השלכה (פסיכולוגיה)
בפסיכואנליזה, השלכה (בלועזית: פרויקציה) היא מנגנון הגנה אישי, המשמש אדם כדי להשליך את הצדדים השליליים באישיותו על העולם שמחוצה לו - קרי, לייחס אותם לזולת, ועל ידי כך להימנע מהכרה בתכונותיו ובדחפיו השליליים של עצמו. הפסיכולוג אריק אריקסון טען כי אף שההשלכה בדרך כלל מעוותת ומלאה איבה ופחד, יש בה גרעין של משמעות עמוקה שהאדם המשליך מייחס לאובייקט המושלך.
פסיכולוגים פיתחו כמה שיטות של אבחון ההשלכה באמצעות הצגת גירוי רב משמעי שעל הנבחן להציג לו פירוש, כאשר ההנחה היא שהפירוש ישקף דבר-מה על נותן הפירוש. רוב מבחני ההשלכה מבוססים על הפסיכולוגיה הפסיכואנליטית. הם מורכבים מגירויים מעורפלים, המאפשרים לאדם מרחב תגובה גדול. הנחת היסוד במבחנים אלה גורסת כי רגשותיו של האדם, יצריו, עמדותיו, משאלותיו וצרכיו מושלכים על הגירויים העמומים, ותגובותיו הן לפיכך ביטוי לעולמו הפנימי והלא מודע.
בתרפיה התבנית מבית מדרשו של פרידריך פרלס, החלום מוצג כתהליך של השלכה, כך שהדמויות בחלום מסמלות צדדים שונים באישיותו של החולם. פרלס איננו רואה בחלום מבחן אישיות, אלא מנצל אותו כנקודת מוצא להגברת המודעות העצמית של האדם. פרופ' יצחק לוין טוען כי אפשר לראות בחלום מבחן השלכה אידיאלי, מכיוון שהחולם מספק הן את הגירוי והן את תגובתו לגירוי.[1]
אוסוואלד שפנגלר, ובעקבותיו אריק אריקסון, סברו כי תופעת האנטישמיות היא בעיקרה עניין של השלכה. אנשים שיש להם חלומות של כיבוש העולם ושליטה בו מאחורי מסווה של עליונות אינטלקטואלית, כמו הגרמנים הנאציונל-סוציאליסטים והרוסיים הבולשביקים, משליכים תפיסה זו על היהודים.[2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השלכה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
השלכה (פסיכולוגיה), דף שער בספרייה הלאומית
