האורקל מדלפי
האורקל מדלפי היא אורקל שפעלה ביוון העתיקה, במקדש אפולו בעיר דלפי, שם לפי אמונות שונות, דיבר האל מפיה של פיתיה, כוהנת שהייתה ממלמלת דברי נבואה.
האורקל של אפולו היה מרכז דתי פאן-הלני הממוקם בדלפוי (דלפי של ימינו) שבמרכז יוון למרגלותיו הדרומיים של הר פרנסוס. באורקל שבדלפי ישבה אישה המכונה פיתיה, אשר האמינו כי יש לה סמכות דתית שניתנה על ידי האל אפולו – להתנבא בשמו. יוונים אשר הגיעו לאורקל בדלפי היו מפנים שאלות דרך הפיתיה לאפולו, בדרך כלל בענייני דת, מלחמה, נישואין וטהרה, והיא הייתה עונה להם את תשובתו. תשובותיה היו לרוב קצרות וסמליות שמשמעותן ניתנת לפירושים רבים ומנוגדים. האורקל שכן במקדש אפולו והמקום היווה לא רק מרכז דתי חשוב כי אם גם בית אוצר כלל-יווני.
מקור המילה "אורקל" בפועל הלטיני orare, שפירושו לבקש, לשאול[1]. כלומר, האורקל הוא מקום אליו מגיעים על-מנת לשאול שאלות. מכל קצות העולם היווני פנו לאורקל כדי לקבל הוראות מהאלים בענייני מלחמה ושלום, אמונה, פולחן ועוד. עבור רבים היווה האורקל תחליף לפולחן אחיד ולדת מסודרת.
היסטוריה ואגדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עדויות ראשונות לפעילות האורקל קיימות מהמאה ה-8 לפנה"ס וממשיכות עד התפשטות הנצרות במאה ה-3 לספירת הנוצרים. כמו מקדשים יווניים רבים, האורקל בדלפי פעל, ככל הנראה, כבר בתקופה החשוכה[2]. אין עדויות מתקופה זו אך על-פי מסורות יווניות, מקובל להניח שלפני שפעילות האורקל הייתה קשורה לאל אפולו (מהמאה ה-8 לפני ספירת הנוצרים ואילך), היה שייך האורקל לאלת האדמה גאיה[3]. לפי האגדות היה המקדש שייך בעבר לגאיה; לאחר שאפולו הרג שם את המפלצת פיתון – אלוהות כתונית, מגדת עתידות ומרפאת חולים – הוא השתלט בעצמו על המקדש, ומאז נעשה לפטרון הנבואה ולשולט בנחשים, ומקדשו היה למרכז הנבואה. האגדה מספרת על נקיק בסלע, שהיווה שער לעולמות התחתונים, שעליו שמר הנחש פיתון (אנ') (הנחש הוא סמל מקובל לעולמות מתים). לאחר שהרג את הנחש, קיבל אפולו מזאוס, אביו, את הרשות להינבא בשמו[4]. מקורות אחרים מעידים על אפולו כמי שבוחר בדלפי בעצמו ומחליט לבנות שם את מקדשו[5].
מבנה האורקל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחתית המקדש, בתוך מערה, ישבה הפיתיה. על פי מסורות מסוימות היא ישבה מעל נקיק שמתוכו עלו גזים מן האדמה אשר סיממו אותה והשרו עליה את רוחו של האל. מסורות אחרות מייחסות את ההשראה לבשמים וקטורת שכוהני המקדש התקינו במקום. אנשים, לרוב מנהיגים חשובים מרחבי העולם היווני, הגיעו לשאול את הפיתיה שאלות שנועדו לעזור להם לקבל החלטות. תוכן השאלה הופקד בידי הכהנים של המקדש והם אלו שניהלו את המעמד. הכהנים היו מביאים את השאלה לפיתיה וזאת הייתה עונה תשובות מקוטעות וקשות להבנה. את התשובה קיבל השואל מפי הכהנים אשר פירשו את תשובת הפיתיה, הכניסו אותה למשקל שירי או ניסחוה בחרוזים בניסוח תמציתי וסתום[6]. (ייתכן שרוב התשובות הגיעו מהכהנים עצמם).
