ז'אק לה גוף
 | |
| לידה |
1 בינואר 1924 טולון, ואר (מחוז), צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
1 באפריל 2014 (בגיל 90) הרובע העשירי של פריז, פריז, צרפת |
| שם לידה |
Jacques Louis Le Goff |
| ענף מדעי | היסטוריה, היסטוריה של ימי הביניים |
| מקום קבורה |
Lanester |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Michel Lauwers, François Garnier, André Guillerme, Mario Pilosu, Colette Ribaucourt, Sophie Cassagnes-Brouquet, Marie-Claire Gasnault-Beis, Arturo Roberto Firpo, ז'אן-קלוד שמיט, Odette Chapelot, Françoise Piponnier, Guy Lobrichon, Annie Cazenave, Régis Labourdette, Pascal Michon, Rosa Maria Dessì, Martin Nejedlý, Pierre Gibert, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ז'אק לה גוף (בצרפתית: Jacques Le Goff; 1 בינואר 1924 - 1 באפריל 2014) היה היסטוריון צרפתי בן הדור השלישי של אסכולת האנאל, חבר האקדמיה הבריטית (נבחר ב-1998) וזוכה פרס דן דוד לשנת 2007.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבי אימו היה סוחר יינות שרושש על ידי הפילוקסרה בסוף המאה ה-19. אביו היה מורה לאנגלית ואימו מורה לפסנתר. ב-1937, בגיל שלוש עשרה, הצטרף לתנועה שלחמה בגזענות ובאנטישמיות בטולון שבדרום צרפת.
לה גוף היה היסטוריון של ימי הביניים. תחום התמחותו עסק בתקופה בין המאה ה-11 למאה ה-13.
למד לדוקטורט באוניברסיטת ליל תחת הדרכתו של מישל מולא; נושא עבודת הדוקטורט היה עסקי המלח בימי הביניים. היה תלמידם של פרנאן ברודל ומרק בלוך. לה גוף השתייך לוועד המנהל של כתב העת "האנאל", ובשנת 1972 ירש את מורו ברודל בניהול האקול פראטיק דה אוטז אטיד. כחלק מהיותו בן הדור השלישי לאסכולת האנאל, היה ללה גוף חלק נכבד בהתהוות המהפכה התרבותית בלימודי ההיסטוריה שהחלה משנות השבעים, יחד עם היסטוריונים נוספים בלימודי ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת, בהם בצרפת (פייר נורה, עמנואל לה רואה לדורי, ז'ורז' דובי, ארון גורביץ', פרנסואה פירה, ז'אן-פול ארון, ז'אן-לואי פלאנדרין, מרק פרו, פייר שוני, ז'אן דלומו ואחרים) ובעולם (קרלו גינצבורג, נטלי זימון דייוויס, קרוליין ווקר ביינום, פיטר בורק ואחרים). בין ספרו הרבים ניתן למנות את "לידתה של אירופה", "זמן, עבודה ותרבות בימי הביניים", "היסטוריה וזיכרון", "הדמיון הביניימי", "לידת הפרוגטוריום" ועוד. שימש כיועץ היסטורי לעיבוד הקולנועי של הספר "שם הוורד" מאת אומברטו אקו.
ז'אק לה גוף זכה בפרס דן דוד לשנת 2007 בתחום חקר העבר.
מחקריו החשובים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המלח
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודת הדוקטורט שלו עסקה בנושא המלח. כשהתחיל במחקרו, הייתה מקובלת הדעה כי בימי הביניים התנהלו החברות במשקים סגורים ולה גוף הפריך זאת. מאז הפרהיסטוריה, קל וחומר בתקופת ימי הביניים, הביא המלח לפתיחתם של קווי מסחר ארוכים. זאת, כיוון שהמלח היה משאב חיוני, אך לא היה נפוץ בכל מקום באותה האיכות ובאותה הכמות. ניתן היה להבחין בנתיבים וכך לעקוב אחר התרחבותה של הנצרות שהייתה בתחילת התפתחותה. הדבר איפשר להבחין במידת ההיזקקות למלח במקומות השונים, להבחין מי שלט במסחר ובמעורבות המנזרים בכך, והמס שהטילו המדינות השונות על המלח.
