו האחים אלכסנדר ולודוויג, נסיכי בטנברג. המלכה, על אף שנראתה מעודדת חיזורים אלו, הפריעה להם ועודדה את ביאטריס להתעלם מהם. הנסיך לודוויג נישא לבסוף לאחייניתה של ביאטריס, ויקטוריה, נסיכת הסן, בתה של אחותה אליס, ועל אף שנישואים אלו הנחיתו מכה נוספת על תקוותיה של ביאטריס להנשא, במהלך טקס החתונה בשנת 1884 בדרמשטט היא פגשה את האח הצעיר לבית בטנברג, הנרי, והזוג התאהב מיד.
אירוסין ונישואים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם חזרתה של ביאטריס מדרמשטט היא סיפרה לאמה על כוונתה להנשא לנסיך הנרי, וזו לקחה את הבשורה קשה. על אף שביאטריס המשיכה לשמש כמזכירתה לא דיברו השתיים במשך שבעה חודשים ותקשרו רק על ידי מכתבים. רק שכנועים מצד הנסיך אדוארד והנסיכה ויקטוריה, שהזכירו לאמם כמה אושר הביאה ביאטריס לאביה, אלברט, גרמו למלכה לשוב ולדבר עם בתה הצעירה. המלכה ויקטוריה הסכימה לבסוף לנישואים בתנאי שהנרי יוותר על חייו בגרמניה ויעבור לגור באופן קבוע בבריטניה.
ביאטריס והנרי נישאו בוויפינגהם שבאי וייט, לא רחוק מבית אוסבורן המלכותי, ב-23 ביולי 1885. הנסיכה, שלבשה את ההינומה אותה לבשה אימה 45 שנים קודם לכם, לוותה לתוך הכנסייה על ידי המלכה ואחיה הבכור, הנסיך אדוארד. לאחר הטקס יצאו בני הזוג לירח דבש באי, והמלכה נפרדה מבתה האהובה.
אחת ממתנות החתונה הרבות שקיבלו ביאטריס והנרי לרגל חתונתם הייתה מערכת כלי הגשת תה שהעניק להם הנדבן משה מונטיפיורי, עליה חרט: "רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה" (Many daughters have acted virtuously, but thou excelleth them all, פסוק מתוך ספר משלי).
ילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לביאטריס והנרי נולדו ארבעה ילדים:
- אלכסנדר פון באטנברג (1886–1960) - שינה בשנת 1917 את שמו לסר אלכסנדר מאונטבאטן, וקיבל את התואר מרקיז קאריסברוק. נישא לליידי אירן דניסון.
- ויקטוריה יוג'ני, נסיכת בטנברג (1887–1969) - נישאה לאלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד. סבתא-רבתא של מלך ספרד הנוכחי פליפה השישי.
- לאופולד פון באטנברג (1889–1922) - שינה בשנת 1917 את שמו ללורד לאופולד מאונטבאטן.
- מוריס פון באטנברג (1891–1914) - מת בקרב איפר הראשון במהלך מלחמת העולם הראשונה.
כמו רבים מצאצאיה של המלכה ויקטוריה גם ילדיה של הנסיכה ביאטריס נשאו את הגן למחלת ההמופיליה, שנקראה גם ה"מחלה המלכותית". הנסיך לאופולד מת בשל המחלה לאחר ניתוח ברך פשוט בגיל 31. הנסיכה ויקטוריה יוג'ני, העבירה את הגן לשניים מבניה, שמתו מהמחלה בגיל צעיר. לא ברור האם גם הנסיך מוריס ירש את המחלה והאם מותו במלחמה היה קשור לכך.
שנותיה האחרונות של המלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר ירח זמן קצר שבו ביאטריס והנרי לצידה של המלכה ויקטוריה, שהבהירה לזוג כי היא לא יכולה להסתדר לבד וכי היא מצפה שהם יהיו תמיד איתה. למרות זאת המלכה נרגעה לאחר זמן מה והרשתה לביאטריס לנסוע יחד עם בעלה לביקורים קצרים אצל משפחתו בגרמניה. אהבתם של הנרי וביאטריס דמתה לזו של ויקטוריה ואלברט, וגברה עם השנים. הצטרפותו של הנסיך הנרי למשפחה החזירה מעט אושר לחצר המלוכה, שהייתה עגומה מאז מותו של אלברט.
