בנק ישראל
 | |
| הבניין הראשי של בנק ישראל בקריית הממשלה בירושלים | |
| מטה מרכזי |
בניין בנק ישראל רח' בנק ישראל 2, ירושלים |
|---|---|
| קואורדינטות | 31°46.888′N 35°12.062′E / 31.781467°N 35.201033°E |
| הקמה |
ו' בכסלו ה'תשט"ו 1 בדצמבר 1954 |
| נגיד | פרופ' אמיר ירון |
| מדינה |
 ישראל |
| מטבע | שקל חדש |
| קוד ISO 4217 | ILS |
| עתודות | 213.7 מיליארד $ (3/2024)[1] |
| שער לוֹוִים | 4.5 (2/2024)[2] |
| קודמו | בנק לאומי לישראל |
|
www | |
  | |
בנק ישראל הוא הבנק המרכזי של מדינת ישראל. בראש הבנק עומד הנגיד, ומדצמבר 2018 נושא בתפקיד פרופ' אמיר ירון.
בנק ישראל פועל מכוחו של חוק בנק ישראל, התש"ע–2010, ומשרדו הראשי ממוקם ברחוב בנק ישראל שבקריית הממשלה בירושלים.
מטרות ותפקידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטרות הבנק על פי החוק הנוכחי:
- לשמור על יציבות מחירים, וזאת כיעד מרכזי.
- לתמוך במטרות אחרות של המדיניות הכלכלית של הממשלה, במיוחד צמיחה, תעסוקה וצמצום פערים חברתיים, בתנאי שלדעת הוועדה המוניטרית לא תהיה בכך פגיעה בהשגת יציבות המחירים לאורך זמן.
- לתמוך ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה.
תפקידי הבנק:
- לנהל את המדיניות המוניטרית.
- להחזיק את יתרות מטבע החוץ של המדינה ולנהלן.
- לתמוך בפעילותו הסדירה של שוק מטבע החוץ בישראל.
- לשמש בנקאי של הממשלה.
- להסדיר את מערכות התשלומים והסליקה במשק, במטרה להבטיח את יעילותן ויציבותן.
- להנפיק מטבע, להסדיר את מערכת המזומנים במשק ולכוונה.
- לקיים את הפיקוח וההסדרה של מערכת הבנקאות על פי סמכויותיו לפי חוקי הבנקאות ולפי כל דין אחר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרום הקמת מדינת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת שלהי שלטונה של האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל, מילא חלק מתפקידי הבנק המרכזי בנק עותומן,[א] שהיה הבנק הגדול בארץ ושירת את הממשל העות'מאני.
בראשית תקופת המנדט הבריטי ועד 1927, שימשו כהילך החוקי שטרות כסף שהנפיק הבנק האנגלו-מצרי בקהיר. לאחר שקם הצורך בשירותים של בנק מרכזי, ובהם הנפקת שטרות ומטבעות, הוקמה מועצת המטבע פלשתינה (א"י), שפעלה מטעם ממשלת המנדט. מועצה זו הנפיקה לירות ארץ-ישראליות (לא"י) החל מ-1927, כדי לרצות את כלל התושבים בארץ – יהודים, נוצרים ומוסלמים, עוטרו פני השטרות באתרים בעלי משמעות לשלוש הדתות. הכיסוי לשטרות אלו נקבע לפי שווי לירות שטרלינג. הביצוע בפועל של שמירה על השטרות והנפקתם לציבור בוצע על ידי בנק ברקליס, שבידיו הופקדו כל חשבונות ממשלת המנדט.
בנק ברקליס היה אפוא התחליף לבנק מרכזי, ובנקים מקומיים פתחו בו חשבונות וביצעו דרכו העברות של מטבע חוץ למדינות אחרות ומהן. המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה שפרצה ב-1935 גרמה לבהלה-זוטא בציבור, ולמשיכת פקדונות מבנקים קטנים ומאגודות שיתופיות לאשראי. בנק ברקליס סייע למוסדות פיננסיים אלה לעמוד במשבר, ובמקביל פעל באופן דומה גם בנק אנגלו-פלשתינה (אפ"ק), שהיה הבנק הגדול בארץ-ישראל, והיה מזוהה עם התנועה הציונית והיישוב היהודי.
בעקבות המשבר מינתה ממשלת המנדט את פ. ג. הורוול, בנקאי מלונדון, שכתב דו"ח בעניין, אך בפועל לא בוצע דבר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשנתה התופעה, ומפקידים עצבניים התדפקו שוב על דלתות המוסדות הפיננסיים, שחלקם נסגרו.
הקמת הבנק ושנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמתה של מדינת ישראל, פסקה פעילותה של ממשלת המנדט ועימה מועצת המטבע. בריק שנוצר הסמיכה הממשלה החדשה את בנק אנגלו-פלשתינה (אפ"ק), הבנק הגדול באותה עת, על פי פקודת שטרי בנק, להנפיק שטרות כסף, וזאת כתוצאה מהבהילות להנפיק מטבע חדש כתחליף לכסף המנדטורי. לצורך כך, וכדי להבטיח הפרדה בין עסקי הבנק לענייני המטבע, הוקמה בבנק מחלקה מיוחדת (מחלקת ההוצאה) שהופקדה על הנפקת והדפסת כסף. האמנה על פיה פעל בנק אפ"ק, שב-1951 הועברו זכויותיו לבנק לאומי לישראל הוארכה שוב ושוב, כך שלמעשה תפקדו אפ"ק תחילה ובנק לאומי לאחר מכן כבנק מרכזי לכל דבר.
בעת הקמת המדינה, נחשב בנק מרכזי כמוסד נדרש בכל מדינה מודרנית. בעקבות זאת, במרץ 1951 הוקמה "הוועדה להקמת בנק ממלכתי", שעם חבריה נמנו, בין היתר, שר האוצר אליעזר קפלן ולאחר פטירתו לוי אשכול, מנכ"ל בנק אפ"ק אליעזר הופיין, מנכ"ל משרד האוצר דוד הורוביץ, שר החקלאות פרץ נפתלי, השר דוד צבי פנקס עד פטירתו, ד"ר מנדלסון וד"ר ארנסט להמן[3]. הוועדה שלחה את מזכירה, ארנסט להמן, לביקור במספר מדינות באמריקה כדי ללמוד על בנקים מרכזיים במדינות שונות, והמליצה לפנות לאו"ם בבקשה לייעוץ ממומחים על הקמת בנק מרכזי. הוועדה קבעה את מטרת הבנק כייצוב ערך המטבע ושמירה על רמה גבוהה של ייצור, תעסוקה והכנסה לאומית[4].
המומחים מחוץ לארץ ייעצו להעניק לבנק ישראל מעמד עצמאי אל מול משרד האוצר, באופן שיימנע שיקולים פוליטיים במתן אשראי למגזרי המשק השונים. כן הוצע שהבנק ינוהל על ידי ועדה שתייצג את הזרמים השונים בציבור. ועדת הכספים של הכנסת העדיפה שהבנק ינוהל על ידי נגיד בלבד, שיהיה כפוף לממשלה, כדי שיהיה מכשיר יעיל להכוונת משק הפיננסים של המדינה. לבסוף הוחלט כי יש לתת לבנק המרכזי עצמאות מוגבלת, אך לחייבו בחוק לכסות את גירעונות הממשלה לפי החלטתה בעת הצורך (יצוין, כי בשנת 2010 תוקן חוק בנק ישראל וכעת לבנק ישראל יש עצמאות מוחלטת בקביעת המדיניות המוניטרית במשק).
באוגוסט 1954 אישרה הכנסת את הצעתו של שר האוצר השני, לוי אשכול בדבר הקמתו של בנק ישראל עם הקריאה השלישית והאחרונה של חוק בנק ישראל, התשי"ד-1954. חוק בנק ישראל החליף את פקודת שטרי בנק ותקנות זמניות אחרות. ב-1 בדצמבר 1954[5] פתח בנק ישראל את שעריו ליום העסקים הראשון, יום הנחשב ליום היווסדו של הבנק.
הבנק החל לפעול בניהולו של הנגיד הראשון, דוד הורוביץ. לבנק הועברו המחלקה להנפקת שטרי כסף מבנק אפ"ק, שהפכה לימים למחלקת המטבע, והיחידה לפיקוח על הבנקים ממשרד האוצר, שהפכה אף היא למחלקה בבנק. לימים הוקמו בבנק יחידות ומחלקות נוספות, והבולטות בהן היו המחלקה המוניטרית, המחלקה לפיקוח על מטבע חוץ (הועברה אל הבנק ב-1978), מחלקת מטבע חוץ ומחלקת המחקר.
