הבחירות לנשיאות ישראל (2014)
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ישראל | |||||||||||
| 10 ביוני 2014 | |||||||||||
.jpg)
|
.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | ראובן ריבלין | מאיר שטרית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | הליכוד | התנועה | |||||||||
| מספר הקולות | 63 | 53 | |||||||||
| הזוכה: ראובן ריבלין | |||||||||||
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל |
|
|
הבחירות השש־עשרה לנשיאות ישראל נערכו ב-10 ביוני 2014, י"ב בסיוון ה'תשע"ד, ובהן בחרה הכנסת בראובן ריבלין לנשיא העשירי של מדינת ישראל.[1]
דיני הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־24 ביולי 2014 היה צפוי הנשיא שמעון פרס לסיים את כהונתו בת שבע השנים, ועל פי חוק יסוד: נשיא המדינה לא יכול היה לשוב ולהתמודד על התפקיד לכהונה נוספת. מועד הבחירות נקבע על ידי נשיאות הכנסת ל-10 ביוני, בו נדרשה מליאת הכנסת להתכנס ולבחור בהצבעה חשאית את הנשיא העשירי.
יוזמות שונות לשינויי חקיקה, שאושרו בכנסת במהלך החודשים שקדמו לבחירות, נגעו לנושאים הטכניים באשר לאופן בחירת הנשיא. אחד התיקונים שעבר במסגרת חקיקה זו הביא לשינוי סעיף 8 בחוק יסוד: נשיא המדינה והוריד את מספר סבבי ההצבעה הנערכים בעת בחירת הנשיא לשניים בלבד, בניגוד לנוסח הקודם שאפשר סבבי הצבעה מרובים. התיקון גם הוביל לביטול הצורך להגיע לרוב מוחלט של קולות חברי הכנסת בסיבוב השני כדי להיבחר לתפקיד, אף שרוב כזה עדיין נדרש כדי לנצח בסיבוב אחד. התיקון המצמצם את מספר סבבי ההצבעה לשניים הוצע לאחר שמבקר המדינה יוסף שפירא, שבחירתו נעשתה בשנת 2012 בשיטת בחירה זהה, נבחר לתפקידו רק בתום שלושה סבבי הצבעה ארוכים.[2]
תיקון נוסף לחוק היסוד הביא לראשונה לקביעת כללים באשר לאופן הצגת המועמדים לתפקיד. בעוד הנוסח הישן של חוק היסוד קבע שכל קבוצה בת עשרה ח"כים רשאית להציג מועמד, אך לא התייחס לאפשרות שבה חבר הכנסת ישתף עצמו ברשימותיהם של מספר מועמדים, הביא השינוי לקביעה כי במקרה שכזה יוסר שמו של הח"כ מכל הרשימות עליהן חתם. עוד נקבע כי במקרה בו יפחת מעשרה מספר התומכים במועמד לנשיאות, תתבטל מועמדותו. תיקון זה אושר בכנסת בחודש יוני 2013[3] והתממש לראשונה במערכת הבחירות הזו.