המאמין היווני לא הגיע לדלפי כמי שבא למגדת עתידות לשמוע מה יהיה עתידו. נוסח השאלות שהתקבלו בידי האורקל נוסחו כך שהתשובות ינועו בטווח שבין כן ולא. ברוב הפעמים, שילוב של ניסוח השאלה יחד עם היגיון בריא של הכהנים שמסביב הפיתיה וניסוח רב-משמעי של התשובה הביא לכך שהנבואה תתגשם בין כה וכה. אך גם כאשר הנבואה כשלה, מקבל הנבואה הניח כי לא הבין כהלכה את דברי הפיתיה, או שלא קיים את דבריה במדויק, זאת משום שהאמינו כי הנבואה היא דברי האל אפולו ואין היווני ממהר לקרוא תיגר על האלים ולפקפק בדבריהם[7]. המקדש היה שייך לארגון פאן-הלני אשר קיים אספה ומועצה, בהן היו נציגים משנים-עשר שבטים יוונים. ארגון זה נקרא אמפיקטיונה ומטרתו הייתה לפקח על ניהול המקדש ואוצרותיו. הכהנים, בדומה לשאר המקדשים ביוון, היו אחראים על ההיבט הניהולי של המקדש וויסתו את הפולחן בו. אך המאפיין הרוחני של המקדש ומקור סמכותו נבעו מהאורקל ומפעילותו כנותן מענה אלוהי לצרכים של אלו הפוקדים את המקדש[8].
חשיבות דתית ופוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת העתיקה, לאורקל בדלפי תפקיד מדיני חשוב. כאמור, שליטים יוונים הגיעו לדלפי טרם יציאתם למלחמה או לפני יציאתם להתיישבות חדשה (כמו במקרים של המושבות בדרום איטליה וסיציליה). לפולחן היווני ככלל יש השלכות מעשיות. מרגע שהאורקל של דלפי קיבל מוניטין של סמכות אלוהית אמיתית, השפעתו התרחבה לכלל העולם היווני ולא רק לאזור הגאוגרפי והפוליטי שבו האורקל שכן. גם לאורקלים אחרים ביוון, כדוגמת האורקל של זאוס בדודונה או אורקל אחר של אפולו בקלרוס באסיה הקטנה, הייתה השפעה על כל העולם היווני, אך לאורקל בדלפי הייתה חשיבות גדולה ביותר בדומה למשחקים האולימפיים באולימפיה[9].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Goodrich, Norma Lorre, Priestesses, 1990.
- Hamilton, Edith (1942). Mythology. Little, Brown and Company. ISBN 0-316-34114-2.
- Mitford, William, The History of Greece, 1784. Cf. Chapter II, Religion of the Early Greeks.
- Parke, Herbert William, History of the Delphic Oracle, 1939.
- Parke, Herbert William, Sibyls and Sibylline Prophecy, 1988.
- Pausanias, Description of Greece, (ed. and translated with commentary by Sir James Frazer), 1913 edition. Cf. v.5
- Potter, David Stone, Classical Studies @ Michigan, web.archive.org, 2009-02-13, Prophecy and history in the crisis of the Roman Empire: a historical commentary on the Thirteenth Sibylline Oracle, 1990. Cf. Chapter 3.
- West, Martin Litchfield, The Orphic Poems, 1983. Cf. especially p.147.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Cassell's New Latin Dictionary (Cassell, London 1959) p. 415, 417 D.P. Simpson,
- ^ Moses I. Finley, The Ancient Greeks (Penguin 1987), p. 46
- ^ משה עמית, תולדות יוון הקלאסית (ירושלים: מאגנס, 1984), עמ' 230. Edited by John Boardman, The Cambridge Ancient History Volume 3, Part 3: The Expansion of the Greek World, Eighth to Sixth Centuries BC (Cambridge: Cambridge University Press 1982), p. 306.
- ^ משה עמית, תולדות יוון הקלאסית (ירושלים: מאגנס) 1984, עמ' 230.
- ^ Edited by John Boardman, The Cambridge Ancient History Volume 3, Part 3: The Expansion of the Greek World, Eighth to Sixth Centuries BC (Cambridge: Cambridge University Press 1982), p. 306.
- ^ משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, עמ' 230.
- ^ Edited by John Boardman, The Cambridge Ancient History Volume 3, Part 3: The Expansion of the Greek World, Eighth to Sixth Centuries BC, p. 309.
- ^ משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, עמ' 231. Moses I. Finley, The Ancient Greeks, p. 50–51.
- ^ Moses I. Finley, The Ancient Greeks, p. 51