אחד הגורמים שהביא לזירוז ההחלטה להקים בנק מרכזי היה הקושי של הממשלה לפקח על הקצאת האשראי והעדר פיקוח על המערכת הבנקאית. עד הקמת הבנק מחלקת הפיקוח על הבנקים הייתה מחלקה קטנה במשרד האוצר, ולא היו לה הכלים לפקח על המערכת הבנקאית המסונפת שכללה עשרות מוסדות בנקאיים ואגודות שיתופיות לאשראי שהיו פזורות גאוגרפית ברחבי ישראל. באמצעות הקמת בנק מרכזי הממשלה קיוותה לשפר את יכולת השליטה על המערכת הבנקאית והקצאת האשראי. לאחר הקמתו של בנק ישראל עברה המערכת הבנקאית תהליך מזורז של ריכוזיות, במסגרתו מוזגו האגודות השיתופיות בבנקים הגדולים. מגמה זו זכתה לעידוד מצד בנק ישראל והממשלה, שכן היא הקלה על הממשלה והבנק לשלוט בהקצאת האשראי[6][7].
הקמת הבנק עוררה תקוות להקטנת המעורבות הממשלתית במשק ולהקטנת הריכוזיות אם כי בפועל התוצאה הייתה הפוכה – מעורבות הממשלה גברה. גורמים שחזו התפתחות זאת ביקשו מראש לדחות את הקמת בנק ישראל, אולם לא הצליחו בכך[8].
על פי חוק בנק ישראל הוקמה לבנק מועצה מייעצת וועדה מייעצת שאת חבריהן ממנה הממשלה. לפי החוק נדרש הנגיד להיוועץ בוועדה בנושאים מסוימים, אך תפקידה הייתה לייעץ בלבד ולא היה לה מעמד חוקי[9]. בראש הוועדה הועמד אהרון הופיין, מנהלו של בנק אפ"ק בעבר, שהיה בעל ניסיון רב בבנקאות ובהיבטים מסוימים בפעילות בנק ישראל, והוא כיהן בתפקיד כשנתיים. להופיין הייתה השפעה רבה על עיצוב דרכי פעולתו של בנק ישראל. הוועדה והמועצה בוטלו במסגרת החוק החדש שנחקק לבנק ישראל בשנת 2010 ובמקומן הוקמו המועצה המנהלית והוועדה המוניטרית.
שנות השישים והשבעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד הורוביץ כיהן כנגיד הבנק במשך 17 שנים. תקופתו כנגיד אופיינה בשנותיה הראשונות ביציבות כלכלית יחסית, בצמיחה מהירה ובהיעדר אינפלציה של ממש, זאת עד תחילת שנות השישים. ב-1962, בעקבות עלייה ברמת החיים ובצריכה שהביאו לסכנה של לחצים אינפלציוניים (האינפלציה הגיעה לרמה שנתית של 9%), עליית שכר וגידול בגרעון במאזן התשלומים, בוצע פיחות גדול בשער הלירה ב-1962 על ידי שר האוצר לוי אשכול, מ-1.80 לירות לדולר ל-3 לירות לדולר, פיחות שלא פתר את הבעיות שנחשפו. בעקבות הפיחות וקשיי התקציב, עבר האוצר למדיניות פיסקלית מרסנת.
בשנת 1966 נקלע המשק למיתון קשה, ובנק ישראל נאלץ להתאים את מדיניותו לראשונה למצב מסוג זה. בין היתר, קרסו שלושה בנקים פרטיים: בנק אלרן, בנק פויכטוונגר ובנק קרדיט, והבנק התערב לראשונה בהגנה על מפקידים תוך שימוש בסמכותו לפי סעיף 44 לחוק בנק ישראל.
ב-1971 החליף משה זנבר את הורוביץ בתפקיד הנגיד. בנק ישראל מצא את עצמו מתמודד עם מצבים שכמוהם לא ידע בעבר, כאינפלציה מואצת (14% ב-1972) וגידול בהוצאה הציבורית בעקבות מלחמת ששת הימים. מלחמת יום הכיפורים ומשבר האנרגיה שבעקבותיה החמירו את הבעיות הכלכליות, את האינפלציה, את הגרעון במאזן התשלומים ואת קצב הפיחותים.[ב] ביולי 1974 התערב בנק ישראל בבנק ארץ ישראל בריטניה והשעה את הנהלתו, לאחר שנמצאו אי סדרים פליליים בניהול הבנק.
ב-1976 החל לכהן כנגיד ארנון גפני. בסוף 1977 בעקבות המהפך הפוליטי הוכרזה תוכנית ליברליזציה בתחום המט"ח – מפיחות זוחל למשטר של שער חליפין נייד והסרת מגבלות על תנועות במטבע חוץ שהיו בפיקוח הבנק וכן האחדה של שערי החליפין; בנוסף, הועלה המע"מ ל-12%. התוכנית לא גובתה במהלכים מרסנים וכתוצאה מכך החלה התפרצות אינפלציונית. בעקבות זאת, ב-1980 הנהיג בנק ישראל את המעבר לשקל, שהחליף את הלירה הישראלית, על ידי הפחתה של אפס אחד.
בשנותיו הראשונות נהג בנק ישראל להשתמש בשירותיהם של כלכלנים בעלי שם עולמי. בסוף שנות ה-70 שכר הנגיד גפני את שירותיו של כלכלן בשם סטנלי פישר, לימים נגיד הבנק. פישר המליץ[10] לקבוע שורה של יעדים ארוכי טווח, שהחשוב מביניהם הוא יעד האינפלציה, והאחרים הם שיעור האבטלה, החשבון השוטף של מאזן התשלומים, ושיעור הצמיחה הרצוי. פישר קבע כי על הבנק לקבוע כיעד את שער החליפין, תוך גמישות בשער הריבית.
שנות השמונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1982 נתמנה לנגיד משה מנדלבאום, שנאלץ להתמודד עם המצב הכלכלי הקשה אליו נקלע המשק בעקבות האינפלציה הגואה. ובמקביל מצא את עצמו ואת ראשי הבנק נקלעים לאחד המשברים הכלכליים הקשים בתולדות מדינת ישראל – משבר מניות הבנקים ב-1983.
בתחילת שנות השמונים נקלע הבנק לתקופה מהקשות בתולדותיו. האינפלציה יצאה משליטה והגיעה לשיאים שכמותם טרם נרשמו בתולדות המדינה, ופיחותים היו עניין שבשגרה. בשנת 1984 הסתכמה האינפלציה ב-450%.
בשנת 1984 מוקמת ממשלת האחדות הלאומית שמנסה להתמודד עם האינפלציה הגואה. בשנת 1985 מוחלת תוכנית כוללת חדשה – תוכנית ייצוב כלכלית, שהוכנה על ידי ראשי האוצר בעזרת כלכלנים בולטים מן האקדמיה, בראשותו של פרופ' מיכאל ברונו ובליווי כלכלנים בעלי שם עולמי מחו"ל ובתוכם פרופ' סטנלי פישר. מבוצע תיקון משמעותי לחוק בנק ישראל, לפיו נאסר על הממשלה ללוות כסף מהבנק לצורך כיסוי גירעון בתקציב המדינה, וכן השקל מומר לשקל חדש על ידי הפחתת שלושה אפסים. תוכנית הייצוב הביאה בחשבון את כל המרכיבים של תוכנית הבראה מקיפה ואת קשרי הגומלים ביניהם ועיקריה היו: קיצוץ משמעותי בתקציב הממשלה (שעיקרו הקטנה ניכרת של הסובסידיות וצמצום הוצאות אחרות בתקציב הממשלה); ירידה בשכר הריאלי (במגמה להקטין את הביקוש המקומי, להגדיל את כושר התחרות של היצוא ולמנוע גידול חמור באבטלה); פיחות גבוה וייצוב שער החליפין ברמה החדשה לתקופה ארוכה ככל האפשר; והקפאת מחירים מנהלית לתקופת זמן מוגבלת. בעקבות יישום התוכנית, שקיבלה תמיכה מלאה מצד הממשלה, האינפלציה ירדה לממדים חד ספרתיים (תיקון החוק סייע רבות לכך) ומעמדו של הבנק התחזק בצורה משמעותית.
