בקע (גאולוגיה)
בקע הוא שקע צר וארוך בקרום כדור הארץ, המשתרע לאורכו של העתק נרחב.[1] היווצרות בקעים ארוכים אופיינית לתהליך של היפרדות לוחות טקטוניים וביקוע יבשות-על. לאורך שולי הבקע עשוי להתפתח עמק ביקוע.[2]
כאשר הבקע מתמלא מים, יכול להיווצר מקווה מים – אגם בקע דוגמת הכנרת ואגמי הבקע הסורי-אפריקני, ואף אוקיינוס. בתחתית הבקע יכול להתאסף סלע געשי, ופעילות געשית היא מרכיב נפוץ, אם כי לא בהכרח קיים, בבקעים.
כאשר בקע היוצא מצומת משולש[3] אינו מתפתח לכדי אוקיינוס, הוא נקרא בקע כושל.
דוגמאות לבקעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הבקע הסורי-אפריקני
- בקע באיקל זהו הבקע היבשתי העמוק בכדור הארץ. עומקו הנוכחי המהווה את קרקעיתה של ימת באיקל, הוא כ-1,190 מטר מתחת לפני הים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרופסור משה ברור, "בקע", לקסיקון גאוגרפי, (עמ' 4), הוצאת יבנה, תשס"א
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בקע במילון המונחים של האוניברסיטה הפתוחה
- ^ עמק ביקוע במילון המונחים של האוניברסיטה הפתוחה
- ^ צומת משולש – נקודת מפגש המשותפת לשלושה לוחות טקטוניים, ר' מילון המונחים של האוניברסיטה הפתוחה
