כוח ההגנה העצמית האווירי של יפן

כוחות ההגנה של יפן
זרועות
	כוח ההגנה העצמית היבשתי של יפן
	כוח ההגנה העצמית הימי של יפן
	כוח ההגנה העצמית האווירי של יפן
עיטורים ומבנה פיקודי
	דרגות כוחות ההגנה של יפן
	עיטורי כוחות ההגנה של יפן
היסטוריה צבאית
	היסטוריה צבאית של יפן
	היסטוריה של יפן

חיל האוויר של יפן (ביפנית: 航空こうくう自衛隊じえいたい (קוקו ג'יאייטאי), תרגום: "כוח ההגנה-עצמית האווירי של יפן", באנגלית: Japan Air Self-Defense Force או JASDF) הוא הזרוע האווירית של כוחות ההגנה של יפן אשר מופקדים על הגנת המרחב האווירי של יפן וכן למשימות אחרות בתחומי התעופה והחלל.

חיל האוויר מקיים סיורים חמושים קבועים בשמי יפן וכן מתחזק מערך מכ"מים להתרעה מוקדמת מפני איומים. לחיל האוויר גם ענף אווירובטיקה המכונה "דחף כחול" או "טייסת 11" ולאחרונה היה מעורב גם בהטסות של כוחות במשימות או"ם המוגדרות "שמירת שלום".

בשנת 2013 הוערך גודל החיל ב-50,324 חיילים ו-777 כלי טיס, מתוכם 373 מטוסי קרב.

היסטוריה

יפן סיימה את מלחמת העולם השנייה תחת כיבוש אמריקאי, אף על פי שבתחילתה הייתה אחת המעצמות הגדולות בעולם.

כאשר הסתיימה המלחמה, אושר ליפנים להחזיק כוח שיטור בלבד, בניגוד לכוח צבאי משמעותי. כמו כן, נאסר עליהם לרכוש או לייצר נשק כבד. אולם, כבר בשנת 1950 הקימה יפן צבא, כחלק מהתפשטות המלחמה הקרה. יחד עם זאת, השלטון ביפן החליט לקבוע סעיפים בחוק, המגבילים את הצבא מלפעול מעבר לתחומי המדינה, למעט משימות בחסות האו"ם, שיהיו הגנתיות או הומניטריות. מפה מגיע השם הרשמי של הצבא: "כוחות ההגנה העצמית של יפן".

ולכן אף כיום על החיל עדיין נאסר לרכוש מפציצים אסטרטגיים.

בשנת 2018 מיסה מצושימה קיבלה רישיון טייסת קרבית והפכה לטייסת ראשונה בחיל.

נכון לשנת 2022 החיל מבוסס על מטוס מקדונל דאגלס F-15 איגל שמיוצר ביפן לפי רישיון מהחברה שפיתחה את המטוס.

ציוד

ליפן 62 מטוסי F-2, שהם למעשה מטוסי F-16 משופרים; 155 מטוסי F-15; ו-71 מטוסי פנטום. לחיל מערך מתקדם ללוחמה אלקטרונית והגנה אווירית המתבסס על מטוסי איוואקס והוקאיי. גם מערך התובלה נחשב לגדול ומתקדם, ובו ניתן למצוא 25 מטוסי קוואסקי C-1 מתוצרת עצמית, שנועדו גם ללוחמה אלקטרונית, מטוסי בואינג ועוד.

כיום עובדים בחיל האוויר היפני על פרויקט של מטוס דור 5 מתוצרת יפן, X-2 שינשין.