ב-1986 מונה פרופ' מיכאל ברונו, מהוגי תוכנית הייצוב, לנגיד הבנק. התחזקות נוספת במעמדו של בנק ישראל התרחשה אחרי פרסום מסקנות ועדת בייסקי ב-1986 והרחבת סמכויות בנק ישראל כמפקח על הבנקים. ב-1978 הועבר הפיקוח על מטבע חוץ ממשרד האוצר לבנק ישראל. בהמשך, לאחר תהליך ממושך של ליברליזציה בשוק מטבע החוץ, בוטל סופית הפיקוח על מטבע חוץ בשנת 2003. המחלקה לפיקוח על מטבע חוץ הפכה ל"מחלקה לפעילות השוק במטבע חוץ" אשר עסקה במעקב ומחקר אודות פעילות המשק מול חו"ל ושוק המט"ח.
אחרי תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 התחזק מעמד הבנק, בעיקר הודות לתיקון לחוק בנק ישראל, לפיו נאסר על הממשלה ללוות כסף מהבנק לצורך כיסוי גירעון בתקציב המדינה.
שנות התשעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתקופת כהונתו של פרופ' ברונו ועד היום המשיכו נגידי בנק ישראל להעמיק את השליטה במדיניות המוניטרית, ופעלו לקביעת התפקיד המרכזי של הבנק בתחום השמירה על יציבות המחירים, לשילוב ישראל בכלכלה העולמית ולעמידה בדרישות ובהמלצות קרן המטבע הבין-לאומית.
בשנת 1991 מונה פרופ' יעקב פרנקל לנגיד הבנק. הוא משכנע את הממשלה להנהיג את משטר יעד האינפלציה, כמו גם פועל לשינוי חוק בנק ישראל. פרופ' פרנקל מבטל כליל את הפיקוח על מטבע החוץ ומעמיק את הליברליזציה בשוקי הכספים.
המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנגיד השביעי, דוד קליין מונה לתפקידו בשנת 2000 והמשיך בקווים של קודמיו: יישום רפורמות מוניטריות; ניהל מדיניות מוניטרית קשוחה; הפעלת מאמצים להעברת החוק, וליברליזציה בשוק המטבע חוץ. בתקופתו של קליין הגיע לרתיחה תחום יחסי העבודה. הקונפליקט בין בנק ישראל לבין משרד האוצר הנוגע להסכמי השכר הנהוגים בבנק ישראל הגיע לשיאו. הרקע לסכסוך היה חוק יסודות התקציב, שחוקק עם תוכנית הייצוב ב-1985 שלפיו נקבע בין היתר כי גופים ציבוריים – והבנק בתוכם – יהיו כפופים לחוק זה. האוצר בא בטענות כי הסכמי השכר בבנק ישראל חרגו מן הנהוג בשירות המדינה.
בשנת 2005 מונה הנגיד השמיני, סטנלי פישר. פישר הצהיר על כוונותיו להעביר חוק חדש לבנק ישראל שיחליף את החוק משנת 1954, להסדיר את תחום יחסי העבודה עם האוצר בכל הנוגע להסכמי השכר הנהוגים בבנק, וליישם רפורמה מבנית בבנק. המטרות הללו הושגו: ב-2010 נחקק חוק בנק ישראל החדש (חוק בנק ישראל התש"ע-2010), הוסדר תחום יחסי העבודה עם האוצר (תוך שנחתם הסכם שכר כולל חדש, שבמסגרתו עובדים חדשים נכנסים בתנאי שכר פחותים, והופחת גם השכר לעובדים הקיימים), והרפורמה המבנית בבנק יושמה.
עם פרוץ המשבר הכלכלי בשנת 2008 נקט פישר במדיניות שזכתה להצלחה ולהכרה בין-לאומית: הוא הפעיל את מכשיר הריבית בהתאם לשינויים המהירים (הראשון בעולם שהוריד והעלה את הריבית)[דרוש מקור] רכש מטבע חוץ, ורכש אג"ח ממשלתיות כדי להוריד את הריבית לטווחי זמן ארוכים.
בשנת 2008 בוצע בבנק שינוי ארגוני, במסגרתו נסגרו המחלקה לפעילות המשק במט"ח (שעל בסיסה קמה החטיבה למידע וסטטיסטיקה), המחלקה המוניטרית (שחלק ממנה אוחד עם מחלקת המט"ח ליצירת חטיבת השווקים, וחלק אחר עם מחלקת המחקר ליצירת חטיבת המחקר), ומנהל מלוות המדינה. מחלקות הבנק אורגנו מחדש במסגרת חטיבות המחולקות לאגפים.
בשנת 2013 מונתה ד"ר קרנית פלוג לנגידת הבנק. היא המשיכה במדיניות קודמיה הן במישור העמקת השליטה המוניטרית והן בתחום שילוב ישראל בכלכלה העולמית.
בשנת 2018 מונה פרופ' אמיר ירון לנגיד הבנק. בתקופתו ניתנו אישורים להקמת שני בנקים חדשים בישראל: בנק וואן זירו ובנק אש ישראל[11].
במלחמת חרבות ברזל נקט הבנק צעדים אחדים לצמצום השפעת המלחמה על הפעילות הכלכלית[12]. בתחילת המלחמה הודיע בנק ישראל על תוכניתו למכור עד 30 מיליארד דולר, כדי למנוע ירידה חדה בשער השקל[13]. ב-6 באוקטובר, טרם המלחמה, היה שער החליפין 3.86 ש"ח לדולר. בתחילת המלחמה השקל נחלש, וב-27 באוקטובר הגיע שער החליפין לשיא של 4.08 ש"ח לדולר. עד לסוף אוקטובר מכר הבנק 8.2 מיליארד דולר[14],
בתחילת נובמבר 2023 הודיע הבנק על הקצאת עשרה מיליארד ש"ח לשם מתן הלוואות מוזלות לעסקים קטנים וזעירים שנפגעו כתוצאה מהמלחמה[15].
למשקי בית ועסקים שנפגעו ישירות מהמלחמה יזם הבנק זכות לדחות בשלושה חודשים תשלומי הלוואות, ללא חיוב בריבית ובעמלות[16].
תפקידי הבנק
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמירה על יציבות המחירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפקידו העיקרי של בנק ישראל הוא שמירה על יציבות המחירים במשק (בעיקר מניעת אינפלציה, אך בתחילת שנות האלפיים גם מניעת דפלציה). בנק ישראל, ככל בנק מרכזי, מנהל מדיניות מוניטרית שעיקרה קביעת שער ריבית בנק ישראל, בו הוא מלווה כסף לבנקים או לווה מהם (הריבית המוניטרית). פרמטר בודד זה מהווה כלי עיקרי עבור בנק ישראל להשפעה על כמות הכסף במשק. התאוריה גורסת כי קביעת ריבית ברמה גבוהה מדי תרסן את הפעילות הכלכלית במשק, היות שהיא תביא אנשים להשאיר את כספם בבנק ולא להשקיע אותו בעסקים חדשים, ועלולה להוביל בנסיבות מסוימות להאטה או אף למיתון. קביעת ריבית ברמה נמוכה מעודדת את הפעילות הכלכלית במשק, אך עלולה להוביל ללחצים אינפלציוניים ולעליית מחירים.
ממשלת ישראל קובעת מאז 1992 את יעד האינפלציה השנתי, אשר מהווה את "יציבות המחירים" שבנק ישראל נדרש לחתור ולהשיג על פי החוק. בשנים האחרונות היה יעד האינפלציה השנתי בין אחוז לשלושה אחוזים. קיימת ביקורת כלפי בנק ישראל ולפיה הבנק נוקט במדיניות מוניטרית מרסנת מדי, שהביאה את רמת האינפלציה בשנים 2003 עד 2006 לשיעור אפסי, נמוך מהיעד השנתי[דרוש מקור].
הכלים העיקריים שמפעיל הבנק במסגרת המדיניות המוניטרית הם הלוואות לבנקים, קבלת פיקדונות מהבנקים, ופעילות בשוק ההון כמכירת מק"מ בשוק הראשוני, וקביעת שיעורי נזילות על פיקדונות. משנת 2008 בנק ישראל מפעיל כלי מדיניות, כגון רכישת איגרות חוב ממשלתיות ורכישות מטבע חוץ בשוק המט"ח.