ב־13 בנובמבר 2013 החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להותיר על כנו את האיסור על מועמדים לנשיאות לגייס כספים.[4] ב־8 בינואר 2014 פרסם היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, את סדרי הבחירות.[5]
על רקע המרוץ לנשיאות, נשמעו גם קולות הקוראים לבטל את מוסד הנשיאות בטענה שהוא אינו נחוץ,[6][7][8] וח"כ זבולון כלפה מסיעת הבית היהודי אף הגיש הצעת חוק המציעה לבטל את תפקיד הנשיא. הוא טען כי תפקיד זה הוא "קישוטי, מיותר ובזבזני".[9]
ההיערכות לבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכת הבחירות לנשיאות החלה בצורה לא רשמית לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה ב-22 בינואר 2013, הרכבת הממשלה החדשה ב-18 במרץ ובחירתו של יולי אדלשטיין ליושב ראש הכנסת תוך הדחתו למעשה של ראובן ריבלין באותו יום,[10] בחירות ומינויים שבעקבותיהם התבהרה המפה הפוליטית ונקבעה זהותם של 120 הח"כים המהווים את הגוף הבוחר לנשיאות. בין השמות שהוזכרו בשלב זה היו ריבלין, דוד לוי, בנימין בן אליעזר ודליה איציק.[11] הוזכר גם שמו של הנשיא המכהן שמעון פרס, שמועמדותו הייתה יכולה להיות אפשרית רק עם תיקון החוק המונע בחירה לכהונה שנייה לתפקיד.[12]
במהלך ההיערכות לבחירות צפו כותרות צורמות לגבי המועמדים:
- אישה פנתה למשטרה בתלונה שהשר סילבן שלום, ששקל הצגת מועמדותו לנשיא המדינה,[13] הטריד אותה מינית לפני 15 שנה. על תלונה זו חלה התיישנות ולכן לא ננקטו הליכים במקרה.[14] לאחר מכן הגיע לידיעת המשטרה מידע על נשים נוספות שטענו שהוטרדו על ידי השר, אך הן מאנו להגיש תלונות, ותיק החקירה נסגר.[15] בסופו של דבר נמנע שלום מלהציג מועמדותו לנשיא המדינה, לאחר שלא זכה לתמיכתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.[16]
- בתוכנית הטלוויזיה "עובדה" נחשף שבנימין בן אליעזר נהג לבקר בבתי קזינו בלונדון גם בעת שהיה שר בממשלת ישראל. בן אליעזר נימק זאת בבילוי עם בני משפחתו המתגוררים בעיר, וטען שלא הימר בביקוריו אלה.[17] בנוסף נחשף שבן אליעזר עובר טיפולי דיאליזה, ושוקל השתלת כליה.[18]
- לחברי הכנסת נשלח סרטון, שמקורו אינו ידוע, המשמיץ את ראובן ריבלין.[19]
- ארבעה ימים לפני הבחירות המשטרה חקרה באזהרה את בנימין בן אליעזר, בחשד שקיבל בניגוד לחוק כספים למימון רכישת ביתו ביפו.[20] בעקבות כך, הסיר בן אליעזר את מועמדותו.
- בשנת 2012 חתם מאיר שטרית על הסכם סודי עם עוזרת שהועסקה בביתו ופוטרה, ולפיו שולם לה סכום של 270,000 ש"ח בתמורה לוויתור על כל טענה עתידית כלפיו. שמועות על ההסכם ונסיבותיו הגיעו לאוזני חברי הכנסת ימים מעטים לפני הבחירות לנשיאות ובמהלך הבחירות, ומיד לאחר הבחירות לנשיאות שודר תחקיר ערוץ 10, שגילה כי העוזרת איימה להגיש תביעה על פגיעה בזכויותיה ובכלל זה הטרדה מינית. שטרית הכחיש מכל וכל את הטענות על הטרדה מינית. לא נערכה חקירת משטרה בעניין זה, משום שהעוזרת, שחתמה על הסכם לשמירת סודיות, לא שיתפה פעולה עם המשטרה.[21]
זמן קצר לפני סיום הגשת המועמדות לנשיאות המדינה פנה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לסופר היהודי-אמריקאי אלי ויזל, בהצעה שיציג מועמדותו לתפקיד, אף שלוויזל אין אזרחות ישראלית, אך הצעה זו לא התממשה למועמדות.[22] לאחר סיום הגשת המועמדות הודיעו נתניהו ושר הכלכלה, נפתלי בנט, על תמיכתם בריבלין.[23]
המועמדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חבר הכנסת ראובן ריבלין: חבר סיעת הליכוד, לשעבר שר בממשלת ישראל, יושב ראש הכנסת ומועמד בבחירות לנשיאות 2007.[24][25]
