חוק הפרשנות

חוק הפרשנות
פרטי החוק
תאריך חקיקה	15 ביוני 1981
תאריך חקיקה עברי	י"ג בסיוון תשמ"א
גוף מחוקק	הכנסת התשיעית
חוברת פרסום	ספר החוקים 1030, עמ' 302
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד המשפטים
מספר תיקונים	4
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק הפרשנות, התשמ"א-1981 הוא חוק תשתיתי בספר החוקים של מדינת ישראל, והוא קובע כללים לפרשנותם של כלל החוקים.

החוק כולל הגדרות למונחים נפוצים, והגדרות אלה רלוונטיות לכל יתר החוקים, כפי שמבהיר הסעיף הראשון של חוק זה: "חוק זה יחול לגבי כל חיקוק והוראת מינהל, אף אם ניתנו לפני תחילתו, אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה". החוק מבהיר לגבי מונחים שאינם נכללים בו: "מונח שהוגדר בחיקוק - משמעו כהגדרתו, והגדרה זו תחול גם על תקנות שהותקנו לפי אותו חיקוק, וכל צורה דקדוקית הנגזרת מהמונח תתפרש לפי אותה משמעות, הכול אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם אותה הגדרה".

אם בכל זאת יש צורך לעסוק בפרשנות מונחים המצויים בחוק, בעשותה זאת על הפסיקה לקחת בחשבון את הגדרת המונחים הללו במשפט העברי, ובמיוחד כאשר מדובר בחיקוק ישראלי חדש ומקורי שלא יובא משיטות משפט זרות. לדוגמה, בפסק דין עלי צלאח יחיא^[1] הדיון נסוב סביב הגדרת המילה בניין בחוק הפלילי, ועל מנת לברר את העניין השופט משה זילברג חזר לאחור עד הפסוק מספר בראשית "ויבן ה' אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה".^[2]

הגדרות בחוק הפרשנות

אחדות מההגדרות שסעיף 3 לחוק הפרשנות:

"בכתב" - לרבות בכל דרך אחרת של הצגת אותיות, ספרות או סימנים בצורה הנראית לעין או הניתנת לפענוח חזותי;
"פקודה" - פקודה שניתנה לפני הקמת המדינה או פקודה של מועצת המדינה הזמנית;
"חוק" - חוק של הכנסת או פקודה;
"תקנה" - הוראה שניתנה מכוח חוק והיא בת-פעל תחיקתי;
"חיקוק" - חוק או תקנה;
"חלוט" - לעניין פסק דין או החלטה של בית משפט - שאין עליהם עוד ערעור או ערר או השגה כיוצא בהם;
"מקרקעין" - קרקע, כל הבנוי עליה והנטוע בה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה;
"שנה" ו"חודש" - לפי הלוח הגרגוריאני, ואם צוינה תחילת תקופתם או סופה לפי הלוח העברי בלבד - לפי הלוח העברי;
"יום" - תקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו;
"תאגיד" - גוף משפטי, כשר לחיובים, לזכויות ולפעולות משפטיות.

כללי פרשנות בחוק הפרשנות

כללי פרשנות המופיעים בחוק ((סעיפים 4-9 לחוק):

אדם - מקום שמדובר באדם - אף חֶבר בני אדם במשמע, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד;
יחיד ורבים - האמור בלשון יחיד - אף לשון רבים במשמע, וכן להפך;
זכר ונקבה - האמור בלשון זכר - אף לשון נקבה במשמע, וכן להפך;
"עד..." - הביטוי "עד ..." לעניין זמן או לעניין מובאה - משמעו עד ועד בכלל;

קביעת תקופות

סעיף 10 לחוק הפרשנות קובע כללים לגבי מנין תקופות המופיעות בחוקי מדינת ישראל:

במקרה שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום מסוים, הרי שאותו יום לא יבוא במניין.
אם נקבעה תקופה קצובה במספר חודשים או שנים לאחר אירוע מסוים, הרי שהיא תסתיים בחודש האחרון ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע ואם היה החודש חסר אותו יום, ביום האחרון של החודש. כך למשל, אם נקבע כי יש להגיש מסמך לבית המשפט תוך שלושה חודשים, ומדובר בתאריך 31.3. הרי שהתקופה תסתיים ביום 30.6.

החוק קובע כי במנין ימי התקופה, יש למנות גם את ימי המנוחה, הפגרה או השבתון אלא אם הם הימים האחרונים בתקופה. כך למשל, אם תאריך 30.6 בדוגמה לעיל נופל על יום שבת, הרי שהיום האחרון להגשת המסמך יהיה 1.7.

פרק ג' ו-ד' לחוק הפרשנות: פירוש סמכות ותחילת דין וחיקוק

פרק ג' לחוק עוסק בפירושן של הסמכות שניתנו מכוח חיקוק, כגון הסמכה או חיוב לעשות דבר מסוים ללא זמן לעשייתו, או סמכות לפטור וכדומה.

פרק ד' לחוק עוסק בדינם של חיקוקים; כך למשל, נקבע כי שעת תחילת תוקפו של חיקוק הוא בשעה 00.01 של יום תחילתו, ומשבוטל חיקוק, בטלים עמו התקנות והמינויים שנעשו מכוחו.

כניסה לתוקף של החוק

החוק נכנס לתוקף ב-1 באוקטובר 1981, וביטל את מרבית סעיפיה של פקודת הפרשנות שקדמה לו. על פי סעיף 31 לחוק הפרשנות, פקודת הפרשנות, למעט סעיפים 16(2) ו-(4), 17, 19 ו-42 – בטלה.