הפיקוח על הבנקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפיקוח על הבנקים
החטיבה לפיקוח על הבנקים היא הרגולטור של המערכת הבנקאית. מתוקף תפקידיה היא אחראית ל:
- הגנה על טובת הציבור באמצעות שמירה על יציבותה וחוסנה של המערכת הבנקאית
- שמירה על הגינות היחסים בין הבנקים ללקוחותיהם
- קידום התחרות והיעילות במערכת הבנקאית
- הבטחת הנכסים הפיננסיים שהציבור מפקיד בבנקים
- הבטחת רציפותם של השירותים הבנקאיים הניתנים לציבור
בראש החטיבה עומד המפקח על הבנקים, המקביל בתפקידו לממונה על שוק ההון במשרד האוצר וליו"ר רשות ניירות ערך.
המפקח על הבנקים מתייעץ בנושאים הקשורים לקביעת הוראות לניהולם התקין של בנקים עם הוועדה המייעצת לענייני בנקאות, שאותה ממנה הנגיד; מתוך חברי הוועדה המייעצת לענייני בנקאות, ממנה הנגיד חמישה חברים שמכהנים כחברי ועדת הרישיונות ומייעצים לנגיד ולמפקח על הבנקים, בין השאר, בנושאים הקשורים במתן רישיונות לבנקים ולתאגידים בנקאיים אחרים ולסולקים, במתן היתרי השליטה והחזקה בתאגידים בנקאיים ובסולקים, ובהפסקת כהונתו של נושא משרה.
מתוקף תפקידו אחראי המפקח על הבנקים גם לביצוע מדיניות בנק ישראל ככל שזו נוגעת למערכת הבנקאית, ובכלל זה פיקוח על שיעורי הנזילות והלימות הון ומגבלות על אשראי, ובפרט על אשראי לסקטורים מסוימים (כגון מגזר הנדל"ן) או ללוֹוִים מסוימים (מגבלת לווה בודד).
הפיקוח על הבנקים פועל באמצעות חמישה גופים מרכזיים: אגף הביקורת, אגף הערכה מוסדית, אגף מדיניות והסדרה, אגף בנק-לקוח ואגף טכנולוגיה וחדשנות. בראש כל אחד מהאגפים עומד מנהל אגף שהוא סגן למפקח על הבנקים, ואליו כפופים מנהלי יחידות הפועלים בתחומים מקצועיים שונים.
המפקח על הבנקים הנוכחי הוא יאיר אבידן.
ניהול יתרות המט"ח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניהול יתרות המט"ח של מדינת ישראל מופקד בידיה של חטיבת השווקים בבנק. תפקידן העיקרי של היתרות הוא להוות כרית ביטחון למדינה בתקופות משבר, ולהקטין למינימום את הסיכויים להתפתחות משברים בשוק המט"ח המקומי. החזקת היתרות משפרת את מעמדה הפיננסי הבינלאומי של מדינת ישראל כלווה. היקף היתרות בעשור הראשון של המאה ה-21, עד אמצע 2008, נע סביב 25–30 מיליארד דולר[דרוש מקור], סכום המכסה כחמישה חודשי יבוא של המדינה[דרוש מקור], ובבנק ישראל התבטאו בזכות הגדלתן. החל מ-2008 החל בנק ישראל במהלך מסיבי של רכישת מט"ח שהסתכם נכון ל-2012 בקרוב ל-50 מיליארד דולר. בקרב כלכלנים נשמעת גם ביקורת על החזקת יתרות בהיקף כה גדול, בפרט לאור הפרשי הריבית המתקבלים בגין המט"ח לאלה המשולמים בגין הכספים שמממנים רכישות אלו.
התערבות בשוק המט"ח
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – התערבות בשוק המט"ח בישראל
עד שנות התשעים של המאה העשרים החזיק הבנק ביתרות מט"ח בגובה של מספר מיליארדי דולרים. החל מ-1996 החל בנק ישראל ברכישה מסיבית של מט"ח והיתרות, שהסתכמו בסוף 1995 ב-8.3 מיליארד דולרים, הגיעו בסוף 1999 ל-22.5 מיליארד[17]. רכישה זו הייתה במסגרת מדיניות רצועת הניוד האלכסונית אשר נבעה מהיצע גדול של מט"ח על רקע הריבית השקלית הגבוהה, ששררה במשק בסוף שנות התשעים.
למרות קיומן של היתרות, השימוש בהן ככלי היה נדיר ביותר. לא נעשה בהן שימוש גם בתקופות בהן הסתמן משבר בשוק המט"ח. אפילו במשבר של שנת 2002, במהלכה הגיע שער הדולר לשיא של 5 שקלים, העדיף בנק ישראל להשתמש בנשק הריבית ולא למכור מט"ח מהיתרות.
המדיניות השתנתה בתקופת כהונתו של סטנלי פישר כנגיד. החל ממרץ 2008, משהגיע שער הדולר לשפל של כ-3.4 שקלים, הודיע בנק ישראל כי בכוונתו להגדיל את יתרות המט"ח שלו לכ-40 מיליארד דולר תוך שנתיים[18], על ידי רכישה יומית של כ-25 מיליון דולר בשוק המט"ח. בהמשך הגדיל הבנק את רכישותיו, והגיע ליעדו – 40 מיליארד דולר – כבר בתחילת 2009, תוך העלאה ניכרת של שער החליפין. ברם, המשך הלחצים לייסוף המטבע המקומי הביא את רמת היתרות לכמעט 80 מיליארד בספטמבר 2012[19]. התערבות זו בשוק המט"ח (אשר הביאה את ישראל להפסדים ניכרים עקב פיחות בערך הדולרים המוחזקים בבנק ישראל) ספגה ביקורת, משום שלא הביאה לתוצאות ועלתה למשק הון רב. יש שראו בה סבסוד היצואנים על חשבון שאר הציבור[20].
הבנק של הבנקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתוקף תפקידו כבנק מרכזי, משמש בנק ישראל כבנקאי של הבנקים בישראל. הבנק מלווה כסף למערכת הבנקאית ולווה ממנה, ומחזיק אצלו חשבונות בשקלים ובמט"ח של הבנקים. הבנקים מעבירים לחשבונותיהם בבנק עודפי כספים שהצטברו אצלם, וכן כספים שעליהם להחזיק בבנק על פי הוראות הנזילות.[ג] בחשבונות הבנקים בבנק ישראל מתבצעות גם עסקאות בין הבנקים לבין עצמם. בחשבונותיהם מושכים הבנקים כספים שהתקבלו מבנק ישראל במסגרת ההלוואות המוניטריות. תפקיד חשוב נוסף של בנק ישראל במערכת הבנקאית הוא ניהול המסלקה הבנקאית. מסלקה זו נמצאת בתל אביב, ובה מחליפים הבנקים בינם לבין עצמם המחאות וממסרים בהיקף של מאות מיליארדי שקלים בשנה.
הבנק של הממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהתאם לחוק בנק ישראל, משמש הבנק כבנקאי של הממשלה. במסגרת זו, משרדי הממשלה מנהלים חשבונות, בשקלים ובמטבע חוץ, בבנק ישראל ומקבלים שירות בנקאי הכולל בין השאר העברות כספים בארץ ולמקומות רבים ברחבי העולם. שירות בנקאי זה מבוצע במגוון מטבעות ואמצעי תשלום וכולל שירותים בנקאיים נוספים. בנק ישראל מנהל גם את מלוות המדינה ועוסק בפדיונם לבעלי המלוות.
מתן ייעוץ כלכלי לממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נגיד בנק ישראל מוגדר על פי חוק כיועץ הכלכלי לממשלה. מתוקף תפקידו משתתף הנגיד בגיבוש המדיניות הכלכלית של הממשלה, ונוטל חלק בישיבות של ועדת השרים לענייני כלכלה ובישיבות ממשלה העוסקות בנושאים כלכליים מהותיים. הנגיד מבצע את תפקידו בין היתר על סמך נתונים שמרכזת חטיבת המחקר של הבנק בתחומי הפעילות הריאלית, שוק העבודה, מאזן התשלומים, רמת המחירים במשק, שוק ההון ועוד.
כמו כן, נציגים מבנק ישראל לוקחים חלק פעיל בוועדות מרכזיות העוסקות בנושאים כלכליים, כדוגמת הוועדה לקביעת חלק המדינה במשאבי טבע לאומיים ('ועדת שישינסקי 2'), הוועדה להגברת התחרותיות בשירותים הבנקאיים והפיננסיים הנפוצים בישראל ('ועדת שטרום'), הוועדה לבחינה מגדרית של תקציב המדינה, ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון, הוועדה לבחינת הפריון בהייטק, ועדת לוקר לצמצום השימוש במזומן, והוועדה ליציבות פיננסית.
