חקלאות אורגנית

לימונים שגודלו בחקלאות אורגנית

שדה ירקות אורגניים בקליפורניה

חקלאות אורגנית היא צורת חקלאות אשר נסמכת על ניהול של מערכת סביבתית ומנסה להקטין או למנוע את השימוש בתשומות חקלאיות חיצוניות, בעיקר כימיקלים סינתטיים ואורגניזמים מהונדסים גנטית.

החקלאות האורגנית מוכרת בחוק, ומווסתת על ידי הממשל (בישראל משמש לכך "חוק להסדרת תוצרת אורגנית, התשס"ה-2005").

הגדרה

בחוק להסדרת תוצרת אורגנית התשס"ה – 2005, מוגדרת תוצרת אורגנית: "תוצרת חקלאית שיוצרה וטופלה לפי הוראות חוק זה". החוק מטיל הגבלות על החומרים המותרים לשימוש כחומרי הדברה ודישון, אם כי הוא אינו אוסר על השימוש בחומרי הדברה ודישון כליל. כמו כן, החוק אינו אוסר על שימוש באנטיביוטיקה בבעלי-חיים, או על אחזקתם במבנים סגורים ללא יציאה למרעה. אין איסור על מונוקולטורה (גידול זן אחד של צמח על שטח נרחב).

חקלאות אורגנית בישראל

פילוח החקלאות האורגנית בישראל (2021)

נכון ל-2021 החקלאות האורגנית בישראל מהווה כ-1.5% מכלל התוצרת החקלאית המיוצרת בישראל וכ- 13% מכלל הייצוא החקלאי. בענף יש כ-720 עוסקים ביניהם מגדלים, יבואנים, משווקים ועוד. כ-66,400 דונם מגודלים כאורגני לפי הפילוח: גידולי שדה – 44%, ירקות – 9%, פירות – 28%, תבלינים – 2%, שונות – 17% (צמחי מרפא, פרחים וכו'). ככלל, הפירות והירקות האורגנים יכולים להיות מטופלים אך ורק בחומרים המורשים לשימוש בחקלאות אורגנית.

מניעת נגעי צמחים והטיפול בהם

בתודעת הציבור נהוג לחשוב שבצמחים אורגנים מטפלים ללא ריסוסים. ב"תקנות להסדרת תוצרת אורגנית (תוצרת אורגנית מן הצומח-ייצורה ומכירתה),התשס"ח" מצוין בסעיף 26 שטיפול בנגעי צמחים ייעשה רק באמצעים "טבעיים" (מצוינים 12 אפשרויות), אך בסעיף 27 כתוב: "על אף האמור בתקנה 26, אם קיימת סכנה מיידית ומוחשית לתוצרת אורגנית מן הצומח ניתן להשתמש גם בתכשירים שרשם המנהל לפי תקנות התכשירים האורגניים". תקנה זו מאפשרת לחקלאים לרסס בקנה מידה גדול בתכשירים מאושרים, ואף להשתמש במטוס ריסוס.

לדברי ד"ר יזהר טוגנדהפט מהארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל: "צריך להבהיר: חקלאות אורגנית זה לא בלי ריסוסים. בסופו של דבר המטרה שלנו זה ליצר מזון. והרבה פעמים הגידול נתקף... יש חומרים שמותר להשתמש בהם. מעט חומרים. וזה לא כל דבר שמישהו שמתחשק לו משתמש. זה צריך לעבור רישוי של וועדה מסודרת של משרד החקלאות. ובסופו של דבר החקלאי צריך להפעיל שיקול דעת מתי ואיך לרסס..."

גידול בעלי חיים

גידול בהמות ועופות לאספקת בשר, מוצרי חלב וביצים, הוא גידול מסורתי–אורגני נוסף, המהווה השלמה לגידולי שדה.

התפיסה של גידולים מעורבים לעומת גידולים בלעדיים-אחידים נשארת בעינה גם בתחום זה. משקים אורגנים מנסים ככל הניתן לאפשר לבעלי החיים לגדול ולאכול ב"תנאים טבעיים". שטחים נרחבים ומרעה חופשי בשטחי טבע מאפשרים לבעלי החיים תנועתיות חופשית תוך כדי מרעה ותוך הימנעות מכינוס צפוף של בעה"ח.

כמו כן, יש שימוש רב בסוסים ובהמות לעבודה, דבר המאפשר גם שימוש במיחזור ובזבל אורגני וכמקור אנרגיה לתזונת עובדי המשק. גם חקלאים המתמחים בגידולי שדה, מגדלים במשק בעלי חיים שיאפשרו להם להיות משק עצמאי המספק את כל צרכיו.

