טנקרד, נסיך הגליל
 | |
| טנקרד, על מטבע צלבני | |
| לידה |
1072 איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
12 בדצמבר 1112 (בגיל 40 בערך) נסיכות אנטיוכיה (בטורקיה של ימינו) |
| מקום קבורה | כנסיית פטרוס הקדוש (אנ') באנטיוכיה |
| בן או בת זוג |
ססיל מצרפת (1106–26 בדצמבר 1112) |
  | |
טַנְקְרֶד דה אוטויל (בצרפתית: Tancrède de Hauteville; 1072 – 1112) היה ממנהיגי מסע הצלב הראשון. שימש כנסיך הגליל וכן כעוצר בנסיכות אנטיוכיה וברוזנות אדסה.
טנקרד היה בן למשפחת אצילים צרפתית, נכדו של רובר גיסקאר ואחיינו של בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה. בשנת 1096 הצטרף לדודו שהיה ממובילי מסע הצלב הראשון ויחד עמו הגיע לקונסטנטינופול. בהגיעם לעיר זומנו מובילי המסע לפגישה עם הקיסר הביזנטי אלכסיוס הראשון במהלכה חויבו האצילים לשאת שבועה לפיה יעניקו כל פיסת אדמה שיכבשו בארץ הקודש לידיו של הקיסר. טנקרד היה היחיד מבין מנהיגי המסע שסירב להישבע, על אף שגם שאר המנהיגים לא התכוונו כלל ועיקר לעמוד בהבטחתם.
לאחר שעזבו הצלבנים את קונסטנטינופול חבר טנקרד לבלדווין מבויון (מאוחר יותר בלדווין הראשון, מלך ירושלים) למסע כיבושים בקיליקיה, מסע שמטרתו המוצהרת הייתה כיבוש נחלה אשר תהיה רכושו הפרטי. לאחר שהסתכסך עם בלדווין הצטרף טנקרד לעיקר הצבא הנוצרי במצור על אנטיוכיה.
בעת המצור על ירושלים בשנת 1099 הנהיג טנקרד את אחת היחידות שתפקידן היה לפרוץ לעיר. כוחותיו של טנקרד חנו ממערב לחומה, מעט צפונית משער יפו ובימינו ניתן למצוא במקום את "מגדל טנקרד", שרידיה של מצודה צלבנית שנקראת על שמו של המצביא. טנקרד היה אחד הראשונים לפרוץ אל העיר הנצורה, כשהוא לוקח בשבי מספר רב של מוסלמים. את השבויים שברשותו ריכז במתחם הר הבית והבטיח להם הגנה, אולם גם הם נטבחו מאוחר יותר על ידי החיילים הנוצרים המשולהבים. לאחר כינונה של ממלכת ירושלים זכה טנקרד בתואר "נסיך הגליל" וקיבל לידיו את השטחים שכונו מאוחר יותר "נסיכות הגליל".
בשנת 1100 הפך טנקרד לעוצר בנסיכות אנטיוכיה לאחר שדודו, הרוזן, נפל בשבי הטורקים הדנישמנדים. הוא הרחיב את שטחי הנסיכות על חשבון הטריטוריה הביזנטית, ועמד בהצלחה בניסיונות הקיסר הביזנטי לספח את הנסיכות לאימפריה שלו. בשנת 1104 השתלט על רוזנות אדסה, לאחר שמנהיגה, בלדווין השני, נפל בשבי המוסלמי. לאחר שובו מן השבי של בלדווין השני הוא נאלץ להילחם בטנקרד כדי לשוב ולהיות רוזן באדסה. טנקרד יצא נפסד מן המאבק ושב לאנטיוכיה.
בשנת 1108 סירב טנקרד להכיר בחוזה דבול אשר נחתם בין בוהמון הראשון לקיסר הביזנטי ולפיו לאחר מותו של בוהמון תוחזר נסיכות אנטיוכיה לידי הביזנטים. טנקרד, עד למותו ממחלת הטיפוס בשנת 1112, המשיך לשמש כעוצר בנסיכות אנטיוכיה בשם הנסיך הרשמי בוהמון השני (אנ') .
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]טנקרד הוא אחת הדמויות האמיתיות היחידות באפוס של המשורר האיטלקי בן המאה ה-15, טורקוואטו טאסו, "ירושלים המשוחררת"(אנ'). היצירה מבוססת באופן חופשי על מסע הצלב, אולם מתמקדת יותר בעלילות המשנה הרומנטיות. ביצירה מוזכרת דמותה של הרמינה, נסיכה מוסלמית הממירה את דתה לנצרות כשהיא מתאהבת בטנקרד. כשהוא נפצע, היא חותכת את שערותיה בחרב, וחובשת בהן את פצעיו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טנקרד, נסיך הגליל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)