הנפקת שטרות ומטבעות כסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]על הנפקת שטרות הכסף והמטבעות בבנק ישראל מופקדת מחלקת המטבע של הבנק. לצידה פועלת הוועדה לעיצוב שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון. בראש הוועדה עומד משנת 2009 השופט בדימוס יעקב טירקל.
מחזור המטבע הסתכם בסוף שנת 2015 ב-73 מיליארדי ש"ח, לעומת 63 מיליארדים בסוף שנת 2014. במהלך השנה גדל מספר השטרות במחזור בכ-14% והגיע ל-518 מיליון שטרות.
מחלקת המטבע נותנת שירותים לממשלה ולציבור (שירותי פריטה וצריפה, החלפת מטבע פגום ופדיון מלוות המדינה). מחלקת המטבע אף פועלת לגילויו של כסף מזויף ולמניעת הפצתו בכמה מישורים: מעקב אחר הזיופים הקיימים בשוק, אפיון שלהם והפצת המידע לגופים העוסקים במזומן; שדרוג של סימני הביטחון המשולבים בשטרות והגברת המודעות אליהם באמצעות הדרכות ופרסומים; שיתוף פעולה עם המשטרה, התאגידים הבנקאיים והארגונים הבינלאומיים הנאבקים בזיוף מטבע.
מבנה ארגוני
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
הוועדה המוניטרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוועדה המוניטרית של בנק ישראל הוקמה בהתאם לחוק בנק ישראל החדש, התש"ע 2010.
הוועדה המוניטרית קובעת את המדיניות להשגת מטרות הבנק (שמירה על יציבות המחירים, תמיכה במדיניות הכלכלית של הממשלה ותמיכה ביציבות המערכת הפיננסית) ובכלל זה את המדיניות המוניטרית. הוועדה מחליטה, בדיון חודשי ביחד עם שני מנהלי החטיבות הכלכליות של בנק ישראל, על גובה הריבית ועל כלי המדיניות המוניטריים שבהם ישתמש בנק ישראל. בנוסף, מחליטה הוועדה, במקרה הצורך, גם על התערבות הבנק במסחר בשוק מטבע החוץ.
לפי החוק, בוועדה המוניטרית חברים שישה חברים: הנגיד (המשמש כיו"ר הוועדה), המשנה לנגיד, עובד בנק ישראל שממונה על ידי הנגיד ושלושה נציגי ציבור. החלטות הוועדה מתקבלות בהצבעה, ובמקרה של שוויון קולות ניתן לנגיד קול נוסף (מה שמעניק לנגיד הבנק 4 מתוך 7 הקולות, ומצמצם משמעותית את רלוונטיות נציגי הציבור).
הוועדה המוניטרית התכנסה לראשונה לדיון לשם החלטת הריבית במשק ב-23 באוקטובר 2011.
חברי הוועדה המוניטרית (נכון לאפריל 2023) הם: פרופ' אמיר ירון – נגיד הבנק ויו"ר הוועדה, אנדרו אביר – המשנה לנגיד, ד"ר עדי ברנדר – מנהל חטיבת המחקר, ונציגי הציבור בוועדה – פרופ' נעמי פלדמן ופרופ‘ צבי הרשקוביץ.
המועצה המינהלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המועצה המינהלית של בנק ישראל הוקמה בהתאם לחוק בנק ישראל משנת 2010. למועצה מספר תפקידים: פיקוח על ההתנהלות התקינה והיעילה של הבנק; דיון בתוכנית העבודה השנתיות של הבנק; אישור התקציב; אישור הדוחות הכספיים של הבנק; אישור תנאי השכר של עובדי הבנק והשינויים בהם; מינוי מבקר פנימי ורואה חשבון וועדת ביקורת שחבריה נבחרים מחברי המועצה המינהלית. לפי החוק המועצה מונה שבעה חברים: הנגיד, המשנה לנגיד וחמישה נציגי ציבור. נציגי הציבור במועצה המינהלית (נכון לחודש יוני 2023) הם: פרופ’ יהושע שמר (יו”ר המועצה), סגי איתן, נעים נג’אר, פרופ' שרון רבין-מרגליות, מוטי בסר.
חטיבות ומחלקות הבנק
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיפול בפניות ותלונות הציבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסגרת פעילותו לקידום ההוגנות ביחסים בין התאגידים הבנקאיים לבין לקוחותיהם ולהגנה על זכויות לקוחות הבנקים, מטפל הפיקוח על הבנקים בפניות ותלונות הציבור באמצעות היחידה לפניות הציבור.
היחידה מפרסמת דין וחשבון שנתי ממנו ניתן ללמוד על היחסים בין הבנקים לבין הלקוחות בשנת הדו"ח.
על יסוד התלונות, מפיקה היחידה לקחים ומופצות הנחיות לבנקים בתחום יחסי בנק–לקוח.
חטיבת המחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]חטיבת המחקר של בנק ישראל היא הזרוע המסייעת לנגיד בתפקידו כיועץ הכלכלי לממשלה ובקביעת שער הריבית. חטיבת המחקר עוסקת בעיבוד נתונים וניתוחם בתחומים שונים, ובהם שוק ההון, רמת המחירים, מאזן התשלומים, התקציב, שוק העבודה, רווחה ועוד. בנוסף תוצאות המחקרים מתפרסמות בדו"ח השנתי של בנק ישראל, המוגש לכנסת ולממשלה, וכן בסקירות חצי שנתיות שוטפות בשם "ההתפתחויות הכלכליות בחודשים האחרונים" המתפרסמות פעם בחצי שנה, ומחקרים נושאיים.
אחד מהמדדים החשובים שמפרסמת המחלקה הוא המדד המשולב למצב המשק, מדד שפותח במחלקה על ידי ד"ר רפי מלניק בתקופת כהונתו כמשנה למנהל המחלקה בשנות התשעים ויהודית גולן. מדד זה נותן תמונה עדכנית של מצב המשק על פי חמישה או שישה רכיבים שונים.
מחלקת המטבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחלקת המטבע היא המחלקה האחראית על הנפקת מטבעות ושטרות.
מחלקת המטבע נותנת שירותים לממשלה ולציבור (שירותי פריטה וצריפה, החלפת מטבע פגום ופדיון מלוות המדינה).
מחלקת המטבע אף פועלת לגילויו של כסף מזויף ולמניעת הפצתו בכמה מישורים: מעקב אחר הזיופים הקיימים בשוק, אפיון שלהם והפצת המידע לגופים העוסקים במזומן; שדרוג של סימני הביטחון המשולבים בשטרות והגברת המודעות אליהם באמצעות הדרכות ופרסומים; שיתוף פעולה עם המשטרה, התאגידים הבנקאיים והארגונים הבינלאומיים הנאבקים בזיוף מטבע.
מחזור המטבע הסתכם בסוף שנת 2014 ב-63 מיליארדי ש"ח, לעומת 58 מיליארדים בסוף שנת 2013. במהלך השנה גדל מספר השטרות במחזור בכ-8% והגיע ל-45 מיליון שטרות.
במהלך שנת 2014 החלה מחלקת המטבע בהכנסתה למחזור של סדרת השטרות החדשה, בעריכים של 20, 50, 100 ו-200 ש"ח. השטר החדש בעריך 50 ש"ח הנושא את דיוקנו של שאול טשרניחובסקי הופץ למחזור בשנת 2014, והשטר החדש בעריך 200 ש"ח הנושא את דיוקנו של נתן אלתרמן הופץ למחזור בשנת 2015, והשטרות החדשים בערכים של 20 ש"ח ו-100 ש"ח הופצו למחזור בשנת 2017.
חטיבת השווקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לחטיבת השווקים מספר תפקידים מרכזיים. הראשון שבהם הוא יישום המדיניות המוניטארית של הבנק ומדיניות שער החליפין. החטיבה מיישמת את המדיניות המוניטארית באמצעות מספר כלים מוניטריים, כדוגמת מכרזים מוניטריים מול התאגידים הבנקאיים (הלוואות או פקדונות), ומכרזי מק"ם.
התפקיד השני הוא ניהול יתרות המט"ח של מדינת ישראל. יתרות מטבע החוץ נחוצות כדי לספק נזילות במט"ח בעת הצורך. בנק ישראל נוקט בגישה זהירה בכל הקשור לניהול יתרות המט"ח, על מנת לשמור על שלושה יעדים: שמירה על כוח הקנייה של יתרות מטבע החוץ, שמירה על רמת נזילות גבוהה והשגת תשואה נאותה על ההשקעות.