מערכות חקלאות אורגנית

קיימות מספר מערכות חקלאיות לגידול אורגני:

• הגישה הביודינמית הנמצאת בפיקוח רשות עצמאית בינלאומית.
• שיטת פוקואוקה (FUKUOKA), שיטה שפותחה על ידי מדען לחקלאות יפני, המתמקדת בהתערבות מינימלית בעיבוד גידולי דגנים.
• שיטת העיבוד האינטנסיבית הצרפתית, שיטה המשלבת עיבוד ביודינאמי עם גישות אורגניות נוקשות בחלקן, אך לפי התאמת החקלאי לתנאי המשק שלו.
• שיטת הגידול הביו-אינטנסיבי המתאימה בעיקר לגידולים אורגניים מניבים בשטחי גידול קטנים.

כל בעל משק חקלאי יכול לבחור בשיטה מסוימת או בשילוב מספר שיטות לפי הצורך. למרות ההבדלה הקיימת בין השיטות החקלאיות האורגנית והקונבנציונלית, ייתכנו מצבים בהם ישתמשו כמוצא אחרון, בשעת הצורך, במשק האורגני באמצעים משולבים, הן בחומרי הדברה אורגניים והן בחומרי הדברה סינתטיים.

הרווחיות של החקלאות האורגנית לעומת החקלאות הרגילה

קיימת דעה שהחקלאות הרגילה נחוצה על מנת לעמוד בביקוש למזון חקלאי. למעלה מ-50 שנה מאפשרים עסקי החקלאות מבחר גדול של מוצרים בעלות נמוכה לצרכן, תוך ייפוי נתוני היעילות.

חסידי השיטה האורגנית טוענים שעלויות נזקי החקלאות הרגילה צצים ועולים על פני השטח הן מבחינת איכות הסביבה והן מבחינת השפעות שליליות על הבריאות של הצרכנים. הטיעון העיקרי כנגד החקלאות האורגנית הוא כי משקיה פחות רווחיים מהמשקים הקונבנציונלים.

במחקר ידוע שנערך משך 21 שנים בשווייץ, נמצא שתנובת היבולים בגידולים אורגניים קטנה בכ-20% מהשיטות הקונבנציונליות. עם זאת, הן צרכו עד 50% פחות בהוצאות דישון והוצאות אנרגיה, ועד 97% פחות בהדברת מזיקים.^{[דרוש מקור]}

בסקר נרחב שפורסם בשנת 2001, נותחו הנתונים מ-154 "עונות גידול". הנתונים הראו שתנובת היבולים הייתה ברמה של 95-100% מרמת היבולים הקונבנציונלים^{[דרוש מקור]}. מחקרים השוואתיים בין גידולים אורגניים לקונבנציונלים הם נדירים ביותר, ולכן אין הוכחות חותכות לכאן או לכאן.

נושא מדידת היעילות הוא מסובך יותר מאשר מדידת כמות היבול המתקבלת בלבד, בעיקר משום שיעילות גידול מחושבת על ידי זמן עבודה ולא לפי תנובה משטח גידול. אך גם בגלל שמרבית גידולי הדגנים השונים מהווים תזונה עיקרית של בעלי החיים, ולאו דווקא כמקור מזון לבני האדם, ומכאן שחישוב יעילות הגידולים להזנת בני אדם צריכה לקחת בחשבון את עלות האכלת החיות.

בחישוב ברמה הכלכלית, העלויות החבויות בתופעות לוואי כמו טיפול באיכות הסביבה הנפגעת, אינן נלקחות בחשבון כחלק מעלויות הגידול של החקלאי, אלא משולמות על ידי הציבור הרחב בדרכים אחרות כגון מיסוי למימון איזון גידול האוכלוסייה ומימון הוצאות הולכות וגדלות של הוצאות על בריאות. עלות חבויה נוספת שאינה נלקחת בחשבון היא ניצול בלתי חוזר של מקורות האנרגיה, שאינם ניתנים למיחזור ואף מגבירים את הזיהום הסביבתי.

ייצור חומרי דשן וחומרי הדברה כימיים מסתמכים על מקורות אנרגיה המבוססים על מוצרי הנפט הגולמי. מערכת ההפצה של המוצרים הדורשות שינוע למרחקים ארוכים וגורמים אף הם לעלייה בצריכת אנרגיית הנפט, ואילו העיבוד האורגני מפחית את הצורך בתלות במקורות אנרגיה אלו^{[דרוש מקור]}.

