חיל האוויר והחלל של משמרות המהפכה האסלאמית
 | |
| סמל משמרות המהפכה האסלאמית | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 איראן |
| שיוך | משמרות המהפכה האסלאמית |
| סוג | חיל אוויר |
| בסיס האם |
טהראן  |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
1985–הווה (כ־39 שנים) |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי | מטוסים, מסוקים, מל"טים וטילים |
| פיקוד | |
| מפקדים | אמיר עלי ח'אג'יזאדה |
  | |
חיל האוויר והחלל של מִשְׁמָרוֹת המַהְפֵּכָה האסלאמית (AFAGIR" - Aerospace Force of the Army of the Guardians of the Islamic Revolution"; בפרסית: نیروی هوافضای سپاه پاسداران انقلاب اسلامی) הוא הזרוע האווירית של משמרות המהפכה (משה"מ). מדובר בכוח המקביל לחיל האוויר האיראני (הכפוף לצבא איראן). שני הגופים חולקים מתקנים משותפים.
באוקטובר 2009 שינה את שמו מחיל האוויר של משמרות המהפכה האסלאמית, לחיל האוויר והחלל של משמרות המהפכה האסלאמית[1].
מפקד היחידה הוא אמיר עלי ח'אג'יזאדה[2][3], וסגנו הוא מג'יד מוסאווי[4] (עדכני ל-2015).
כלי טיס[5]
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרבית המקורות הגלויים מסכימים על דגמי ומספר הכלים האוויריים שברשות הארגון. מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב טען בשנת 2005 כי ברשות הארגון 10 מטוסי סוחוי מדגם Su-25 ו-40 מטוסי קרב מדגם EMB-312(אנ'). כמו כן, הוסיף שבבעלותם 30 מטוסים מדגם Y-12, דאסו פאלקון 20 ו-MFI-17 Mushshak. בנוסף לכל לחיל האוויר יכולת ייצור עצמי של כלי טיס בלתי מאוישים מדגם אבאביל, מוהאג'ר ועוד[6].
| דגם | סוג | כמות |
| Embraer EMB 312 Tucano | מטוס קרב | 15 |
| טופאן | מסוק קרב | 1 |
| איליושין Il-76TD | מטוס תובלה | 3 |
| אנטונוב An-74TK-200 | מטוס תובלה טקטי | 9 |
| דאסו פאלקון 20F | מטוס תובלה | 1 |
| חרבין Y-12-II | מטוס תובלה | 9 |
| מיל Mi-17 | מסוק תובלה | 38 |
| אבאביל | כטב"ם | |
| כראר | כטב"ם | |
| מוהאג'ר 1/2/3/4 | כטב"ם | |
| שאהד 129 | כטב"ם | |
| בואינג Insitu ScanEagle(אנ') | כטב"ם |
יחידת הטילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיל האוויר הוא הגוף האחראי על יחידת הטילים האסטרטגית של איראן, ונחשב לחוד החנית של משמרות המהפכה ולזרוע האסטרטגית של איראן.
חאג'י זאדה, מפקד חיל האוויר, מתאר כי העיסוק בתחום החל בשנים 1984–1986, במסגרת שיגור טילי סקאד שרכשו מלוב ושוגרו משטח איראן לעבר עיראק במסגרת מלחמת איראן–עיראק. האיראנים סיפחו שתי מערכות טילים וביצעו עליהם הנדסה הפוכה. כמו כן, גם למדו מלוב אודות ההפעלה המבצעית של הטילים. בהובלת חאג'י זאדה וחסן טהראני מוקדם, משרד ההגנה האיראני רכש ציוד מקוריאה הצפונית ורוסיה והחלו בפיתוח וייצור עצמי של טילים המבוססים על טילי הסקאד הרוסי, המכונים שיהאב. בנוסף לכך, מספר חאג'י זאדה, שתעשיות משרד ההגנה האיראני, לצד גופים נוספים תחת משה"מ, פעלו במרץ במחקר ופיתוח אמל"ח רקטי[7].