לחטיבת השווקים תפקיד נוסף והוא מעקב אחר התפקוד התקין של שוק המט"ח ושוק האג"ח.
פרויקט מאגר נתוני אשראי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2019 הוקמה יחידה חדשה בבנק ישראל בהתאם לחוק נתוני אשראי, התשע"ו-2016, אשר באמצעותה פועל בנק ישראל להפעלה של מערכת לשיתוף בנתוני אשראי בישראל הכוללת מאגר נתוני אשראי מרכזי. המאגר מסייע להגברת התחרות בשוק האשראי הקמעונאי, מרחיב את הנגישות לאשראי, מאפשר הרחבת המידע העומד לרשות נותני האשראי בבואם להעריך את רמת סיכון האשראי של הלקוח, ומהווה בסיס מידע לא מזוהה שמשמש את בנק ישראל לשם ביצוע תפקידיו, לרבות לצורכי מחקר מאקרו כלכלי ופיתוח כלי מדיניות אפקטיביים. לצורך כך, פועל בנק ישראל בשיתוף פעולה עם משרד האוצר ומשרד המשפטים לאסדרת השוק באמצעות התקנת תקנות, פרסום הוראות וגיבוש הליכי רישוי ופיקוח בנושא.
האוסף הנומיסמטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנות ה-50 החל בנק ישראל ביצירת אוסף נומיסמטי, המציג את התפתחות אמצעי התשלום ששימשו בארץ ישראל מתקופת קדם המטבע, דרך המטבעות הראשונים שנטבעו בממלכת לידה הקדומה שבמערב אסיה הקטנה במאה השביעית לפנה"ס. דגש מושם על המטבעות שטבעו היהודים בתקופת בית חשמונאי, שלטון בית הורדוס, תקופת המרד הגדול ותקופת מרד בר-כוכבא. כמו כן כולל האוסף גם אמצעי תשלום מהעת החדשה, בתוכם השטרות והמטבעות של ישראל מתקופת המנדט הבריטי וכן כל השטרות והמעות של מדינת ישראל מהקמתה ועד לימינו.
האוסף הוצג בעבר במסגרת תערוכת "כסף עובר לסוחר" וכיום הוא מוצג במרכז המבקרים הלימודי של בנק ישראל[21][22][23].
מחלקת חשבות, מערכות תשלומים וסליקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק בנק ישראל (התש"ע 2010) קובע כי הבנק ישמש כבנקאי של הממשלה ויסדיר את מערכות התשלומים והסליקה במשק במטרה להבטיח את יעילותן ויציבותן.
למחלקה זו מספר תפקידים:
א. מתן שירותי בנקאות ללקוחות הבנק במטבע ישראלי ובמטבע חוץ.
ב. ניהול מערך דיווחים והפקת הדוחות הכספיים של הבנק.
ג. ניהול הספר הראשי של הבנק.
ד. ביצוע התשלומים המנהליים של הבנק.
ה. טיפול בפדיון מלוות חובה וניהול מלוות הפנים של המדינה.
ו. קביעת מדיניות בתחום מערכות תשלומים וסליקה בישראל.
ז. פיקוח על מערכות התשלומים (אשר הוכרזו כמבוקרות).
ח. תפעול מסלקות וטיפול בממשקי תקשורת, כמו גם תפעול של מערכת זה"ב.
יחידות מטה וסיוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- החטיבה למשאבי אנוש ומנהל
- החטיבה לטכנולוגיית מידע
- האגף להפצת מידע ולקשרים בינלאומיים
- יחידת הדוברות וההסברה הכלכלית
- הביקורת הפנימית
- המחלקה המשפטית
נגיד בנק ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – נגיד בנק ישראל
בראש בנק ישראל עומד נגיד, המתמנה על ידי נשיא המדינה ועל פי המלצת הממשלה לתקופה בת חמש שנים. הנגיד אחראי לניהול המדיניות הכלכלית שבאחריותו, ובראש ובראשונה על יציבות המחירים במשק באמצעות ניהול המדיניות המוניטרית, מדיניות שער החליפין וניהול יתרות המט"ח, וכן על פיקוח על הבנקים באמצעות מחלקת הפיקוח שבאחריותו. הנגיד אחראי פורמלית גם לניהולו התקין של הבנק, ונעזר לצורך כך במנכ"ל שהוא הממונה על כל הנושאים האדמיניסטרטיביים.
תפקיד חשוב נוסף של הנגיד הוא היותו, על פי חוק, יועץ כלכלי לממשלה, ומתוקף תפקידו זה הוא משתתף בישיבות הממשלה בהן נדונים עניינים כלכליים בעלי חשיבות גבוהה.
כחלק מתפקידו, חתימת הנגיד מתנוססת על שטרות כסף המונפקים בזמן כהונתו. בעבר הייתה נהוגה גם חתימתו של יו"ר המועצה המייעצת של בנק ישראל, אך החל מהנפקת השטר בערך של 200 ש"ח בשנת 2010, חותם הנגיד על השטרות לבדו.
נגידי הבנק
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם הנגיד | התחלת כהונה | סיום כהונה |
|---|---|---|
| דוד הורוביץ | 1954 | 1971 |
| משה זנבר | 1971 | 1976 |
| ארנון גפני | 1976 | 1981 |
| משה מנדלבאום | 1982 | 1986 |
| מיכאל ברונו | 1986 | 1991 |
| יעקב פרנקל | 1991 | 2000 |
| דוד קליין | 2000 | 2005 |
| סטנלי פישר | 2005 | 2013 |
| קרנית פלוג | 2013 | 2018 |
| אמיר ירון | 2018 |
המשנים לנגיד הבנק
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם המשנה לנגיד | התחלת כהונה | סיום כהונה |
|---|---|---|
| צבי זוסמן ואליעזר שפר | 1978 | 1981 |
| יקיר פלסנר | 1981 | 1985 |
| אביה ספיבק ומאיר סוקולר | 2002 | 2006 |
| צבי אקשטיין | 2006 | 2011 |
| קרנית פלוג | 2011 | 2013 |
| נדין בודו טרכטנברג | 2014 | 2019 |
| אנדרו אביר | 2020 |
משכן בנק ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הקמתו, השתכן בנק ישראל בשכירות[24] בבית מצפה שממערב לבניין ג'נרלי ברחוב יפו בירושלים. הבניין שימש אז את משרד האוצר שעבר למשכנו החדש באמצע 1955[25]. בשנת 1959 נוספה קומה לבניין מצפה[26]. בבניין שכנו גם משרדים פרטיים שונים, בהם משרדי בנק אלרן בירושלים, ובתחילת שנות ה-60, עם הקמת בית יואל, ביקש הבנק להעביר אליו את העסקים הפרטיים כדי שיוכל להתפרש על שטחים נוספים בבניין[27]. בהמשך שיכן הבנק חלק מעובדיו במלון עדן ובבניין סמוך נוסף.[28]
רעיון הקמת מבנה חדש לבנק עלה כבר בשנות ה-60. בנובמבר 1966 זכו אריה ואלדר שרון בפרס ראשון לתכנון בניין בנק ישראל בירושלים[29]. המבנה החדש הוכלל בשנת 1967 במסגרת תוכנית כוללת לבניית בניינים עבור משרדי ממשלה שונים[30], אולם התוכנית התעכבה במשך זמן רב. בשנת 1979, כאשר הממשלה החליטה על הקפאת בניית מבני משרדים חדשים, ניתן פטור למבנה של בנק ישראל, כדי שיוכל לצאת ממרכז העיר הפקוק[28]. בחג החנוכה של 1981 נחנך הבניין הראשי של הבנק בקריית הממשלה במעמדו של נגיד הבנק וראש הממשלה מנחם בגין. הבניין שוכן ברחוב בנק ישראל (ע"ש דוד הורביץ) שנקרא כך לזכרו של נגיד הבנק הראשון. המבנה עוצב בהשראת בניין עיריית בוסטון בארצות הברית, ומזכיר בעיצובו פירמידה הפוכה. באוגוסט 2015 עבר משכן הבנק להר חוצבים, וזאת בשל שיפוצים משמעותיים מאוד המבוצעים במבנה הישן. בנובמבר 2018, כמעט שלוש שנים וחצי שנים מאז תחילת השיפוץ, צפויים לחזור למבנה הישן ראשוני העובדים.