זווית ראייה נוספת היא הרווח הכלכלי לחקלאי. כיום, הרווח הנפוץ לחקלאי הוא כ–20% ממחיר המוצר הקמעוני של התוצרת החקלאית הנמכרת ברשתות השיווק, בעוד, 80% הנוספים ממנים את מערכת ההפצה, עיבוד התוצרת, השינוע, האריזה והוצאות השיווק^{[דרוש מקור]}.

המגדלים האורגניים טוענים שיש להם מערכות הפצה יעילות יותר המתבססות על שיווק מקומי, ובכך הם מגדילים את הרווח הישיר לחקלאי, שיאפשר לו להשביח את מוצריו^{[דרוש מקור]}.

היסטוריה

באופן כללי ניתן לומר שההיסטוריה של החקלאות האורגנית היא גם חלק מהיסטוריה של התנועה האורגנית, שהחלה את דרכה כקבוצות חקלאים ומדענים עד להפיכתם לגופים חברתיים–צרכניים. תנועה זאת מתנגדת לתיעוש החקלאות מבחינה חברתית ומבחינה מסחרית, ומצדדות בטובת הצרכנים. רק כאשר ניתן היה להבדיל באופן משמעותי בין שיטות העיבוד, קיבלה תנועה זאת משמעות מיוחדת בעיני הציבור הרחב.

ב-40 השנים הראשונות של המאה ה-20 התחוללו התפתחויות משמעותיות בכל הקשור במחקר הביוכימי ובהנדסה הכימית אשר גרמו לשינויים משמעותיים בחקלאות. עם הגברת השימוש בחומרי דלק טבעי, התחיל עידן חדש של תנופת התפתחות של כלים חקלאיים כגון קומביינים, טרקטורים שונים, וכלי עזר רבים.

מחקרים רבים עסקו בהשבחת מינים והביאו ליצירת זנים חדשים של זרעים. תהליכי ייצור חדשים של תרכובות חנקן שהיו ידועות עוד מאמצע המאה ה-19, הוזילו באופן משמעותי את השימוש בתרכובות אלו לדישון.

כל העובדות המוזכרות לעיל שינו באופן מהותי את שוק העבודה החקלאי: בארצות הברית בשנת 1901 היו כ-600 טרקטורים, ובשנת 1950 היו כבר כ-3,000,000. אם כיום היחס בין כל עובד חקלאות לכמות המזון לאדם היא 1 עובד ל-100 בני אדם, בשנת 1900 היחס בין כל עובד חקלאות לכמות המזון לאדם הייתה 1 עובד ל-2.5 בני אדם. שטחי העיבוד גדלו תוך התמקצעות בתחומים ספציפיים לכל משק לשימוש יעיל בכלים החקלאיים שלו.

בראשית המאה ה-20 היה בוטנאי בארצות הברית בשם פ.ה. קינג, אשר נסע לסין, קוריאה ויפן כדי ללמוד שיטות עיבוד ודישון מסורתיות וגם שיטות גידול כלליות הנהוגות במדינות אלו. הוא פרסם בשנת 1911 את ממצאיו בספר הנקרא Farmers of Forty Centuries. קינג לא החשיב עצמו כחלק מהתנועה שדגלה בחקלאות אורגנית, אך היווה ללא ספק השראה לרבים מהתנועה בארצות הברית במשך שנים רבות לאחר מכן.

בבריטניה החלו להתנגד מספר אנשים לשיטות עיבוד אלו עוד בשנות ה-20. אבי החקלאות האורגנית המודרנית, סר אלברט הווארד (בריטי), תיעד שיטות עיבוד מסורתיות והגיע למסקנה ששיטות אלו היו טובות מאלו המודרניות. הוא תיעד שיטות אלו בספר שהתפרסם בשנת 1940 הנקרא: An Agricultural Testament, שהשפיע רבות על חקלאים ומדענים בתקופה זו.

בשנת 1939, בהשפעת סר הווארד, ערכה ליידי איב בלפור ניסוי באנגליה, שהיה הניסוי ההשוואתי הראשון, שהשווה בין חקלאות קונבנציונלית לבין חקלאות אורגנית. ממצאי הניסוי פורסמו בספר The Living Soil. ספר זה היווה בסיס לארגונים רבים שתמכו בשיטות הגידול האורגניות. האדם שהטביע את המושג "חקלאות אורגנית" הוא לורד נורת'בורן בספרו Look To The Land, שפורסם בשנת 1940, בו הוא תיאר גישה חקלאית הוליסטית כוללנית מאוזנת.

