הרג קומנדטורה

הרג קומנדטורה
騎士きし団長だんちょう殺ごろし
מידע כללי
מאת	הרוקי מורקמי
שפת המקור	יפנית
סוגה	ריאליזם פנטסטי
מקום התרחשות	יפן
הוצאה
הוצאה	Shinchosha
תאריך הוצאה	24 בפברואר 2017
סדרה
ספר קודם	צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו

הֶרֶג קוֹמֶנדטוֹרֶה (ביפנית: 騎士きし団長だんちょう殺ごろし) הוא רומן מאת הסופר היפני הרוקי מורקמי, שיצא לאור ביפן ב-2017. במקור יצא תחילה בשני חלקים: "הרעיון מתגלה" – (顕あらわれるイデア編へん), והמטפורה המשתנה (遷ろうメタファー編へん,). המהדורה האנגלית של שני הכרכים תורגמה על ידי פיליפ גבריאל והמהדורה שבה כרך אחד הכולל את שני החלקים תורגמה לאנגלית על ידי אלפרד קנופף. הספר יצא לאור בישראל ב-2020 בהוצאת כנרת, זמורה, דביר בתרגומו מאנגלית של שאול לוין.

עלילה

הגיבור המספר, חסר השם, הוא צייר כושל, בן 36, שאשתו עוזבת אותו בתחילת הספר. ממוטט נפשית מעזיבתה, הוא מתפטר מציור מסחרי של דיוקנאות אנשי עסקים שבו עסק ויוצא במכוניתו למסע ארוך במחוזותיה הכפריים של צפון יפן. באחת מתחנותיו במחוז מיאגי, בעת שהוא סועד במסעדת דרכים, מצטרפת אל שולחנו אישה שנראה כי היא בורחת ממישהו. הגיבור חושד שהיא בורחת מגבר שיושב בקרבתם בזמן שהם אוכלים. הגיבור מכנה את האיש הזה כ"איש עם הסובארו פורסטר הלבנה". בסופו של דבר האישה והגיבור מקיימים יחסי מין אלימים במלון אהבה. למחרת הוא מתעורר והיא כבר איננה. הוא חוזר למסעדה לארוחת בוקר ורואה שוב את האיש עם הסובארו פורסטר הלבנה והוא מרגיש כאילו האיש יודע בדיוק מה עשה עם האישה במלון הדרכים. דמותו של האיש עם הסובארו פורסטר הלבנה ממשיכה לרדוף את הגיבור במשך כל היצירה.

מסע הדרכים של הגיבור מגיע לסיומו כשמכוניתו מתקלקלת. הוא שב לאזור טוקיו ומקבל על עצמו לשמור על בית אביו של חברו מסאהיקו. הבית המרוחק נמצא על ראש הר. בעליו הוא טומוהיקו אמאדה - צייר בעל שם שהועבר למוסד סיעודי כשהוא סובל מדמנציה מתקדמת. כיוון שפרש מציורי הדיוקנאות, מוצא הגיבור את פרנסתו מהוראה בחוגי ציור לילדים ולמבוגרים במתנ"ס בעיירה סמוכה. יום אחד הוא שומע רעש מהתקרה, הוא מחפש ומוצא עליית גג שחדר אליה ינשוף. עליית הגג ריקה לחלוטין למעט ציור גדול העטוף היטב בנייר עטיפה יפני הקשור בחבל ואליו מחוברת תווית ובה שם הציור: "הרג קומנדטורה". הגיבור מתלבט מספר ימים באם לפתוח את הציור, כיוון שאמאדה לא השאיר אף אחד מציוריו בביתו וברור שלא חפץ בכך שהציור המוסתר יתגלה. לבסוף הוא פותח את עטיפת הציור ומגלה ציור של אמאדה, בסגנון הציור של תקופת אסוקה, שבו מתוארת סצנת הפתיחה של האופרה "דון ג'ובאני" ובה דוקר דון ג'ובאני בחרבו והורג את הקומנדטורה (מפקד בצבא האיטלקי) - אביה של דונה אנה, הנזעק להגן על תומת בתו. במקביל לפתיחת הציור ולהתעמקותו של הגיבור בציורו של אמאדה, הוא מחליט לחזור באופן חד פעמי לציור דיוקן תמורת סכום גדול מאוד. איש העסקים ששכר אותו לציור דיוקנו הוא וטארו מנשיקי, איש עסקים מסתורי ומתבודד שעשה הון ופרש. מתברר כי הוא קנה בית העומד בצידו השני של העמק, מול מקום מגורי הגיבור. בתהליך ציור הדיוקן מתחברים הגיבור ומנשיקי. פתיחת הציור וההיכרות עם מנשיקי מתניעים שרשרת מאורעות. הסופר מתאר את גילוי הציור וההיכרות עם השכן המסתורי כ"שתי אבני הדומינו הראשונות".