למרות היותה נשואה המשיכה הנסיכה ביאטריס בתפקידה כמזכירתה ובת לווייתה במשרה מלאה של ויקטוריה. למרות זאת ביקרה המלכה את התנהגותה של בתה הצעירה כאשר בשבוע האחרון להריונה הראשון לא סעדה ביאטריס יחד עם אמה כמו תמיד אלא העדיפה לאכול לבד בחדרה, דבר שהכעיס מאוד את ויקטוריה ואף גרם לה להתלונן בפני רופאה האישי.
הנסיך הנרי, שקיבל חינוך צבאי ושירת בצבא הפרוסי, התעקש על שירות פעיל בצבא הבריטי דבר שהכעיס מאוד את המלכה שפחדה כי הוא ייפגע. במקום זאת היא מינתה אותו למושל האי וייט בשנת 1889, אולם תפקיד זה לא סיפק אותו ובשנת 1895 הוא שכנע את המלכה להרשות לו להצטרף לצבא הבריטי שנלחם במערב אפריקה נגד האשנטי. הוא נשלח לחזית ב-6 בדצמבר אולם נדבק במחלת המלריה זמן קצר לאחר מכן ונשלח הביתה. ביאטריס, שחיכתה לבעלה החולה באי מדירה, קיבלה ב-22 בינואר 1896 מברק בו נכתב כי הנרי מת מהמחלה יומיים קודם לכן על ספינה בריטית מול חופי סיירה לאון. ביאטריס קברה את בעלה ב-5 בפברואר באותה הכנסייה באי וייט בה נישאו.
הנסיכה ביאטריס הייתה שבורת לב ממותו הטראגי של בעלה ועזבה את חצר המלוכה לחודש ימים לפני ששבה לטפל באימה. למרות אבלה הכבד המשיכה הנסיכה לשמש כבת לוויה נאמנה לוויקטוריה, ועם הזדקנותה של המלכה היא הסתמכה יותר ויותר על בתה הצעירה. למרות זאת הבינה המלכה כי ביאטריס הזדקקה למעון משלה והעניקה לה את ארמון קנזינגטון. הזמן הרב שבילתה ביאטריס יחד עם אימה גרמו לילדיה להתמרד בילדותם ולהסתמך יותר על אומנתם.
מותה של ויקטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חייה של הנסיכה ביאטריס השתנו עם מותה של המלכה ויקטוריה ב-22 בינואר 1901. על אף שהיא המשיכה את הופעותיה הפומביות מעמדה בחצר ירד, משום שלא הייתה קרובה לאחיה, המלך החדש אדוארד השביעי. אדוארד רצה להיפטר מבית אוסבורן שבאי וייט, דבר שהכעיס מאוד את ביאטריס ואת אחותה לואיז, שהיו קשורות מאוד למעון המלכותי בו יכלו לחיות בפרטיות הרחק מחצר המלוכה. לבסוף החליט המלך להעניק את בית אוסבורן במתנה למדינה, להוציא את הבתים הפרטיים שבאחוזה, שנשארו רכוש פרטים של משפחת המלוכה.
לאחר מותה של ויקטוריה החלה ביאטריס במלאכה הקשה של עריכת יומניה של המלכה, אותם שמרה מאז שנת 1831, והכנתם לפרסום. ויקטוריה הורישה את העבודה הזו במיוחד לביאטריס, שהייתה אחראית על הוצאת כל הקטעים שהיו פרטיים מדי לפרסום פומבי או שפגעו באנשים חיים. ביאטריס הייתה צריכה למחוק כל כך הרבה רישומים עד שהיומנים שפורסמו לבסוף בשנת 1931 היוו רק כשליש מאורכם המקורי.