ביפן, המיקרוביולוג מאסנובו פוקואוקה שחקר את הקשר בין הקרקע ופתולוגיה של צמחים, החל להטיל ספק בגישת החקלאות המודרנית. הוא עזב את משרתו כחוקר בתחילת שנות ה-40 וחזר לחוות משפחתו, שם הקדיש כ-30 שנים לפיתוח שיטת גידול לדגנים. שיטה זו דוגלת במינימום התערבות של החקלאי בתהליך הגדילה של הצמח, שיטה זו מוכרת כיום, כשיטת פוקואוקה.

לאחר מלחמת העולם השנייה

התקדמות הטכנולוגיות במשך המלחמה זירזה המצאות חדשות בתחום החקלאות, בעיקר בכל הקשור במכניקה, כולל מערכות השקיה, דישון וקטילת מזיקים.

מוצרים כימיקליים אשר הופקו והיו בשימוש רב במהלך המלחמה היוו בסיס לשימושים חקלאיים. לדוגמה, אמוניום ניטראט, שהיה מרכיב בייצור תחמושת בעת המלחמה, כעת היה מקור לחנקן. בתקופה זו התחיל ייצור קוטל המזיקים הידוע די די טי (DDT), שהשימוש בו נעשה כנגד חרקים נשאי מחלות, על ידי ריסוס אזורים נרחבים מאוד.

במקביל, פיתוחים מכניים של כלי העבודה אפשרו לחקלאי היחיד לעבד חלקות אדמה גדולות יותר. שטחי העיבוד גדלו והחווה קיבלה את הצורה שאנו מכירים כיום. כספים רבים הושקעו על ידי יזמים פרטיים אמריקאיים למימון מחקרים שתרמו לפיתוח זנים חדשים לגידול, לפיתוח חומרים כימיים להגברת שליטת החקלאי על הגידולים ולפיתוח מערכות השקיה ענקיות ובניית כלי עבודה חקלאיים משוכללים בכל רחבי העולם.

במשך שנות ה-50 היו מדענים שהתעניינו בחקלאות בת קיימא, אך המגמות העיקריות הוא בפיתוחים הטכנולוגיים ובפיתוחים הביוכימיים. בארצות הברית ג'.י. רודייל הפיץ את מושגי החקלאות האורגנית ושיטות העיבוד, בייחוד בתחום הגינון הביתי.

בשנת 1962, הוציאה רחל קרסון (מדענית חשובה שהייתה ידועה באהדתה לנושאי שימור הטבע) לאור את ספרה האביב הדומם ובו תיעדה את ההשפעות השליליות של ה-DDT על קוטלי מזיקים טבעיים, ועל איכות הסביבה. הספר שהפך לרב מכר, היווה גורם משפיע ביותר להפסקת השימוש על ידי השלטונות האמריקאיים ב-DDT בשנת 1972. עד היום, היא נחשבת בין החלוצות החשובות של תנועות לאיכות ושימור הסביבה בכל העולם.

בשנות ה-70, תנועות כלל-עולמיות למען הסביבה הביאו את החקלאות האורגנית למוקד התעניינות הציבור. כך גדלה ההבחנה בין גידולים קונבנציונליים וגידולים אורגניים, תוך מיצוב החוות האורגניות בפרסומות כגון "Know Your Farmer, Know Your Food". בשנת 1975 פרסם פוקוקאה את ספרו One Straw Revolution שהיה רב השפעה בחקלאות בכל רחבי העולם. גישתו לגידולי דגנים בחלקות קטנות תוך שמירה קפדנית על המערכת האקולוגית של החווה עם התערבות מינימלית של החקלאי עצמו.

בשנות ה-80, ארגוני צרכנות בכל העולם החלו ללחוץ על גופי ממשל להשתתת נהלים ותקנים למוצרים אורגניים. תקנים אלו הלכו והתפתחו במשך שנות ה-90, בו הלכו וגדלו החוות החקלאיות העוסקות בגידולים אורגניים תוך גידול של 20% בכל שנה, בהתאם לגידול בדרישת הלקוחות. ציבור לקוחות אלו מזוהה עם שמירה על איכות ובטיחות המוצרים, תוך הסתייגות מנזקי החקלאות הקונבנציונלית על הסביבה. מגמת הגידול בשוק האורגני נמשכת עד היום.

המאה ה-21

אם במאה ה-20 הושם הדגש בתחום חקר החקלאות הכימית ולאו דווקא על התחום האורגני, מוסת דגש זה כעת לחקר בתחום הביוטכנולוגיה כגון הנדסה גנטית. הגופים הממלכתיים הממנים מחקרים עדיין מעדיפים את המחקרים בתחום החקלאות הקונבנציונלית. לדוגמה, בבריטניה מתוך 27 מחקרים, 26 היו על גידולים קונבנציונליים לעומת מחקר אחד על חקלאות אורגנית.