במהרה, ישראל הפכה לאיום הייחוס[8] ולאור כך ניתן דגש בפיתוח על הגדלת טווח הטילים והרקטות על מנת שיגיע לשטחה מאיראן. מלאחר שהצליחו להגדיל את טווח הטילים לאלפי קילומטרים, ניתנה הוראה ישירה מהמנהיג, עלי ח'אמנאי, להשקיע בשיפור דיוק הטילים עד שיגיעו לכדי דיוק נקודתי של עשרות מטרים בודדים. אירוע שהוביל לפיתוח בין היתר של משפחת טילי הפאתח (ביניהם פאתח 110). בהמשך אף פותחו טילים כנגד מטרות ימיות, בעלי רש"ק מצררי ועוד.
איראן בין השאר, עושה מאמצי ענק לפיתוח טילים המונעים בדלק מוצק, שהם מתקדמים יותר וניתן לשגרם ללא הכנה מוקדמת ארוכה, ולכן, הם פגיעים פחות בצורה ניכרת לעומת טילים המונעים בדלק נוזלי, הדורש לפחות שעה של הכנה לפני השיגור, מה שהופך את הטיל לפגיע במיוחד.
באוגוסט 2013, אחמד וחידי, שר הגנה איראני לשעבר, אמר כי איראן מדורגת שישית בעולם בייצור טילים. לטענתו, ברשותה של איראן אלפי טילים בליסטיים, ניידים, לטווח הקצר ולטווח הבינוני, כולל שיהאב-3, שמגיע לטווח של מעל 2,100 קילומטר. עוד הוסיף שאם איראן תייצר פצצה גרעינית, ככל הנראה יחזיק בה חיל האוויר של משמרות המהפכה.
תוכנית הטילים האיראני החלה עוד במלחמת איראן–עיראק ונמשכת עד היום.
ב-2015 אישר מפקד היחידה, חאג'י זאדה, שאיראן סיפקה טילים תוצרת איראן לסוריה, לחזבאללה ולעיראק על מנת לתמוך בהתמודדות שלהם מול ישראל ודאעש.
ממגוון הרקטות והטילים הבליסטיים שברשות חיל האוויר:
- טווח קצר (עשרות עד מאות קילומטרים)
- טווח ארוך (מעל אלף קילומטר)
- שיהאב-3, סג'יל (עשוראא'), עימאד, ח'ייבר שכן, ועוד.
ב-22 באפריל 2020 דיווחו במשמרות המהפכה כי שיגרו את לוויין הריגול הצבאי, נור-1. זאת בשונה מלוויינים איראניים קודמים ששוגרו על ידי סוכנות החלל האיראנית האזרחית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "sepah restructuring". BBC persian.
- ^ מפקד חיל האוויר האיראני מאיים: בישראל יש מטרות טובות, באתר ynet, 4 ביולי 2012
- ^ "איראן מאשרת: העברנו טילים לפלסטינים ולחזבאללה"
- ^ האיום הטילי של איראן על ארצות הברית וישראל
- ^ World Air Forces 2013 – Flightglobal.com, pg 18, December 11, 2012
- ^ Much of this section is a straight copyvio from Fariborz Haghshenass, Iran's Air Forces: Struggling to Maintain Readiness, WINEP PolicyWatch #1066, December 22, 2005.
- ^ האיום הטילי של איראן על ארצות הברית וישראל
- ^ "איום הייחוס" מגדיר את האיומים המרכזיים, הקונקרטיים, שאליהם יש להפנות את המאמץ המבצעי-המדיני האסטרטגי בתקופה אליה מתייחסים
- ^ רועי קייס, "בול במטרה, במרחק 700 ק"מ": תיעוד פגיעת טילי איראן, באתר ynet, 19 ביוני 2017
- ^ איראן חשפה טילי שיוט ודגם מל"ט אמריקני, באתר ynet, 11 במאי 2014
| רקטות וטילים בליסטיים איראניים
| |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משתמשים |  משמרות המהפכה האסלאמית •  חזבאללה •  חות'ים
|
| |||||||
| רקטות | M-302 • זלזאל (1 • 2 • 3) • נאזעאת | ||||||||
| טילים בליסטיים |
| ||||||||
| משגרי לוויינים | סאפיר • סימורג • קאסד | ||||||||