הערים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לה גוף חקר את גבולות הערים באמצעות מחקר על מנזרי הדומיניקנים והפרנציסקנים שהתיישבו בערים והתוו רשת של ערים. האפיפיורות התערבה בכך ואסרה על המנזרים להתקרב זה לזה יתר על המידה.
האקזמפלום
[עריכת קוד מקור | עריכה]לה גוף חקר את הז'אנר הספרותי של האקזמפלום (Exsemplum). האקזמפלום הוא אנקדוטה קטנה בעלת משמעות מוסרנית, המשולבת בעיקר בסיפורים ובדרשות ומשקפות את המערכת האידאולוגית בת התקופה. האקזמפלום מציב את האדם בתווך שבין האלוהים לשטן, בין הקריאה לישועה לבין החטא והשחיתות המושכים אותו להיכנע לפיתוי האסור. ספרות האקזמפלום התקיימה עד סוף המאה ה-19. דרכה ניתן ללמוד על תודעתם ההיסטורית של כותביה ובכך היא מהווה ראי לתקופתה.
הולדת הפורגטוריום
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיצירותיו החשובות והמפורסמות ביותר של לה גוף היא הולדת הפורגטוריום (כור המצרף). הפורגטוריום הופיע בסביבות שנת 1170 ומתהווה במהרה בתור מימד שלישי בעולם הבא. אנו מגיעים לפורגטוריום כשאנו לא חוטאים לגמרי, אך גם לא טהורים לחלוטין ואנו נכנסים לשלב של טיהור. זהו מקום שקיומו מוגבל בזמן והוא ייעלם לאחר יום הדין, אז יוותרו רק הגיהנום וגן העדן. הספר מחולק לשלושה חלקים: השלב לפני הפורגטוריום, הולדת הפורגטוריום במאה השתים עשרה ושקיעתו דרך הגותם של הוגי הסכולסטיקה במאה השלוש עשרה וכלה בקומדיה האלוהית של דנטה. בסיכום, סוקר לה גוף את ההיסטוריה של הפורגטוריום בעת החדשה.
תיקוף העת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ללה-גוף דעה ייחודית בנוגע לתיקוף (פריודיזציה) של ימי הביניים והעת החדשה. לשיטתו, החלוקה המקובלת הקובעת את שלב המעבר בין ימי הביניים לעת החדשה בסביבות המאה ה-16 אינה נכונה, משום שלא התרחש בתקופה זו שום אירוע משמעותי שמצדיק מעבר לתקופה שונה. לשיטתו, תחילתה של העת החדשה היא באמצע המאה ה-18, עת התרחשו שינויים בחקלאות בצרפת, המהפכה התעשייתית והמצאת מנוע הקיטור, וכן שינויים בפילוסופיה, בדת ובפוליטיקה (בעיקר ההתנגדות למלוכנות שבאה לידי ביטוי במהפכה הצרפתית ב-1789)[1].
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ז'אק לה גוף, ימי הביניים בשיאם 1054 - 1330, הוצאת דביר, 1993
- Your Money or Your Life: Economy and Religion in the Middle Ages. New York, 1988
- Histoire de la France Religieuse, Paris, 1988
- Medieval Civilization 400-1500, Oxford, 1988
- Constructing the Past (with P. Nora, eds.). Cambridge 1985
- The Birth of Purgatory. Chicago, 1984
- Time, Work & Culture in the Middle Ages, Chicago, 1980
- La Nouvelle Histoire (with R. Chartier, eds.) Paris, 1978
- Marchands et Banquiers du Moyen Age. Paris, 1969
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלי בר-נביא ומוריס קריז'ל עם ז'אק לה-גוף, "סיור מודרך במדור לטיהור הנשמות: דיאלוג זמנים", זמנים 42 (1992), עמ' 29-18
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אק לה גוף, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Must We Divide History into Periods?, תרגום לאנגלית M.B. DeBevoise, אוניברסיטת קולומביה, 2015.