במקביל למרכז בירושלים החזיק הבנק סניפים בתל אביב ובחיפה. בעת הקמתו היה לבנק ישראל סניף אחד בלבד, בנוסף למרכז בירושלים, שמוקם בתל אביב[31] בבניין משרד האוצר ברחוב אחד העם 27. בשנת 1956 עברו המשרדים בתל אביב לרחוב נחלת בנימין פינת רחוב לילינבלום[32]. במאי 1955 נפתח סניף של בנק ישראל בחיפה, בדרך העצמאות 65.[33] כבר בשנת 1960 עלתה כוונה לבנות בניין חדש לסניף בחיפה[34] בדרך העצמאות 24,[35] אולם התחלת הבנייה נתעכבה[36], והבניין הושלם בשנת 1970[24]. מבנה הבנק הוא פרי תכנונו של האדריכל משה חת ושותפתו שרה סופר שרויאר[37].
מינהל מלוות המדינה שכן במבנים נפרדים מהבנק, בשדרות רוטשילד 3 בתל אביב[38].
מרכז המבקרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מרכז המבקרים של בנק ישראל
במאי 2009 נפתח בבניין בנק ישראל בירושלים מרכז מבקרים לקהל הרחב. מטרות המרכז – להכיר לציבור את הבנק המרכזי, את תפקידיו ובראשם השמירה על יציבות המחירים, את תרומתו לכלכלת המדינה, וכן להכיר לציבור את תולדות המטבע בארץ ואת השתקפות מורשת העם והמדינה בעיצוב השטרות והמעות. במרכז המבקרים מוצגת תערוכה מקיפה על התפתחות אמצעי התשלום בעולם ובישראל, אמצעי הנפקת המטבע וסימני הביטחון על השטרות. בנוסף מוצגת במרכז תערוכה המתארת את הקמת בנק ישראל ושנותיו הראשונות. הביקור במרכז כולל הדרכות וסרטים בליווי סרטים והדרכות על תפקידיו של בנק ישראל. בשנת 2017, לאחר שהמרכז בירושלים נסגר בשל השיפוצים במבנה בירושלים, עבר מרכז המבקרים לבניין הבנק ברחוב לילנבלום בתל אביב[39][40].
ביקורת ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שכר גבוה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך השנים עלו טענות לחריגות שכר בבנק ישראל. בנובמבר 1974 האשים חבר הכנסת אברהם זילברברג את בנק ישראל במתן הטבות שכר מפליגות[41] והביקורת עוררה דיון נרחב בכנסת ובעיתונות[42]. בין המבקרים את בנק ישראל היה ראש הממשלה, יצחק רבין[43], שהשווה את ההסכם להתמוטטות בנק ארץ ישראל בריטניה[44]. הביקורת התעצמה במיוחד על רקע העובדה שבאותה תקופה בנק ישראל הטיף להידוק החגורה כדי להתמודד עם הקשיים הכלכליים לאחר מלחמת יום הכיפורים. כן עלתה דרישה לפרסום הסכם השכר הסודי שהבנק סירב לפרסם[45]. לאחר מספר ימים הסכמי השכר פורסמו[46] ומשרד האוצר הצהיר שמס הכנסה ייגבו מכל ההטבות[47].
בסוף שנות ה-90 שוב עלתה ביקורת על תנאי השכר המפליגים בבנק ישראל. האוצר הצליח להתגבר על התנגדות בנק ישראל, בטענה של שמירה על עצמאות הבנק, והביא לחשיפת תנאי השכר בבנק. אלו הראו שהשכר בבנק עמד בראש השכר במגזר הציבורי. בבנק ישראל טענו שהשכר הגבוה נובע מההשכלה של העובדים. בשנת 2000 החל הממונה על השכר באוצר, יובל רכלבסקי, בבדיקה מעמיקה של תנאי השכר בבנק ישראל במטרה לשים סוף לשכר הגבוה בבנק[48].
כותרות על הסכמי השכר בבנק ישראל המשיכו להופיע בעיתונות גם בשנים שלאחר מכן[49].
השפעות חשבונאיות של מדיניות הגדלת הרזרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך כהונתו של סטנלי פישר הגדיל הבנק בצורה משמעותית את יתרות המט"ח שברשותו, וזאת באמצעות רכישות שמומנו על ידי הנפקת מק"מים בריבית הגבוהה משמעותית מהתשואה שהושגה על יתרות המט"ח. כתוצאה מכך, בסוף שנת 2011 רשם הבנק הון עצמי חשבונאי שלילי בסך 37.4 מיליארד שקל[50]. בסוף שנת 2013 עמד הגרעון בהון העצמי על 47 מיליארד שקלים שרובו נובע מהפרשי שער, עקב הייסוף החד של השקל מול כלל המטבעות הזרים ובהשפעת התשואות הנמוכות על השקעת היתרות ביחס לעלות הריבית השיקלית.[51]. בשנים שלאחר מכן קוזז ונסגר הגירעון החשבונאי הזמני שנוצר בהון הבנק בהשפעת תנועות ההון החיוביות במשק הישראלי ושינויים בשערי החליפין הגלובלים.
חמישים שנה לבנק ישראל בבול דאר ישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במלאת חמישים שנה לבנק ישראל הונצח האירוע בבול יובל מיוחד ; ב- 14 בדצמבר 2004, הנפיק דאר ישראל בול דאר שעליו ציור של 4 שטרות כסף של 20, 50, 100, ו-200 שקלים חדשים, וכיתובית " 50 שנה לבנק ישראל". האמנית עינת לידא עיצבה את הבול. דאר ישראל מכר בול זה במשך כ-3 שנים עד להפסקת מכירתו.[52]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישראל בר יוסף, "בנק ישראל להלכה ולמעשה", ישראל בר יוסף, 1985
- ניסן לויתן וחיים ברקאי (עורכים), בנק ישראל: חמישים שנות חתירה לשליטה מוניטרית, בנק ישראל, 2004
- דניאל ממן וזאב רוזנהק, בנק ישראל: כלכלה פוליטית בעידן ניאו ליברלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 2009
- אריה קרמפף. 2022. “לקראת תיאוריה היסטורית של עצמאות בנקים מרכזיים: ארבע אפיזודות בהיסטוריה של חוק בנק ישראל.” משפט, חברה ותרבות 5: 403–35.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בנק ישראל
בנק ישראל, ברשת החברתית LinkedIn
בנק ישראל, סרטונים בערוץ היוטיוב
חוק בנק ישראל, התש"ע-2010, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט- מרכז המבקרים בבנק ישראל
- ארכיון בנק ישראל באתר ארכיון המדינה
- גד ברזילי ודוד נחמיאס, בנק ישראל: סמכות ואחריות – מוסדות בנקים מרכזיים, עקרונות, מוסדות השוואתיים, ניתוח, ביקורת והמלצות לרפורמות, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1998
- צבי אקשטיין וראובן גרונאו, אמינות ושקיפות במשק (הכנס הכלכלי האחד-עשר, יולי 2003), באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, נובמבר 2003
- פרק בנושא רכישת דולרים על ידי הבנק המרכזי בפודקאסט הכלכלי "ערך מוסף", 7 באפריל 2017
- יאיר ברק, בנק שיש לו מדינה, כלכלה פוליטית בעידן ניאו ליברלי, באתר הארץ, 8 ביולי 2009
- משה בן חורין, עודף רגולציה פוגע בציבור המשקיעים, באתר כלכליסט, 14 במרץ 2012
- רותם סלע, ראש הממשלה: "יש עודף רגולציה. הגענו למצב שבו רגולטור אחד נלחם בשני", באתר nrg, 14 באוגוסט 2012
- הרצאתו של בארי טאף בכנס בנק ישראל, באתר "טלנירי", 17 ביוני 2012
בנק ישראל, דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=icon}
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לבנק היה סניף בירושלים – ברחוב שלמה המלך 4. על קיר הבניין היה חצוב סמל הבנק. ביולי 1953 הוא נרכש בידי בנק מרכנתיל, בהמשך היה לחלק מבנק מרכנתיל דיסקונט.
- ^ בנובמבר 1974 פוחת השקל מ-4.20 ל-6 לירות לדולר.
