דניאל רקנאטי
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח, ויקיזציה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח, ויקיזציה. | |
 | |
| דניאל רקנאטי | |
| לידה |
25 באוקטובר 1921 סלוניקי, ממלכת יוון  |
|---|---|
| פטירה | 9 בספטמבר 1984 (בגיל 62) |
| מדינה |
ישראל  |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור |
| עיסוק | בנקאי, איש עסקים |
| תפקיד | מנכ"ל בנק דיסקונט לישראל |
| בת זוג | מטילדה רקנאטי |
| פרסים והוקרה | פרס קפלן (1964) |
  | |
דניאל רקנאטי (25 באוקטובר 1921 – 9 בספטמבר 1984)[1] היה בנקאי ואיש עסקים, בנם של מתילדה וליאון רקנאטי. כיהן כמנכ"ל בנק דיסקונט והיה ממקימי כלל ישראל וקבוצת אי די בי אחזקות. במשך למעלה מ-25 שנה, עמד בראש קבוצת בנק דיסקונט (הבנק שנוסד על ידי אביו, ליאון רקנאטי) ותרם רבות לפיתוחו ולקידומו. תרם רבות לכלכלת ישראל בקידום הבנקאות, בפיתוח התעשייה והטכנולוגיה ובטיפוח החינוך הגבוה בישראל.
רקנאטי נולד בסלוניקי ועלה עם משפחתו ארצה בשנת 1935. היה אחיהם של זכריה הארי רקנאטי (1918), רפאל רקנאטי (1924) ויעקב ז'ק רקנאטי (1927), בעלה של מטילדה (לבית קרסו), אביהם של ליאון רקנאטי (1948) ויודי יובל רקנאטי (1951).
מנכ"ל בנק דיסקונט
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1945 נפטר במפתיע אביו ליאון רקנאטי, מייסד בנק דיסקונט ומנהלו. רקנאטי, שהיה באותם ימים חייל בצבא הבריטי, נקרא לשוב ארצה וחבר לאחיו הארי לניהול הבנק. באמצע שנות ה-50 מונה דניאל רקנאטי לתפקיד מנכ"ל הבנק.
בתקופת כהונתו התפתח הבנק באופן מרשים. ההחלטה, אולי המכריעה ביותר שקיבל ואשר העלתה את בנק דיסקונט אל רשימת שלושת הבנקים הגדולים במדינה, הייתה בנושא הסינוף הבנקאי. עד הקמת המדינה ובמרוצת שנותיה הראשונות, היו מעט בנקים שהייתה להם רשת סניפים או שהעניקו שירותים בנקאיים ללקוחותיהם בשעות אחה"צ. החלטתו לפרוס רשת של סניפים בכל רחבי הארץ, הקפיצה את בנק דיסקונט משורת הבנקים הקטנים אל מיקומו כבנק השני בגודלו תוך תקופה קצרה.
במרוצת כהונתו הגה[דרוש מקור] את רעיון הפת"ח - פיקדונות תושבי חוץ בתנאים אטרקטיביים, נושאי ריבית ופטורים ממס.
בנוסף על כך, רקנאטי העלה את הרעיון לאפשר ליהודי העולם להפקיד את כספם בבנקים ישראליים כמקלט בטוח, דבר אשר יגדיל את יתרות מטבע החוץ של המדינה ויהווה לימים את אחד המקורות הפיננסיים העיקריים של מדינת ישראל בתחום מטבע החוץ.
דניאל רקנאטי היה גם אחד החלוצים[דרוש מקור] בזיהוי הפוטנציאל הגלום בעבודה ממוחשבת בעולם הבנקאות והפך את בנק דיסקונט לראשון הבנקים[דרוש מקור] בישראל שהטמיעו כלי עבודה זה ולהפיכתו לבלתי נפרד בניהול הבנק, על כך גם זכה בפרס קפלן בשנת 1964.
דיסקונט השקעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההשקעות נעשו בשנות ה-50 ורוכזו תחת ניהולו של דן טולקובסקי וד"ר אוגוסטו לוי באמצעות חברת דיסקונט השקעות (דסק"ש), שהייתה החברה הראשונה לגייס הון בבורסה בת"א.
