המעבדה הלאומית לורנס ברקלי

המעבדה הלאומית לורנס ברקלי (באנגלית: Lawrence Berkeley National Laboratory ובקיצור LBNL, אבל לפעמים ידועה גם כ-Berkeley Lab או LBL) היא מעבדה לאומית אמריקנית המופעלת בידי אוניברסיטת קליפורניה, ונמצאת בסמוך לקמפוס האוניברסיטה בברקלי.

היסטוריה

מקורה של המעבדה ב"מעבדת הקרינה" של ארנסט לורנס, שצמחה בשנות ה-30 של המאה העשרים סביב הציקלוטרון (מאיץ החלקיקים שלורנס המציא ושהיה המתקדם ביותר בזמנו) והשימושים בו - החל ממחקר בסיסי על גרעין האטום, דרך יצירת איזוטופים ואטומים חדשים, וכלה בשימושים ביולוגיים ורפואיים באיזוטופים הרדיואקטיביים שיוצרו על ידי שימוש בציקלוטרונים.

ב-1936 קיבלה המעבדה מעמד עצמאי, וב-1940 עם גדילתה ובייחוד עם בניית ציקלוטרון גדול חדש יצאה המעבדה מחוץ לתחומי הקמפוס, לאתר הסמוך לו בו היא נמצאת עד היום. בזמן מלחמת העולם השנייה לורנס רתם את המעבדה למאמץ המלחמתי, ובפרט לפרויקט פיתוח הפצצה הגרעינית. לורנס ואנשי המעבדה פיתחו את שיטת ההפרדה האלקטרומגנטית להעשרת אורניום. באותה תקופה המעבדה גדלה באופן משמעותי בזכות המימון הממשלתי לפעולותיה, והפכה להתגלמות גישת "המדע הגדול" של פרויקטים הדורשים משאבים רבים וצוותים גדולים של אנשים שבאים מתחומים שונים ומגוונים. אחרי המלחמה לורנס דאג להמשיך את השותפות עם הממסד הביטחוני והממשלתי, והמעבדה הפכה לחלק מרשת המעבדות הלאומיות של הוועדה לאנרגיה אטומית שנוסדה אז.

ב-1952 ייסד לורנס יחד עם אדוארד טלר סניף של המעבדה בליברמור, כ-50 ק"מ ממזרח לברקלי, שהפך למעבדה לאומית עצמאית הנקראת היום המעבדה הלאומית לורנס ליברמור. מעבדה זו הוקמה בשביל להוות מתחרה למעבדה הלאומית לוס אלמוס, ובמשך הזמן היא ריכזה את המחקר הביטחוני המסווג, בעוד המעבדה בברקלי חזרה לעסוק במחקרים בעלי אופי מדעי אזרחי.

הישגים

במעבדת ברקלי התגלו מספר רב של יסודות כימיים מלאכותיים, ובראשם הפלוטוניום. בין יסודות אלה גם הברקליום והלורנציום שנקראו על שם המעבדה ומייסדה. 11 מהחוקרים במעבדה זכו בפרסי נובל לפיזיקה ולכימיה: לורנס עצמו זכה בפרס לפיזיקה בשנת 1939 על המצאת הציקלוטרון; גלן סיבורג ואדווין מקמילן (כימיה, 1951) על גילוי וחקירת היסודות הטרנס אוראניים הראשונים; אמיליו סגרה ואוון צ'מברלין (פיזיקה, 1959) על גילוי האנטי-פרוטון; דונלד גלייזר (פיזיקה, 1960) על המצאת תא הבועות; מלווין קלווין (כימיה, 1961) על גילוי מעגל קלווין בעזרת האיזוטופ הרדיואקטיבי פחמן-14; לואיס אלוורז (פיזיקה, 1968) על גילוי חלקיקים תת-אטומיים קצרי חיים (מצבי תהודה) בעזרת תא הבועות; יואן לי (כימיה, 1986) על חקר הדינמיקה של תהליכים כימיים; סטיבן צ'ו (פיזיקה, 1997) על קירור אטומים בעזרת קרני לייזר; וג'ורג' סמוט (פיזיקה, 2006) על חקר קרינת הרקע הקוסמית.

במעבדה נבנה מאיץ חלקיקים על פי עקרון של האצת פלסמה שהוא בעל ממדים קטנים בהרבה ממאיצים רגילים.

מנהלה

אוניברסיטת קליפורניה מפעילה את המעבדה עבור משרד האנרגיה. מנהלתית היא מפעילה אותה בנפרד מהקמפוס שלה בברקלי, אולם בפועל יש חפיפה רבה בין שני המוסדות, חוקרים רבים במעבדה מחזיקים במשרה גם באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, וסטודנטים רבים לתארים מתקדמים בברקלי מבצעים את עבודת המחקר שלהם במעבדה.

במעבדה יש כ-4000 עובדים, מתוכם כ-800 סטודנטים. בנוסף, מתארחים כל שנה כ-3000 חוקרים. המעבדה מכילה 76 בניינים ושוכנת על שטח של כ-0.8 קמ"ר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המעבדה הלאומית לורנס ברקלי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של המעבדה הלאומית לורנס ברקלי (באנגלית)

• המעבדה הלאומית לורנס ברקלי, ברשת החברתית פייסבוק
• המעבדה הלאומית לורנס ברקלי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• המעבדה הלאומית לורנס ברקלי, ברשת החברתית אינסטגרם
• המעבדה הלאומית לורנס ברקלי, ברשת החברתית LinkedIn
• המעבדה הלאומית לורנס ברקלי, סרטונים בערוץ היוטיוב