שנותיה האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנסיכה ביאטריס המשיכה להשתתף באירועים ציבוריים אחרי מותה של ויקטוריה, שהיו קשורים בדרך כלל למלכה המנוחה, שכן הציבור הבריטי תמיד קישר את ביאטריס עם אימה.
בתה היחידה של ביאטריס, הנסיכה ויקטוריה יוג'ני, נודעה ברחבי אירופה בשל יופייה הרב, ועל אף שהייתה רק בתו של נסיך גרמני זוטר נחשבה לכלה מבוקשת בין בתי האצולה האירופאים. לבסוף בחרה הנסיכה להנשא לאלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד, דבר שעורר סערה בבריטניה שכן היא נאלצה להמיר את דתה לקתוליות. דודה של ויקטוריה יוג'ני, המלך אדוארד השביעי, התנגד נחרצות לנישואים אלו, אך למרות זאת הזוג נישא ב-31 במאי 1906, בצל ניסיון התנקשות בחייהם על ידי אנרכיסט קטלאני. הנישואים של בני הזוג, שהיו מאוהבים בהתחלה, הדרדרו במהרה לאחר שהתגלה כי בנם, יורש העצר אלפונסו, סבל ממחלת ההמופיליה כמו רבים מצאצאיה של המלכה ויקטוריה. המלך אלפונסו האשים את רעייתו בכך שהכניסה את המחלה המלכותית לבית המלוכה הספרדי והתרחק ממנה בשל כך.
לאחר נישואי בתה עברה ביאטריס להתגורר במעונה שבבית אוסבורן, אולם בשנת 1912, למרות התנגדותו של אחיינה, המלך ג'ורג' החמישי, מכרה את הבית ועברה להתגורר בטירת קאריסברוק, מעונו של מושל האי וייט (ביאטריס שימשה כמושלת האי לאחר מותו של בעלה ועד מותה). נוכחותה בחצר המלוכה התמעטה ככל שהזדקנה ובשנת 1914, לאחר מותו של בנה האהוב מוריס, היא פרשה מהחיים הציבוריים.
בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה ובשל רגשות אנטי-גרמניים עזים ששטפו את בריטניה, החליט המלך ג'ורג' החמישי לשנות את שמה של משפחת המלוכה מסקסה-קובורג-גותה לוינדזור. ביאטריס ומשפחתה נאלצו לוותר על כל תאריהם הגרמנים ולשנות את שם משפחתם למאונטבאטן, גרסה אנגלית לשם בטנברג. לאחר שויתרה על תארה כנסיכת בטנברג נקראה ביאטריס בבריטניה פשוט "הנסיכה ביאטריס", אולם בניה קיבלו מהמלך תוארי אצולה בריטים.
מותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאטריס בילתה את שנותיה האחרונות בראנטרידג' פארק שבמערב ססקס, אחוזה שהשתייכה לאחייניתה, אליס, נסיכת אולבני, ולבעלה אלכסנדר, אחיה של המלכה מרי. בשנת 1941 היא פרסמה את ספרה האחרון, "בימי נפוליאון", שהיה תרגום יומנה האישי של סבתה של המלכה ויקטוריה, אוגוסטה, נסיכת רויס-אברסדורף. הנסיכה ביאטריס, שנותרה בחיים אחרונה מכל שמונת אחיה ואחיותיה, מתה בשנתה ב-26 באוקטובר 1944 בגיל 87. ארונה נקבר בטירת וינדזור אך הוצא משם ב-28 באוגוסט 1945 ונקבר שוב כבקשתה לצד בעלה האהוב, הנרי באי וייט.
הנסיכה ביאטריס מיורק, בתם של הנסיך אנדרו ושרה פרגסון ונכדתה של המלכה אליזבת השנייה, קרויה על שם ביאטריס.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה של הנסיכה ביאטריס
- קטעים מיומניה של המלכה ויקטוריה, אותם ערכה הנסיכה ביאטריס
- ביאטריס, נסיכת הממלכה המאוחדת, באתר "Find a Grave" (באנגלית)