היו שני מניעים עיקריים להיותו מעורב בהשקעות בישראל – האחד היה הרצון לעזור ולסייע בפיתוח משק מודרני וכמענה לפניות שהופנו אליו משרים כלכליים בממשלות ישראל, במיוחד פנחס ספיר, שראו בשיתוף הבנקים בהשקעות מנוף לפיתוח התעשייה בישראל. דסק"ש הייתה חלוצה בהשקעות בתעשיית האלקטרוניקה, שעשתה באותה עת את צעדיה הראשונים בשנות ה-60, ביניהן: חברות אלרון, אלביט, אלסינט וסאיטקס.
כלל ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1964 היה דניאל רקנאטי בין יוזמי הקמת "כלל ישראל" בשותפות עם 2 הבנקים הגדולים בארץ ומשקיעים דרום אמריקאים ופנחס ספיר[דרושה הבהרה], בנו גיטר ואהרון דברת. כמעט ולא היה פרויקט גדול בישראל שלא נתמך על ידי קבוצת כלל והוקמו במסגרתו החברות כלל ביטוח, כלל תעשיות, כלל סחר וכלל תיירות.
הקמת IDB - בשנת 1970 הוקמה IDB כחברת החזקות עם שתי זרועות: חברות השקעה ובנקאות. תפיסת העולם של דניאל רקנאטי והתנהלותו הבנקאית הייתה שאסור לבנקאי להשקיע כספי ציבור בעסקים לא-בנקאיים. הוא הגביל את מידת החשיפה הכספית של הבנק כלפי המפעלים שעמם היו קשרים עסקיים. המחשבה הייתה שאין זה ראוי ונכון שמפעל יסתמך על בנק אחד כספק הון עיקרי שלו ושלבנק תהיה אחריות בלעדית לספק אשראי למפעל מבחינת ניהול הסיכונים שלו.
פעילות ציבורית ופילנתרופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסורת הפילנתרופיה רבת השנים, החלה בימי אביו ליאון רקנאטי בסלוניקי והמשיכה עם עליית המשפחה לישראל בשנת 1935. דניאל רקנאטי ואחיו המשיכו ואף הגבירו את הקו שהתווה אביהם בתחום הנתינה לציבור בין היתר, באמצעות פעילויות המכוונות להגשמת יעדים ציוניים מרכזיים כמו סיוע בקליטת עליה וייזום פרויקטים כלכליים והן במימון ארגונים חברתיים בתחומי החינוך, התרבות, והבריאות.
בתקופת כהונתו של דניאל רקנאטי כמנכ"ל בנק דיסקונט, יוסדה קרן תאגידית שייעודה היה להיענות לפניות של אנשים שבאו מחוץ לבנק, לקבלת סיוע כספי. לצד אותה קרן, ייסד בשנות ה-60 את "קרן יהל" (יהודה ליאון רקנאטי) לשמש מסגרת לתרומות המשפחתיות לטובת הכלל, עם דגש על חינוך, בריאות ותרבות. בתקופת כהונתו כמנכ"ל הבנק ובמיוחד משנות ה-60 ואילך, גדל היקף הפילנתרופיה הפרטית של המשפחה במידה ניכרת, כאשר מרבית דמי הניהול ששולמו למשפחה בעבור ניהול הבנק, נתרמו באמצעות קרן יהל.
רקנאטי היה ממקימי בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת ת"א בשנת 1964, במטרה לחנך מנהלים בארץ, לצייד אותם בכלים תאורטיים ומקצועיים ולשלבם לאחר מכן בתעשיות המתפתחות במדינת ישראל. אפשרות שהייתה קיימת באותה עת רק בבתי ספר למנע"ס בארצות הברית.
מתוך רצון להנציח את זכרו של אביו ליאון רקנאטי, שהיה נשיאה של קהילת סלוניקי שביוון ומאישיה הבולטים, הקים לצד מנהיגות עולי יוון בשנת 1956 את בית האבות "ליאון רקנאטי" בפ"ת.
דניאל רקנאטי תרם לשורה של מוסדות וקידם פעילויות רבות ובהן הקמת בית הכנסת "היכל יהודה" בת"א, הקמת בית הספר למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בשיתוף קופ"ח כללית, השתתף בהקמת מוזיאון ישראל בי-ם ומוזיאון ת"א, בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית וארגון אלו"ט.