- חבר הכנסת מאיר שטרית: חבר סיעת התנועה, לשעבר שר בממשלות ישראל וראש עיריית יבנה.[26]
- חברת הכנסת לשעבר דליה איציק: לשעבר שרה בממשלות ישראל ויושבת ראש הכנסת. כיהנה כנשיאת המדינה בפועל בתקופת נבצרותו של נשיא המדינה השמיני, משה קצב.[27]
- פרופסור דן שכטמן: חתן פרס נובל לכימיה וחתן פרס ישראל לחקר הפיזיקה.[28]
- השופטת בדימוס דליה דורנר: לשעבר שופטת בית המשפט העליון, ובעשור השני של המאה ה-21 - נשיאת מועצת העיתונות.[29]
מועמדים שפרשו:
- חבר הכנסת בנימין בן אליעזר: תת-אלוף (במיל') בצה"ל, לשעבר שר בממשלות ישראל וראש האופוזיציה.[30] מועמד מפלגת העבודה לתפקיד - פרש בעקבות חקירה באזהרה אליה זומן ארבעה ימים לפני הבחירות.[31]
ההצבעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| המועמד | מפלגה | קולות | ||
|---|---|---|---|---|
| סיבוב ראשון | סיבוב שני | |||
| ראובן ריבלין | הליכוד | 44 | 63 | |
| מאיר שטרית | התנועה | 31 | 53 | |
| דליה איציק | קדימה | 28 | - | |
| דליה דורנר | עצמאיים | 13 | ||
| דן שכטמן | 1 | |||
| פתק לבן | 0 | 3 | ||
| פתקים פסולים | 2 | 0 | ||
| לא הצביעו | 1 | 1 | ||
| סה"כ | 120 | 120 | ||
חבר הכנסת היחיד שלא הצביע הוא מאיר פרוש. אחד מהקולות שנפסלו היו של חבר הכנסת ריבלין שמאחורי הפרגוד הצביע לעצמו בשני פתקים והקול שלו נפסל[32].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עופר קניג, על קו הזינוק: המרוץ לנשיאות המדינה יוצא לדרך, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 21 בינואר 2014
- גדעון אלון, מתשעה (בינתיים) – ייצא נשיא אחד, באתר ישראל היום, 3 בפברואר 2014
- שרה ליבוביץ־דר, המרוץ לנשיאות: מי יחליף את פרס במשכן?, באתר nrg, 3 במרץ 2012
- עדו בן פורת, סקר: ריבלין – המועמד המועדף על הציבור, באתר ערוץ 7, 29 בינואר 2014
- לילך ויסמן, הבחירות לנשיאות: שכטמן מוביל עם 22% תמיכה בציבור, באתר גלובס, 23 בינואר 2014
- מורן אזולאי, הקרב על הכבוד: כך מתנהל המרוץ לנשיאות, באתר ynet, 28 במרץ 2014
- מורן אזולאי, קרב לפני הקרב: מי יישאר במרוץ לנשיאות?, באתר ynet, 20 במאי 2014
שוקי שדה, צבי זרחיה, חוקרים פרטיים, לוביסטים והדלפות לתקשורת: כך מתנהל שוק המרוץ לנשיאות, באתר TheMarker, 10 במאי 2014- המועמדים מסבירים: למה אני הראוי/ה ביותר?, באתר ynet, 10 ביוני 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יהונתן ליס, ראובן ריבלין נבחר לנשיא הבא של ישראל, באתר הארץ, 10 ביוני 2014
- ^ הצעות החוק, ה"ח הכנסת 511 מ-8 ביולי 2013
התיקונים לחוקים, ס"ח 2411 מ-7 בנובמבר 2013 - ^ חוק–יסוד: נשיא המדינה (תיקון מס' 8), ס"ח 2399 מ-27 ביוני 2013
- ^ רויטל חובל ויהונתן ליס, היועמ"ש דחה בקשת ריבלין ובן אליעזר לגייס תרומות לקמפיין לנשיאות, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2013.
- ^ מורן אזולאי, מי יהיה נשיא? יועמ"ש הכנסת פרסם הנחיות, באתר ynet, 8 בינואר 2014.
- ^ עדו בן פורת, בנט ולבני בוחנים: ביטול משרת הנשיא, באתר ערוץ 7, 31 בינואר 2014
- ^ אילן לוקאץ', אין צורך בנשיא חדש, באתר מאקו, 30 בינואר 2014
- ^ פוליטי, "נשיא זה תפקיד מיותר", באתר ישראל היום, 14 בפברואר 2014
- ^ יהונתן ליס, הצעת חוק חדשה מבקשת לבטל את מוסד הנשיאות, באתר הארץ, 4 בפברואר 2014
- ^ מורן אזולאי, רובי ריבלין לגורמים בכנסת: "נתניהו מדיח אותי", באתר ynet, 10 במרץ 2013
- ^ חן שליטא, הקרב הפוליטי הבא: מי יהיה נשיא המדינה?, באתר גלובס, 23 במרץ 2013
- ^ עמית סגל, יוזמה: כהונה נוספת לפרס בנשיאות, באתר מאקו, 4 בנובמבר 2013.