תאגידי המגדלים משפיעים אף על שוק המוצרים האורגניים. אם בתחילתה חקלאות זו התבססה על חוות גידול קטנות ועצמאיות ששיווקו ישירות ללקוחותיהן באמצעות ירקניות קטנות או בתי טבע, הרי שכעת, כאשר הגידול העצום בביקוש למוצרים טבעיים, מעודדים תאגידי חקלאות להשתתף בגידול ושיווק מוצרים אלו. עם העלייה בנפח ובמגוון של המוצרים האורגניים, יכולת הקיום של החוות הקטנות עלולה להתערער, ומשמעות הייחוד של שיטות העיבוד החקלאות האורגנית הופך למטושטש עם מוצרים אורגניים ואישורי תקנים אורגניים.

ביקורת על חקלאות אורגנית

אידאולוגית

מבקרי החקלאות האורגנית טוענים שהיא אינה מספקת את הבטחותיה. הדימוי של "חקלאות של פעם" (פשטות, ללא מיכון, גידול בקנה מידה קטן בעיקר לקהילה המקומית, בלי ריסוסים ודשנים) - רחוק מהמציאות.

השינוי ברווחת בעלי החיים המגודלים בשיטה זו, בהרבה מקרים מזערי.

חוקרים טוענים כי אין היא אקולוגית יותר, כשדוגמה בולטת היא, שבדרך זו מגדלים פחות יבול ליחידת שטח, לפיכך בשביל אותה כמות מזון שמגודלת בחקלאות רגילה – בחקלאות האורגנית פוגעים ביותר מערכות אקולוגיות כדי להפוך אותן לשטחי חקלאות, וצריך יותר מים, שעות מיכון, "ריסוסים ודשנים אורגנים" וכו' כדי ליצור אותה כמות יבול.

פרקטית

היכולת של החקלאות האורגנית להתמודד עם פגעי טבע כמו ארבה ומחלות צמחים נמוכה יותר עד כדי השמדה מוחלטת של היבול. בפועל נדמה שאין ממצאים מדעיים לביסוס הטענה שחקלאות אורגנית בריאה יותר, על אף הרושם שמנחילים לה.

באוקטובר 2019 התפרסם מאמר של הפרופסור והמדען לורנס סמית, אשר העלה כי אם בריטניה (לדוגמה) תעבור לחקלאות אורגנית ייווצר חסר בגידול המקומי וכדי לפצות עליו יאלצו להגדיל את הייבוא החקלאי מחו"ל והדבר יוביל לפליטת יותר גזי חממה לעומת המצב הקודם.

המזון האורגני אינו בריא יותר מאוכל מקביל מחקלאות רגילה (הרחבה על כך בערך "מזון אורגני").

ראו גם

• מזון אורגני
• WWOOF
• הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

לקריאה נוספת

• רפי גרוסגליק, אוכל אורגני בישראל:התנגדות, היטמעות ותרבות גלובלית, תל אביב: רסלינג, 2017

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חקלאות אורגנית בוויקישיתוף

• מאמר ביקורת על חקלאות אורגנית
• חוק להסדרת תוצרת אורגנית, התשס"ה-2005, באתר המשרד להגנת הסביבה
• יורם שורק, המיתוס האורגני - האמנם ידידותית החקלאות האורגנית לסביבה?, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10‏")
• חוות אורגניות באתר חוות ישראל
• אתר הארגון לחקלאות אורגנית בישראל
• "המזון האורגני - האומנם עדיף על המזון השגרתי?", פרופ' ישראל ניר, אתר מט"ח
• חיים אורגניים - הפורטל האורגני הישראלי
• צבי עצמון, גלילאו, אורגני: על המדף ועל המדוכה, באתר ynet, 31 במרץ 2005
• אביב לביא, חקלאות אורגנית: בעולם תומכים, בישראל לא, באתר nrg‏, 2 ביולי 2011
• עמירם כהן, "תפסיקו לשטוף את המוח לציבור; מזון אורגני אינו יותר בריא - רק יקר ומזהם יותר", באתר TheMarker‏, 9 במרץ 2013
• "חקלאות אורגנית יתרונות לבריאות לסביבה ולעתיד", באתר Kaine
• האם חקלאות אורגנית באמת טובה יותר לבריאות ולסביבה מאשר חקלאות קונבנציונלית?, באתר הידען, ינואר 2020
• חקלאות אורגנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חקלאות אורגנית, דף שער בספרייה הלאומית