- ^ נכסים נזילים שעל תאגיד בנקאי להחזיק בבנק ישראל כנגד פיקדונות הציבור אצלו בשקלים ובמט"ח.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ https://www.boi.org.il/roles/foreign-exchange-reserves/
- ^ https://www.boi.org.il/
- ^ דיונים על הבנק הממלכתי, דבר, 17 בנובמבר 1952
- ^ ממן ורוזנהק, עמ' 54
- ^ בעיתונות יהודית היסטורית:
-בנק ישראל החל בפעילותו, הארץ, 1 בדצמבר 1954
-נחנך בנק ישראל, הַבֹּקֶר, 1 בדצמבר 1954
-היום נפתח בנק ישראל, זמנים, 1 בדצמבר 1954
-עם פתיחת "בנק ישראל", זמנים, 1 בדצמבר 1954
-בנק ישראל נפתח היום, דבר, 1 בדצמבר 1954 - ^ קרמפף, אריה. “מקורות ריכוזיות המערכת הבנקאית בישראל: מחירו של פיתוח?” רבעון לכלכלה (בקרוב).
- ^ Krampf, Arie. 2014. “Between Private Property Rights and National Preferences: The Early Years of the Bank of Israel.” Israel Affairs
- ^ יצחק זילבר, הבנק הממלכתי - שעתו טרם באה, מעריב, 16 בינואר 1953
- ^ ד.ז., הבנק הממלכתי - מכוון הפיננסים במדינה, דבר, 6 במאי 1953
יצחק זילבר (מעריב), בינינו ובין מומחים מחו"ל - על הבאנק הממלכתי, מעריב, 16 ביולי 1954 - ^ "בנק ישראל להלכה ולמעשה", עמ' 115
- ^ עירית אבישר, גולן חזני, אש ישראל, הבנק הדיגיטלי החדש של ניר צוק, קיבל רישיון מבנק ישראל, באתר כלכליסט, 25 בדצמבר 2022
- ^ פעילות בנק ישראל במלחמת חרבות ברזל - מידע והודעות לציבור, באתר בנק ישראל
- ^ כדי למנוע את קריסת השקל: בנק ישראל הודיע שימכור עד 30 מיליארד דולר, באתר ynet, 9 באוקטובר 2023
- ^ גד ליאור, בנק ישראל מכר 8.2 מיליארד דולר באוקטובר: השקל ממשיך להתחזק, באתר ynet, 7 בנובמבר 2023
- ^ בנק ישראל בבשורה אדירה: זו ההטבה שתוכל להציל אתכם, באתר אייס, 6 בנובמבר 2023
- ^ מתווה מקיף של בנק ישראל שאומץ על ידי הבנקים לסיוע ללקוחות בהתמודדות עם השלכות מלחמת "חרבות הברזל", באתר בנק ישראל, 15 באוקטובר 2023;
בנק ישראל מודיע על מתווה סיוע נוסף, ללקוחות חברות כרטיסי האשראי, בהתמודדות עם השלכות מלחמת "חרבות הברזל", באתר בנק ישראל, 23 באוקטובר 2023 - ^ יתרות מטבע החוץ בבנק ישראל לחודש אוקטובר 2000, באתר בנק ישראל, 1 בנובמבר 2000
- ^ מוטי בסוק, בנק ישראל ירכוש 25 מיליון דולר מדי יום, באתר הארץ, 19 במרץ 2008
- ^ דו"ח על יתרות מטבע החוץ - דו"ח שנתי 2012, באתר בנק ישראל, 20 במרץ 2013
- ^ היועץ הבכיר של שר האוצר: "מדיניות רכישת הדולרים של פישר הגיעה למבוי סתום", ביזפורטל, 3 באוקטובר 2010
אלי איתן, מתווה רכישת הדולרים של פישר והשלכותיו ההרסניות על המשק, באתר כלכליסט, 2 באוקטובר 2015
קובי ישעיהו, "ישראל - קורבן של מלחמת המטבעות; הדולר צריך לעלות", באתר גלובס, 21 באוגוסט 2015 - ^ אתר התערוכה הנומיסמטית במרכז המבקרים הלימודי של בנק ישראל
- ^ רחל ברקאי, האוסף המוזיאוני של בנק ישראל, קתדרה 42, ינואר 1987, עמ' 197-184
רחל ברקאי, האוסף המוזיאוני ותערוכת "כסף עובר לסוחר", פורסם ב"מבט כלכלי" 1998, בנק ישראל. - ^ מידע על האוסף הנומיסמטי בסקירה השנתית של מחלקת המטבע ל שנת 2001, לשנת 2004, לשנת 2006 ו לשנת 2007
- ^ 1 2 רמה זוטא, בנק ישראל ובנינו בחיפה, מעריב, 14 באפריל 1970
- ^ משרד האוצר עובר לבנינו החדש בקריה בירושלים, דבר, 16 ביוני 1955
- ^ נ. בר אוריין, הבית והשומר, מעריב, 6 במרץ 1959
- ^ עוזי בנזימן, בניינים חדשים - נוף חדש, מעריב, 15 במאי 1962
- ^ 1 2 יצחק דיש, פלישת משרדים לבתי מגורים, מעריב, 6 במאי 1979
- ^ פרסים על תכנון בנין בנק ישראל, דבר, 15 בנובמבר 1966
- ^ צבי לביא, בתכניות אין מחסור, מעריב, 4 באוגוסט 1967
מאמצים להגברת קצב הפיתוח והבנייה בירושלים, דבר, 17 באוגוסט 1967 - ^ בנק ישראל נפתח היום, דבר, 1 בדצמבר 1954
- ^ בנק ישראל רכש בניין בתל אביב, מעריב, 5 באפריל 1956
- ^ סניף בנק ישראל בחיפה, דבר, 22 במאי 1955
בנק ישראל, מעריב, 20 בדצמבר 1956 - ^ ש. שחורי, חיפה - היפהפיה הנרדמת?, דבר, 18 בנובמבר 1960
- ^ בנק ישראל, מעריב, 17 בנובמבר 1986
- ^ ש. שחורי, תנועת בנין ערה בחיפה, דבר, 7 באוגוסט 1964
- ^ תיק בניין 65/4322, ארכיון הנדסי מרכזי ומידע, מינהל ההנדסה של עיריית חיפה
- ^ ייעול וצמצום חוסכים לבנק ישראל 100 אלף דולר בשנה, מעריב, 4 בנובמבר 1986
- ^
נעמה ריבה, אחרי השיפוץ בנק ישראל עדיין נראה ייצוגי, אך קצת פחות מעונב, באתר הארץ, 21 באפריל 2019
- ^ מוטי בסוק, בניין בנק ישראל בירושלים ישופץ ב-336 מיליון שקל, באתר TheMarker, 7 ביולי 2014
- ^ דניאל בלוך, בנק ישראל העלה ב־25% השכר אצלו; הטבות מופלגות לבכירים, דבר, 26 בנובמבר 1974
- ^ הסכם השכר בבנק ישראל, דבר, 28 בינואר 1975
- ^ רבין: בנק ישראל אינו יכול להטיף להידוק החגורה ולחתום הסכם כזה, מעריב, 2 בדצמבר 1974
- ^ יהושע ביצור, רבין וזנבר - ב"אש צולבת" על הסכם השכר בבנק ישראל, מעריב, 8 בדצמבר 1974
- ^ לוי יצחק הירושלמי, שווים ושווים יותר..., מעריב, 28 בנובמבר 1974
- ^ אברהם קושניר, תוספות הסכם השכר בבנק ישראל (16%) התבססו על תוספות הסכם השכר של בנק טפחות (22.5%), דבר, 2 בדצמבר 1974
- ^ האוצר: נגבה מס מלא על תוספות השכר בבנק ישראל, מעריב, 27 בנובמבר 1974
- ^ ג'ודי מלץ, תחקיר גלובס: בדיקת תנאי ההעסקה בבנק המרכזי, באתר גלובס, 28 בפברואר 2000
- ^ אדריאן פילוט, מסתירים מהציבור? נחתמו הסכמי שכר חדשים בבנק ישראל, באתר גלובס, 20 בינואר 2014
- ^ אדריאן פילוט, מבקריו של סטנלי פישר שולפים סכינים: "הדאגה שלו לבנקים הייתה מוגזמת; הדרך למיתון קצרה", באתר גלובס, 31 בינואר 2013
- ^ אדריאן פילוט, שיא בגירעון בנק ישראל - 47 מיליארד שקל ב-2013, באתר גלובס, 30 במרץ 2014
- ^ אתר התאחדות בולאי ישראל, קטלוג בולי ישראל
בקרת זהויות  |
|
|---|