- ^ מערכת גלי צה"ל, שלום: "אם אחליט להתמודד לתפקיד הנשיא אבחר", באתר גלי צה"ל, 31 בדצמבר 2013
- ^ רביב דרוקר, מי ממהר לזכות את סילבן שלום?, באתר וואלה, 26 במרץ 2014
- ^ יניב קובוביץ, המשטרה תמליץ לסגור את התיק נגד סילבן שלום, באתר הארץ, 29 באפריל 2014
אלי סניור, אביאל מגנזי ואטילה שומפלבי, וינשטיין הודיע על סגירת תיק סילבן שלום, באתר ynet, 7 במאי 2014 - ^ עמרי נחמיאס, סילבן שלום לא יתמודד על נשיאות המדינה, באתר וואלה, 21 במאי 2014
- ^
ניר שחק ואילנה דיין, מדוע ביקר פואד בקזינו בעודו שר בכיר?, באתר מאקו, 30 באפריל 2014
- ^ ח"כ בנימין בן אליעזר יעבור השתלת כליה, באתר ynet, 2 במאי 2014
- ^ אטילה שומפלבי, בן אליעזר: לחקור סרטון משמיץ נגד ריבלין, באתר ynet, 14 במאי 2014
- ^ אלי סניור ומורן אזולאי, רגע לפני הבחירות: בן אליעזר נחקר באזהרה, באתר ynet, 6 ביוני 2014
- ^ ברוך קרא, דורון הרמן, חשיפה: העוזרת של מאיר שטרית טענה כי הטריד אותה מינית, באתר nana10, 11 ביוני 2014
יניב קובוביץ', הסכם החשאיות של ח"כ שטרית: עוזרת הבית טענה שהטריד אותה מינית, באתר הארץ, 11 ביוני 2014 - ^ אלי ויזל: "נתניהו הפעיל עלי לחץ כבד. שאני אהיה נשיא? נו באמת", באתר הארץ, 30 במאי 2014
- ^ חזקי עזרא, נתניהו עם ריבלין, באתר ערוץ 7, 28 במאי 2014
- ^
ראובן ריבלין בתוכנית חיידק פוליטי, ראיון באתר יוטיוב בהגשת נחמה דואק, בערוץ הכנסת, 7 בינואר 2014.
- ^ זאב קם, ללא תמיכת נתניהו: ריבלין השיג חתימות לנשיאות, באתר nrg, 28 בפברואר 2014
- ^ גדעון אלון, מתשעה (בינתיים) – ייצא נשיא אחד, באתר ישראל היום, 3 בפברואר 2014.
- ^ מורן אזולאי, דליה איציק השיגה 10 חתימות ותתמודד לנשיאות, באתר ynet, 25 במאי 2014
- ^ עמית סגל, פרסום ראשון: פרופ' שכטמן מתמודד רשמית לנשיאות, באתר מאקו, 25 במאי 2014
- ^ אריק בנדר, גם דליה דורנר מועמדת לנשיאות: השיגה את 10 החתימות, ThePost,26 במאי 2014 (הקישור אינו פעיל, 12 בדצמבר 2022)
- ^ עמית סגל, בן-אליעזר - מועמד העבודה לנשיאות, באתר מאקו, 17 בפברואר 2014
- ^ מורן אזולאי, בן אליעזר פורש מהמירוץ לנשיאות - "עשו לי סיכול ממוקד", באתר ynet, 7 ביוני 2014
- ^ שירית אביטן כהן, הפתק שנפסל והמיתוס על שרון: כל הדרמות שמאחורי הבחירות לנשיאות, באתר גלובס, 2 ביוני 2021
| בחירת נשיא מדינת ישראל | ||
|---|---|---|
|