לילה אחד שומע הגיבור צלצול פעמון מסתורי שחוזר בכל לילה בשעה קבועה. הוא מתחקה אחר מקור הצלצול ומוצא גל אבנים כבדות מאחורי מקדש נטוש ביער הסמוך שממנו בוקעים צלילי הפעמון. הוא מגייס את מנשיקי וזה שוכר צוות בנייה שיזיז את האבנים. הם חושפים בור מעשה ידי אדם עם קירות אבן בנויים בקפידה בגובה של שניים וחצי מטרים. אין שום דבר בבור חוץ מפעמון עתיק שהגיבור לוקח אל ביתו. מערכת היחסים בין הגיבור ומנשיקי הולכת ומתפתחת. מנשיקי מגלה לגיבור כי הוא רכש את ביתו כדי לעקוב אחר נערה צעירה בת 13, מָארִיֶה אקיגאווה, שהוא חושד שהיא בתו. היא מתגוררת על גבעה אחרת מעבר לעמק ומנשיקי צופה בה במשקפת משוכללת. אמה של הנערה, שהייתה אהובתו של מנשיקי לפני שנישאה, מתה כשהבת הייתה ילדה קטנה ודודתה (אחות האב הרשמי), שוקו, חיה אתם ומתפקדת כאמה.

יום אחד מתגלה בפני הגיבור בביתו דמות בשר ודם בגובה של כ-60 סנטימטר שהיא העתק מושלם בגודל ובצורה של דמות הקומנדטורה מציורו של טומוהיקו אמאדה. הדמות, הפונה אל הגיבור בלשון רבים ודיבורה מוזר, מציגה את עצמה כ"רעיון" וכמי שצלצל בפעמון בבור שהתגלה. לאחר שהגיבור משלים את ציור דיוקנו של מנשיקי, שבו הוא שובר את מחסום היצירה שלו ומפיק לראשונה ציור בעל ערך אמנותי, מבקש מנשיקי כי הגיבור יצייר את דיוקנה של מאריה, שהיא תלמידה בכיתת הציור שלו, כדי שמנשיקי יוכל לפגוש אותה "במקרה". הגיבור מתחיל לצייר את מאריה ומתחיל גם ציור של הבור ביער. הוא מפסיק לעבוד על ציור ה"איש עם הסובארו פורסטר הלבנה", שבו החל מתוך חשש שהשלמת הציור תגרור אחריה מאורעות אפלים. מכאן מתגלגלת שרשרת אירועים המערבת ריאלי ופנטסטי שבה ציורו של טומוהיקו אמאדה, "הרג קומנדטורה" מהווה מחולל וציר מרכזי של המאורעות.

קבלה וביקורת

הסופר ומבקר הניו יורק טיימס, הארי קונזרו (אנ'), מבקר את אורכו הרב של הספר ואת התיאורים המיותרים, לדעתו, של נושאים שאינם משמעותיים לסיפור ובה בשעה, מצר על החמצת הסופר מתיאור משמעותי יותר של היחסים האנושיים, לדוגמה עם אשת הגיבור המספר. הוא מסכם את ביקורתו במילים: "הרג קומנדטורה" הוא מפלצת מיטלטלת, אכזבה מסופר שעשה עבודה טובה בהרבה. כפי שהגיבור המספר בספר מסכם באופן גולמני את אחת מחוויותיו העל טבעיות: "זו כנראה רק הייתה פיסה של חלום מקוטע"".^[1]

לעומתו, בביקורת בעיתון הבריטי, האינדיפנדנט, טוען המבקר וסופר ספרי המסתורין, צ'ארלס פינץ' (אנ') כי ככל שמורקמי מתבגר הוא בוחן יותר ויותר את חייהם של גילאי הביניים ולא רק של הצעירים, ומכתיר את הספר בכינוי "כסוחף ומעודד בחזרתיות". הוא מסכם את ביקורתו בציטוט מהספר: "האומץ לא לחשוש משינוי באורח החיים, החשיבות שיש לכך שהזמן עומד לצדך" ופינץ' אומר: אלו הם שיעורים צנועים, לאור האירועים המגוחכים שפקדו אותו. אבל זו הנקודה. שום דבר שאנחנו ממציאים לא יכול להיות מוזר כמו החיים. אנו מכבדים עובדה זו על ידי המצאתה בכל מקרה.".^[2]